עמיה ליבליך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' עמיה ליבליך, 2008

עמיה ליבליך (נולדה ב-1939) היא חוקרת פסיכולוגיה וחברה ישראלית. פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים, ונשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבליך היא בתו של הרב ד"ר אריה משה קורץ. לליבליך שתי אחיות - אלישבע מאי ושלומית רובין (מבקרת עיריית ירושלים ואלמנתו של עו"ד יעקב רובין שהיה ראש לשכת עורכי הדין). היא הייתה נשואה לישראל ליבליך (1937-1986), שהיה גם הוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ולזוג נולדו שני בנים (אליאב,יובל) ובת (מתי ליבליך) ונכד ונכדה (רז הרלינג,גבריאל ליבליך).

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבליך קיבלה תואר דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1967[1], הדוקטורט שלה, בהדרכת אברהם מינקוביץ, עסק ב"השפעת לחץ פסיכולוגי על נטילת סיכון". ליבליך פעלה שנים רבות כפרופסור מן המניין בחוג לפסיכולוגיה, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה; וכיהנה בתפקידים רבים, בהם כדיקן, וכחברת "הוועדה לבדיקת המרקם המגדרי" באוניברסיטה.‏[2] לאחר פרישתה מהאוניברסיטה העברית עברה ללמד במכללה האקדמית תל אביב-יפו. ב-2012 מונתה לנשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות שהוקמה בנתניה.

תחומי המחקר שלה הם ההבדלים במגדר, וסוגיות עיקריות שעל סדר יומה של החברה הישראלית. ליבליך היא בין החוקרים הבולטים בעולם העוסקים במחקר איכותני.

על ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבליך מפרסמת ספרים העוסקים בתחומי המחקר שלה, ומופנים גם לקהל הרחב. בין היתר, ספריה עוסקים בחוויית השירות הצבאי בישראל, הקיבוץ, סיפור חייהן של נשים ושל המשפחה החדשה בישראל.

ספרה ילדי כפר עציון (יצא ב-2007) עוסק בסיפורם של יתומי כפר עציון, יתומים אשר שימרו קשר רב שנים וחלקם שבו לשקם את מקום נפילת אבותיהם; זהו סיפור המשלב היסטוריה עם תופעה חברתית-פסיכולוגית ייחודית. על ספרה זה קיבלה ליבליך את פרס בהט. ספרה חוץ מציפורים, שיצא לאור בשנת 1989, מספר את סיפורם של עשרה חיילים אשר נפלו בשבי המצרי במהלך מלחמת ההתשה והוחזרו לישראל.

החל מדצמבר 2009, ליבליך כותבת טור קבוע (בלוג), "על אנשים, ספרים ואירועי חיים"‏[3] באתר פסיכולוגיה עברית. באמצעות הבלוג מבקשת ליבליך לשתף בהרהוריה ולשוחח עם אחרים ובעיקר עם הצעירים, שיעצבו את העתיד, על עניינים שונים.

מספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיילי בדיל על חוף ירושלים, תל אביב: הוצאת שוקן, 1979. - עליו קיבלה את פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה.
  • קיבוץ מקום, תל אביב: הוצאת שוקן, 1984.
  • אביב שנות, תל אביב: הוצאת שוקן, 1987.
  • חוץ מציפורים תל אביב: הוצאת שוקן, 1989. עליו קיבלה את פרס יצחק שדה.
  • רקמות תל אביב: הוצאת שוקן, 1991.
  • אל לאה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995; מהדורה חדשה ומורחבת - 2011.
  • דודה למחצה, תל אביב: הוצאת שוקן, 1997.
  • גלגולו של מקום, תל אביב: הוצאת שוקן, 2000.
  • סדר נשים, תל אביב: הוצאת שוקן, 2003.
  • ילדי כפר עציון, ירושלים: הוצאת כתר, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2007. עליו קיבלה את פרס בהט.
  • ערק לארוחת בוקר תל אביב: הוצאת שוקן, 2007. (תורגם גם לאנגלית)
  • תראו אותי!, תל אביב: הוצאת שוקן, 2010.
  • למרות הכול: סיפורו של ישוב דו-לאומי, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]