עמימות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח עמימות או כפל משמעות מתאר מצב שבו ניתן לפרש מילה, מונח, סימן, סמל, צירוף, משפט או כל מבע תקשורתי אחר ביותר מדרך אחת.

המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי לם מספר שכאשר ערך את ספרו של קרל פרנקנשטיין עמימות, התלבט כיצד לתרגם את המושג ambiguity לעברית ובסופו של דבר בחר לתרגמו לעמימות. עם זאת, הוא מדגיש שהמילה עמימות בעייתית מכיוון שיש לה משמעות של חוסר בהירות, בעוד שהמושג ambiguity משקף דווקא מצב של "תובנה בהירה של אדם בנוגע למצבו הקיומי" ‏‏‏[1]. כלומר, המושג עמימות מתאר מצב בו אדם יכול להכיל בתוכו מספר פרשנויות או יותר מהשקפה אחת.

המונח ambiguity מיתרגם לעתים קרובות גם לדו־משמעות או לאי־בהירות, אך השימוש המסורתי במונחים אלה יוצא מתוך הנחה שיש לשאוף לבהירות. יחד עם זאת, מבחינה טכנית תאוריות שעוסקות בעמימות משתמשות באותם כלים בהם משתמשים לזיהוי של דו־משמעות. אי לכך, מעתה והלאה נשתמש במונח עמימות בהקשר של תאוריות שמבוססות על ambiguity, במונח אי־בהירות בהקשר של השקפות עולם שחותרות לבהירות, ובמונח דו־משמעות לתאור של הטכניקות שמשמשות את שתיהן.

עמימות לשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Tastes funny.jpg

קריקטורה המתבססת על כפל משמעות סמנטית בשפה האנגלית.
בתמונה ליצן מוטָל מת במדבר, והנשרים מנקרים בגופתו. בכתוביות רשום: "Tastes Funny...‎". משמעות המשפט, לכאורה, היא "טעם מוזר", אך בהתחשב בכך שהגופה היא של ליצן, משמעות המשפט עשויה להיות גם "טעם מצחיק".

את העמימות הלשונית ניתן לחלק לעמימות סמנטית (לקסיקאלית) ועמימות תחבירית (מיבנית). לרוב ניתן לפתור את העמימות הלשונית בהקשר שבו היא מופיעה. אחת המטרות של עריכת לשון היא למנוע עמימות לשונית. לשם כך משתמש העורך באמצעים הבאים: פיסוק, שכתוב וניקוד (חלקי או מלא).

דו-משמעות סמנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו משמעות סמנטית נובעת מפוליסמיה, כלומר ממילה שלה יותר ממשמעות אחת, או מהומונימיות - מילה שבין הפירושים שלה אין קשר סמנטי. הפוליסמיה וההומונימיה יוצרות דו משמעות הן בכתיבה והן בדיבור. לעומת זאת, דו משמעות הנובעת מהומופוניה מתקיימת רק בדיבור ודו משמעות הנובעת מהומוגראפיה מתקיימת רק בכתיבה ‏‏‏[2].

דו משמעות יכולה להתרחש בעברית לעתים קרובות כאשר מדובר בסמיכות של שתי מילים מאותו מין. לדוגמה, במשפט "בן אחי הצעיר" או "חולצת דודתי הגדולה" לא בהכרח מובן מאליו למי בדיון מתייחס התיאור "צעיר" או "גדולה" (בהתאמה), ויש להסיק זאת לפי ההקשר.

לעתים נעשה שימוש בדו-משמעות סמנטית גם בכותרות העיתונים ובפרסומות, על מנת ללכוד את עיני הקורא, לבדח או להדגיש עמדה. דוגמה ידועה לכפל משמעות כזה היא למשל הכותרת "From Hitler Youth to Papa Ratzi" (נשמעת: "מנוער היטלר לפפראצי"), שפורסמה על ידי הצהובון הבריטי The Sun בחודש אפריל 2005, עם היבחרו של יוזף רצינגר לאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.‏[3] משמעות המילה Papa היא "האב הקדוש" - האפיפיור, ואילו המילה Ratzi היא תחילת שם המשפחה של רצינגר. כתיבתם בכפל משמעות המזכירה פפראצי, עשויה להיחשב כמשחק מילים מזלזל ולא ראוי כאשר מדובר באפיפיור.

דו-משמעות תחבירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוואי הוא אחד הגורמים המרכזיים לדו־משמעות תחבירית. סעיף 3 של כללי הפיסוק החדשים מתייחס למצב שבו יש רצף של שני לוואים אחרי שם עצם. במקרה זה נוצרת דו משמעות, כיוון שלא ברור אם הלוואי השני מתייחס לשם העצם (מעין לוואי מאוחה) או שהוא מתייחס לשם העצם והלוואי שקדמו לו (לוואי מקונן או לוואי של לוואי). את הבעיה הזו כללי הפיסוק החדשים פותרים באמצעות פיסוק. לדוגמה: "תושבי השכונות החדשות הקטנות והמרוחקות נאלצים לערוך את קניותיהם במרכז העיר" לעומת "תושבי השכונות החדשות, הקטנות והמרוחקות נאלצים לערוך את קניותיהם במרכז העיר". במקרה הראשון, המילים "... החדשות הקטנות ומרוחקות" הן לוואים של לוואים. במקרה השני, כל אחת מהמילים היא לוואי של "תושבי השכונות" ‏‏‏[4].

עם זאת, יש מיקרים בהם לא ניתן לפתור את כפל המשמעות באמצעות כללי הפיסוק. לדוגמה: "הורי התלמידים הנפגעים דרשו לדבר עם המנהל". במשפט זה לא ברור לאיזה רכיב בסמיכות מתייחס הלוואי "נפגעים" לנסמך (ההורים) או לסומך (התלמידים). במקרה זה, הדרך לפתרון הבעיה היא שכתוב של המשפט על ידי פירוק של הסמיכות. לדוגמה:"ההורים של התלמידים הנפגעים" או "ההורים הנפגעים של התלמידים".

עוד פתרון שמספקים כללי הפיסוק החדשים להתמודדות עם כפל משמעות הוא ההבדל בפיסוק בין פסוקית לוואי מצמצם (פסוקית תוכן) לפסוקית לוואי לא־מצמצם (פסוקית לוואי זיקה). לדוגמה:"העובדים, שחתמו על הסכם ההבראה, חזרו לעבודתם" לעומת "העובדים שחתמו על הסכם ההבראה חזרו לעבודתם". עם זאת, במשפט "הבן של השר, שהואשם בפלילים, התראיין ברדיו ובטלוויזיה", למרות שהפיסוק מבהיר שמדובר בפסוקית זיקה, לא ברור אם היא מתייחסת לשר (הסומך) או לבן (הנסמך).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏צבי לם, מאידאולוגיה כחינוך לחינוך כאידאולוגיה, מתוך: לחץ והתנגדות בחינוך, מאמרים ושיחות, עורך: יורם הרפז, (ספריית פועלים, 2000‏)
  2. ^ ההבדל בין המשמעות הלשונית למשמעות ההקשרית, מתוך סמנטיקה - פרקי יסוד באתר סנונית‏
  3. ^ From Hitler Youth to Papa Ratzi The Sun 20.4.2005
  4. ^ ‏"כללי הפיסוק החדשים", לשוננו לעם, (טבת התשס"ב)‏‏