עמנואל ג'ינובילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל ג'ינובילי
Manu Ginóbili (cropped 2).jpg
תאריך לידה 28 ביולי 1977
מקום לידה באיה בלנקה שבארגנטינה
עמדה קלע, סמול פורוורד
גובה 1.98 מטר
דראפט בחירה מספר 57, 1999
סן אנטוניו ספרס
קבוצות
1995-1996
1996-1998
1998-2000
2000-2002
2002 -
מועדון ספורט אנדינו
אסטודיאנטס באיה בלנקה
רג'יו קלאבריה
קינדר בולוניה
סן אנטוניו ספרס
הישגים 2 בחירות למשחק האולסטאר (2005, 2011)
חמישיית העונה השלישית (2008, 2011)
חמישיית הרוקיז השנייה (2003)
השחקן השישי של העונה (2008)

עמנואל דויד "מאנו" ג'ינוביליספרדית: Emanuel David "Manu" Ginóbili; נולד ב-28 ביולי 1977 בבאיה בלנקה, ארגנטינה) הוא כדורסלן ארגנטינאי המשחק בעמדת הקלע בקבוצת סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA.

ג'ינובילי, בעל אזרחות כפולה, ארגנטינאית ואיטלקית,‏[1] החל את הקריירה בארגנטינה, ועבר לשחק במספר קבוצות באיטליה בהן קינדר בולוניה, עימה זכה באליפות איטליה וגביע היורוליג, ואף נבחר לתואר ה-MVP של פיינל פור היורוליג. הוא נבחר בדראפט ה-NBA בשנת 1999 בבחירה ה-57, לקראת סוף הסיבוב השני, ובשנת 2002 הצטרף לסן אנטוניו. עם הספרס זכה ג'ינובילי בארבע אליפויות, נבחר פעמיים לחמישיית העונה השלישית, פעמיים להשתתף במשחק האולסטאר ובשנת 2008 נבחר לשחקן השישי של העונה ב-NBA.

בנבחרת ארגנטינה היה ג'ינובילי למנהיג "דור הזהב" של הנבחרת, והוביל אותה למדליית זהב אולימפית באולימפיאדת אתונה, מדליית ארד באולימפיאדת בייג'ינג, וסגנות אליפות העולם ב-2002.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נערותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינובילי נולד בבאיה בלנקה לאב שהיה מאמן כדורסל, ולימים נשיא מועדון הכדורסל המקומי, ולצידם של שני אחים, סבסטיאן וליאנדרו, שגדלו להיות כדורסלנים מקצוענים בליגה הארגנטינאית.‏[2]

הוא החל את דרכו בקבוצת אנדינו לה ריוחה מליגת העל הארגנטינאית. בעונת הבכורה שלו סייע ג'ינובילי לקבוצתו לסיים את העונה במקום השלישי בליגה ונבחר לרוקי המצטיין של הליגת הארגנטינאית.‏[3] בעונה העוקבת, עונת 1996/1997, עבר לשחק באסטודיאנטס באיה בלנקה ועוד בטרם היה בן 20, קלע 38 נקודות בהפסד קבוצתו 144-123 לדפורטיבו אטנייאס.‏[4] בעונתו הראשונה סיימה הקבוצה את העונה במקום השמיני בליגה, ובעונה הבאה, עונת 1997/1998 הצליחה הקבוצה לשפר את מאזנה ולסיים את העונה במקום הרביעי. לאחר שתי עונות בבאיה בלנקה, עבר ג'ינובילי, המחזיק באזרחות איטלקית בנוסף לאזרחותו הארגנטינאית, לשחק באיטליה.

המעבר לאיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 עבר ג'ינובילי לשחק בשורותיה של ויולה רג'ו קלבריה מליגת המשנה האיטלקית. בעונתו הראשונה באיטליה הוא שותף ב-29 משחקים ורשם ממוצעים של 16.9 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-1.5 אסיסטים למשחק, וסייע לקבוצתו לסיים את העונה הסדירה במקום השלישי בליגה, ולהעפיל לליגת העל האיטלקית בכדורסל במשחקי הפלייאוף. בסיום העונה עמד ג'ינובילי לבחירה בדראפט ה-NBA ונבחר במקום ה-57 על ידי סן אנטוניו ספרס.

על אף בחירתו בדראפט, שב ג'ינובילי לאיטליה ושיחק ברג'ו קלבריה עונה נוספת. בעונה זו, עונת 1999/2000 הוא שותף ב-30 משחקים בהם רשם 17.0 נקודות 3.1 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים, ועזר לקבוצתו לסיים את העונה הסדירה במקום השביעי בליגה, ועד להפסד ברבע גמר הפלייאוף האיטלקי ובסיום העונה עבר לשחק בשורות קבוצת הפאר קינדר בולוניה.

בבולוניה חבר ג'ינובילי למארקו יאריץ', רשארד גריפית ודייוויד אנדרסן לקבוצה שהייתה לאחת הקבוצות החזקות באירופה,‏[5] ולעצמו קנה שם כשחקן הטוב ביותר ביבשת.‏[6][7] בעונתו הראשונה בבולוניה רשם ג'ינובילי 17.1 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ו-2.8 חטיפות למשחק, הוביל את קבוצתו לאליפות הליגה האיטלקית, ולזכייה בגביע האיטלקי בכדורסל ונבחר לשחקן המצטיין של הליגה האיטלקית. גם במשחקי היורוליג הצטיין ג'ינובילי, כשב-22 משחקים בהם שותף קלע 15.2 נקודות למשחק. בשלב ההצלבה התעלה ג'ינובילי ומ-13.5 נקודות למשחק, שיפר את יכולותיו וקלע 17.8 בממוצע בשלבים המכריעים, הוביל את קבוצתו לזכייה שנייה בתולדותיה במפעל, לניצחון 2-3 בסדרת הגמר מול טאו ויטוריה באחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה של היורוליג,‏[5] ולטרבל ראשון בהיסטוריה של המועדון. בסדרת הגמר חטף ג'ינובילי שבעה כדורים במשחק הראשון, קלע 31 נקודות במשחק השלישי בסדרה ובמשחק החמישי והמכריע קלע 22 נקודות ומסר שישה אסיסטים, ונבחר בסיום העונה ל-MVP של פיינל פור היורוליג.

בעונה הבאה, עונת 2001/2002, המשיך ג'ינובילי להצטיין בליגה האיטלקית. הוא זכה עם בולוניה בגביע שני ברציפות, ואף נבחר לשחקן המצטיין בטורניר, העפיל עימה פעם נוספת לגמר היורוליג, בו הפסידה בולוניה לפנאתינייקוס, כשהוא רושם תצוגות שיא של 31 נקודות מול לונדון טאוארס ו-30 נקודות מול ברצלונה, ונבחר לשחקן המצטיין של העונה באיטליה שנה שנייה ברציפות כשהיה הקלע החמישי בטיבו עם 19.9 נקודות והחוטף הטוב ביותר עם 4.3 למשחק.

סן אנטוניו ספרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש האליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהצטיין במדי נבחרת ארגנטינה באליפות העולם בכדורסל 2002 והוליך את נבחרתו למדליית הכסף, החליטה סן אנטוניו ספרס, שבחרה בו שלוש שנים קודם לכן בדראפט, לממש את האופציה ולהחתימו על חוזה בקבוצה. בעונת הרוקי היה ג'ינובילי שחקן מחליף לסטיב סמית' הוותיק שעלה בחמישייה.‏[8] בשל פציעה בקרסול אותה ספג במהלך אליפות העולם, החמיץ ג'ינובילי את פתיחת האימונים של הקבוצה, ובילה את מרבית חודש דצמבר ברשימת הפצועים. בהמשך העונה הוא חזר לכושר המשחק, נבחר לרוקי המצטיין של חודש מרץ כשקלע 10.6 נקודות באותו החודש וסייע לקבוצתו לרשום מאזן של 14 ניצחונות מול שלושה הפסדים בלבד בחודש, ועם 7.6 נקודות ב-69 משחקים לאורך העונה כולה נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה.

במשחקי הפלייאוף של אותה העונה כבר היה ג'ינובילי חלק אינטגרלי מהרוטציה של גרג פופוביץ'. הוא סיים את משחקי הפלייאוף עם 41 חטיפות כדור, שני בליגה רק לבן וולאס, הוסיף 9.4 נקודות למשחק, והוביל אף את הקבוצה עם 2.2 חטיפות כדור למשחק בסדרת הגמר,‏[9] בה ניצחה סן אנטוניו בשישה משחקים את ניו ג'רזי נטס וזכתה באליפות שנייה בתולדותיה. בעקבות הצלחתו, קיבל ג'ינובילי בסיום העונה את פרס אולימפיה, המוענק לספורטאי השנה בארגנטינה.

לקראת העונה הבאה תם חוזהו של סטיבן ג'קסון שעזב את הקבוצה, ובמקומו הוחתמו בקבוצה הידו טורקוגלו ורון מרסר המשחקים שניהם בעמדתו של ג'ינובילי. למרות הרכש החדש, החל ג'ינובילי את העונה בחמישייה הפותחת של פופוביץ'. הוא פתח את העונה עם משחק של 33 נקודות ו-12 ריבאונדים מול לוס אנג'לס לייקרס בחודש נובמבר, וחודש לאחר מכן קלע 14 נקודות רצופות שהפכו פיגור לניצחון מול שיקגו בולס. למרות פתיחת העונה הטובה של ג'ינובילי, החליט מאמנו לפתוח בחמישייה עם טורקוגלו במקומו, אך דווקא כשעלה מהספסל החל לשפר את אחוזי הקליעה.‏[8] ג'ינובילי סיים את העונה עם 12.8 נקודות בממוצע וסייע לקבוצתו לרשום מאזן של 57 ניצחונות מול 25 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הדיחה סן אנטוניו את ממפיס גריזליס בסוויפ של 0-4 בסיבוב הראשון, ואף הוליכה 0-2 בחצי גמר המערב מול הלייקרס, אולם הפסידה את כל ארבעת משחקיה הבאים והודחה. בסיום העונה נבחר ג'ינובילי פעם נוספת לספורטאי השנה בארגנטינה, במשותף עם הכדורגלן קרלוס טבס.

ג'ינובילי בעת זריקת עונשין

לקראת עונת 2004/2005 תם חוזהו של ג'ינובילי בקבוצה והוא הפך לשחקן חופשי. הוא קיבל הצעה לחתום בדנוור נאגטס ולשחק לצידו של כרמלו אנתוני, אולם בחר לבסוף לחתום על חוזה חדש של 52 מיליון דולר לשש שנים בספרס.‏[8] עם החוזה החדש הפך ג'ינובילי לשחקן חמישייה קבוע. הוא פתח בכל 74 המשחקים בהם שותף במהלך העונה, ואף נבחר לראשונה בקריירה לקחת חלק במשחק האולסטאר של ה-NBA. במשחק נגד פיניקס סאנס בחודש ינואר הוא קבע את שיא הקריירה כשקלע 48 נקודות, ולקראת סיום העונה הוסיף משחק של 40 נקודות מול לוס אנג'לס קליפרס בשתי הארכות. ג'ינובילי המשיך לשפר את שורת הסטטיסטיקה האישית שלו עם 16.0 נקודות למשחק, והיה החוטף המוביל בקבוצה עם 1.61 למשחק. בסיום העונה זכתה סן אנטוניו באליפות הבית הדרום מערבי עם 59 ניצחונות מול 23 הפסדים בלבד, וסיימה במקום הראשון במערב בפעם השנייה תוך שלוש שנים.

במשחקי הפלייאוף ניצחה סן אנטוניו את דנוור בסיבוב הראשון בחמישה משחקים, לאחר שהפסידה את המשחק הראשון בסדרה. בסיבוב השני ניצחה סן אנטוניו את סיאטל סופרסוניקס בשישה משחקים. ג'ינובילי הוליך את קלעי הקבוצה במשחק השני כשקלע 28 נקודות עם 9 קליעות מ-11 ניסיונות,‏[10] ובמשחק החמישי בסדרה הוביל את הקבוצה לניצחון 90-103 עם 39 נקודות ושישה אסיסטים. לאחר שניצחה את פיניקס בגמר המערב פגשה סן אנטוניו בגמר ה-NBA את דטרויט פיסטונס. במשחק הראשון בסדרה הוביל ג'ינובילי את קלעי הקבוצה עם 26 נקודות, מהן 15 ברבע האחרון,‏[11] ובמשחק השני הוליך את הקבוצה לניצחון שני עם 27 נקודות ושבעה אסיסטים. הוא קלע בסדרת הגמר 18.7 נקודות,‏[12] ובפלייאוף כולו קבע שיא קריירה של 20.8 נקודות, וסייע לקבוצתו לזכות באליפות נוספת בשבעה משחקים.

לאורך עונת 2005/2006 סבל ג'ינובילי מספר פציעות שהפריעו למשחקו. הוא נעדר משני משחקים בשל חבלה בקרוסלו הימני ומשמונה משחקים רצופים בחודש דצמבר בשל נקע בכף רגלו. בינואר נעדר משלושה משחקים נוספים בשל נקע בקרסולו, ובאפריל משני משחקים בשל חבלה בשריר השוק. לאורך העונה הוא שותף ב-65 משחקים בלבד ועלה בחמישייה ב-56 מהם. במשחקי הפלייאוף חזר ג'ינובילי לכושר המשחק, הוא עלה בחמישייה ב-11 מ-13 המשחקים בהם שותף ותרם 18.6 נקודות למשחק.

בעונת 2006/2007 החליט פופוביץ' כי ג'ינובילי יעלה מהספסל ולא יפתח בחמישייה. הוא סיים את העונה הסדירה עם 16.5 נקודות למשחק, והיה השחקן היחיד בליגה שקלע בממוצע מעל 15 נקודות בפחות מ-30 דקות למשחק.‏[2] הוא אף שבר במהלך העונה שיא קבוצתי כשקלע 24 נקודות רצופות בדרך לשיא עונתי של 40 נקודות במשחק מול אטלנטה הוקס, ובחודש מרץ נבחר לשחקן השבוע באזור המערבי. גם במשחקי הפלייאוף המשיך ג'ינובילי לעלות מהספסל, ולא פתח בחמישייה כלל. במקומו עלה בחמישייה הפותחת מייקל פינלי, אם כי ג'ינובילי קיבל בפועל דקות משחק רבות ממנו. במשחקי הפלייאוף העפילה סן אנטוניו עד לגמר ה-NBA בו פגשה את קליבלנד קאבלירס. ג'ינובילי תרם לאורך משחקי הפלייאוף 18.4 נקודות, ובסדרת הגמר 17.8 נקודות למשחק,‏[13] ואף הוביל את הקבוצה עם 27 נקודות במשחק הרביעי והמכריע, מהן 13 נקודות ברבע האחרון, וארבע נקודות ב-7 השניות האחרונות בדרך לניצחון 82-83 במשחק וסוויפ של 0-4 בסדרה.‏[14]

מרדף אחר אליפות רביעית ומכת פציעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2007/2008 הייתה מהעונות האישיות הטובות בקריירה של ג'ינובילי. הוא עלה מהספסל וקבע את שיא הקריירה בממוצע נקודות עם 19.5 למשחק, ושיאי קריירה נוספים עם 4.8 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים ו-40.1% קליעה לשלוש נקודות, ונבחר לשחקן השישי של העונה ב-NBA ולחמישיית העונה השלישית, והיה לדרום אמריקאי הראשון שנבחר לאחת מחמישיות העונה, כמו גם לשחקן הספסל הראשון שמוביל את קלעי הקבוצה מאז כריס גאטלינגדאלאס מאבריקס) ודומיניק וילקינס (בסן אנטוניו) שעשו זאת בעונת 1996/1997, ובחודש פברואר נבחר לשחקן השבוע כשקלע 30.7 נקודות.‏[2] במשחקי הפלייאוף נפגע ג'ינובילי בעקב, אולם על אף זאת תרם 17.8 נקודות וסייע לקבוצתו להעפיל לגמר המערב בו הפסידה ללייקרס בחמישה משחקים.

בטרם עונת 2008/2009 נתבקש ג'ינובילי על ידי סן אנטוניו שלא ישתתף במשחקי אולימפיאדת בייג'ינג, על מנת שישלים את החלמתו מהפציעה לקראת העונה,‏[15] אולם הוא בחר לקחת במשחקים האולימפיים ובמשחק חצי הגמר מול נבחרת ארצות הברית נפגע שנית באותו המקום ונאלץ לעבור ניתוח שגרם לו להחמיץ את 12 המשחקים הראשונים של העונה. ג'ינובילי שב לשורות הקבוצה, אולם לאחר 44 משחקים בלבד נפצע שוב וסיים את העונה.‏[16] ללא ג'ינובילי הצליחו הספרס להעפיל למשחקי הפלייאוף, אולם הודחו כבר בסיבוב הראשון, לראשונה מאז שנת 2000.‏[17]

בעונה הבאה חזר ג'ינובילי לסגל הקבוצה, ושב להיות אחד השחקנים המובילים. לאורך העונה הוא הלך והשתפר, ובמחצית העונה השנייה רשם ממוצעים של 21.4 נקודות, 5.6 אסיסטים ו-4.2 ריבאונדים.‏[2] באפריל אותה השנה הוא חתם על חוזה חדש בקבוצה תמורת 39 מיליון דולר לשלוש שנים.‏[18] במשחקי הפלייאוף המשיך ג'ינובילי את יכולתו הטובה, הוא פתח בכל המשחקים והוביל את הקבוצה עם 19.4 נקודות 2.6 חטיפות ו-6.0 אסיסטים למשחק, אולם הקבוצה הודחה בחצי גמר המערב בסוויפ מול פיניקס סאנס.

בעונת 2010/2011 חזר ג'ינובילי לחמישייה הפותחת באופן קבוע. הוא שותף ב-80 משחקים בהם תרם 17.4 נקודות והשווה את שיא הקריירה כשמסר 4.9 אסיסטים למשחק. במהלך העונה נבחר ג'ינובילי להשתף בפעם השנייה במשחק האולסטאר ובסיום העונה נבחר שנית לחמישיית העונה השלישית. הוא סייע לקבוצתו לסיים את העונה הסדירה עם מאזן של 61 ניצחונות מול 21 הפסדים, המאזן הטוב במערב, והשני בטיבו בליגה. את משחק הפלייאוף הראשון של סן אנטוניו הוא החמיץ בשל פציעה במרפק, אולם גם כששב ופתח בכל חמשת המשחקים הנותרים הודחה הקבוצה כבר בסיבוב המשחקים הראשון.

חמישה משחקים לאחר פתיחת עונת 2011/2012 שבר ג'ינובילי את ידו ונאלץ לעבור ניתוח.‏[19] לאחר שנעדר מ-22 משחקים חזר הוא חזר לשורות הקבוצה, אולם כעבור ארבעה משחקים בלבד נפצע בברכו.‏[20] הוא לקח חלק לאורך העונה ב-34 משחקים בלבד, כשרק בשבעה פתח בחמישייה, והעמיד אמנם ממוצעים נמוכים יחסית של 12.9 נקודות, 3.4 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים ו-0.7 חטיפות ב-23.3 דקות בלבד, אולם עשה זאת באחוזי הקליעה הטובים ביותר בקריירה עם 52.6% מהשדה ו-41.3% מטווח שלוש הנקודות.

לאחר שהדיחה במשחקי הפלייאוף את יוטה ג'אז ולוס אנג'לס קליפרס בשני סוויפים פגשה סן אנטוניו את אוקלהומה סיטי ת'אנדר בגמר המערב. במשחק הראשון בסדרה הוביל ג'ינובילי את קבוצתו לרבע אחרון בו קלעה 39 נקודות, ועם 11 נקודות משלו ברבע סחף את הקבוצה לניצחון 19 ברציפות, רצף הניצחונות הארוך ביותר בתולדות הליגה לסיום עונה ומשחקי פלייאוף.‏[21] לאחר שניצחה גם את המשחק השני, הפסידה סן אנטוניו את כל ארבעת המשחקים הבאים והודחה ממשחקי הפלייאוף.

בעונת 2012/2013 לקח ג'ינובילי חלק ב-60 משחקים לאורך העונה בהם קלע 11.8 נקודות בלבד, הנקודות המועטות ביותר מאז עונת הרוקי שלו. במשחקי הפלייאוף העפילה סן אנטוניו עד לגמר הליגה, לאחר שגברה על ממפיס גריזליס בסוויפ 0-4 בסדרת הגמר האזורית. בסדרת הגמר פגשה הספרס את מיאמי היט, שהעפילה לסדרת הגמר השלישית ברציפות. במשחק החמישי של סדרת הגמר הצטיין ג'ינובילי עם 24 נקודות ועשרה אסיסטים, והוליך את קבוצתו לניצחון 104-114 וליתרון 2-3 בסדרה. במשחק השישי, שניצחון בו היה מבטיח את האליפות לסן אנטוניו, איבד ג'ינובילי שמונה כדורים, כולל איבוד קריטי ברגעי ההכרעה לקראת תום הארכת המשחק, שנתן את הניצחון למיאמי.‏[22] במשחק השביעי והמכריע של הסדרה, קלע ג'ינבילי 18 נקודות אולם הספרס הפסידו את המשחק, ואת הסדרה. בסיום העונה, לאחר ששקל פרישה ממשחק פעיל, חתם ג'ינובילי על חוזה לשנתיים נוספות בקבוצה.‏[23]

נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Argentina.svg  ארגנטינה
המשחקים האולימפיים
זהב אתונה 2004 כדורסל
ארד בייג'ינג 2008 כדורסל
אליפות העולם בכדורסל
כסף אינדיאנפוליס 2002 כדורסל
אליפות אמריקה בכדורסל
זהב נאוקן 2001 כדורסל
זהב מאר דל פלאטה 2011 כדורסל
כסף סן חואן 2003 כדורסל

ג'ינובילי קיבל לראשונה זימון לשורות נבחרת ארגנטינה לקראת אליפות העולם בכדורסל 1998 שנערכה באתונה. הוא שותף בשישה משחקים מתשעה בהן לקחה הקבוצה חלק ותרם 7.8 נקודות בממוצע, כולל משחק שיא של 13 נקודות, 5 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-3 חטיפות כדור בהפסד 77-64 לנבחרת ספרד.‏[24] נבחרת ארגנטינה סיימה את הטורניר במקום השמיני.

בטורניר אליפות אמריקה בכדורסל שהתקיימה בנאוקן שבארגנטינה בשנת 2001 זומן לנבחרת גם לואיס סקולה, וג'ינובילי החל לתפוס את מקומו כמנהיג "דור הזהב" של הנבחרת הארגנטינאית. הוא הוביל את הנבחרת למדליית הזהב ונבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

באליפות העולם בכדורסל 2002 ביסס ג'ינובילי את מעמדו כשחקן המוביל של הנבחרת. במשחק בשלב הבתים השני מול נבחרת ארצות הברית הוביל ג'ינובילי את קלעי הנבחרת עם 15 נקודות לניצחון 80-87, היה זה הפסדה הראשון של ארצות הברית מאז בוטל החוק שמנע משחקני NBA מלהשתתף במשחקי הנבחרת בשנת 1989.‏[25] הוא היה לקלע המוביל של הנבחרת בטורניר עם 14.1 נקודות למשחק כולל משחק שיא של 24 נקודות מול ניו זילנד,‏[26] והוליך את נבחרתו עד למשחק הגמר של הטורניר בו הפסידה ארגנטינה לנבחרת יוגוסלביה. אל משחק הגמר הגיע ג'ינובילי פצוע, הוא שותף רק במחצית המשחק השנייה,‏[27] סיים את המשחק ללא נקודות,‏[28] ובסיום הטורניר נבחר לחמישייה המצטיינת של האליפות.

לאחר שנבחר לחמישיית הטורניר הקדם אולימפי בשנת 2003, פתח ג'ינובילי את טורניר הכדורסל של אולימפיאדת אתונה (2004) עם תצוגה של 27 נקודות בניצחון 82-83 מול נבחרת סרביה ומונטנגרו, לה הפסידה ארגנטינה בגמר אליפות העולם הקודמת.‏[29] לאחר שגברה ברבע הגמר על יוון המארחת, פגשה ארגנטינה במשחק חצי הגמר את נבחרתה של ארצות הברית, שזכתה במדליית הזהב בכל אחד מהטורנירים האולימפיים בהם השתתפה, למעט אולימפיאדת מינכן (1972) בו זכתה במדליית הכסף במשחק גמר שנוי במחלוקת, ובאולימפיאדת סיאול (1988) בו זכתה בארד. ג'ינובילי התעלה מעל כולם כשקלע 29 נקודות וסחף את נבחרתו לניצחון 81-89, ולמשחק הגמר. בגמר גברה ארגנטינה על נבחרת איטליה ב-15 נקודות הפרש, עם 16 נקודות ושישה אסיסטים של ג'ינובילי, וזכתה במדליית הזהב.

ג'ינובילי, שהגדיר את הזכייה בטורניר האולימפי כהישג גדול יותר מאליפויות ה-NBA,‏[30] הוביל את קלעי ארגנטינה עם 19.3 נקודות ואת המוסרים של הנבחרת עם 3.3 אסיסטים למשחק וזכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר. עיתוני ארגנטינה הכתירו את הזכייה במדליית הזהב בטורניר הכדורסל כאחד ההישגים הגדולים ביותר של המשלחת הארגנטינאית במשחקים האולימפיים אי פעם.‏[25]

את משחקי אליפות העולם בכדורסל 2006 פתח ג'ינובילי עם 25 נקודות במשחק מול נבחרת צרפת, שהגיע ללא כוכבה הפצוע טוני פארקר חברו לקבוצה של ג'ינובילי, והוסיף שש חטיפות כדור.‏[31] הוא קלע 28 נקודות בניצחון 62-79 בשמינית הגמר מול ניו זילנד ו-21 נקודות, ארבעה אסיסטים ושלוש חטיפות בהפסד 75-74 בחצי הגמר מול נבחרת ספרד. במשחק על מדליית הארד פגשה ארגנטינה את נבחרת ארצות הברית אותה ניצחה בשני הטורנירים הקודמים. הנבחרת האמריקאית יצאה מהמשחק כשידה על העליונה, והותירה את ארגנטינה ללא מדליה. ג'ינובילי, שהוליך את קלעי נבחרתו עם 15.1 נקודות, נבחר לחמישייה המצטיינת של הטורניר.

לפני משחקי אולימפיאדת בייג'ינג (2008) היה ג'ינובילי בספק למשחקים, בשל פציעה בקרסולו אותה ספג במשחקי הפלייאוף.‏[32] הוא אף נתבקש על ידי סן אנטוניו שלא ישתתף במשחקים, על מנת שישלים את החלמתו מהפציעה לקראת העונה, אולם בחר לייצג את מדינתו למרות הפציעה, ואף נשא את הדגל הארגנטינאי בטקס פתיחת המשחקים.‏[15] בשלב הבתים של הטורניר גבר ג'ינובילי על פציעתו ורשם 21 נקודות ושבעה אסיסטים מול נבחרת אוסטרליה, ו-32 נקודות מול איראן. במשחק רבע הגמר הוא קלע 24 נקודות בניצחון על נבחרת יוון אך במשחק חצי הגמר מול ארצות הברית נפגע שנית באותו המקום, וצפה מהצד בחבריו מפסידים לארצות הברית ומנצחים את נבחרת ליטא בדרך למדליית הארד.

באליפות אמריקה בכדורסל 2011, שהתקיימה במאר דל פלאטה, סייע ג'ינובילי לנבחרתו לזכות במדליית זהב נוספת, כשקלע 15.8 נקודות למשחק, שני בקבוצתו רק לסקולה שהיה לקלע המצטיין בטורניר כולו עם 21.4 למשחק.

בטרם טורניר הכדורסל של אולימפיאדת לונדון (2012) הודיע ג'ינובילי כי יפרוש מהנבחרת בסיומם של המשחקים.‏[33] במשחק הפתיחה של נבחרתו בטורניר רשם ג'ינובילי דאבל דאבל של 21 נקודות ועשרה ריבאונדים עליהם הוסיף גם שישה אסיסטים בניצחון 79-102 על נבחרת ליטא.‏[34] ובמשחק העוקב קבע את שיאו בטורניר עם 26 נקודות מול צרפת. ג'ינובילי שהיה לקלע המצטיין של קבוצתו בטורניר עם 19.4 נקודות ולקוטף הריבאונדים המצטיין עם 5.4 נקודות והוביל את קבוצתו לחצי הגמר בו הפסידה לנבחרת ארצות הברית. במשחק עם מדליית הארד פגשה ארגנטינה את נבחרת רוסיה באימונו של דייוויד בלאט. ג'ינובילי הוביל את קבוצתו במשחק עם 21 נקודות אך לא הצליח להוביל את קבוצתו לניצחון ולזכייה במדליה.

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינובילי בשיחה עם שופט המשחק, 2010

ג'ינובילי הוא שחקן מוכשר הן בחלק ההתקפי, והן בחלקו ההגנתי של המשחק. הוא מתנשא לגובה של 1.98 מטרים, ומשחק בעמדת הקלעי. עובדת היותו שמאלי מסייעת לו במשחק ההתקפה, ומקשה על השחקנים ששומרים עליו.‏[35] הוא אחד משני השחקנים היחידים, לצידו של ביל בראדלי, שזכה הן באליפות היורוליג, הן באליפות ה-NBA והן במדליית זהב אולימפית.‏[2]

על אף שבחלקים נרחבים של הקריירה ב-NBA שימש ג'ינובילי כשחקן שישי, הוא ביסס את שמו בצידו ההתקפי של המגרש כשחקן קלאץ' אליו הולך הכדור בדקות ההכרעה של המשחק.‏[21] ג'ינובילי הוא שחקן בעל חכמת משחק וקלעי מצטיין והיה אחד משלושת הקלעים המצטיינים של סן אנטוניו, לצידם של טוני פארקר וטים דאנקן בכל עונותיו בליגה, מלבד עונת הרוקי שלו, ואף היה לקלע המצטיין של הקבוצה בעונת 2007/2008. לג'ינובילי גם יכולת מסירה טובה, כשבכל אותן העונות אף היה לאחד משני מוסרי האסיסטים המובילים של הקבוצה לצידו של פארקר.

גם בצידו ההגנתי של המגרש הראה ג'ינובילי לאורך הקריירה יכולת גבוהה כשהיה לחוטף הכדורים המצטיין של קבוצתו בכל העונות בהן שיחק, מלבד עונת הבכורה שלו, אז היה שני רק לסטיבן ג'קסון ובעונת 2011/2012 בה נעדר מהמגרשים רבות בשל פציעה. בזכות יכולת החטיפה הגבוהה של ג'ינובילי הוא אף היה לחוטף השני בטיבו בליגה כולה בעונת 2003/2004 עם 3.2 חטיפות למשחק, שני רק לספידי קלאקסטון מגולדן סטייט ווריורס שהוביל את הליגה עם 3.3 למשחק.‏[36]

ג'ינובילי נודע כשחקן המשחק ללא מורא, המרבה לחדור לסל ולקלוע בצעד וחצי תוך שנעשית עליו עבירה במהלך,‏[35] ולסחוט עבירות תוקף בצידו ההגנתי של המגרש. הוא שחקן מסור לקבוצתו ולנבחרתו הנאבק על המגרש על אף הסיכון להפגע, וכתוצאה מכך סבל פציעות רבות במהלך הקריירה. ג'ינובילי נחשב בידי רבים לאחד מגדולי שחקני הנבחרות של דורו,‏[37] ודוגמה למחויבותו לנבחרת ניתן היה לראות בחימום לקראת המשחק על מדליית הארד במשחקים האולימפיים בבייג'ינג, כשעלה להתחמם לקראת המשחק עם חבריו, למרות החלטת רופאי הנבחרת כי פציעתו אינה מאפשר לו זאת. אך לבסוף הבין כי פציעתו אכן אינה מאפשרת לו לקחת במשחק חלק, והוא שב לחדר ההלבשה, שם פרץ בבכי.‏[33]

מחוץ לכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ינובילי לצידו של נשיא ארגנטינה דאז, נסטור קירשנר, יולי 2005

בעקבות הצלחתו הכבירה במדי נבחרת ארגנטינה, והובלת "דור הזהב" של הנבחרת להישגים מרשימים, נחשב ג'ינובילי לגיבור לאומי במולדתו.‏[35] פרסומו והישגיו ככדורסלן הדרום-אמריקאי המצליח ביותר בליגת ה-NBA מיצבו אותו במהלך הקריירה כאייקון מסחרי, הביאו אותו לחתימה על חוזי פרסום עם חברות כנייקי וגייטורייד והפכוהו לאחד הספורטאים העשירים ביותר בארצו.‏[38]

בקיץ 2004 נישא ג'ינובילי לבת זוגו מריאנלה אורוניו. לזוג שלושה בנים.‏[39]

צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2004, לאחר שחתם על חוזה חדש ב-NBA שביסס אותו כלכלית, הקים ג'ינובילי, עם אביו ואשתו, קרן צדקה הנושאת את שמו. באמצעות קרן הצדקה נוהג ג'ינובילי לסייע לבית עבור ילדים עניים וחסרי בית בעיר הולדתו באיה בלנקה. בבית שוהים דרך קבע 26 ילדים בגילאי 6-14, ו-300 ילדים נוספים מגיעים מדי יום לקבל ארוחה חמה וחוגי העשרה.‏[40]

בין יתר המוטבים העיקריים של קרן הצדקה ניתן למנות גם ארגון התומך בבתי חולים ליולדות ומסייע ברכישת ציוד מתקדם הנועד לשפר את סיכויי הישרדותם של פגים שנולדו במשקל נמוך.‏[41]

באוגוסט 2007 מונה ג'ינובילי לשגריר של רצון טוב בארגנטינה מטעם קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים.‏[42]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 ביולי 2014‏‏[43]‏‏[44]

יורוליג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מ-2 אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2000/2001 בולוניה 22 20 29:44 55.6% 29.1% 77.8% 4.1 2.0 2.9 0.3 15.2
2001/2002 בולוניה 22 22 28:27 51.6% 34% 77.8% 3.8 3.0 2.5 0.3 15.9
קריירה 44 42 29:06 53.6% 31.6% 77.8% 4.0 2.5 2.7 0.3 15.6

NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2002/2003 סן אנטוניו 69 5 20.7 0.438 0.345 0.737 2.3 2.0 1.4 0.2 7.6
2003/2004 סן אנטוניו 77 38 29.4 0.418 0.359 0.802 4.5 3.8 1.8 0.2 12.8
2004/2005 סן אנטוניו 74 74 29.6 0.471 0.376 0.803 4.4 3.9 1.6 0.4 16.0
2005/2006 סן אנטוניו 65 56 27.9 0.462 0.382 0.778 3.5 3.6 1.6 0.4 15.1
2006/2007 סן אנטוניו 75 36 27.5 0.464 0.396 0.860 4.4 3.5 1.4 0.4 16.5
2007/2008 סן אנטוניו 74 23 31.1 0.460 0.401 0.860 4.8 4.5 1.5 0.4 19.5
2008/2009 סן אנטוניו 44 7 26.8 0.454 0.330 0.884 4.5 3.6 1.4 0.4 15.5
2009/2010 סן אנטוניו 75 21 28.7 0.441 0.377 0.870 3.8 4.9 1.4 0.3 16.5
2010/2011 סן אנטוניו 80 79 30.3 0.433 0.349 0.871 3.7 4.9 1.5 0.4 17.4
2011/2012[א] סן אנטוניו 34 7 23.3 0.526 0.413 0.871 3.4 4.4 0.7 0.4 12.9
2012/2013 סן אנטוניו 60 0 23.2 0.425 0.353 0.796 3.4 4.6 1.3 0.2 11.8
2013/2014 סן אנטוניו 68 3 22.8 0.469 0.349 0.851 3.0 4.3 1.0 0.3 12.3
קריירה 795 349 27.1 0.452 0.370 0.833 3.8 4.0 1.4 0.3 14.7

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2002/2003 סן אנטוניו 24 0 27.5 0.386 0.384 0.757 3.8 2.9 1.7 0.4 9.4
2003/2004 סן אנטוניו 10 0 28.0 0.447 0.286 0.818 5.3 3.1 1.7 0.1 13.0
2004/2005 סן אנטוניו 23 15 33.6 0.507 0.438 0.795 5.8 4.2 1.2 0.3 20.8
2005/2006 סן אנטוניו 13 11 32.8 0.484 0.333 0.839 4.5 3.0 1.5 0.5 18.4
2006/2007 סן אנטוניו 20 0 30.1 0.401 0.384 0.836 5.4 3.7 1.6 0.2 16.6
2007/2008 סן אנטוניו 17 6 32.9 0.422 0.373 0.896 3.8 3.9 0.6 0.3 17.8
2009/2010 סן אנטוניו 10 10 35.2 0.414 0.333 0.866 3.7 6.0 2.6 0.2 19.4
2010/2011 סן אנטוניו 5 5 34.8 0.443 0.321 0.780 4.0 4.2 2.6 0.6 20.6
2011/2012 סן אנטוניו 14 2 27.9 0.448 0.338 0.857 3.5 4.0 0.7 0.3 14.4
2012/2013 סן אנטוניו 21 3 26.7 0.399 0.302 0.738 3.7 5.0 1.1 0.3 11.5
2013/2014 סן אנטוניו 23 0 25.5 0.439 0.390 0.862 3.3 4.1 1.6 0.1 14.3
קריירה 180 52 29.8 0.436 0.363 0.821 4.3 4.0 1.4 0.3 15.4
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קינדר בולוניה
עם סן אנטוניו ספרס
עם נבחרת ארגנטינה

אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The 30 best international players in the NBA באתר ESPN
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 ביוגרפיה באתר ה-NBA
  3. ^ רשימת הישגים באתר הרשמי
  4. ^ La noche mágica de Manu Ginóbili באתר אסטודיאנטס באיה בלנקה
  5. ^ 5.0 5.1 בולוניה הודיעה: עסקת קובי בראיינט בספק, באתר ynet
  6. ^ בירד: "שאראס משחק כמוני", באתר וואלה!
  7. ^ Manu Ginobili is the only one who knows the truth-he'll earn his spurs in San Antonio באתר ESPN
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 ביוגרפיה באתר jockbio.com
  9. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 2003
  10. ^ דו"ח המשחק באתר basketball-reference.com
  11. ^ Spurs’ Surge Silences Pistons in Game 1 באתר NBA.com
  12. ^ סטטיסטיקו סדרת הגמר 2005
  13. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 2007
  14. ^ Spurs Complete Sweep to Capture Fourth NBA Title באתר NBA.com
  15. ^ 15.0 15.1 ערן סורוקה, מאנו ג'ינובילי ינותח בשבוע הבא לתיקון הקרע ברצועה בעקבו, באתר nrg
  16. ^ מכה לסן אנטוניו: ג'ינובילי גמר את העונה, באתר ynet
  17. ^ Mavericks oust Spurs from playoffs with 106-93 win
  18. ^ Spurs' Ginobili signs 3-year extension
  19. ^ ynet ספורט, סן אנטוניו: ג'ינובילי עבר ניתוח, ייעדר חודשיים, באתר ynet‏, 4 בינואר 2012
  20. ^ "האם מאנו ג'ינובילי עשוי מזכוכית?", באתר וואלה!
  21. ^ 21.0 21.1 מנו ג'ינובילי שוב גורם לדברים לקרות באתר הארץ
  22. ^ אל תזלזלו בלב של האלופה, באתר הארץ
  23. ^ חדשות טובות לספרס. מאנו ג'ינובילי: אמשיך עוד שנתיים, באתר ספורט 5
  24. ^ סטטיסטיקת המשחק מול ספרד, 1998 באתר פיב"א
  25. ^ 25.0 25.1 אור שקדי, הזקן והדם, באתר וואלה!, 25 ביולי 2012
  26. ^ משחקיו של ג'ינובילי בטורניר באתר פיב"א
  27. ^ מאמן יוגוסלביה: הוכחנו שלאירופה יש מה להציע, באתר ynet
  28. ^ דו"ח המשחק באתר פיב"א
  29. ^ דו"ח המשחק באתר פיב"א
  30. ^ אלעד זאבי, ג'ינובילי וארגנטינה רוצים להיפרד עם זהב, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
  31. ^ דו"ח המשחק באתר פיב"א
  32. ^ שי לוי, ‏מאנו ג'ינובילי בספק לאולימפיאדת בייג'ין, באתר ONE
  33. ^ 33.0 33.1 יהונתן אליהו, להזדקן בכבוד, באתר וואלה!
  34. ^ דו"ח המשחק באתר פיב"א
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 Golden Ginobili באתר הליגה
  36. ^ 2003-04 NBA Season Summary
  37. ^ The top 10 of Olympics group play באתר ESPN
  38. ^ רונן וודלינגר, ג'ינובילי סוגר עשור ב-NBA עם הכנסות של 200 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 16 באפריל 2012
  39. ^ Ginobili welcome baby boy during playoff break
  40. ^ Manu’s foundation aids Argentine poor
  41. ^ המוטבים העיקריים באתר קרן הצדקה של ג'ינובילי
  42. ^ MANU GINOBILI - Personal באתר הרשמי של סן אנטוניו ספרס
  43. ^ nba.com, Emanuel Ginobili- Career Stats and Totals
  44. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הינם בממוצע למשחק. במודגש: שיא קריירה לאותו מדד.


השחקן השישי של העונה ב-NBA

1983: ג'ונס | 1984: מקהייל | 1985: מקהייל | 1986: וולטון | 1987: פירס | 1988: טארפלי | 1989: ג'ונסון | 1990: פירס | 1991: שרמף | 1992: שרמף | 1993: רובינסון | 1994: קרי | 1995: מייסון | 1996: קוקוץ' | 1997: סטארקס | 1998: מאנינג | 1999: ארמסטרונג | 2000: רוג'רס | 2001: מקגי | 2002: ויליאמסון | 2003: ג'קסון | 2004: ג'יימיסון | 2005: גורדון | 2006: מילר | 2007: ברבוסה | 2008: ג'ינובילי | 2009: טרי | 2010: קרופורד | 2011: אודום | 2012: הארדן | 2013: סמית' | 2014: קרופורד

MVP של פיינל פור היורוליג

1988: מקאדו | 1989: ראדג'ה | 1990: קוקוץ' | 1991: קוקוץ' | 1992: דנילוביץ' | 1993: קוקוץ' | 1994: פספאלג' | 1995: סאבוניס | 1996: וילקינס | 1997: ריברס | 1998: סאביץ' | 1999: אדני | 2000: רבראצ'ה | 2001: מקדונלד(סופרוליג)/ג'ינובילי (יורוליג) | 2002: בודירוגה | 2003: בודירוגה | 2004: פארקר | 2005: יאסיקביצ'יוס | 2006: פאפאלוקאס | 2007: דיאמנטידיס | 2008: לנגדון | 2009: ספאנוליס | 2010: נבארו | 2011: דיאמנטידיס | 2012: ספאנוליס | 2013: ספאנוליס | 2014: רייס