עמנואל מנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלווירה לינדו ב-2007

עמנואל מנדלגרמנית: Emanuel Mendel;‏ 28 באוקטובר 183923 ביוני 1907 היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי-גרמני, פרופסור באוניברסיטת ברלין, מנהל בית החולים הכללי בברלין ופוליטיקאי, חבר הרייכסטאג של הקיסרות הגרמנית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמנואל מנדל נולד בשנת 1839 בבּוּנצלאוּ שבשלזיה תחתית (כיום בולסלבייץ (Bolesławiec) בפולין). למד רפואה בברסלאו ובברלין. את תואר הדוקטור שלו קיבל ב-1860 בנושא אפילפסיה. בתחילה עבד כרופא מיילד.‏[1] לאחר קבלת התואר עבד במרפאה של אדוארד היימן. בעקבות מחלה קשה של ד"ר היימן החל ב-1864 לנהל את המרפאה, וב-1868 הקים מרפאה פסיכיאטרית ברובע פנקו בברלין. בהמשך התמחה בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה וקיבל את ההסמכה כמרצה באוניברסיטה ב-1873.

מ-1884 לימד פסיכיאטריה באוניברסיטת ברלין וכן פסיכיאטריה משפטית, והתמנה למנהלה של המרפאה הפסיכיאטרית. ב-1885 התפטר מניהול המרפאה, ועשר שנים מאוחר יותר מכר אותה לגוסטב שולינוס (Scholinus). ב-1882 ייסד מנדל את כתב העת "כתב העת המרכזי לנוירולוגיה" (Neurologisches Centralblatt), שאותו ערך עד מותו. בכתב עת זה פרסם גם פרויד.

עמנואל מנדל היה חבר במפלגת הקדמה הגרמנית. ביוזמתו נבנה ב-1905 בית חולים ברובע פנקו בברלין. קהילת פנקו העמידה לזכרו ב-1911 פסל בדמותו בגן בית החולים; בשנת 1935 סילקו הנאצים את הפסל, ומאז נעלם. מנדל היה חבר ברייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) מ-1877 עד 1881 והיה מעורב בחקיקה בנושאי בריאות.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי ההתעניינות של מנדל היו שיתוק מתקדם, מאניה ואפילפסיה. הוא דגל בסינתזה של פסיכיאטריה ונוירולוגיה. ב-1893 החל להשתמש בתמצית של Duboisia myoporoides, מין עץ הגדל באוסטרליה, לטיפול במחלת פרקינסון. המרפאה והמעבדה שניהל היו קשורים (אך לא שייכים) לאוניברסיטה.

אחד מחיבוריו היה ספר לימוד לפסיכיאטריה לתלמידי רפואה (Leitfaden der Psychiatrie für Studirende der Medicin)

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • De operationibus ad sanandam epilepsiam adhibitis: Adjectis duabus observationibus]. Berlin 1860.
  • Die progressive Paralyse der Irren. Berlin 1880.
  • Die Manie. Eine Monographie. Wien 1881. Nachdruck: VDM, Müller, Saarbrücken 2007, ISBN 978-3-8364-1899-7.
  • Der Hypnotismus. Hamburg 1889.
  • Die hereditäre Syphilis in ihren Beziehungen zur Entwicklung von Krankheiten des Nervensystems. Berlin 1896.
  • Leitfaden der Psychiatrie für Studirende der Medicin. Enke, Stuttgart 1902. Machdruck: VDM, Müller, Saarbrücken 2006, ISBN 978-3-86550-935-2.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Uta Fleckner: Emanuel Mendel (1839–1907). Leben und Werk eines Psychiaters im Deutschland der Jahrhundertwende. Dissertation, Freie Universität Berlin, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]