עמנואל שברייה
 | |
| לידה |
18 בינואר 1841 אמבר, המונרכיה של יולי  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1894 (בגיל 53) הרובע התשיעי של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Alexis-Emmanuel Chabrier |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת סן לואי |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית, הרומנטיקה |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
עמנואל שַבְּרִיֶיה (בצרפתית: Emmanuel Alexis Chabrier; 18 בינואר 1841 – 13 בספטמבר 1894) היה מלחין צרפתי מהתקופה הרומנטית.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמנואל שברייה נולד באמבר בחבל אוברן במרכז צרפת. הוא החל את לימודי המוזיקה בגיל שש. יצירותיו המוקדמות ביותר ששרדו בכתב יד הן יצירות לפסנתר משנת 1849. הוריו עברו עמו לפריז כשהיה בן 11. הוא למד בליצאום סן לואי והמשיך לבית ספר למשפטים, שאותו סיים בשנת 1861. בשנים 1861-1880 עבד במשרד הפנים הצרפתי. עם זאת, לא ויתר על אהבתו למוזיקה ובשנות ה-60' הלחין מספר רב של יצירות קטנות לפסנתר. אחת מיצירותיו מתקופה זו ,!!Le Scalp!, עובדה בהמשך ל-Marche des Cipayes. בשנים אלה החל להתעניין בוגנר והעתיק את הפרטיטורה התזמורתית של טנהויזר. בשנת 1862 הצטרף אל חברי אסכולת הפארנאס הפריזאית, שכמה מהם שיתפו עמו פעולה ביצירתו. עניינו בשירה הוליד ידידות רבת-שנים עם פול ורלן, שתרם לברית לשתי אופרטות מוקדמות, ששברייה לא השלים.
שברייה המשיך בעבודתו במשרד הפנים הצרפתי בשנים של מלחמת צרפת–פרוסיה והקומונה הפריזאית, 1870-71, ועבר עם המשרד מטור לבורדו ומשם לוורסאי. בשנת 1873 נשא לאישה את מרי אליס דז'אן. לזוג נולדו שלושה ילדים, שאחד מהם מת בילדותו.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שברייה נודע אומנם בעיקר בשתיים מיצירותיו התזמורתיות, "אספנייה", רפסודיה לתזמורת, ו"מארש שמח" (Joyeuse Marche), אך הוא הניח אחריו גם אוסף נכבד של אופרות (בהן "הכוכב" L'étoile, שהפופולריות שלה גדלה והולכת), שירים ומוזיקה לפסנתר. איכותן של יצירות מעטות אלה גבוהה ושברייה נהנה מהערכתם של מלחינים שונים ונבדלים, כמו דביסי, ראוול, ריכרד שטראוס, סאטי, פלורנט שמיט, סטרווינסקי וחבורת המלחינים, שנודעה בשם קבוצת השישה. סטרווינסקי הזכיר את "אספניה" בבלט שלו פטרושקה, ראוול כתב, שהתיבות הראשונות של Le roi malgré lui שינו את מהלך ההרמוניה בצרפת. פולנק כתב ביוגרפיה של שברייה, וריכרד שטראוס ניצח על ההפקה הבימתית הראשונה של האופרה Briséïs, שכתיבתה לא הושלמה. המלחין היהודי-צרפתי אמיל ולדטויפל כתב יצירה בשם "אספניה" על פי נושאים מ"אספניה" של שברייה, מיצירותיו הבודדות של ולדטויפל שהזמן לא השכיחן.
שברייה התרועע גם עם אחדים מבכירי הסופרים והציירים של תקופתו. בעיקר התיידד עם הציירים מונה ואדואר מאנה, ואסף ציורים אימפרסיוניסטים לפני שהאימפרסיוניזם נכנס לאופנה. כמה ציורים מן האוסף האישי שלו מוצגים עכשיו בכמה מחשובי המוזיאונים לאמנות בעולם.
שברייה כפסנתרן[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש כמה תיאורים של שברייה כפסנתרן מתקופה זו; כעבור שנים רבות כתב וינסנט ד'אינדי: "אף כי זרועותיו היו וקצרות מדי, אצבעותיו עבות מדי וכל מנהגו מגושם משהו, הוא הצליח להשיג דרגת עידון ושליטה במבע, שמעטים מאוד הפסנתרנים - פרט לליסט ואנטון רובינשטיין - שהגיעו אל מעבר לה".[1] אשתו של רנואר, ידידו של שברייה, כתבה "שברייה בא יום אחד וניגן לי את הרפסודיה שלו לתזמורת, "אספניה". נגינתו נשמעה כמו התפרצות של סופת הוריקן. הוא הלם והלם במקלדת. הרחוב היה מלא אנשים, וכולם האזינו, מוקסמים. כששברייה הגיע לאקורדים המשתברים האחרונים נדרתי ביני לביני, שלעולם לא אגע שוב בפסנתר... חוץ מזה, שברייה קרע כמה מיתרים בפסנתר והוציא אותו מכלל פעולה."[2] אלפרד ברונו ציין, כי "הוא [שברייה] ניגן בפסנתר כפי שלא ניגן עוד איש לפניו, או ינגן אי פעם...."[3]
בשנות ה-70' החל שברייה יצירות אחדות לבימה. הראשונה שבהן שהושלמה הייתה "הכוכב", שהגיעה ל-48 הופעות מצליחות ב"תיאטרון הקומי הפריזאי" (Bouffes-Parisiens) בשנת 1877 והציגה לראווה את מגעו הקל, הביטחון העצמי שלו כמוזיקאי ושנינותו הקומית.
מלחין במשרה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידידיו של שברייה מן האוונגארד האמנותי בפריז היו המלחינים גבריאל פורה, ארנסט שוסון ווינסנט ד'אינדי, הציירים אנרי פנטין-לאטור, אדגר דגה ואדואר מאנה, שבערביות "ימי חמישי" שלו היה שברייה מבקר קבוע.[4] וסופרים כגון אמיל זולא, אלפונס דודה, ז'אן מוריאה, ז'אן רישפין, וילייה דה ל'איל-אדם וסטפאן מלארמה).[5] בנסיעה למינכן עם המלחין אנרי דיפארק ב-1879, גילה שברייה את יצירת המופת של וגנר, טריסטן ואיזולדה. מאורע זה האיר את עיניו לעובדה, שאהבתו האמיתית נתונה להלחנה ובשנת 1880 פרש ממשרד הפנים והתמסר לכתיבת מוזיקה. בה בשנה חיבר את המחזור לפסנתר "קטעים ציוריים" (Pièces pittoresques); ה"אידיליה" מתוך מחזור זה השפיעה מאוד על פרנסיס פולנק.[6]
שברייה השתקע בפרטיטורות של וגנר והגיש עזרה רבת-ערך לשארל למורו בהכנת ביצועים קונצרטיים ליצירות רב-האמן הגרמני בפריז. הוא נסע ללונדון (1882) ולבריסל (1883) לשמוע את מחזור הטבעת. עם זאת, עוצמת אישיותו המוזיקלית של שברייה וה"צרפתיות" המהותית של מזגו ורגישותו לא אפשרו לו להתנסות במשהו מעבר לנהלים הטכניים השטחיים יותר של וגנר, והוא לא הגיע לכלל מעורבות בתאוריות האסתטיות והפילוסופיות.[7]
ב-1882 יצא שברייה לביקור בספרד, שהיניב את יצירתו המפורסמת ביותר, "אספניה" מ-1883, מזיגה של שירים פופולריים ששמע עם פרי דמיונו. לדעת חברו דיפארק, יצירה תזמורתית זו הציגה סגנון אינדיבידואלי, שבא לכאורה משום מקום; מלחינים אחרים בני זמנם גילו יחס פטרוני יותר.[8]
האופרה של שברייה, "גוונדולין", שעלילתה נטועה באנגליה בתקופה האנגלו סקסית, נדחתה על ידי האופרה של פריז אך נחלה הצלחה בהצגת הבכורה שלה בלה מונה בבריסל, בניצוח הנרי ורדהרדט ב-1885. מכל מקום, האופרה הוסרה מן הבמה לאחר שתי הצגות בסך הכל משום שהאמרגן פשט את הרגל. על אף אכזבה רבתי זו, שברייה מצא עד מהרה מיזם לירי חדש להעסיקו - "Le roi malgré lui" ("המלך, בניגוד לרצונו") והשלים את כתיבתה תוך שישה חודשים. אבל גם הפעם פגע בו מזל ביש והצגות האופרה, שהתקבלה בעין יפה, באופרה-קומיק בפריז נקטעו כאשר התיאטרון עלה באש אחרי ההצגה השלישית.[9]. ד'אינדי חיוה דעתו, ששברייה הרעיף מוזיקה מן היפה ביותר שכתב על "המלך, בניגוד לרצונו", אבל גינה את הלברית בטענה, ש"אנשים כל הזמן נכנסים כשהם צריכים לצאת ולהפך". למרבה המזל, (הודות לקשרי הידידות של שברייה עם הטנור הבלגי ארנסט ואן דייק וכתוצאה מכך עם המנצח פליקס מוטל, במאי תיאטרון בלייפציג ובמינכן גילו עניין בשתי היצירות ושברייה שבע נחת בכמה מסעות לגרמניה.
דעיכה ושנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו האחרונות, נקלע שברייה לבעיות כספים כתוצאה מקריסת הבנקאים שלו וסבל מבריאות רופפת ומדיכאון לנוכח ההתעלמות מיצירותיו הבימתיות בצרפת. הצורך להשלים את האופרה Briséïs, שאת ההשראה לכתיבתה קיבל מטרגדיה של גתה ומהדי מלודיות של וגנר רדף אותו. בהצגת הבכורה הפריזאית של "גוונדולין", שהתקיימה לבסוף בדצמבר 1893, היה מצב המלחין החולה כזה, שבשבתו בתא התיאטרון לא הבין, כי הקהל מריע לו.
בשנת חייו האחרונה הכריע אותו ה"שיתוק הכללי", סיבוך של העגבת, והוא מת בפריז בגיל 53. אף כי הביע את רצונו להיקבר סמוך לקברו של מאנה, נקבר שברייה בבית הקברות של מונפרנאס.
שברייה זכור בהרמוניות שלו, המרהיבות בצבעיהן, ובשליטתו בהלחנה תזמורתית. יצירותיו לפסנתר מפגינות מידה רבה של מקוריות ויופי. מן המכתבים הרבים שהותיר אחריו מתקבל רושם חי וססגוני של אופיו, רעיונותיו וחייו..[10]
יצירתו "חג פולני" (Fête Polonaise) מהאופרה "Le roi malgré lui" ("המלך, בניגוד לרצונו") הייתה אות הפתיחה לתוכניות מחפשים את המטמון ששודרו בקול ישראל.
בין יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- L'étoile (1877)
- Une éducation manquée (1879)
- Gwendoline (1885, UA 1886)
- Le roi malgré lui (1887)
יצירות לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lamento (1874)
- Larghetto לקרן ותזמורת (1875)
- España (1883)
- Joyeuse marche (1888; Chabrier's orchestration of Marche française for piano 4-hands (1883/5)). Revised version by the composer for piano solo, 1890.
- Prélude pastorale (1888)
- Suite pastorale (1888, orchestrations by the composer of four pieces from the Pièces pittoresques for piano)
יצירות לפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Rêverie (1855)
- Julia. Walzer op.1 (1857)
- Le Scalp (1861)
- Souvenirs de Brunehaut. Waltz (1862)
- Marche des Cipayes (1863)
- Pas redoublé (Cortège burlesque) (1871)
- Suite de valses (1872)
- Impromptu in C major (1873)
- 10 Pièces pittoresques (1881)
- Trois valses romantiques for 2 Pianos (1883)(also orchestrated by Felix Mottl)
- Prélude et Marche française for piano 4-hands (1883/5). Prélude orchestrated by Chabrier as "Prélude pastorale, "Marche française" orchestrated as "Joyeuse Marche" (both 1888; the latter revised 1890, and also arranged for piano solo)
- "Habanera" (1885, also orchestrated by the composer)
- "Souvenirs de Munich". Quadrille on Themes from "Tristan und Isolde" for piano 4-hands(1885-86)
- "Bourrée fantasque" (1891, also orchestrated by Felix Mottl)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמנואל שברייה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עמנואל שברייה, באתר ספוטיפיי
עמנואל שברייה, באתר AllMusic (באנגלית)
עמנואל שברייה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
עמנואל שברייה, באתר Discogs (באנגלית)
עמנואל שברייה, באתר Songkick (באנגלית)- עמנואל שברייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- עמנואל שברייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lecture on Chabrier and Dukas by d'Indy at a Pasdeloup concert on 8 April 1920.
- ^ from Renoir J. Renoir, my father, quoted in Myers R. Emmanuel Chabrier and his Circle. London, J M Dent & Sons, 1969.
- ^ Quoted in Myers R. Emmanuel Chabrier and his Circle.
- ^ Delage, R. Emmanuel Chabrier. Fayard, Paris, 1999. Chapter XI explores the close friendship between Manet and Chabrier.
- ^ Myers R. Emmanuel Chabrier and his Circle, p7.
- ^ Poulenc wrote in his book Emmanuel Chabrier: "Even today I tremble with emotion in thinking of the miracle that was produced: a harmonic universe suddenly opened in front of me, and my music has never forgotten this first loving kiss" (Ivry, 1996).
- ^ Myers R. Emmanuel Chabrier and his Circle. J M Dent & Sons, London, 1969.
- ^ Delage, R. Emmanuel Chabrier. Fayard, Paris, 1999.
- ^ Myers R. Emmanuel Chabrier and his Circle.
- ^ Desaymard J. Emmanuel Chabrier d'après ses lettres. L'homme et l'oeuvre. Paris, Fernand Roches, 1934.