עמנואל שינוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל שינוול

עמנואל "מני" שינוול, ברון שינוולאנגלית: Emanuel "Manny" Shinwell, Baron Shinwell;‏ 18 באוקטובר 1884 - 8 במאי 1986) היה מנהיג עובדים ופוליטיקאי בריטי יהודי שפעל במסגרת מפלגת הלייבור ושימש בתפקידים שונים בממשלות בריטניה, לרבות תפקיד שר המלחמה בממשלת קלמנט אטלי. שינוול היה דמות מפתח ב-"Red Clydeside" (קליידסייד האדומה) – הכינוי שניתן לזירת הפעילות התוססת של ארגוני העובדים בגלאזגו בתחילת המאה ה-20, שהייתה בעלת חשיבות בהתפתחות תנועת העבודה הבריטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינוול נולד למשפחה יהודית יוצאת פולין בשכונת ספייטלפילדס (Spitalfields) שבפרבר האיסט אנד בלונדון, אך בהיותו ילד עברה משפחתו לגלאזגו שבסקוטלנד. אביו היה חייט ואמו מבשלת. שם המשפחה של אביו היה לוינסקי, אך הוא שינה אותו ל"שינוול" משהיגר לבריטניה. שינוול לא זכה לחינוך פורמלי, ואת השכלתו השלים בקריאה בספרייה הציבורית. שינוול החל בגיל צעיר לעבוד כמפעיל מכונה במפעל לטקסטיל. ב-1903 החל להיות מעורב בפעילות איגוד עובדי ההלבשה, וב-1906 היה כבר נציג הארגון המקומי במועצה הארצית.

במאי 1911 סייע להקים את איגוד הימאים בגלאזגו, ומילא תפקיד חשוב בשביתת הימאים בת ששת השבועות שהייתה חלק משביתה ארצית. הוא הפך למזכיר איגוד הימאים והדייגים המקומי. באוגוסט 1912 השתתף במרד כנגד האיגוד, וגרם לכך שהסניף המקומי יצטרף לאיגוד הימאים הבריטי. הוא היה המזכיר המקומי של איגוד הימאים הבריטי עד לשנת 1922, כאשר הוקם הארגון הבריטי המאוחד של עובדי הימאות, ששינוול הפך למנהלו הלאומי. ב-1919 היה מעורב באירועים אלימים בגלאזגו ובהתנגשויות בין המשטרה ומפגינים, ונדון לחמישה חודשי מאסר.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 נבחר מטעם מפלגת הלייבור העצמאית כחבר הפרלמנט הבריטי ממחוז לינלית'גושייר (Linlithgowshire), שבסקוטלנד. לאחר עליית ממשלתו של רמזי מקדונלד מונה שינוול לשר המכרות, אך כהונה זו, כמו ממשלתו של מקדונלד, הייתה קצרת ימים. בבחירות שהתקיימו ב-1924 איבד את מושבו, אך שב ונבחר בבחירות המשנה במחוזו בשנת 1928. עם עליית ממשלתו השנייה של רמזי מקדונלד בשנת 1929 מונה לשר כלכלי במשרד המלחמה, ולאחר מכן, בשנת 1930 שב וקיבל את תפקיד שר המכרות. כרבים ממנהיגי מפלגתו, היה שינוול מבקר חריף של "הממשלה הלאומית" של מקדונלד. בשנת 1931, כאשר הובסה מפלגת הלייבור בבחירות הכלליות, איבד את מושבו בפרלמנט, אך שב ונבחר בשנת 1935, לאחר שהביס את מקדונלד עצמו במחוז הבחירה סיהאם (Seaham) שבמחוז דורהאם (Durham). בשנים שלאחר מכן היה פעיל עם אחרים כאניירין בוואן במאבק כנגד הפאשיזם והנאציזם, וכנגד מדיניות הפייסנות של ממשלות בריטניה. הוא תמך ברפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד. תקרית חמורה בעלת נימות אנטישמיות אירעה בשנת 1938, כאשר במהלך ויכוח בפרלמנט הותקף שינוול בשל אי-נאמנותו, כביכול. במהלך הוויכוח קרא לעברו חבר פרלמנט שמרני בשם ליוטננט קומנדר רוברט ט. באואר, "חזור לפולין". שינוול קם ממושבו וסטר לו בפרצופו. שינוול הדגיש כי באואר עלב בו בשל מוצאו, וכי הוא עצמו נולד בבריטניה. בהמרצת יושב ראש הבית התנצלו שני חברי הפרלמנט זה בפני זה.[1] במאי 1940 סירב שינוול להצעתו של וינסטון צ'רצ'יל לשמש בממשלתו כשר המזון, וזאת כאשר מפלגת הלייבור הצטרפה לקואליציית המלחמה שהקים צ'רצ'יל. בשנת 1942 נבחר ליושב ראש מפלגת הלייבור. לאחר ניצחון הלייבור בבחירות הכלליות בשנת 1945 מונה שינוול לשר האנרגיה והדלק, ופעל להלאמת תעשיית המכרות.

ב-1947 הביא חורף קשה במיוחד לקפיאת המכרות ולמחסור קשה בפחם. שינוול ספג ביקורת על כישלונו בניהול המשבר. בסמוך לאחר מכן מונה לשר המלחמה, משרה שבה החזיק עד שנת 1950. שינוול היה שר המלחמה בעת מלחמת העצמאות וספג ביקורת בישראל על פעולות כגון חימוש הלגיון הערבי לפני הפלישה לישראל במאי 1948. לאחר שהפסיד הלייבור את השלטון, המשיך בפעילות פרלמנטרית עד גיל מתקדם, ואף היה יושב ראש סיעת הלייבור בבית הנבחרים בין השנים 1964 ל-1967. בשנים אלו הפגין ידידות כלפי ישראל ותמך בעמדתה במגוון נושאים. כך, למשל, כאשר בריטניה פעלה באופן דיפלומטי כנגד ישראל במהלך פעולות התגמול ובמיוחד לאחר פעולת קיביה, ביקר שינוול בישראל, ותמך בפומבי בתל אביב בעמדת ישראל.[2]

בשנת 1970 פרש מפעילות פוליטית, וקיבל תואר ברון. שינוול מת בשנת 1986 בגיל 102.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]