עמנואל שיקאנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל שיקאנדר

עמנואל שיקאנדר (גרמנית: Emanuel Schikaneder,‏ 9 בספטמבר 1751 - 21 בספטמבר 1812) היה אמרגן, מחזאי, שחקן וזמר גרמני, נודע בעיקר כליבריתן של האופרה חליל הקסם מאת מוצרט.

עמנואל שיקאנדר נולד בשם יוהאן יוזף שיקאנדר בשטראובינג, גרמניה. בראשית דרכו הופיע עם להקת התיאטרון של פ. י. מוזר בסביבות 1773. מלבד אופרות, ביצעה הלהקה גם פארסות וזינגשפיל (אופרטות). שיקאנדר נשא לאישה שחקנית מלהקה זו, אליאונורה ארת, בשנת 1777, השנה בה הופיע בתפקיד המלט במינכן וזכה לשבחי הקהל והביקורת. הוא היה לבמאי הלהקה בשנת 1778. בשנת 1780 פגש את מוצרט בזלצבורג בעת שהייה ממושכת בעיר עם להקתו.

שיקאנדר הופיע בתיאטרון קארנטנרטור Kärntnertor בווינה משנת 1785, ובמקביל המשיך לעבוד עם קבוצת זלצבורג ככל שהתיר לו זמנו. הקיסר יוזף השני פסל את תוכניתו לבנות תיאטרון בווינה וכתוצאה מכך עזב את העיר ויצא לרגנסבורג. לאחר זמן חזר בכל זאת לוינה בתוכנית לבניית תיאטרון חדש ב"פרייהאוז אאוף דר וידן" מחוץ לעיר. התיאטרון נפתח ביולי 1789.

חליל הקסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיאטרון החדש נהנה מהצלחה מיידית, בייחוד עם הצגת הבכורה של הזינגשפיל חליל הקסם בספטמבר 1791, עם מוזיקה של מוצרט. הליברית הייתה של שיקאנדר ונמזגו בה בחופשיות יסודות טקסיים של הבונים החופשיים עם נושאים מאגדות מסורתיות. שיקאנדר היה בין המבצעים בהפקה הראשונה, בתפקיד פאפאגנו.

ייתכן ששיקאנדר גם ייעץ למוצרט בנושא התאמת המוזיקה לליברית שלו. המחזאי איגנץ פרנץ קסטלי מספר את המעשה הבא: "זמר הבס המנוח סבסטיאן מאייר סיפר לי, שמוצרט כתב במקור את הדואט של פאפאגנו ופאפאגנה בפגישתם הראשונה בצורה שונה לגמרי מכפי שאנו שומעים אותו כיום. במקור קראו שניהם "פאפאגנו!" ו"פאפאגנה!" בתדהמה, פעמים אחדות. אבל כששיקאנדר שמע זאת, הוא קרא למטה, אל התזמורת, ,היי, מוצרט! לא כך, המוזיקה חייבת לבטא תימהון רב יותר. הם צריכים ללטוש עיניים ללא הגה זה בזה, ואז פאפאגנו צריך להתחחיל לגמגם: "פא-פאפא-פא-פא"; פאפאגנה צריכה לחזור על כך עד ששניהם מצליחים לבסוף לבטא את השמות בשלמותם'. מוצרט קיבל את העצה ונקבע, שכך מבצעים את הדואט."

קסטלי מוסיף, ששיקאנדר הוא שהציע גם את שיר הלכת של הכוהנים, הפותח את המערכה השנייה, שמוצרט הוסיף לאופרה ברגע האחרון. עם זאת, ראוי להיזהר בסיפורים אלה, משום שעל פי הרשומות, סבסטיאן מאייר לא נמנה עם להקת שיקאנדר עד 1793, שנתיים לאחר ביצוע הבכורה של "חליל הקסם".

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת "חליל הקסם" והפקות אחרות אפשרה לשיקאנדר לבנות ב-1801 תיאטרון חדש בווינה, על סמך היתר קיסרי שקיבל 15 שנים קודם לכן. התיאטרון הזה, תיאטר אן דר וין Theater an der Wien, נפתח בהצגת האופרה "אלכסנדר", לליברית של שיקאנדר עצמו ומוזיקה של פרנץ טייבר. על פי מילון גרוב החדש, התיאטרון על נהר וין היה "המפואר ביותר בציודו ואחד הגדולים בזמנו". עם זאת, שיקאנדר מתח כנראה את אמצעיו מעבר למידה בהקמת התיאטרון, שכן לאחר פחות משנה נאלץ לוותר על הבעלות, אם כי עוד פעמיים שירת את התיאטרון כמנהל אמנותי כשביים שם הפקות מורכבות.

במהלך התקופה הזאת, היה שיקאנדר עמית אמנותי של לודוויג ואן בטהובן, שניסה במשך זמן מה ליצור אופרה מן הליברית של שיקאנדר, "האש הווסטאלית". בטהובן התגורר בחדרים בתיאטרון אן דר וין במשך התקופה הזו, בהזמנת שיקאנדר, ונשאר שם עוד פרק זמן, שבו הסיט את מאמציו האופראיים לכתיבת "פידליו".

בשנת 1804 נמכר התיאטרון אן דר וין לברון פטר פון בראון, שפיטר מניה וביה את המתחרה הראשי שלו. שיקאנדר עזב את וינה ויצא לעבוד בברנו ובשטיר. מפנה חמור חל בחייו החל בשנת 1811. עקב בעיות כלכליות שחוללו המלחמה וירידת ערך המטבע של 1811, איבד את רוב הונו. ב-1812, במהלך מסע לבודפשט לקבל עליו משרה חדשה, איבד שיקאנדר את שפיות דעתו. הוא מת בחוסר כל ב-21 בספטמבר 1812, בגיל 61, בווינה.

כתיבתו היוצרת של שיקאנדר כוללת 55 יצירות לתיאטרון ו-44 ליבריות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • New Grove Dictionary of Music and Musicians.
  • ביוגרפיה של מוצרט מאת אוטו אריך דויטשOtto Erich Deutsch's Mozart: A Documentary Biography ; English translations by Eric Blom, Peter Branscombe, and Jeremy Noble, Stanford, CA: Stanford University Press, 1965. ספר זה מכיל אזכורים רבים של שיקאנדר ממקורות ראשונים. סיפוריו של קסטלי התפרסמו במקור בספר זכרונותיו מ-1861.