עמק יהושפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמק יהושפט, ציור מהמאה ה-19 של תומאס סידון

עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט הוא עמק קטן בירושלים בין הר הזיתים לעיר דוד שנוצר כתוצאה ממפגש בין שני יובלים של נחל קדרון. בעמק מבני קבורה מתקופת בית ראשון והוא חלק מהאזור המכונה גם האגן הקדוש הכולל את הר הבית והר הזיתים‏‏‏[1].

שמות העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק יהושפט ידוע גם בשמות עמק השווה או עמק המלך. תושביה הערביים-נוצרים של ירושלים קוראים לעמק בשם "וָאדִי סִית מַרְיַם" (בעברית: עמק הגברת מרים) על שם מרים, אם ישו, שאת מקום העלאתה השמיימה מציינת המסורת הנוצרית האורתודוקסית, על אם הדרך ירושלים-יריחו באזור גת שמנים[2].

על פי אחת ההשערות שמו הערבי של אחד מהיובלים של נחל קדרון היוצר את עמק יהושפט "ואדי ג'וז" - המתורגם לעברית כ"נחל האגוז" - הוא שיבוש של השם "יהושפט" מתוך קיצור של השם המופיע במפות הצלבניות (בצרפתית) "ואלי אוף ג'וזפאט".

עמק יהושפט במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של העמק נלקח מנבואת אחרית הימים בספר יואל: "וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ" (יואל ד' ב'), ולאחר מכן: "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב" (יואל ד' י"ב).

על תיאור זה כתב יחזקאל קויפמן[3]:

אצל הנביאים האחרים הגוים עולים למלחמה ממש, ועצת האלוהים מתבצעת בניצחון מכריע עליהם... לא כן אצל יואל, אמנם הגוים יעלו למלחמה, הנביא משמיע קריאת מלחמה בגוים, "העירו הגבורים...! כתו אתיכם לחרבות, ומזמרותיכם לרמחים" (פס' י'), אבל המלחמה אינה מלחמה. אין הגוים עולים על ירושלים, כמו בחזונות ישעיה, מיכה וזכריה, כל שכן שאין שום דמיון בין חזון יואל ובין חזון גוג ומגוג של יחזקאל, אין כאן גויים באים מן הצפון... אין הם שמים מצור על ירושלים, ואין הם תוקפים את ערי יהודה. הם נקבצים אל עמק יהושפט שהוא בוודאי מקום חזוני. הם באים כאילו למלחמה, אבל מין רוח מביאה אותם אל "עמק יהושפט" - אלוהי המשפט. שם יושב אלוקים לשפוט אותם. זהו דימוי חדש של יואל: האלוהים אינו מופיע "כמפקד צבא מלחמה" או כ"גיבור ביום קרב" הוא יושב למשפט. עמק יהושפט נהפך ל"עמק החרוץ" להמונים המונים: זה יהיה סופו של השלטון האלילי.

אתרים בערוץ הנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק יהושפט בשנת 1856. המבנים שבצד ימין הם (מימין לשמאל): קבר זכריה, קבר בני חזיר ויד אבשלום.

בערוץ הנחל ניצבים מספר מבני קבורה עתיקים:

זיהוי העמק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הקברות בהר הזיתים

עמק יהושפט נתפס במסורת היהודית כחלק מהר הזיתים ולא כמקום בעל חשיבות משל עצמו. קרבתו להר הבית והר המוריה הפכה את מדרונות העמק למבוקשים כמקומות קבורה.

במכתב לבנו נחמן כותב ‏[4] הרמב"ן:

...ותקרא לי לשלום בני ותלמידי, ר' משה ב"ר שלמה, אחי אמך. הנני מגיד לו כי עליתי אל הר הזיתים, המכוון כנגד הר הבית והסמוך לו, אין ביניהם אלא עמק יהושפט, ושם, כנגד בית המקדש, קראתי חרוזותיו בבכייה רבה, כאשר ניבא.

במסורת היהודית קבורה בהר הזיתים נושאת יתרונות מיסטיים והחוקר הבריטי רובינסון מספר בשנת 1838:‏[5]:

"בית הקברות של היהודים בימינו משתרע על המדרון המערבי של הר הזיתים, לרגלי ההר ממש מעל קבר אבשלום וזכריה. כאן ממול בית המקדש העתיק באים נודדים רבים מעם נפלא זה לטמון את עצמותיהם ליד אלו של אבותיהם. ומצפים הם ליום הגדול שעליו ניבאו, כפי שהם מניחים, הנביאים, כאשר יעמוד ה' על הר הזיתים וההר ייבקע לשניים ומתי ישראל יקומו מתחתיו וכל הגויים יעמדו למשפט בעמק וישראל ייקח נקם... מדרון ההר מכוסה כאן בצפיפות בקברותיהם. כל אחד מכוסה אבן המונחת עליו באופן שטוח, בפשטות ושעליה, כרגיל, חקוקה כתובת עברית."

רבי עובדיה מברטנורה מתאר באיגרת את העמק ובית הקברות שעל מדרונותיו: "ועמק יהושפט הוא עמק קטן מאד בין הר הבית להר הזיתים ושם קברות היהודים עתה. הקברים הישנים תחת הר הבית, בשיפוע אצל העמק, והגיא ביניהם. וסמוך להם תחת הר הזיתים המערה של קבר זכריה".‏[6]

במסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא עצמו לא קיימת מקבילה המזכירה את עמק יהושפט שבעזרתה יהיה ניתן לזהות את מקומו הגאוגראפי של עמק יהושפט. הזיהוי הראשון של עמק יהושפט עם נחל קדרון נמצא באונומסטיקון של אוסביוס, "עמק יהושפט נמצא בין ירושלים והר הזיתים" ‏[7]

הנוסע מבורדו, הצליין הנוצרי שעבר בארץ ישראל בשנת 333, היה הראשון שציין את מקום עמק יהושפט בחלקו העילי של נחל קדרון‏[8] במהלך המאות הראשונות לספירה קיבל עמק יהושפט מקום מיוחד במסורת הנוצרית. מיקומו של מתחם גת שמנים, הממלא תפקיד חשוב בסיפור שעותיו האחרונות של ישו, הוא בעמק יהושפט. לאחר מכן, במסורת המוסלמית זיהו את העמק עם מקום המשפט וקראו את שמו - עמק יהושפט.

על רקע גיבוש זיהויו של העמק והתקדשותו של עמק יהושפט במסורת הנוצרית ועל רקע של סכסוכים בין היהדות והנצרות על דריסת רגל בהר הזיתים ניתן להבין את מאמר חז"ל במדרש שוחר טוב[9] "ואין עמק ששמו יהושפט, ומהו עמק יהושפט? שישפוט הקב"ה את הגויים"."

במסורת המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת מוסלמית עתיקה מזהה את עמק יהושפט עם א-סהירה עם חלקו העליון של נחל קדרון - עמק יהושפט ומצביע על מגמת קבורה של מוסלמים בערוץ הנחל. נוסע מוסלמי פרסי שכתב ‏[10] בשנת 1047: "בצאתך מהחראם הנאצל משתרע לפניך עמק נרחב המכונה א-סהירה, שהוא - כך נאמר - מקום תחיית המתים. ושבו יתאסף כל המין האנושי. לכן לשם באים אנשים מכל העולם ונשארים בירושלים עד שבא עליהם המוות, זאת כדי שכשיגיע היום המיוחל בידי האל יתעלה וישתבך יהיו הם נחים בקבריהם נכונים ומחכים."

המסורת המוסלמית - ייתכן תוך הסתמכות על מסורות יהודיות ונוצריות מוקדמות יותר - מספרת כי ביום תחיית המתים יימתח גשר מעל עמק יהושפט אל הר הבית ועליו יעברו הקמים לתחייה למקום משפטם. על פי המסורת המוסלמית פתחו של גן עדן ופתחו של הגיהנום שניהם נמצאים בירושלים - בצדו הדרומי של עמק יהושפט נמצא שער הגיהנום. הנוסע הפרסי מספר‏[11] "נשמעים לפי עדויות תושבי המקום זעקות שבר של יושבי הגיהנום. אבל אני עצמי הלכתי לשם להאזין, ולא שמעתי דבר".

עמק יהושפט בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על עמק יהושפט בתחילת המאה העשרים מסופר ‏[12]

בימים הראשונים לבואו ירושלימה היה טיאו יחיאל מהלך ברחובותיה... לעתים היה צופה בעיניו מעל החומה נשען אל שרידי דפנותיו של בית-הכנסת על שם הרמב"ן, צופה ומביט אל עמק יהושפט ונחל קדרון. אילו ירקות לא הצמיח עמק שחור ודשן זה, שהפרוהו מי-המדמנות של כל ירושלים! פלגים פלגים זרמו מי-המדמנות, ביתרו שבילים, נקוו בתלמים, ניערו גבעולים שמוטים וחפפו ראשיהם של בצלים, שומים, עגבניות ומלפפונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.jiis.org.il/content.asp?newsID=13‏
  2. ^ http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=5&subID=451&docID=14151‏
  3. ^ יחזקאל קאופמן‏ תולדות האמונה הישראלית כרך ז' עמ' 345
  4. ^ http://www.daat.ac.il/daat/israel/kdushat4-2.htm‏
  5. ^ מיכאל איש שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תשכ"ו, עמ' 487‏.
  6. ^ ‏אברהם יערי, אגרות מארץ ישראל, ירושלים: תש"ג, עמ' 97‏.
  7. ^ ספר האונומסטיקון לאוסביוס, (תרגם ע"צ מלמד), ירושלים תש"י, עמ' ‎58‏
  8. ^ אורה לימור, מסורות נוצריות של הר הזיתים בתקופות הביזאנטית והערבית, עבודת גמר בחוג להיסטוריה של ימי הביניים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1978 עמוד 135
  9. ^ ‏מדרש שוחר טוב (מדרש תהלים), סוף מזמור ח' (מהדורת בובר, עמוד 26‏
  10. ^ מירון בנבנישתי מקום של אש, כנרת זמורה ביתן, תל אביב 1996 עמוד 230
  11. ^ ‏שם, שם‏
  12. ^ ‏ א' שטאל, עדות בישראל, עם עובד והמרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח, תל אביב 1979, כרך א, עמי 351-347‏