עמק קדישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמק קדישה ויער ארזי האל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Qadisha.jpg
מבט על העמק
מדינה Flag of Lebanon.svg לבנון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4
Qadisha5.jpg

עמק קדישה (ערבית: وادي قاديشا - "וואדי קדישה") שוכן בנפת בשרי ונפת זע'רתא שבמחוז צפון לבנון. העמק הוא נקיק עמוק שנחצב על ידי נהר קדישה, הידוע באזור טריפולי כנהר אבו עלי. משמעות המילה קדישה בארמית היא "קדוש", והעמק (המכונה לעתים העמק הקדוש) היה משכנן של מספר קהילות נזירים נוצריות. הקהילות הנוצריות הראשונות התיישבו במקום ככל הנראה כבר במאה ה-10, לאחר שנאלצו לברוח מעמק העאסי בעקבות רדיפות השלטון הביזנטי שהאשים אותם בתמיכה בדוקטרינה המונותיאוליטית. ב-1998 העניק אונסק"ו לעמק מעמד של אתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר אלישע הקדוש על שפת המצוק

מערות רבות בעמק היו בשימוש על ידי הנזירים כבר בתקופת האבן החדשה, והן ניצלו אותם למטרות מחסה וקבורה. החל מימיה הראשונים של הנצרות העמק שימש כמקום התבודדות עבור נוצרים שרצו בכך. נזירים מארונים מסוריה ברחו לעמק לאחר רדיפתם שהחלה במאה ה-7, מגמה שהתחזקה עוד יותר לאחר הריסת מנזר מארון הקדוש במאה ה-10. הנזירים המרונים הקימו בקנובין שבמרכז העמק את המנזר המרכזי החדש שלהם, ובתוך זמן קצר נבנו מנזרים נוספים ברחבי העמק.

לאחר תום מסעות הצלב החלו הסולטאנים הממלוכים בייברס וקלאון להוביל קרבות כנגד המארונים המקומיים ב-1268 וב-1283. למרות המתקפות הממלוכיות מנזר דיר קנובין הפך למקום המושב של הפטריארכיה המארונית במהלך המאה ה-15, ונותר במעמד זה במשך חמש מאות שנים. המוניטין של הנזירים המארונים כאנשים אדוקים מבחינה דתית הך לנחלת הכלל במאה ה-17, וכתוצאה מכך אנשי רוח ודת רבים מאירופה ביקרו בעמק ואף התיישבו בו.

בנוסף להיותו מקום בעל חשיבות עבור הקהילה המארונית, העמק שימש כמקום מקלט עבור קהילות נוצריות אחרות לאורך השנים וביניהן ניתן למנות את היקוביטים מהכנסייה הסורית האורתודוקסית, המלכיתים, הנסטוריאנים, הארמנים ואף האתיופים.

ארז הלבנון מתואר במקורות עתיקים העוסקים בבוטניקה כאחד העצים הזקנים ביותר בעולם. העץ נחשב למשובח על ידי בני ישראל שהתיישבו בארץ, והם השתמשו בו כאחד מחומרי הבנייה של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני בירושלים. ארץ הלבנון מוזכר בתנ"ך כשבעים פעמים, והוא אף מופיע בעלילות גילגמש. לפי מקורות שונים יערות הארז החלו להיעלם במאה ה-6, בתקופת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון.

ב-1991 גילתה קבוצת ספלאולוגים שפעלה בעמק שמונה מומיות של כפריים מארונים, ותיארכה אותן לשנת 1283 בקירוב. המומיות נמצאו במערת אסי-אל חאדת' ביחד עם מגוון חפצי עתיקות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניסה לאחת המערות בעמק

העמק שוכן למרגלות הר אל-מקמל בצפון לבנון, ונהר קדישה שאורכו 35 קילומטרים זורם לאורכו. מקור הנהר הוא במערה הנמצאת במרחק קצר מתחת לעצי הארז. במורדות העמק יש סוללות עפר טבעיות, ובצוקים שמעליהן יש מערות רבות שהגישה אליהן קשה. מסביב למערות בנו הנזירים טראסות למטרות חקלאיות. מקומות הפרישה שתאיהם הקטנים מסוגלים להכיל רק אדם אחד במקרים מסוימים, מפוזרים בסלע באופן לא אחיד. בחלק מהמנזרים השתמרו פסקאות.

בעמק חמישה מתחמי מנזרים עיקריים:

  • מנזר קנובין (دير قنوبين) שוכן בצד הצפון-מזרחי של העמק, והוא המנזר המארוני העתיק ביותר. למרות שהקמת המנזר מיוחסת לקיסר תאודוסיוס הראשון, יש הטוענים כי הוא הוקם על ידי תלמיד של תאודוסיוס הקדוש. רוב המנזר נחצב באופן מלאכותי לתוך הסלע. בנוסף, במנזר יש תאי מגורים עבור הנזירים, כנסייה, קלויסטר וחדר אירוח.
  • מנזר אנטוניוס קזחיא (دير مارانطﻮنيوﺱ ﻗﺰحيا) שוכן בקצה הנגדי של העמק. לפי המסורת המנזר הוקם על ידי הילריון במהלך המאה ה-4, על מנת לחלוק כבוד לנזיר המצרי אנטוני הגדול, אם כי ישנם מסמכים עתיקים שלפיהם המנזר הוקם רק בשנת 1000. המנזר נחרב ושוקם במהלך המאה ה-16. מבנה המנזר כולל מסדרון, חדר ועידות, קפלה, טחנה ומספר הרמיטז'ים שנחצבו לתוך הסלע.
  • מנזר גבירתנו מחוקא (حوقا) שוכן בין מנזר קנובין למנזר קזחיא בגובה של 1,150 מטרים, למרגלות מערה גדולה. המנזר הוקם על ידי כפריים מחוקא במאה ה-13. ההרמיטז' שכן על משטח ביניים סלעי נרחב בסמוך לבריכת מים המוזנת על ידי מספר ערוצים. אורכו של המשטח העליון הוא 47 מטרים, וניתן להגיע אליו רק באמצעות סולם. במשטח נמצאו כלי חרס וראשי חץ מימי הביניים, וככל הנראה הוא שימש כמקום מקלט. במערת חוקא, הנמצאת בסמוך למנזר בגובה 1170 מטרים, התגלו שרידים של ביצורים שככל הנראה היו בשימוש בתקופת האבן הקדומה, בתקופה הרומית ובימי הביניים.
  • מנזר מר אלישע (دﺍﻴﺮ ﻤﺎﺮ ﺃﻠﻴﺸﻊ) הוזכר לראשונה במאה ה-14, והוא משמש את קהילת הכרמליתים וקהילת המתבודדים המארונית. המנזר כולל שלושה או ארבעה תאים קטנים, רפקטוריום, משרדים וכנסייה הכוללת ארבע קפלות שנחצבו לתוך הסלע.
  • ממנזר מר סרקיס (دير القديسين سركيس و باخوس – رأس النهر), המכונה גם מנזר אל נאהר, שכן הוא שוכן בסמוך למוצא הנהר מר סרקיס, ניתן להשקיף על אח'דן, כפרסאגב וחאדת' אל ג'בה. בגלל מיקומו בגובה של 1,500 מטרים הוא נקרא גם "העין הצופה על קדישה". המנזר מוקדש לסרקיס ובקכוס. כנסיית סרקיס ובקכוס הראשונה נבנתה באמצע המאה ה-8 על חורבותיו של מקדש כנעני לאל החקלאות. בסמוך לכנסייה זו שוכנת כנסייה נוספת המוקדשת למריה, שנבנתה בשנת 1198. בין 1404 ל-1690 נבנו במקום מספר בניינים נוספים.

מנזרים נוספים הנמצאים בעמק הם מנזר מר גירגיס הכולל את קפלת מר צ'אליטה, מנזר מר יוהאנה, מנזר מר אבון הכולל את הרמיטז' מר סרקיס, ומנזר מר מורה.

בעמק נמצא שטח בגודל 646 הקטאר המוגדר כשמורת יער, ובו נמצאים השרידים של יער ארזים גדול. בשמורה יש כ-375 עצי ארז, כאשר שניים מתוכם הם בני למעלה מ-3,000 שנים, עשרה מעל ל-1,000 שנים והשאר בני מאות שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל לבנון
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בלבנון

ענג'רבעלבכגבלעמק קדישה ויער ארזי האלצור