ענת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צלמית של האלה ענת מברונזה. הצלמית נמצאה בסוריה, מתוארכת לשנים 1200-1400 לפנה"ס

ענת (בהטיות שונות של השורש המצרי ע-נ-ת: ענתית, ענית, ענתי) היא אלת המלחמה, הציד והפריון של המזרח התיכון העתיק, ממסופוטמיה ועד כנען ומצרים העתיקה. ענת מתוארת כנערה בתולה יפה, עזת נפש ובעלת תושיה. המקבילה הכנענית לאיזיס המצרית, והשפיעה כנראה רבות על עיצוב דמותה של האלה היוונית אתנה.

דמותה במקורות ובממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה הכנענית ובפרט בלוחות אוגרית, מסופר שענת היא בתו של אל ואחותו הנאמנה של בעל - אל הסופה והגשם. כונתה גם "בתולת" משום שהיא אלה אוטונומית וראשונית שאין עליה עול גבר, ו"יבמת לאומים" (יולדת לאומים), שיש לה קשר הדוק אל בני האדם ונחשבת כפטרונית של בני האדם. בנוסף נמצא הכינוי "נעמת בן אחת הבעל" (היפה בין אחיות הבעל). התואר "נעימה" מוזכר מספר פעמים והוא כנראה במשמעות של יופי חיצוני. כמו כן היא מתוארת כבעלת כנף ויכולת מעוף. באסטלה מתקופה זו היא נראת יושבת על כיסא, ומחזיקה בידיה כלי נשק.

עוד היא מתוארת שם כאישה בעלת מאפיינים גבריים, שרוחצת בדם האנשים שמתנגדים לפולחן בעל, בשמחה ובהנאה גדולה, על שהיא מצליחה להשתמש בתכסיסים טובים. עוצמתה גדולה יותר משל בעל, והיא זו שעוזרת לו להילחם כנגד האל ים והמפלצות שלו: לחסום את פי התנין האיום ולהכות את נחש העקלתון בעל שבעת הראשים, ולהילחם כנגד האל מות שהצליח לשבות את האל בעל בשאול, להמית אותו ולשחרר לחופשי את בעל מ'בית החופשית', מקום משכנם של המתים.

כוח ההרס העצום שלה מופנה לעזרת כוח החיים של האל בעל ולהצלתו מידי אויביו האלים ובני האדם כאחד. כך היא תולה את כפות ידיהם של אויביו על חגורתה ומשחקת בראשיהם כבכדורים והיא מבוססת עד ברכיה בדם האויבים וצווארה במעי הלוחמים, כאשר כבדה תפוח מצחוק וליבה מלא שמחה. היא אף מעזה להתחצף לאביה אל, בעל הסמכות העליונה, ולאיים עליו שתמרוט את שער קדקודו ותוריד שיבתו בדם שאולה, אם לא יתמוך בכינון מלכותו של אחיה בעל ויאשר לבנות לו בית, כאשר הוא נחבא מפניה בשבעה חדרים ובשמונה מנעולים. בהמשך, אל, שמכיר בכוחה הרב ובתושייתה של ענת, מבקש ממנה שתשכנע את השמש להאיר בחזרה.

באגדת אקהת, לעומת זאת, היא מתוארת כמי שחומדת את קשת הפלאים שיצר כושר וחסיס, ומציעה לאקהת הגיבור בעל הקשת ובנו של דנאל שופט הצדק, הרבה כסף וזהב, ואף חיי נצח תמורת הקשת. אך כאשר הוא מלגלג עליה ומבוקשה לא ניתן לה, היא עפה למקום משכנו של אל, מרשיעה את אקהת וסוחטת מאביה באיומים רשות לרצוח את אקהת. לאחר שאל "בעל הלב" מרשה לה, היא מפתה בעורמה את אקהת להגיע לקֶרֶת אבלים, ולאחר מכן משכנעת את יטפן הלוחם להרוג את אקהת, כאשר היא מחפשת אותו לנשר.

במקדש מצרי בבית שאן התגלתה מצבה מימי רעמסס השני, שבו מתוארת ענת כמלכת השמים (תואר שהיה שמור לעשתורת) ובעלת כל האלים. בספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ג מוזכר שאת היישוב שבו עבדו לה, בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש. יישוב נוסף שאנשיו עבדו לה היה בית ענות שבנחלת יהודה. גם שמו של השופט שמגר בן ענת קשור אליה ככל הנראה; הרב מ"ד קאסוטו טוען שבא מהעיירה בית ענת, במקדש של הקהילה היהודית של יב עבדו אלוהות בשם ענת-יהוה כלומר עבדו את ענת כבת זוגו של יהוה. מעניין שאף שנראה שענת הייתה אלה חזקה ודומיננטית, בתנ"ך אין כלל התייחסות לה או לפולחנה. הפיניקים נהגו לכנות עצמם בשם בני-ענת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד קאסוטו, האלה ענת, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק
  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), תל אביב: הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
  • שמואל אפרים ליונשטם ושמואל אחיטוב, "ענת", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, ו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, טורים 314–317
  • Peggy L. Day, "Anat", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 36-43

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אלים במיתולוגיה הכנענית
אלאשרהבעלענתעשתרעשתרתמותיםשפשירח
כושרותנכל ואיבכושר וחסיסרשףשלםשחרחורוןסעראדון
גדבעל זבובכמושמולךדגון
בעל