ענת קם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ענת קם

ענת קם (נולדה ב-18 באפריל 1987) היא ישראלית שהודתה והורשעה בריגול חמור. בעת שירותה בצה"ל כעוזרת ראש לשכת מפקד פיקוד המרכז אגרה אלפי קובצי מחשב ובהם מסמכים סודיים. לקראת שחרורה העתיקה אותם לתקליטורים ולאחר מכן העבירה אותם לעיתונאי אורי בלאו. על מעשים אלה הורשעה בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) ומסירת ידיעה סודית ללא היתר ונידונה לארבע וחצי שנות מאסר. בערעור לבית המשפט העליון קוצר עונשה לשלוש וחצי שנות מאסר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת קם נולדה בירושלים ליגאל קם, סוכן ביטוח נכה צה"ל, ולעדה גרשט, עובדת סוציאלית, ולמדה בתיכון ליד האוניברסיטה (ליד"ה). בנעוריה החלה לעסוק בכתיבה עיתונאית במקומון הירושלמי "ירושלים" (כיום "ידיעות ירושלים") ובערוץ הנוער של אתר וואלה!.

בשנת 2005 התגייסה לצה"ל. ביולי 2005 הוצבה כפקידה בלשכת אלוף פיקוד המרכז. בינואר 2006 יצאה לקורס קצינות, אך הודחה ממנו ומונתה לעוזרת ראש הלשכה של מפקד פיקוד המרכז.

לאחר שחרורה החלה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. באוגוסט 2007 החלה לעבוד ככתבת ערוץ "ברנז'ה" של אתר וואלה! העוסק בסיקור אמצעי התקשורת. בתפקיד זה פעלה עד 10 במרץ 2010, אז הודיעה על יציאתה לחופשה ללא תשלום.‏[1]

פרשת העתקת המסמכים הסודיים ומסירתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שירותה בלשכת מפקד פיקוד המרכז אספה קם במחשבה כאלפיים מסמכים, ובהם המסווגים כסודיים ביותר, בנצלה רמה נמוכה של אבטחת מידע בלשכה, ובעת שחרורה נטלה אותם עמה לשם פרסומם. תחילה הציעה את המסמכים לעיתונאי "ידיעות אחרונות" יוסי יהושע, אך הצעתה לא יצאה לפועל, ובספטמבר 2008 העבירה כאלף וחמש מאות מסמכים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו, שנעזר בהם לפרסום כתבות המבקרות את מערכת הביטחון, ובהם כתבה שעסקה במבצע שני מגדלים (יוני 2007).

חשיפתה ומעצרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתבות שפרסם בלאו, יחד עם כתבות שפרסומן נמנע על ידי הצנזורה הצבאית, עוררו את שירות הביטחון הכללי לחשוד שבידי בלאו מידע פנימי מסווג. בספטמבר 2009 העביר בלאו לשירות עשרות מהמסמכים ואת מחשבו האישי, בתמורה להבטחה שלא יועמד לדין בגין החזקת אותם מסמכים. בדצמבר 2009 נעצרה קם בחשד שהיא שהעבירה לבלאו את המסמכים. בהמשך הומר מעצרה במעצר בית, ולבקשת חוקרי הפרשה הוטל צו איסור פרסום על הפרשה. את שליחתה למעצר בית (ולא למעצר בבית מעצר) נימק השופט זאב המר, שדן בכך: "אין טענה של חשש לשיבוש מהלכי המשפט, להתחמקות או להשפעה על עדים". דבר מעצרה פורסם בקול ישראל בערבית ובאתרו אולם נמחק מאוחר יותר.‏[2] שמועות על מעצרה נפוצו באינטרנט, רמיזות על הפרשה הופיעו בעיתונות בארץ, ומאוחר יותר פורסמו פרטי הפרשה בתקשורת זרה,‏[3] עד שבאפריל 2010 הוסר חלקית צו איסור הפרסום, ופורסם דבר מעצרה.‏[4] קם עצמה ניסתה למנוע את פרסום הפרשה באינטרנט, ופנתה לאתרי אינטרנט שונים בבקשה למחוק את פרסומיהם על אודות הפרשה.

מפרוטוקול אחד הדיונים המשפטיים בעניינה, שהותר לפרסום באפריל 2010, עולים מניעיה של קם: "היו היבטים בפעילות צה"ל בשטחים שחשבתי שיש להביא לידיעת הציבור. כשצרבתי את החומרים חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו על פשעי מלחמה, סולחים להם... אני לא הצלחתי לשנות מספיק מהדברים שהיה חשוב לי לשנות בעת שירותי בצבא, וחשבתי שלחשוף אותם יביא לשינוי, לכן היה חשוב לי להביא לידיעת הציבור את מדיניות צה"ל בשטחים".

עם הזמן הוארך מעצרה, ואף הוחמרו תנאיו, אך בקשת המדינה להעבירה למעצר "רגיל" במקום מעצר בית נדחתה.

השופט זאב המר, שדן בהארכת מעצרה, התייחס למחדל שאפשר את מעשיה, וכתב: "נדהמתי מן המחדל הבלתי נתפס, וסדרי אבטחת המידע הלקויים והרשלניים". הוא התייחס גם לקם, ואמר על יחסה למסמכים הסודיים שהעתיקה כי "היא התייחסה בזלזול לשמירתם ולחשיבות אבטחת תוכנם". בהתייחס למניעיה של קם קבע השופט המר, ראשית, כי קם לא הסבירה את מקור מומחיותה בסוגיה המאוד מסובכת של הגדרת פשע מלחמה במשפט הבינלאומי בדיני המלחמה; ושנית, כי על מנת להביא לידיעת הציבור מידע על אותם מעשים של הצבא שלהם התייחסה, לא היה צריך לאסוף ולגנוב אלפי מסמכים מסווגים העוסקים במגוון תחומי הפעילות, התכנון והאימונים של הצבא, שאין בינם לבין אותם המעשים כל קשר.‏[5]

ההליך המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בינואר 2010 הוגש נגד קם כתב אישום בגין ריגול חמור: איסוף, החזקת ומסירת ידיעה סודית תוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה. בדיון בהחמרת תנאי מעצרה של קם כתבה שופטת בית המשפט העליון, אילה פרוקצ'יה:‏[6]

המעשים המיוחסים למשיבה נושאים חומרה מיוחדת במספר רבדים: בראש וראשונה, הם עשויים לפגוע פגיעה של ממש באינטרסים חיוניים של המדינה בהיבטים ביטחוניים וצבאיים. שנית, הם מערערים נורמות פליליות בסיסיות הקשורות בחובות סודיות החלות על כל אדם המועסק במערכת השירות הציבורי, ובמיוחד על מי שמשרת במערכות הביטחון, שבהן לחובות אלה מעמד ומשמעות מיוחדים; ושלישית, יש במעשים המיוחסים למשיבה משום הפרה מהותית של נורמות המשמעת בצבא, ופגיעה עמוקה באמון הבסיסי המתחייב ביחסי מפקדים ופקודים, שבלעדיו רמת תפקודה של המערכת הצבאית והביטחונית תיפגע פגיעה קשה.

קם הורשעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שהודתה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) ומסירת ידיעה סודית ללא היתר, אך ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה.‏[7] ב-30 באוקטובר 2011 נגזרו עליה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי. השנתיים שבהן שהתה במעצר בית לא נוכו מהעונש‏[8].

על חומרת המעשה כתבו השופטים בגזר הדין:

חומרתן של העבירות בהן הורשעה הנאשמת טבועה בהן מעצם מהותן. גם העונש הקצוב בצידן מבטא חומרה זו. הנאשמת ניצלה באופן מחפיר את האמון שניתן בה... יש במעשים משום מעילה באמון וניצול ציני בשל האפשרות הקלה, בשל אותו אמון, ליטול ללא רשות מסמכים האסורים בנטילתם. זוהי הפרה של כל נורמה במערכת הבנויה על אמון הדדי, ומשום כך ראויה לגינוי. אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים המשרתים ביחידות השונות והנחשפים מתוקף תפקידם לנושאים רגישים, הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר, הבנוי על חיילים בשירות סדיר.‏[9]

על המניעים למעשה כתבו השופטים:

הנאשמת, הן בחקירותיה והן בהודאותה בפנינו על פי כתב האישום המתוקן, אישרה שהמניע לנטילת המסמכים הוא בעיקרו אידאולוגי, וכך אנו קובעים... אין מדובר במעידה אקראית וחד-פעמית, בבחינת איבוד רגעי של שיקול הדעת. המדובר בשרשרת של פעולות, שבכל שלב ושלב שלהן יכלה הנאשמת לסגת מביצוען... די לשוב ולתאר את מסכת המעשים כדי להעיד על אופיים המתמשך וללמוד על נחישותה להמשיך ולהשיג את המטרה של הפצת המידע.‏[9]

ב-23 בנובמבר 2011 החלה קם לרצות את מאסרה בבית הסוהר נווה תרצה.

קם ערערה לבית המשפט העליון על גזר דינה, וב-31 בדצמבר 2012 החליט בית המשפט ברוב דעות לקצר את עונשה בשנה.‏[10]

שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל התייחסה למניע האידאולוגי של קם:

אין לי ספק שהמערערת לא פעלה בשם אידאולוגיה אנטי-ישראלית או אנטי-צה"לית. על סמך חקירותיה בשב"כ ובמשטרה, עדותה בבית המשפט, התסקירים שנערכו בעניינה והאמור בכתב הערעור שהגישה, התרשמותי היא כי המוטיבציה למעשים הייתה רצונה של המערערת להביא לידיעת הציבור בעייתיות וליקויים בהתנהלות הצבא, כפי שהיא תפסה זאת מנקודת מבטה.‏[11]

ב-26 בינואר 2014 שוחררה קם מהכלא לאחר שוועדת שחרורים החליטה להפחית שליש מתקופת מאסרה.

הדיון הציבורי במעשיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צו איסור הפרסום שהוצא על דבר מעצר הבית נסדק לראשונה בדצמבר 2009, עם פרסום הידיעה על מעצרה בפורום הסקופים באתר רוטר.נט, ידיעה זו הוסרה לאחר זמן קצר‏[12]. מספר ימים אחר כך התייחסה לפרשה הבלוגרית דבורית שרגל. כלי התקשורת הממוסד הראשון שהתייחס לפרשה היה אתר nrg מעריב, במאמר הדעה של יצחק טסלר שהופנה בעיקר אל הברנז'ה העיתונאית, בו קרא טסלר לחבריו העיתונאים למצוא דרכים לפרסם את דבר מעצרה של קם.‏[13] בלוגים אחרים פרסמו טקסטים שנמחקו זמן קצר לאחר מכן (חלקם מפאת צו איסור הפרסום וחלקם בעקבות בקשת ענת קם עצמה) וכן האתרים עין השביעית,‏[14] כתב עת אלקטרוני העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, שפיזר רמזים, וחדשות מחלקה ראשונה בניהול יואב יצחק.

מחוץ לישראל פרסם את דבר הפרשה לראשונה (באמצע מרץ 2010) ריצ'רד סילברסטיין, בלוגר יהודי-אמריקאי.‏[15] הפרסום המלא הראשון (באמצעי תקשורת ממוסד) הופיע בסוף מרץ 2010 בסוכנות הידיעות היהודית Jewish Telegraphic Agency‏ (JTA), הממוקמת בארצות הברית.‏[16] הדיווח בסוכנות זו צוטט בקול ישראל בערבית,‏[17] ובימים שלאחר מכן פורסמה הפרשה בשלל עיתונים‏[18] ובסוכנויות ידיעות. לאחר הפרסום העולמי החלה התקשורת הישראלית לרמוז על הפרשה. עיתון "הארץ" וערוץ 10 עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד צו איסור הפרסום, וזה הוסר ב-8 באפריל.

עם הסרת צו איסור הפרסום נערך באמצעי התקשורת בישראל דיון נרחב ביותר במעשיה של קם. הגישה הדומיננטית בעיתונות הייתה שמעשיה של קם סיכנו חיי אדם בלי צידוק של ממש.‏[19] עם זאת, גורמים שונים, ובראשם "הארץ", צידדו במעשיה.‏[20] עמדת מאמר המערכת של "הארץ" הייתה שמעשיה של קם מתגמדים אל מול המעשים שחשפה.‏[21]

מהלכים לשינוי חוק העונשין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הרשעתה של ענת קם בריגול חמור יזמו חברי הכנסת עתניאל שנלר וציון פיניאן תיקון לחוק העונשין שלפיו, בין היתר, יופחת העונש המרבי בגין פעולות הקשורות להחזקת או מסירת ידיעה סודית ללא סמכות, שבוצעו ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה, ועבירות אלה לא ייקראו "ריגול חמור". הצעה זו הובאה לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט ושם הודיע יו"ר הוועדה, ח"כ דוד רותם, כי לא יקדם את ההצעה לפני ההכרעה בערעור שהגישה קם, כדי לא להשפיע על ההליך המשפטי. שנלר אמר כי אין לו התנגדות לכך. לטענת קם העיכוב בא למנוע הקלה בעונשה בערעור שהגישה, ולכן עתרה לבג"ץ על מנת שיורה לקדם את הליכי החקיקה. בג"ץ דחה על הסף את העתירה.‏[22]

תביעתה לפיצוי מ"הארץ"[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2013 הגישה קם לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לפיצויים בסך 2.6 מיליון ש"ח נגד העיתון "הארץ", מו"ל העיתון עמוס שוקן, סגן העורך לשעבר אבי זילברברג והעיתונאי אורי בלאו, על פרסום מסמכים סודיים שמסרה לעיתון, פרסום שהביא לחשיפתה כמקור.‏[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורן פרסיקו, ענת קם, כתבת ערוץ "ברנז'ה" בוואלה, יוצאת לחופשה ללא תשלום, באתר העין השביעית, 9 במרץ 2010
  2. ^ אורן פרסיקו, צב איסור פרסום, באתר העין השביעית, 10 באפריל 2010
  3. ^ "4 חודשים במעצר בית: רק לישראלים לא סיפרו", באתר ynet‏, 8 באפריל 2010
  4. ^ עפרה אידלמן, אישום: ענת קם, פקידה לשעבר בפיקוד מרכז, העבירה לעיתונאי מסמכים מסווגים, באתר הארץ, 8 באפריל 2010
  5. ^ ורד לוביץ, ענת קם לשב"כ: סולחים לחושפי פשעי מלחמה, באתר ynet‏, 12 באפריל 2010
  6. ^ בש"פ 1159/10 מדינת ישראל נגד ענת קם, ניתן ב-14.4.2010
  7. ^ יובל יועז, ‏אושר הסדר הטיעון עם ענת קם; לא הורשעה בפגיעה בביטחון המדינה, באתר גלובס, 6 בפברואר 2011
  8. ^ נעמה כהן פרידמן, ענת קם נשלחה ל-4.5 שנות מאסר, באתר ynet‏, 30 באוקטובר 2011
  9. ^ 9.0 9.1 תפ"ח 17959-01-10 מדינת ישראל נגד ענת קם
  10. ^ אביאל מגנזי, בית המשפט העליון קיצר את עונשה של ענת קם, באתר ynet‏, 31 בדצמבר 2012
  11. ^ ע"פ 8445/11 ענת קם נגד מדינת ישראל
  12. ^ עידו קינן, צו איסור: כרסום, באתר העין השביעית, 8 באפריל 2010
  13. ^ המאמר של יצחק טסלר מ-nrg מעריב.
  14. ^ חנוך מרמרי, כאן זה לא יכול לקרות, באתר העין השביעית
  15. ^ מאמרה של ג'ודית מילר
    חושף הפרשה: מנהל של אתר יהודי בארצות הברית, באתר nrg‏, 9 באפריל 2010
    קישור למאמר בבלוג של סילברסטיין.
  16. ^ .רון קמפס (28.3.2010), ישראל מונעת פרסומים על מעצרה של חיילת שהפכה לעיתונאית, סוכנות הידיעות היהודית.
  17. ^ "עיתונאית ישראלית נשפטת בישראל על עבירות ביטחוניות", 28 במרץ 2010.
  18. ^ הפרסום בטיימס הלונדוני; הפרסום בניו יורק טיימס.
  19. ^ חיים משגבמרגלים תמיד יודעים איך עלינו לנהוג, באתר ynet‏, 9 באפריל 2010
    שמואל גורדון, הפרשה הביטחונית: סיכון פוטנציאלי של חיי הלוחמים, nrg מעריב, 11 באפריל 2010: "גברת קם בהחלט פגעה בביטחון, במוסר האישי ובאחריות שכל אלו שמשרתים או שירתו בקהילת הביטחון נוטלים על עצמם יום-יום".
  20. ^ גדעון לויבמקום לעסוק בגילויים, רודפים את המגלים, באתר הארץ, 9 באפריל 2010: "קם הייתה כנראה עדת שמיעה לדיונים מושחתים, ודינה צריך להיות כדין כל חושף שחיתויות: המדינה צריכה דווקא להגן עליה".
    גדעון לוילו אתם ענת קם, באתר הארץ, 11 באפריל 2010: "קם אולי תיפול, אולי גם בלאו, אבל יום יבוא ומעשיהם יצטיירו באור אחר: עוד נתגאה בהם".
    יוסי שרידלא נאשים אותם בבגידה, באתר הארץ, 11 באפריל 2010
  21. ^ הפרשה האמיתית, באתר הארץ, 9 באפריל 2010
  22. ^ בג"ץ 1111/12 ענת קם נגד יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת – ח"כ דוד רותם ויו"ר הכנסת – ח"כ ראובן ריבלין, ניתן ב-15 באפריל 2012
  23. ^ עפרה אידלמן, ענת קם תובעת 2.6 מיליון שקלים מעיתון "הארץ", באתר הארץ, 4 באפריל 2013