עצב (רגש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: סידור וויקיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

עצב הוא רגש המבטא תחושת חיסרון או אובדן. השתקעות עזה ברגש הזה עלולה לגרום בסופו של דבר לדיכאון שהינו מצב רגשי פתלוגי, שמחייב לרוב התערבות של אנשי מקצוע.

רגש העצב נחשב לרגש ההופכי לשמחה. שמות נרדפים נוספים בעברית לרגש זה הם: יגון, תוגה, עגמה, דכדוך, נכאים, קדרות ואבלות.

[עריכה] מאפיינים

במצב של עצב האדם נעשה שקט, האנרגטיות פוחתת, האדם מתכנס בעצמו, החשק לפעול ולצאת החוצה פוחת, כמו גם הרצון לקיים קשר עם הזולת. חזותית, סימני ההיכר של עצב הינם: ראש ומבט מושפלים, גוף שמוט, שפתיים משורבבות כלפי מטה ופעילות גופנית חלשה ואיטית.

על פי ד"ר דניאל גולמן העצב שהינו נסיגה תגובתית מהחיים, מותיר אותנו במצב של השעיה מהחיים, שבו אנו מאבדים עניין בתענוגות וביוזמות, מתוך כוונה להגיע למיקוד במה שאבד, על מנת שנוכל לעבד את האבל, להרהר במשמעותו, ולבסוף לבצע הסתגלות נפשית שתכין אותנו להתמודדות טובה יותר עם החיים.

[עריכה] בפילוסופיה

על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה יש שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. שפינוזה הגדיר את העצב כ"מעבר של אדם משלמות גדולה יותר לשלמות קטנה יותר".

[עריכה] ביהדות

ביהדות האבלות על קרוב משפחה נחשבת למצב העצב הקשה ביותר, שבו האבל צריך להפסיק את שגרת יומו, להסתגר בביתו ולקבל מנחמים במשך שבעה ימים, השבעה נועדה בדיוק למטרה הזו, של ביטוי והחצנת העצב ועיבודו, מתוך מטרה להתנקות ולהשתחרר ממנו, כדי שיהיה אפשר לחזור לתיפקוד שגרתי.

[עריכה] עצב ודיוק ההערכה

Forges^[1] מצא כי למצב רגשי (mood) קיימת השפעה על דיוק ההערכה. השפעה זו יכולה לנבוע מטעות באיסוף המידע מחד ומהשפעה על תהליך עיבוד המידע מאידך. הטענה העיקרית בנוגע לטעות באיסוף מידע היא שההטייה נובעת מהתאמה למצב הרגשי בו נמצאים: לדוגמה במחקרם של (Forgas & Bower,1987)^[2] נמצא כי אנשים שמחים נטו להעריך אחרים באופן חיובי-כלומר התאימו את הערכתם החיובית למצבם הרגשי השמח. מכאן, הטיה עשויה להתרחש כאשר האדם מתייחס למצב הרגשי בו הוא נמצא כמקור אינפורמציה המשפיע על הערכתו. כאמור, דיוק ההערכה יכול לנבוע גם כתוצאה מהשפעה ישירה על עיבוד המידע. נמצא כי אנשים שמחים נוטים לעבד מידע באופן כללי וקצר לעומת אנשים עצובים המעבדים מידע באופן לוגי מדוקדק, וארוך ולכן גם פחות אפקטיבי (Ambady & Gray,2002)^[3]. ניתנו לכך מספר הסברים:

ההסבר הפונקציונלי

מצב רוח מעיד על סיטואציה חברתית שבתורה מאפשרת התנהגות מסוימת. לכן, מצב רוח של שמחה מעיד על סיטואציה חברתית חיובית ועל כן ההתנהגות תהיה משוחחרת יותר. בניגוד לכך, מצב רוח של עצב מעיד על סיטואציה חברתית מסוכנת שמצריכה קשב רב יותר ועל כן מחייבת עיבוד מידע רב ומדוקדק יותר. (Forgas,1998)^[4] ^[5]

ההסבר המוטיבציוני

אנשים במצב רוח חיובי נמנעים מעיבוד מעמיק שעשוי לערער את המצב החיובי בו מצויים. לעומתם אנשים במצב רוח עצוב משקיעים מאמצים רבים במטרה לשנות את המצב השלילי בו שרויים (Isen,1984).

יכולת עיבוד המידע מושפעת ממצב רוח

לאנשים שמחים, בניגוד לאלו העצובים, קיים חסר זמני במשאבים קוגניטיביים לצורך ביצוע עיבוד מידע מדוקדק ומעמיק. מחקר שניסה לתת תמיכה להסבר אסטרטגיית עיבוד המידע הראה כי חסימה של משאבים על ידי הצגת הסחת דעת, מנע עיבוד מדוקדק והעלה את אפקטיביות ההערכה אצל אנשים במצב רוח עצוב (Ambady & Gray,2002; Isen,1987).^[6] ^[7]

[עריכה] עצב ומעמד חברתי

נמצא כי ברגע שהאנשים מזהים את הרגש המובע, הם נוטים לייחס מאפיינים נוספים לאדם המביע רגש זה (אפקט ההילה). כך שאדם שמח גורר אליו מאפייני חיבה, אדם עצוב נתפס כזקוק לעזרה, חלש וחסר יכולת אך גם חם ונחמד (Keltner,et al.,1998)^[8] ואדם כועס נתפס כחזק ודומיננטי כמו גם פחות חם וחברותי (Keltner, 1997). המחקר של (Tiedens, 2001)^[9] רצה לבחון האם אנשים נותנים כח ומעמד לאנשים אותם אוהבים או לאנשים הנתפסים על ידם כבעלי יכולת. המחקר בחן מתן מעמד חברתי בסיטואציות פוליטיות, עסקיות וראיון עבודה. ממצאי המחקר בסיטואציה פוליטית הראו כי אנשים העדיפו לתת מעמד למנהיג הכועס ולא לזה העצוב. ממצא זה הראה כי אנשים נוטים לתת כח לאלו הנתפסים כבעלי כח ועוצמה יותר מאשר לאלו הנתפסים כאהובים. בסיטואציה העסקית נמצא מתאם חיובי בין העצב למידת התרומה החברתית, אך אלו שהביעו כעס נתפסו כאנשים שאפשר ללמוד מהם ולכן ראויים לסטטוס חברתי וקידום. בסיטואציה של ראיון עבודה נמצא כי המועמד הכועס נתפס כראוי יותר לקידום ושכר גבוה לעומת זה העצוב.