עצים עתיקים בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עצים עתיקים בארץ ישראל (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם עצים גדולים, בני למעלה ממאה שנים בארץ ישראל. קביעת העתיקות תלויה גם במין העץ: אקליפטוס בן מאה בישראל נחשב עתיק, ואילו שקמה וחרוב בני מאה אינם נחשבים עתיקים במיוחד.

עצים אינם שורדים שנים רבות בגלל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובגלל כריתתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. הקמת מסילת הרכבת החיג'אזית ושלוחותיה בארץ ישראל במאה ה-19 הביאה לעקירת רוב שטחי היער שהשתרע בשרון ובשומרון.

האמונה שעצים הצומחים במקום קדוש קשורים בקדושת המקום, ואף נחשבים לעצים קדושים, הביאה לכך שרבים מהעצים העתיקים שהשתמרו צומחים סמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייחים וקברי צדיקים). איסור הכריתה מאפשר לעצים לצמוח פרא ובאין מפריע. עצים בודדים שרדו גם בשטחי מרעה, בהם ביקשו רועי צאן ליצור אתר כינוס מוצל בלב שטח פתוח עבור העדר.

בדרך כלל ניתן ללמוד מה גילו של עץ רק אחרי גדיעתו ובחינת טבעות הגידול שלו. תיארוכים אחרים נסמכים על קוטר הגזע, על כמות החוטרים והנצרים סביבו, על מידת הפיצול של הענפים מן הגזע הראשי, ועוד. תיאורי ואיורי נוסעים יכולים לשמש עדות מהימנה לעתיקותו של עץ, אם ניתן לוודא את מיקומו המדויק של העץ המתואר. בחלק גדול מהעצים העתיקים בישראל אין טבעות שנתיות, ולכן קשה לאמוד באופן מדויק את גיליהם; בהיעדר מידע אמין, פעמים רבות מצטטים אמונות מסורתיות, שעלולות להפריז מאד בגילאי העצים. העצים העתיקים ביותר באזור ארץ ישראל שניתן לאמוד את גילם באופן מדויק על ידי ספירת טבעות שנתיות, הם עצי ערער הגדלים בדרום סיני, שגילם כ-400 שנה.

עץ אלון התבור הענק ליד קבר רבי חלפתא
האלה ליד מצודת כח

עצים עתיקים בארץ ישראל - חלוקה לקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הייתה ארץ ישראל מיוערת בחלקה, ובעיקר בגליל, בשרון, בשומרון ובמישור החוף. ואולם שיקולי פיתוח מואץ גרמו לכריתה נרחבת של עצים, ורוב העצים העתיקים ששרדו נשמרו בזכות היותם קשורים למקום קדוש. העצים הקדושים הם מהעתיקים ביותר, והם נחשבים לקבוצה נפרדת של עצים עתיקים בארץ ישראל. בקבוצה זו נמצאים בעיקר המינים אלון, אלה, זית, קטלב ומיש דרומי.

קבוצה אחרת של עצים ותיקים היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של איקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו אקליפטוס, וושינגטוניה חוטית ופיקוס בנגלי, שנטעו חלוצי החקלאות המודרנית, ובהם אהרן אהרנסון, קרל נטר ואליהו קראוזה. את עצים אלה ניתן למצוא בחלקים הוותיקים של המושבות הוותיקות, למשל חדרה, זיכרון יעקב, רחובות ופתח תקווה, ובאתרי הנסיונות של האגרונומים שהוזכרו, למשל שרידי חוות אהרונסון בעתלית, מקוה ישראל ויער אילנות.

קבוצה אחרת היא שרידי בוסתנים עתיקים, ובהם עצי תאנה, חרוב, שיזף ותות (עצי בוסתן נפוצים, למשל רימון ושקד, לא שורדים שנים רבות). בוסתנים עתיקים מסוג זה מצויים בקרבת מעיינות ובשטח יישובים ערביים עתיקים. בשטח מישור החוף היו בעבר בוסתני שקמים, והם נחשבים לתת-קבוצה.

היחס לתיעוד ושימור עצים עתיקים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתקת עצי זית בני כ-60 שנה סמוך למצפה הילה

בדומה ליחס לממצאים ארכאולוגיים ולמבנים היסטוריים, גם היחס לשימור עצים עבר תהליך של הכרה ולימוד.‏[1] אמנם "פקודת היערות (1936)" מגדירה במפורש ש"לא יכרות אדם עץ-זית או עץ-חרוב"‏[2] והחקיקה הישראלית, שאימצה את הפקודה, קובעת שעקירת עץ ותיק מחייבת אישורו של פקיד היערות של הקרן הקיימת לישראל, אך במקרים רבים מאד נעקרו עצים, הוזנחו עד כדי התמוטטות, נכרתו מתוך נימוקים של הרחבת שטחי בינוי וחקלאות, סיכון חיי אדם ועוד. הבנת הצורך בתיעוד ובשימור של עצים חודרת באופן הדרגתי בתודעה ובפעילות הציבורית. דוגמה להתפתחות תודעת השימור היא ההבדל בין התפיסה שרווחה בעבר לפיה ניתן "להעתיק" עץ ממקומו ולנטוע אותו הרחק ממקום צמיחתו על מנת לשמרו ובין התפיסה השלטת כיום בקרב העוסקים בתחום השימור לפיה עץ איננו רק החומר הביולוגי אלא המכלול הנוצר סביבו מבחינה אקולוגית, היסטורית, תרבותית, ודתית ודורשת לקיים את העץ באתרו.

פעילות תיעוד והשימור נערכת משלהי שנות השמונים על ידי משרד החקלאות והקרן הקיימת לישראל. בשנים 1990-2005 נערך בישראל סקר עצים בוגרים ראשון מסוגו, בראשות האגרונום ישראל גלון, ראש המחלקה להנדסת הצומח ופיתוח הכפר במשרד החקלאות ובשיתוף הקרן הקיימת לישראל. הסקר כלל תיעוד של כ-1,500 עצים.‏[3] לאחר סיום הסקר הוקמה ועדה בין-משרדית לטיפול ולשימור עצים בוגרים בהשתתפות משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החינוך, משרד השיכון, משרד הפנים והקרן הקיימת לישראל. הוועדה פועלת לקידום הטיפול בנושא בתחומי תיעוד ומחקר,‏[4] חינוך, חקיקה (בעיקר חוקי עזר מקומיים), שותפות בתכנון סביבתי ונופי תוך התחשבות בעצים העתיקים, הגדרת תהליכי שימור אגרוטכניים כמו אחזקה שוטפת, גיזום, תמיכה וכדומה ותמיכה בגופים המפרסמים גליונות עמדה, ניירות עבודה ומסמכים מקצועיים בנושא (כגון מרכז רת"ם). אחת הפעולות הנערכות במסגרת זו היא מבצע "עצי תפארת עתיקים" לשיקום עצים עתיקים מאד,‏[5] במסגרתו נעשים מאמצים לטפל בעצים מסוימים שנבחרו, לשקם אותם ולאפשר המשך חייהם ושגשוגם, זאת על ידי התייעצות עם מומחים מתחומי ידע רבים.

מבחר עצים עתיקים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן תיאור קצר של מספר עצים, מהבולטים, המוכרים והמאוזכרים ביותר בספרות.

אורנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן באבו גוש

עצי אורן בישראל אינם מאריכים ימים מעבר ל-100 - 150 שנה. רוב האורנים ניטעו על ידי אדם ואינם צומחים בר. שני עצי אורן עתיקים, בני למעלה ממאה שנה, נמצאים בחצר המנזר הבנדיקטיני באבו גוש. בשמורת המסרק בפרוזדור ירושלים נמצאו בעבר עצי אורן גדולים ומרשימים, שנתנו לה את שמה, כיוון שנראו למרחוק כשיני מסרק. רבים מהאורנים הוותיקים בשמורה נפגעו משריפות, ממחלות וממינים אחרים שהתפתחו לצידם. רשות הטבע והגנים והקרן הקיימת לישראל עוסקות בשיקום ושימור של עצי האורן העתיקים שנותרו.‏[6] הפרט העתיק ביותר, אורן הגלעין שהיה נטוע בחצר מוזיאון רוקפלר בירושלים קרס בשנת 2000. האורן העתיק ביותר כיום הוא ככל הנראה העץ באל-באהג'ה, הגן הבהאי מצפון לעכו. כמו כן קיימים אורנים בני מאה לערך שניטעו על ידי הטמפלרים במושבה הגרמנית בירושלים (אורן ירושלים) ולאורך שדרות הצבי בחיפה (אורן הגלעין). גם בעין כרם נמצאים ריכוזי אורן ירושלים בני כ-100 שנים במנזר האחיות ציון וברחוב המוביל אליו הנקרא רחוב האורן.

אלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפנים כיסה את מרכז ארץ ישראל, מהמדרונות הדרומיים של הגליל התחתון ועד הרי בנימין יער אלונים. היער נכרת כמעט כליל מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד שלהי מלחמת העולם הראשונה בעיקר עבור אספקת עץ להסקת קטרי הרכבות. עם זאת, נותר בארץ מספר גדול יחסית של אלונים עתיקים,‏[7] בבודדים ובחורשות, שריד ליער זה.

אלון מצוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי האלון בחורשת הארבעים

אלון עתיק ענק שגילו נאמד ב-400 שנה, נמצא בקיבוץ יפתח. בצומת הכניסה לבית קשת ניצב אלון מצוי גדול, שסימל את נחלת בני משפחת פייקוביץ' והוא שנתן לבן המשפחה יגאל את ההשראה לעברת את שמו ליגאל אלון. במרכז גוש עציון ניצב אלון בודד גדול, בן כ-600 שנה, על שמו היישוב אלון שבות.‏[8] אלון עתיק נוסף נמצא בהר צובה (ליד קיבוץ צובה) באתר בית קברות מוסלמי עתיק, הוא נתמך בתמוכות כדי שלא יתמוטט (לידו נמצא עץ זית עתיק), אלון זה מוזכר כבר בדברי החוקר ויקטור גרן משנות ה-80 של המאה ה-19 כעץ ענק ועתיק ימים. ב"שמורת אלוני שמואל" הזעירה, מדרום-מערב לנבי סמואל נמצאים ארבעה פרטי אלון מצוי, מהגדולים והעתיקים ביותר בישראל.‏[9]

ליד קבר נבי חזורי (כק"מ מזרחה מקלעת נמרוד) נמצאת חורשת עצי אלון מצוי גדולים. לא רחוק משם בהר הבתרים נמצאים אלונים עתיקים המתנשאים לגובה של כ-15 מטרים גם יער ברעם מצטיין בריבוי אלונים עתיקים, ששרדו בו בשל העובדה שהיער היה שייך לכנסייה המארונית. חורשות אלונים עתיקות נמצאות גם ליד אלוני אבא ואלונים, ברכס אמיר ויער עירון שבואדי ערה. חורשות המקודשות לעדה הדרוזית נמצאות ב"חורשת הארבעים" ליד עספיא הנקראת על שם של כארבעים עצי אלון בני מאות שנים הנמצאים בה. חורשה נוספת נמצאת במורד הצפון-מזרחי של הר זבול (נבי סבלאן) ליד חורפיש, העצים בחורשות אלה מקודשים לדרוזים, לפי אמונתם אין לפגוע לא בעצים ולא בבעלי החיים החיים סביבם ועליהם. גם סמוך לחרבת סעדים בהרי ירושלים נמצאים אלונים גדולים המתנשאים לגובה 15 מטרים.

אלון התבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטחה של העיר טייבה, בשדות השייכים למשפחתו של ווליד צאדק, לשעבר סגן שר החקלאות, נמצא אלון המוגדר כגדול בישראל. היקפו 690 ס"מ ובדצמבר 2007 הוערך כי גילו של העץ הינו כ-1,400 שנים.‏[10]

אלון תבור גדול ועתיק נמצא ליד קבר רבי חלפתא, סמוך לפנייה לכפר חנניה מכביש 85, כבר בשנת 1523 מזכיר הנוסע משה באסולה "אילן גדול" במקום זה. אלוני תבור גדולים בודדים בני כ-150 שנה מצויים במשמר העמק, בפרדס חנה ובגן שמואל. בשמורת אלון שליד פרדס חנה,‏[11] בשמורת אלוני יצחק שליד גבעת עדה,‏[12] בשולי יער חדרה (פארק השרון), בשמורת "אלוני התבור - כוכב יאיר" שבכוכב יאיר, וליד קיבוץ גלעד נמצאים ריכוזים גדולים של עצי אלון התבור, שרידי יער האלונים הגדול שהשתרע לפנים על פני כל השומרון.

אלוני תבור גדולים נוספים בני למעלה מ-200 שנה נמצאים ליד קיבוץ הגושרים, בחורשת טל וליד שאר ישוב (סמוך לאתר אסון המסוקים).

אלון השעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלון השעם אינו נפוץ בארץ ישראל ויש ממנו מספר קטן של פרטים, כולם נטע אדם. ביער אילנות ניצבים שני עצים בני כ-70 שנה. עץ נוסף, שניטע ב-1931 על ידי אליהו קראוזה ניצב במקוה ישראל. עצי אלון שעם נוספים נמצאים בגבעת ברנר וליד בית חיים ויצמן במכון ויצמן.

אלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה אטלנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה אטלנטית ליד מצודת כח

אלה אטלנטית ענקית ומרשימה, בת כ-450 שנה, נמצאת ממערב למצודת כח, ייתכן שזוהי האלה הגדולה והעתיקה ביותר בארץ ישראל,‏[13] לצידה מספר פרטים עתיקים נוספים, קטנים יותר.

אלות עתיקות גדולות נוספות נמצאות ליד בורות לוץ בהר הנגב ובנחל מלחן שבערבה. גם בתל דן הייתה אלה אטלנטית ענקית אך היא נשרפה כתוצאה מרשלנות מטיילים בשנות השבעים.

בעמק בית שאן, על ראש מצפה אלות (כ-3 ק"מ מערב למנחמיה ו-4.5 ק"מ דרום-מזרחית ליבנאל) מתנשאת אלה אטלנטית גדולה, יש הטוענים שהיא ההשראה לסמל חטיבת גולני. האלה היא חלק מזוג עצים, שהיו במקום על קברו של שייח או זוע'ית, האלה השנייה עלתה באש לפני עשרות שנים. אלות מרשימות נוספות ניתן למצוא בכניסה למושב דישון, בטירת צבי, בקיבוץ גונן ודרום-מזרחית למושב אדרת בעמק האלה.

בשמורת תל דן ניצב גדם שרוף של אלה אטלנטית, אשר לפי שלט ההסבר שלצידו הייתה בת 2000 ונשרפה בשל רשלנות מטיילים. סמוך לשם, בנקודה הנקראת "מצפור האלה", ניצבת אלה אטלנטית עתיקה נוספת.

אלה ארצישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעמוקה ליד קבר יונתן בן עוזיאל נמצאת אלה ארצישראלית גדולה ועתיקה שלענפיה קשורים מאות בדים, כחלק מאמונה עממית שעל כל המבקש בקשה על הקבר ומעוניין שייענה לקשור חלק מבגדו לענפי העץ גם בכפר עראבה, ליד קבר רבי חנינא בן דוסא, נמצאת אלה אלטלנטית גדולה, עתיקה ומקודשת עליה נהגו תושבי המקום המוסלמים לתלות בדים רבים, בחפירה מ-1961 התגלה שהקבר יהודי (כיוון קבורה צפון-דרום) ומאז איבדו הקבר והעץ את קדושתם בעיני המוסלמים.‏[14] על הר כביר, ליד קבר שייח, נמצאת אלה ארצישראלית עתיקה ומרשימה שגילה מוערך ב-250 שנה.

אלת המסטיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליד מג'ד אל-כרום, בתוך חורשה, נמצא פרט בודד ענק של אלת המסטיק, המכוסה אף הוא קרעי בדים. המקום מקודש לתושבי המקום ויש בו אתר התבודדות ותפילה עם ספרי קוראן.

אקליפטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקליפטוס במזכרת משה

בארץ ניטעו החל משנות ה-80 של המאה ה-19 עצי אקליפטוס שהובאו מאוסטרליה על מנת לייבש את מימי הביצות. חלק מהעצים המקוריים שניטעו אז עדיין מתנשאים לגובה של למעלה מ-30 מטרים. בהם אקליפטוס לבן שניטע בשולי ביצת כבארה, כיום בין אור עקיבא לכביש 4; מספר פרטים של אקליפטוס המקור סמוך לבריכת דורה שליד נתניה ובחצר בית הספר חביב בראשון לציון; אקליפטוס לימוני בפתח תקוה ליד בית אברהם שפירא (זקן השומרים) ובמזכרת בתיה ברחוב רוטשילד 17.

בשכונת מזכרת משה בירושלים נטועים שני עצי אקליפטוס גדולים, מראשית השכונה. אלו עצי האקליפטוס הגדולים בירושלים.

ארזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל כמעט ולא צומחים ארזים בר. ביער ביריה מצויה חלקה של עצי ארז עתיקים הנקראת על שמו של טוביה אשבל, היערן והמנהל הראשון של חבל הצפון של הקרן הקיימת לישראל. ארזים נוספים נמצאים ליד קיבוץ חניתה. במנזר האחיות ציון בעין כרם נמצאים מספר פרטים שזרעיהם הובאו מלבנון על ידי אלפונס רטיסבון, מייסד המנזר. בגן הראשונים בהרצליה נמצא ארז בגובה 9 מטרים שהובא מלבנון על ידי ברוך צ'יזיק.

אשלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת עצי אשל הפרקים נטועים בסביבות באר רבובה בנחל הבשור במסגרת גן לאומי אשכול.‏[15] העצים ניטעו בשלהי המאה ה-19 במסגרת נסיון ליישב בדואים נודדים ביישוב קבע באזור. הם ניטעו כדי לשבור את הרוחות העזות ואת סחף החול. בחניון בארותיים (עזוז) ניטעו בזמן מלחמת העולם הראשונה עצי אשל לאותה מטרה על ידי קבוצה מבוגרי מקוה ישראל, בזמן שירותם בצבא הטורקי כפלוגת נוטעים.‏[16]

ברושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברושים ברמת השניים

ברוש עתיק יומין ניצב בחצר מנזר המצלבה בירושלים, גם ליד המנזר ניצב ברוש גדול. האגדה מספרת שבחצר המנזר גדל עץ פלאי שנטע אברהם אבינו ושממנו נלקח העץ לצלב ששימש לצליבתו של ישו, המסורת מצביעה על הברוש כשריד לעץ פלאי זה. גם על הר הבית גדלים עצי ברוש עתיקים, המופיעים אף על חותמות יהודיות עתיקות כמתנשאים מעל לכותל המערבי. לצד עצי הברוש נטועה על ההר חורשה עתיקה של עצי מיש דרומי מקודשים.

ברמת השניים (עמק השלום, ליד יקנעם) ניצבים שני עצי ברוש גדולים שניטעו לזכרם של שני השומרים יואש זולר ויצחק קליצ'בסקי.

אחד הברושים הגדולים בארץ נמצא במזרעה (ליד קיבוץ עברון) ליד הבית בו התגורר הבהאא אוללה, מייסד הדת הבהאית. עץ ברוש ענק נוסף ניצב לצד חדר האוכל של דגניה ב'. בזכרון יעקב ניטעו עם הקמתה מספר ברושים, חלקם קיימים עדיין בחצרות הישנות של המושבה, גם בחדרה ניטעו ברושים רבים עם הקמתה אך רק אחד שרד, ברחוב רוטשילד 32.

דום מצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דום מצרי או "דקל הדום" הוא עץ אפריקאי, שקצה גבול צימוחו הצפוני נמצא בעברונה, כ-20 ק"מ מצפון לאילת. במקום נמצאות מספר קבוצות של דקלים. הדקלים, שצמחו במקום באופן טבעי, מקבלים כיום תוספת השקיה ומטופלים על ידי רשות הטבע והגנים. הקבוצה העתיקה ביותר בארץ שכנה ליד קיבוץ אילות[17] ותועדה על ידי החוקר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם בשנת 1864. הפרטים הבוגרים של קבוצה זו הועברו לחצר המצפה התת-ימי באילת.‏[18]

וושינגטוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרת הוושינגטוניה במקוה ישראל

במקוה ישראל נמצאת שדרת וושינגטוניה חוטית ווושינגטוניה חסונה שניטעה ב-1921, וכמו כן מצויים במקום זוג עצים ממין זה ליד בית הכנסת. השדרה המקורית, שניטעה על ידי קרל נטר, הייתה של עצי תות ואזדרכת, אך זו נעקרה על ידי ברוך צ'יזיק ואליהו קראוזה ובמקומה ניטעה שדרת הוושינגטוניות. שדרה דומה, מאותה תקופה, מובילה מצומת הכניסה לעתלית לחוות אהרנסון; היה זה אהרון אהרנסון שהביא את זרעי המין לישראל בניסיון לאקלמו בארץ. שדרה דומה נוספת ניטעה בדרך הכניסה לקיבוץ משמר העמק לאחר עלייתו לקרקע ב-1926. שדרות וושינגטוניה דומות נוספות ניטעו בגן המייסדים בחדרה, בשדרות ארלוזורוב בעפולה, ביער חולדה, בחצר קיבוץ עין שמר, ליד הבניין ההיסטורי של הטכניון בחיפה ועוד.

זית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי זית עתיקים בחצר גת שמנים

עץ הזית הוא מסמליה של ארץ ישראל ומוזכר רבות במקורות כמאפיין בולט שלה. "פקודת היערות (1936)" מגדירה במפורש ש"לא יכרות אדם עץ-זית או עץ-חרוב".‏[2] ככל הנראה, הזיתים העתיקים ביותר בישראל נמצאים בכרמי הזיתים שבין ראמה ובית ג'ן.

בחצר כנסיית גת שמנים נמצאת חורשת זיתים עתיקים שגילם מוערך ב-800 עד 1,200 שנה. לפי האמונה הנוצרית אלו הם העצים ביניהם בילה ישו בתפילה בלילה שלפני משפטו וצליבתו ומכאן קדושתם הרבה. עצים גדולים באתר זה מתוארים כבר בכתבי עולי רגל מהמאה השביעית.‏[19]

כ-300 מטרים ממערב למנזר בית ג'ימאל, בתוך גיא קטן, נמצא עץ זית עתיק, בעל גזע רחב (היקפו כ-9 מטרים) ומפורץ ביותר. מסורת המנזר טוענת שגילו של העץ כ-2,000 שנה.‏[20] בהר צובה, סמוך לאלון העתיק נמצא גם עץ זית עתיק בעל גזע חלול.

בבאר שבע, בשטח המכללה האקדמית להנדסה בנגב, מצוי עץ זית בן כ-700 שנה.

חרובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרוב עתיק ביגור

החרוב העתיק, הגדול והמקודש ביותר בישראל הוא העץ הנטוע בפתח מערת רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) בכפר פקיעין. על רשב"י ובנו אלעזר מסופר כי התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס.

בארץ פזורים מספר רב של עצי חרוב בני כ-100 עד 150 שנים, בגליל, בכרמל, בהרי יהודה ובשפלת יהודה. בעיקר במקומות בהם התקיימו יישובים ערביים שניטשו ב-1948 כליפתא, פארק קנדה, סביבות חרבת סעדים, נחל עירון ועוד. אחד החרובים הגדולים בישראל נמצא בחורבות בית נטיף (ליד נתיב הל"ה).

עץ חרוב מרשים ניצב בחוות חנניה, מקום ששימש כמעון הקיץ של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל בין השנים 1920 - 1925. החרוב ניטע על ידי הרברט סמואל ב-1920 בכיכר אותה מקיפים עצי ברוש וזית. במרכז קיבוץ חניתה מצוי עץ חרוב בן כ-200 שנה שהיה במקום בטרם הקמת הקיבוץ ונשמר. בשכונת נחלאות בירושלים, במפגש הרחובות אילת ויוסף חיים נמצא, בתוך חצר פרטית, פרט חרוב בן כ-500 שנה, שהוערך על ידי עורכי סקר העצים הבוגרים ב-2005 כאחד משלושת העצים העתיקים ביותר בישראל.

עץ חרוב מיוחד מזן אהרנסון ניצב בחלקה מיוחדת בחוות אהרנסון ליד עתלית, שם ניסה האגרונום והמדען אהרון אהרנסון להשביח עצי פרי לתנאי החיים בארץ ישראל. תרמיליו של העץ ארוכים מהזן הסנדלאווי המקומי ותכולת הסוכר בהם נמוכה יותר.

עץ החרוב הדרומי ביותר בישראל נמצא בתוך גיא קטן במרחק כמאה מטרים מכביש 40 ליד צומת טללים בסביבות ציון הק"מ ה-142. החרוב, שצומח בר במקום במשך עשרות שנים, הוצל על ידי הקרן הקיימת לישראל שעה שנסלל במקום כביש הנפט לאורך קו צינור אילת-אשקלון.

מיש דרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ המָ‏יִש הדרומי הוא העץ הקדוש ביותר לאסלאם ונפוצו עליו אגדות רבות. בין היתר מספרת אגדה מוסלמית כי כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש היה מוטרד כיצד יגן עליו מפני אשמדאי. אז נגלה אליו אלוהים בחלום וציווה עליו לטעת חורשת עצי מיש סביב המקדש, דבר שיגן על הבניין מכל רע. ואכן, על הר הבית נטועה חורשת עצי מיש עתיקים.‏[21]

עץ מיש בודד גדול נוסף נמצא בחורשת הזיתים ליד מנזר מאר אליאס שבדרום ירושלים. לפי האמונה תחת אחד מאבות-אבותיו של העץ נחה מרים, אם ישו בהימלטה מפני הורדוס. בכפר יברוד שבשומרון צומח עץ מיש גדול במרכז במה עתיקה. מיש קדוש נוסף מצוי בצפת, סמוך למערת שם ועבר.‏[22] בזכרון יעקב, בתוך מערה הנקראת "מערת המיש", צומח מיש בעל מספר גזעים שגילו מוערך ב-200 שנה. בשטח בית קברות ערבי נטוש סמוך לגדר קיבוץ יראון צומח מיש דרומי שגם גילו מוערך בכ-200 שנה.

פיקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוס הבנגלי במקוה ישראל
פיקוס השדרות, ניטע בשנות ה-30 של המאה ה-20 בחצר בית הספר היסודי שהוקם בשכונת הצריפים נשר, סביבו עצי דקל שניטעו בשנות ההקמה של בית החרושת ושכונת הפועלים
השקמה העתיקה בנתניה

פיקוס בנגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפיקוס הבנגלי במקוה ישראל נטע מייסד המוסד קרל נטר בשנת 1888 והוא מופיע בסקרים רבים כעץ המרשים ביותר בישראל. העץ מוקף בשורשי-אוויר מעובים כגזעים המשווים לו צורה של יער, אף על פי שמדובר בעץ בודד.‏[23] גובה העץ כ-17 מטרים, וקוטר נופו מעל 30 מטרים. ייחור מעץ זה נלקח על ידי אחד מתלמידי המוסד ששתל אותו במרכז קיבוץ שדה אליהו בחזית חדר האוכל.

עצי פיקוס בנגלי גדולים נוספים נמצאים בכפר סירקין, ברחובות (בצומת הרחובות אייזנברג והרצל), בקיבוץ גבעת ברנר ובשטח כפר הנוער מנוף בעכו, במקום בו היה בעבר חאן.

פיקוס השדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 הוקם בשכונת נשר מבנה "בית הספר לילדי עובדים ליד מפעל המלט נשר" שהיה שייך לזרם העובדים. המבנה נבנה על ידי בית החרושת למלט נשר ליד בית החרושת. בחצר בית הספר ניטע עץ פיקוס השדרות. העץ שימש את ילדי בית הספר שנהגו לטפס עליו בהפסקות. העץ קיים עד היום.

שיקמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי השקמה אפיינו בעבר את אזור השפלה. ביטוי לכך במקרא (מלכים א י, כז): "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב". כך היה גם בתקופת המשנה, על פי מסכת פסחים נ"ג א: "סימן לשפלה - שקמים". בעבר היה לשקמה ערך כלכלי, עצם שימש לנגרות ופריים נאכל. כיום, עקב הבינוי הרב באזור לא נותרו עצי שקמה רבים, אך אלו ששרדו מרשימים ביותר והם בין העצים הגדולים ביותר בארץ ישראל. עץ השקמה באום ח'אלד (כיום בשטח נתניה; מיקומו המדויק הינו 32°19′40.1″N 34°51′50.4″E / 32.327806°N 34.864000°E / 32.327806; 34.864000קואורדינטות: 32°19′40.1″N 34°51′50.4″E / 32.327806°N 34.864000°E / 32.327806; 34.864000) הוא אחד מהעצים הגדולים והעתיקים בישראל,‏[24] ציור של העץ מ-1855 מופיע בספר "חיי יום יום בארץ ישראל: מסעות בארץ הקודש" מאת מרי אליזה רוג'רס (Mary Eliza Rogers),‏[25] כבר אז היה העץ גדול-ממדים ומסועף ענפים.

ליד כפר הנוער עיינות נמצא ריכוז של עצי שקמה עתיקים שענפיהם המשורגים מכסים קוטר של כ-12 מטר. שדרת השקמים הארוכה ביותר בישראל נמצאת בין אשדוד לניצנים, באזור חולות ניצנים. שרידים בודדים לשקמים רבים שצמחו לפנים בחולות דרום גוש דן נמצאים בצומת חולון, שם ניצבת שקמה בת כ-300 שנה, ובאזור, שם נמצא זוג עצי שקמה עתיקים ביותר. ברמת גן נמצא עץ גדול ועתיק בשכונת "רמת השקמה".

בשטח המרכז הרפואי ברזילי נמצא מתחם מקודש בו נקבר, על פי המסורת, ראשו של האימאם חוסיין בן עלי. סביב המתחם הריבועי נטועים עצי שקמה עתיקים.

בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עצי שקמה בתל אביב

גם בעיר תל אביב היו עצי שקמה רבים ועתיקים, עליהם נכתב השיר "גן השקמים". חלקם שולבו במסגרת גן יעקב.‏[26] שקמים נוספים בתל אביב נמצאים ליד מצודת זאב, על אי-תנועה בדרך בן צבי ועוד.

תאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצי תאנה עתיקים בני 100-150 שנה, כמו עצי החרוב, פזורים בארץ במספר רב יחסית מהגליל ועד צפון הנגב ובפרט בשפלת יהודה, בעיקר במקומות בהם התקיימו בוסתנים של יישובים ערביים שניטשו ב-1948, אך גם גדלים בר, כתוצאה מהזרעת זרעיהם על ידי ציפורים ועטלפים. עצי תאנה רבים צומחים על פתחי מערות ובורות מים.

אחד מעצי התאנה הגדולים והמרשימים נמצא בעיר צפת, בכיכר המעיין בקריית האמנים. עץ גדול נוסף נמצא בחורבת געתון, בין הקיבוצים געתון ויחיעם. ריכוז עצי תאנה עתיקים נמצא בעין קיני, למרגלות תל מגידו וליד קבר דן ביער צרעה נטועים שלושה עצי תאנה עתיקים.‏[27]

קטלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ קטלב בודד ניצב ליד דיר א-שיח' (מעל נחל קטלב, ליד בר גיורא), והיה במשך שנים עץ בודד, כיום נמצאת סביבו חורשת קטלבים.‏[28]

קטלבים ענקיים נוספים ניצבים על קבר שיח' בכפר עין קיניא שממערב לרמאללה וסמוך ליישוב דולב.

בלב בית הקברות הבריטי על הר הצופים בירושלים ניצב עץ קטלב עתיק. מקורו אינו ברור, ייתכן שהיה במקום עוד לפני בית הקברות ולא נעקר עקב סמליות צבע גזעו האדום המסמל את המלחמה ואת האימפריה הבריטית, השערה נוספת היא שהעץ צמח מזרעי פירות קטלב שהיו בכיסו של אחד החיילים הטמונים במקום. נכון ל-2010 העץ מוגדר כנמצא בסיכון עקב פטרייה שחדרה אליו.‏[29]

שיזף[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיזף בעין חצבה
שיזף עין החורש

השיזף המצוי בעין חצבה נחשב לעץ העתיק ביותר בישראל וגילו מוערך ב-500-2,000 שנים, לפי מסורות והערכות שונות. היקף גזע העץ בין 6 ל-7 מטרים, גובהו כ-14 וקוטר נופו כ-15 מטרים. הראשון שנתן תיאור מדויק של העץ וצילם אותו היה החוקר הצ'כי אלואיס מוסיל, שעבר במקום ב-1902 בדרך לפטרה.‏[30]

ביער בן שמן, סמוך לבריכת המים של היישוב חדיד נמצא שיזף שגילו מוערך בכ-400 שנה. העץ היה על סף קריסה אך טופל באינטנסיביות על ידי אנשי הקרן הקיימת לישראל.

עץ שיזף גדול ועתיק צומח בתוך המתחם המקודש (הכולל קבר ומסגד) מקאם שייח מסעוד שבטייבה.

ליד מוסך עין החורש נמצא פרט שיזף שהינו שריד יחיד של קבוצת עצי שיזף שהיו פזורים לאורך מישור החוף, גילו מוערך על ידי פרופסור אבינועם דנין בכ- 500-700 שנה, גובה העץ כ-15 מטרים ורוחב נופו כ-25 מטרים. מצבו הוגדר בסקר העצים הבוגרים ב-2005 "בסכנת הכחדה".

תות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משלהי התקופה הביזנטית נעשו נסיונות לפתח בארץ תעשיית משי ולשם כך ניטעו בה עצי תות. עצים אלה לא שרדו, אולם במאה ה-19 נערכו נסיונות שונים להפוך את החברות היהודית והערבית בארץ ישראל לחברה מתועשת, כאשר תעשיית המשי הפכה למרכזית בנסיונות אלה והותירה אחריה עצי תות, שחלק מהם שרדו. בשכונת עג'מי שביפו (צומת הרחובות הדולפין-השחף) ניצב עד לאחרונה עץ תות ענק, זכר לקהילה המארונית שהתיישבה במקום ועסקה בייצור משי. בשכונת אהל משה בירושלים נטועה חורשה קטנה של עצי תות ("גן התות"), גם היא זכר לנסיון גידול תולעי משי לתעשייה. גם ראשוני נס ציונה ניסו להתפרנס מתעשיית משי ובמושבה נותרו מספר עצי תות מרשימים כמו כן בגן הברון בראש פינה.

במרכז המתחם המקודש מקאם נבי סבלאן ליד חורפייש ניצב עץ תות עתיק ורחב צמרת, ייתכן שניטע בשל הצל הרחב שהוא מספק למבקרים בקיץ. תופעה דומה נמצאת במקאם נבי רובין, בחצר בית הכנסת העתיק בפקיעין, בחצר הפנימית של החאן הירושלמי, בחצר מסגד אל-ג'זאר בעכו ועוד.

עצים עתיקים שאינם קיימים עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר רחל בתמונה אופיינית מ-1880, עץ הזית שאינו קיים עוד, מופיע בתיאורים רבים של המקום
שרידי האלה האטלנטית בת ה-2000 בשמורת תל דן

ליד קבר רחל ניצב במשך מאות שנים עץ זית עתיק ומרשים, המוזכר בכתבים ומופיע בציורים רבים של המקום.

עץ האורן העתיק ביותר בארץ ישראל (גילוֹ‏, 240 שנה, אומת לאחר קריסתו), שהיה נטוע בחצר מוזיאון רוקפלר, קרס באירוע שלג בשנת 2000. אורנים עתיקים נוספים בגיל דומה בשמורת המסרק עלו באש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק דנציגר, ‫ מקום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982.
  • אבי שמידע, מדריך עצי-הבר בישראל, הוצאת כתר, 1993
  • ישראל גלון, יונה זילברמן, מדריך העצים בישראל לילדים ונוער, מודן, 2009
  • יעקב שקולניק, עמיקם ריקלין, סוהייל זידאן וישראל גלון, עץ עתיק, חוברת בהוצאת הקק"ל שיצאה לאור בט"ו בשבט תשנ"ג
  • עצים קדושים באגדה ובמסורת בתוך אלי שילר (עורך), דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בא"י, אריאל 117-118
  • יעקב שקולניק, מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל, הוצאת עם עובד, 2008
  • נורית ליסובסקי, על עצים ועל ה'מקום': מאפיינים תרבותיים, טבעיים וחזותיים של הנוף המקודש בארץ-ישראל בתוך קתדרה 111, ניסן תשס"ד
  • אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, הוצאת קק"ל והקיבוץ המאוחד, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל גלון, סקר עצים בוגרים בישראל, 2005 - לפי המבואות בחוברת
  2. ^ 2.0 2.1 פקודת היערות
  3. ^ הסקר
  4. ^ בראשותו של פרופ' אבישי שמידע
  5. ^ אלי אשכנזי, האלון בקבר רבי חלפתא, שתועד כבר במאה ה-16, יזכה לחיים ארוכים יותר, באתר הארץ, 03/03/06
  6. ^ שמורת המסרק באתר טבע ונופים בישראל - טיולים בארץ, שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל
  7. ^ כ-140 מתוך 1500 העצים שבסקר הם אלוני תבור ואלון מצוי שיחדיו מהווים את הסוג הנפוץ ביותר מבין העצים העתיקים בארץ
  8. ^ זוהר בבדידותו העץ הבודד בגוש עציון באתר משרד החקלאות
  9. ^ שמורת אלוני שמואל באתר טבע ונופים בישראל - טיולים בארץ, שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל
  10. ^ אלי אשכנזי, חשיפה: האלון של טייבה הוא הגדול בישראל, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2007
  11. ^ שמורת אלון באתר טבע ונופים בישראל - טיולים בארץ, שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל
  12. ^ שמורת אלוני יצחק באתר טבע ונופים בישראל - טיולים בארץ, שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל
  13. ^ סיפור האלה באתר משרד החקלאות
  14. ^ עץ החיים - עצים קדושים בישראל באתר מסע אחר
  15. ^ מסלול נחל הבשור באתר טיולי
  16. ^ מסלול ניצנה ועזוז באתר טיולי
  17. ^ שמורת דקל הדום באילת באתר טבע ונופים בישראל - טיולים בארץ, שמורות טבע וגנים לאומיים בישראל
  18. ^ עפר כהן ואבי שמידע, צמחים נדירים בישראל - דום מצרי, "ארץ וטבע" 311, אוקטובר 1988 - באתר "סנונית"
  19. ^ עצי הזית הקדומים בהר הזיתים
  20. ^ עץ הזית הבודד ליד מנזר בית ג'מאל באתר משרד החקלאות
  21. ^ על קדושת המיש באסלאם: עצים קדושים באגדה ובמסורת בתוך אלי שילר (עורך), דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בא"י, אריאל 117-118, עמ' 150
  22. ^ מיש דרומי באתר טיולי
  23. ^ הפיקוס של קרל נטר, באתר משרד החקלאות
  24. ^ סיפור העץ באתר משרד החקלאות
  25. ^ הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1859 ובתרגום והוצאה מחודשת על ידי משרד הביטחון - ההוצאה לאור בעריכת רחבעם זאבי
  26. ^ השקמים של גן יעקב בתל אביב באתר משרד החקלאות
  27. ^ מטיילים בעקבות התאנים באתר טיולי
  28. ^ גליה גוטמן, עצים עתיקים בישראל
  29. ^ עץ הקטלב המצוי בהר הצופים באתר משרד החקלאות
  30. ^ ה"זקן" מחצבה באתר משרד החקלאות
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg