עקרון (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עקרון (תל מקנה)
מיקום עקרון (תל מקנה)
עקרון (תל מקנה)
עקרון (תל מקנה)
תל מקנה
קערת שתייה מהמאה ה-12 לפנה"ס מתל מקנה

עֶקְרוֹן הייתה עיר קדומה בארץ ישראל שיושבה לראשונה בתקופת הברונזה על ידי הכנענים. בתקופת הברזל, עם פלישתם של גויי הים למישור החוף, הפכה לעיר פלשתית חשובה. בשלהי המאה ה-8 לפנה"ס כבשו האשורים את עקרון והשתלטו עליה. באותה תקופה נודעה העיר כיצרנית שמן זית בהיקף גדול. בשנת 603 לפנה"ס הוחרבה העיר כליל על ידי האימפריה הבבלית בראשות נבוכדנצר. מעט לאחר מכן התקיים במקום יישוב קטן בעיר התחתונה, ולאחר זמן קצר ננטש אף הוא, ומאז לא יושבה העיר יותר.

האתר מזוהה כיום עם התל הארכאולוגי תל-מקנה, הסמוך לקיבוץ רבדים.

היסטוריה וארכאולוגיה של האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הברונזה התיכונה השנייה, סביב המאה ה-17 לפנה"ס, נושב התל לראשונה (שכבה XI) על ידי אוכלסייה כנענית בראש התל (העיר העליונה) ולמרגלותיו (העיר התחתונה). סביב התל הוקמה סוללה שהקיפה הן את העיר העליונה והן את העיר התחתונה.

בתקופת הברונזה המאוחרת התדלדל היישוב בכל האזור, וגם כאן התקיים רק יישוב כנעני קטן לא מבוצר בעיר העליונה בלבד (שכבות VII-X). מתקופה זו נמצא בתל כלים המיובאים מקפריסין וממיקנה, כמו כן נמצאו באתר חותם וחרפשוית מצרית מתקופת השושלת ה-19. שכבות אלו חרבו בשריפה.

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב פלשתי משוחזר בקיבוץ רבדים
שרידי בית בד בתל מקנה

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא, בחלוקת הארץ, עקרון יועדה לבני שבט יהודה (יהושע טו; פס' י"א, מ"ה-מ"ו), אולם במקורות מקראיים אחרים (שם יט; פס' מ"ג) היא יועדה לבני שבט דן. בפועל ישבו בה הפלשתים.

עקרון מוזכר בהקשרים נוספים במקרא, לאחר שארון הברית נפל לידי הפלשתים, חששו בני עקרון להכניסו לעירם ושלחו אותו לבית שמש. כמו כן לאחר מות גולית נאמר שהפלשתים ברחו עד שערי עקרון. תושבי עקרון מוזכרים במקרא כמי שסגדו במקדשם לבעל זבוב, האל שגם אחזיה מלך ישראל דרש בו כשהיה חולה.

באנלים האשוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר עקרון מוזכרת גם במקורות חוץ מקראיים, כמו באנלים האשוריים של "אסרחדון", "אשורבניפל" ו"סנחריב" (מנסרת סנחריב). על פי הכרוניקות האשוריות, בשנת 721 לפנה"ס לכד את העיר סרגון השני והציב בה וואסל אשורי בשם פָּדִי, שהוסגר לאחר מכן לחזקיהו מלך יהודה בידי אנשי עקרון. בשנת 701 לפנה"ס נכבשה העיר שוב, הפעם על ידי סנחריב מלך אשור, שחילץ את פדי מירושלים והמליכו מחדש על עקרון.

Cquote2.svg

הפקידים, האצילים ואנשי עקרון, את פָּדִי מלכם הקשור בשבועה ובאלה לאשור נתנו באזיקי ברזל כאויב ומסרוהו לחזקיהו היהודי, ובכך פשעו. הם (אנשי עקרון) נבהלו וקראו לעזרתם את מלכי מצרים, את הקשתים, המרכבות והסוסים של מלך כוש כוח גדול מאוד, שחש לעזרתם. בסביבות העיר אֶלְתְקַה, נערכו לקרב עמי. בעזרת האל אשור אדני, נלחמתי עמם והבסתים. את בעלי המרכבות והנסיכים המצריים יחד עם בעלי המרכבות של מלך כוש לקחתי בשבי בסערת הקרב. על אֶלְתְקַה ותמנה צרתי, לכדתי ושללתי את שללן. התקרבתי אל עקרון והרגתי את הפקידים ואת האצילים אשר פשעו ותליתי גופותיהם על עמודים סביב העיר. את התושבים אשר חטאו וביזו לקחתי בשבי. שאריתם אשר לא מרדו ולא נמצא בהם חטא פקדתי לשחרר. את פָּדִי מלכם הוצאתי מתוך ירושלים והמלכתי אותו עליהם.

Cquote3.svg
מנסרת סנחריב

לאחר תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון ההלינסטית (עאקיר)
מיקום עקרון ההלינסטית (עאקיר)
עקרון ההלינסטית (עאקיר)
עקרון ההלינסטית (עאקיר)

לאחר החורבן הבבלי לא יושבה עוד העיר העליונה. ישוב דל התקיים במשך תקופה קצרה במאה ה-6 לפנה"ס בעיר התחתונה, אולם לאחר זמן מועט ננטש אף הוא.

בתקופה ההלינסטית התקיים יישוב בשם "עקרון", אולם לא באתר זה, אלא באתר המזוהה כיום עם הכפר הערבי עאקיר. על פי ספר מקבים א' העניק אלכסנדר באלאס, המלך היווני-סורי, את עקרון (ההלינסטית) סביב שנת 150 לפנה"ס ליונתן הוופסי משליטי בית חשמונאי כגמול על הכותו את צבא יריבו, דמטריוס הראשון.‏[1] באונומסטיקון של אוזביוס, בן המאה ה-3 לספירה, עדיין מוזכרת עקרון כיישוב יהודי.

זיהוי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים ארוכות הייתה מחלוקת לגבי זיהויה המדויק של עקרון הקדומה. חוקר ארץ ישראל במאה ה-19, יהוסף שווארץ, היה סבור שעקרון המקראית וקיסריה (קיסרי) הן אותה עיר - כפי שהביא בספרו תבואות הארץ. חבר קיבוץ רבדים נתן אידלין ששוטט בשדות הקיבוץ, היה הראשון שהעלה את ההצעה לזהות את המקום כעקרון, בעקבותיו נערכו חפירות ארכאולוגיות באתר שנקרא חרבת אל מוקנע, ובעברית - תל-מקנה, אולם הזיהוי היה עדיין שנוי במחלוקת. מציאת "כתובת עקרון", כתובת המתארת בנייה של מקדש שנמצאה במקום, ובה מופיע התואר "שר עקרון", שמה קץ לספיקות והביאה לזיהויו הוודאי של האתר כעקרון המקראית. החפירות נערכו החל משנת 1981 בראשות טרודה דותן יחד עם עמיתה סימור גיטין במשך מספר עונות. במסגרת החפירות נחשפו בתי בד רבים, שהיקנו לעיר הפלשתית מעמד מרכזי בתעשיית ייצור השמן.

שם היישוב ההלניסטי (שייתכן ששימר את שם היישוב המקראי) נשתמר בשמו של הכפר הערבי עאקיר. המושבה מזכרת בתיה הסמוכה, נוסדה בשם "עקרון" ב-1883 על אדמות שנרכשו מהכפר. לאחר מלחמת העצמאות נבנתה על חורבותיו קרית עקרון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עקרון המקראית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת עולם" (ספר מקבים א', י צו)