עקשת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משמאל לימין: אדם בעל עמוד שדרה תקין (חסר לקות), לורדוזיס, יישור יתר של כלל הגב, יישור יתר של חלק הגב העליון, עקשת
עקשת בצילום רנטגן ממבט צידי. המטופל עומד כשפניו לימין

עקשת, או גבנון (גם קיפוזיס או היפר קיפוזיס; בלועזית: Kyphosis; ביוונית: kyphos, משמעו: חטוֹ‏טֶ‏רֶ‏ת), היא לקות יציבה שבה יש עיקול יתר של הגב העליון, דבר המתבטא בבליטה בגב. כאשר אדם חסר לקות עומד, עמוד השדרה שלו ניצב כך שהחלקו התחתון מתעקל מעט קדימה והחלקו העליון מתעקל מעט אחורה (צורת S). אצל אדם בעל עקשת, העיקול של החלק העליון של עמוד השדרה הוא עיקול מוגזם.

השוואה ללקויות יציבה אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת הקיפוזיס, לורדוזיס (בלועזית: Lordosis) היא לקות יציבה שבה יש עיקול יתר של הגב התחתון. לקויות יציבה אחרות מתבטאות בהתעקלות לא סימטרית של הגב.

עקמומיות לא תקינה של עמוד השדרה כלפי חוץ וגם הצידה נקראת: גבנון עם עקמת (בלועזית: קיפוסקוליוזיס; kyphoscoliosis). עשוי להופיע כתוצאה ממחלות שונות של החוליות ושל שרירי עמוד השדרה.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה סוגים של קיפוזיס:

  • עקשת יציבתית (Postural kyphosis) - העקשת הנפוצה ביותר. נפוצה גם במבוגרים וגם בצעירים. לרוב גורמת לשמיטת כתפיים. בצעירים היא ניתנת לתיקון, על ידי טיפול בחוסר האיזון בשרירי הגב. אצל מבוגרים, ייתכנו שברים באזור הגבנון.
  • מחלת שוירמן (Scheuermann's kyphosis) (הקרויה לפי הולגר ורפל שוירמן) - התקרבות בין עצמות חוט השדרה והפחתה במרחק שבין החוליות. המחלה מתבטאת בעקשת, המלווה בדרך כלל בכאב גב חזי. אבחנה של המחלה מבוססת על ממצאים בצילומי רנטגן. הגורם למחלת שוירמן אינו ידוע. במקרים קשים מומלץ על ניתוח שבו מקבעים את החוליות הפגועות. מאפיין מרכזי של המחלה הם כאבי גב תחתון, שהוא תוצאה של קימור היתר בעמוד השדרה.
  • קיפוזיס מולד (Congenital kyphosis) - יכול להיגרם כתוצאה מאי התפתחות של עמוד השידרה בזמן ההתפתחות של התינוק ברחם.
  • קיפוזיס השייך לתזונה (Nutritional Kyphosis) - יכול לנבוע ממחסור במזון המכיל ויטמינים, כמו ויטמין D, הגורם לריכוך העצמות, בהם עמוד השדרה, שאינו חזק מספיק לתמוך במשקל הגוף.

פתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבות ישירות אפשריות:

  • קמר מוגבר. בדרך כלל נובע מחוסר איזון בין שרירי הגב העליון לשרירי החזה או הבטן.
  • תמט של החוליות עקב דלדול עצם.
  • דלקת בעצמות ובסחוס (אוסטאוכונדריטיס).

גורמים אפשריים לסיבות הישירות:

  • הגורם העיקרי להתפתחות של קיפוזיס הוא תורשתי‏‏‏[1]
  • דפוסי תנועה לקויים ומודעות גופנית נמוכה, למשל ישיבה בשיכול רגליים, פיתול חוט השדרה והליכה שפופה, הגורמים לעיוות חוט השדרה ולחוסר איזון בשרירים.
  • נשיאה של חפצים כבדים, תוך הליכה כפופה, גורמים להתפתחות קיפוזיס, עקב הלחץ על עמוד השדרה. זוהי פציעת מאמץ חוזרני.
  • מחלת פרקינסון המאופיינת בחולשה של זוקפי הגב ובטונוס מוגבר של מכופפי הגב.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העקשת מלווה באי נוחות באזור העורף והחזה ובכאבים. היא מגבילה את התנועה והיציבה ופגעת בתפקוד הנשימה. היא עלולה אף לגרום לדלקות ריאות חוזרות ונשנות ולמוות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזיותרפיה וטכנולוגיה שיקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים ניתן בטיפול שמרני במסגרת פיזיותרפיה לשפר את הליקוי באמצעות חיזוק וקיצור שרירי הגב העליון והארכת שרירי החזה. שיקום היכולות התפקודיות בגב וטיפול בבעיות העצב- שריר- שלד. תחומים אלה כוללים טיפול נשימתי עקב הפגיעה בתנועת בית החזה והנשימה, שיקום אורתופדי או נוירולוגי, טיפול יציבתי וכדומה.

הפיזיותרפיסטים משתמשים בידיהם לביצוע מניפולציות ומוביליזציות ידניות, עיסוי לשרירים וכדומה. כמו כן, הם משתמשים במודולציות חשמליות וקריותרפיה להפחתת כאב, הרפיית שרירים וחימום רקמות או באמצעים מכנים כדי להחזיר את עמוד השדרה למנח תקין (במקרים קלים) תוך התעסקות במכניקה ובתזוזה של עמוד השדרה.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערבות ניתוחית מתבצעת במקרים קשים, או כאשר יש חשש למוות של החולה. בניתוח, מנסים לשקם את עמוד השידרה וליישרו בעדינות. הניתוח נחשב לקשה. יש כמה סכנות לניתוח: פגיעה בחוט השדרה - העלול להוביל לשיתוק לצמיתות, שבירה של החוליות או דימום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.