ערב שירי לוחמים
ערב שירי לוחמים הוא אירוע תרבות שהפך למסורת ביישובים רבים בישראל החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. ערב שירי לוחמים מבוסס על שירה בציבור של שירי לוחמים וסיפורי לוחמים.
רפרטואר השירים בערב כולל שירי זיכרון ועצב (כמו "דודו", "הרעות", "באב אל וואד", "לו יהי", "החיטה צומחת שוב" ו"אחי הצעיר יהודה") משולבים עם שירי נוסטלגיה כמו שירי הפלמ"ח, שירי הלהקות הצבאיות ושירי תקווה ושלום.
על פי דבריו של אליהו הכהן המומחה לזמר עברי, אין כמעט שירים על מלחמות בזמר העברי. שניים משירי המלחמה הבודדים הם "שועלי שמשון" (אבנרי / זעירא) ו"גבעת התחמושת" (טהרלב / רוזנבלום). יש הטוענים, כי עובדה זו מסמלת אולי יותר מכל, שעם ישראל אינו "שש אלי קרב" אלא שואף לשלום [דרוש מקור].
במהלך השנים התפתחו שתי אסכולות בארגון ערב שירי לוחמים: על פי אסכולה אחת, שהיא הנפוצה יותר, המוטו בערב כזה הוא לתת כבוד לנופלים בשיר, כשהוא כולל בעיקר שירי שכול וזיכרון לנופלים, וסיפורים על שכול וגעגוע לנופלים. אווירת הערב היא עצובה, ומעוררת זכרונות נוגים. בגישה זו ערב שירי הלוחמים מתקיים בעיקר בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, לאחר סיום הטקסים הרשמיים ביישובים השונים. האסכולה השנייה גורסת, שהמוטו של אירוע כזה הוא ליצור "חוויה מרגשת" (נתן יונתן הגדיר זאת כ"התרוממות רוח") והאווירה בו מאוזנת ומגוונת יותר מבחינת השירים והסיפורים, כאשר השירים וסיפורי השכול מגוונים בשירים וסיפורי גבורה ואופטימיות; דבר המשרה אווירה אחרת. בגישה זו ערב שירי הלוחמים לרוב לא מתקיים ביום הזיכרון עצמו, אלא בסמוך לו.
את ערב שירי לוחמים מלווים לעיתים תזמורת ואומנים וכן ציוד אורקולי ומולטימדיה כשקופיות, מצגת או שירונים (להקרנת מילות השירים ותמונות רקע).
ערב שירי לוחמים במתכונתו הנוכחית התחיל בסוף שנות השבעים בטכניון בחיפה, בחסות ועד הסטודנטים (בראשותו של שלמה נחמה לימים יו"ר בנק הפועלים) וביוזמה וליווי של צמד הנוקדים (יהודה צירקל ואיתי תדמור). בתחילת שנות השמונים ערבי שירי לוחמים פרצו לתודעת הציבור, כשביישוב נוה מונוסון החלה מסורת רבת שנים של ערבים כאלה, שהלכו והתפשטו ליישובים רבים בסביבה ולאחר מכן בכל הארץ.
כיום מתקיימים ערבי שירי לוחמים ביישובים רבים בארץ, בעיקר ביום הזיכרון. בכיכר רבין בתל אביב נערך מדי שנה בערב יום הזיכרון אירוע גדול משתתפים לזכר הנופלים, שנקרא "שירים בכיכר", המשתייך לאסכולה הראשונה, המשרה אווירה עצובה; לעומתו בירושלים מתקיים האירוע מרכזי בבנייני האומה "זוכרים שרים ומספרים", אירוע המתקיים ביום הזיכרון אך משתייך לאסכולה השנייה, כשהוא מגוון בנימה אופטימית.