מכת ערוב

הדף "ערוב" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עירוב (פירושונים).

משה ואהרון לפני פרעה, ציורו של בנג'מין וסט

מכת ערוב בסיפור יציאת מצרים במקרא היא המכה הרביעית מבין עשר מכות מצרים. התיאור במקרא מתייחס ל"ערוב כבד" שמילא את בתי המצרים ואת אדמתם, ו"השחית" את כל הארץ. חז"ל, ובעקבותיהם הפרשנות המסורתית, ראו בערוב תערובת של חיות טורפות, אולם הפרשנות היהודית העתיקה ביותר (תרגום השבעים) ראתה בערוב דווקא מכה של חרקים. גם לפי חלק מן הפרשנים המודרניים יותר הכוונה לחרקים, מכרסמים או מזיקים שעלולים להרוס את הארץ (יבול, בע"ח וכו').

הסיפור המקראי

מכת ערוב היא אחת מן המכות שלפניהם פנה משה אל פרעה ביציאתו בבוקר אל היאור, והזהיר אותו מפני העתיד להתרחש אם לא יאפשר לבני ישראל לצאת ולעבוד את ה' במדבר. משה הודיע שהערוב יגיע למחרת, ויפגע בארץ מצרים, אך לא במקום מושבם של בני ישראל בארץ גושן.

לאחר שהערוב מגיע, פרעה שולח לקרוא למשה ולאהרון, ומתמקח איתם על תנאי יציאתם. בתחילה הוא מציע שהוא יאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות לה' בארץ מצרים בלי שיצאו למדבר. משה דוחה את ההצעה, בטענה שבאופן כזה לא יתאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות מן הצאן שהמקומיים מייחסים להם קדושה: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!". לבסוף נעתר פרעה לדרישת משה לצאת ממצרים, אך מתנה "רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת". משה מסכים לתנאי, אך בזוכרו את הבטחת פרעה במכת צפרדע שלא קוימה, הוא מוסיף ואומר: "רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'". משה יוצא מעם פרעה, מתפלל לה' שיסיר את הערוב, וכל הערוב עוזב את ארץ מצרים. פרעה לא עומד בהבטחתו, ומסרב לשלח את העם. יצוין כי בסיפור המקראי לא מתוארת פגיעה בנפש, בעקבות מכת הערוב, כשם שמתוארת בשיא של עשר המכות, היא מכת בכורות, וכן לא מתוארת פגיעה בבעלי החיים, עובדה המחזקת את הפרשנות הקדומה והמודרנית לאופייה של מכה זו.