ערוץ התכלת
 | |
| פרטי הערוץ | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| קטגוריה | דת ומסורת יהודית |
| תאריך השקה | 4 באפריל 2003 |
| תאריך סגירה | 31 במרץ 2006 |
| שפה | עברית |
ערוץ התכלת היה ערוץ טלוויזיה ישראלי יהודי דתי ששודר ב-HOT וב-yes כ־3 שנים, בשנים 2003–2006.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע להקמת הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1997 אישרה הממשלה את דו"ח ועדת יוסי פלד, שהוקמה להכנת הצעה להרחבת מערך שידורי הטלוויזיה והרדיו לציבור וארגונו מחדש. הדו"ח המליץ לאמץ מדיניות חדשה ליצירת שוק חופשי של תקשורת אלקטרונית, אשר תושתת על העיקרון של "שמיים פתוחים" לכל. הוועדה המליצה על מתן רישיונות לשידורי לוויין ישירים לבית הצרכן (טלוויזיה מלוויינים - YES), הקמת ערוץ מסחרי נוסף (בהמשך ערוץ 10) והקמת חמישה או שישה ערוצים ייעודיים – בשפה הערבית, לדוברי רוסית ואמהרית, למורשת ישראל, ערוץ של מוזיקה ישראלית, ערוץ חדשות ומידע, שימומנו כולם מפרסומת מסחרית[1].
בשנת 1998 פרסם משרד התקשורת, באמצעות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, את המכרז למיון מוקדם להקמת חמישה ערוצים ייעודיים שמימונם מפרסומות ומטרתם לפנות לפלחי אוכלוסייה מסוימים ולא לכלל האוכלוסייה כמו בערוצי הברודקאסט[2]. ההחלטה כללה הקמה של ערוץ בערבית (הלא TV), ערוץ חדשות, ערוץ ברוסית (ערוץ 9), ערוץ מוזיקה (ערוץ 24) וערוץ מורשת[3]. אך לאחר פרסום המכרז למיון המוקדם, פרסום מכרז פרטני לערוץ מורשת התעכב במשך מספר שנים.
הקמת הערוץ בתשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני שפורסם המכרז לערוץ מורשת ממומן בפרסום, יזם איש העסקים שלמה בן-צבי את הקמתו של ערוץ מורשת בתשלום למנויי הטלוויזיה בכבלים בשידור הדיגיטלי ולמנויי חברת הלוויין[4]. מאחר שהערוץ היה בתשלום, ולא שידר פרסומת, המהלך היה אפשרי על פי כללי משרד התקשורת. זמן קצר לפני תחילת השידורים רכש איש העסקים האמריקאי רון לאודר 24% ממניות הערוץ.
הערוץ עלה לאוויר באפריל 2003 ושידר באפיק 36 למנויי הכבלים ובאפיק 19 למנויי חברת הלוויין yes[5].
בשלושת החודשים הראשונים, מיום עלייתו לאוויר, היו תוכני הערוץ פתוחים לציבור הרחב.
ב-1 ביולי 2003 הפך לערוץ בתשלום.
בדצמבר 2003 חתמו לאודר ובן-צבי על הסכם השקעה בערוץ עשר. לפי ההסכם, ערוץ עשר ישקיע בכל שנה כ-5 מיליון דולר בתכנים משותפים עם ערוץ התכלת, שעליהם יחליטו יחד מנהלי התוכניות של שני הערוצים. בנוסף, ערוץ עשר ירכוש מערוץ התכלת תכנים בהיקף של 3 מיליון דולר בשנה. לפי ההסכם היה אמור איש העסקים יוסי מימן (אז בעל השליטה בערוץ עשר) לקבל בתמורה שליש ממניות ערוץ התכלת[6].
באפריל 2004 החליטו בן-צבי ולאודר להפסיק את המימון לערוץ. מאחר שהכנסות החודשיות היו כ-500 אלף שקל בלבד, בעוד ההוצאות היו כ-2 מיליון[7].
הערוץ החל להיערך להתמודדות במכרז לערוץ הייעודי למורשת ומסורת יהודית, שהיה צפוי להתפרסם, על ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין.
בסוף אותה שנה[8], הזרמת הכספים להפקות חדשות פסקה והערוץ שידר במתכונת שידורים חוזרים[9].
במאי 2004 התפטרה איריס הוד, מנכ"לית הערוץ[10].
המכרז לערוץ המורשת המסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2005 פורסם המכרז לערוץ המורשת המסחרי. קבוצת הירש מדיה, בבעלות שלמה בן צבי הייתה המתמודדת היחידה והיא זכתה במכרז[11].
"ערוץ התכלת" נסגר ב-31 במרץ 2006, בהתאם להסכם שבין הערוץ לבין חברות הכבלים והלוויין, עם קבלת הרישיון לערוץ הברודקאסט בנושא מורשת ישראל[12].
לאחר הזכייה במכרז נכנסה חברת תיא תקשורת כשותפה במחצית מהבעלות[13].
לאחר שפרץ סכסוך בין שתי החברות השותפות, הערוץ לא הוקם וזכייתה של הקבוצה במרכז להפעלת הערוץ בוטלה בדצמבר 2006[14].
הנהלת הערוץ ואופיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהל התוכניות של הערוץ מיום הקמתו היה אורי אורבך, שפוטר בסוף שנת 2003 בשל חילוקי דעות עם מנכ"לית הערוץ איריס הוד, סביב אופיו של הערוץ והתכנים שישודרו בו[15].
שידורי הערוץ הופסקו בימי שישי ובערבי חג, כשעה לפני כניסת השבת או החג, והתחדשו כשעה אחרי מוצאי השבת או החג. הערוץ שידר מאולפני ג.ג. ישראל בנווה אילן.
התכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת התוכניות הבולטות בערוץ הייתה הטלנובלה החרדית בשם "החצר" עם עמוס לביא ואיילת מרגלית שזכתה להצלחה[16], כמו כן שודרה בערוץ גם סדרת ההנפשה מסיפורי המלך בבר. בין היתר הערוץ שידר גם את התוכניות "משפחה וחצי" (שודרה גם בערוץ 2, רשת), "הקומדיאנטים" (סרט תיעודי זוכה פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ב-99), "הצנועות והחסודות", "הסודות הכמוסים של התנ"ך", "אורבך וסבאג" (תוכנית עם ערן סבאג ואורי אורבך) ותוכנית לפורים בהנחיית עמנואל הלפרין[17].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כינון ערוץ טלוויזיה לענייני דת ומסורת בישראל: המקרה של ערוץ תכלת תקציר המאמר מאת אביבית לב שריד, בהנחיית פרופ' דן כספי, המחלקה לתקשורת ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית, אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, 2006.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אביבה קרול, הממשלה אישרה את דו"ח פלד לפתיחה הדרגתית של ענף התקשורת המשודרת, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
- ^ ערוץ בשפה האמהרית לא נכלל לבסוף במכרז
- ^ אפי לנדאו, משרד התקשורת פרסם מכרז למיון מוקדם להקמת ערוצים יעודיים, באתר גלובס, 1 בדצמבר 1998
- ^ ערוץ המסורת היהודית ייקרא "ערוץ התכלת", באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ ענת באלינט, ערוץ היהדות "תכלת" יעלה במוצאי שבת, באתר הארץ, 3 באפריל 2003
- ^ ענת באלינט, לונדון וקירשנבאום, הצנועים והחסודים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2003
- ^ רוני קורן-דינר, בן צבי ולאודר הפסיקו המימון לערוץ תכלת; ייתכנו פיטורים, באתר הארץ, 22 באפריל 2004
- ^ אביבה קרול, פורסמו הפרמטרים למכרז ערוץ המורשת, באתר גלובס, 8 בספטמבר 2004
- ^ רוני קורן-דינר, מנכ"לית ערוץ התכלת איריס הוד ביקשה להתפטר מתפקידה; תישאר עד לאחר המכרז לערוץ מורשת הממומן בפרסומות, באתר הארץ, 11 במאי 2004
- ^ רוני קורן-דינר, איריס הוד סיימה את תפקידה בערוץ התכלת; 4 מתוך כ-20 עובדים בערוץ פוטרו, באתר הארץ, 17 במאי 2004
- ^ רוני קורן-דינר, שלונסקי: "ערוץ המורשת יהיה הערוץ המסחרי השלישי", באתר TheMarker, 5 ביולי 2005
- ^ סמדר שילוני, ערוץ התכלת נסגר, באתר ynet, 15 בפברואר 2006
- ^ אורית בר-גיל, הסכסוך על ערוץ המורשת: הירש טי.וי. טוענת כי תיא תקשורת הפרה את התחייבותה כלפיה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2006
- ^ יעל גאוני , זכיית בן-צבי וגניגר בהפעלת ערוץ המורשת צפויה להתבטל בימים הקרובים, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2006
- ^ מערכת וואלה! NEWS, אורי אורבך עזב את ערוץ התכלת, באתר וואלה!, 09 בדצמבר 2003
- ^ אביבה קרול, ערוץ המסורת ינסה לשווק את הטלנובלה החרדית המדוברת, "החצר", שתעלה מחר לשידור, באתר גלובס, 13 באוגוסט 2004
- ^ אורן פרסיקו, עמנואל כוכב עליון, באתר גלובס, 7 במרץ 2003
| שידורי טלוויזיה בישראל
| |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שידור ציבורי |
| ||||||
| טלוויזיה מסחרית |
| ||||||
| טלוויזיה בכבלים, בלוויין ו-IPTV |
| ||||||