ערוץ 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ערוץ שתיים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערוץ 2
Channel2.svg
פרטי הערוץ
קטגוריה: כללי, חדשות
תאריך השקה: 4 בנובמבר 1993
בעלות: פרטית
שפה: עברית
מדינה: Flag of Israel.svg  ישראל
אזור קליטה: המזרח התיכון, ניו יורק, קליפורניה
שיטת שידור: DVB, PAL
הצפנה: שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
אתר האינטרנט

ערוץ 2 (נקרא גם הערוץ השני) הוא ערוץ טלוויזיה מסחרי ישראלי, שהחל לשדר שידורים ניסיוניים ב-23 באוקטובר 1986, במימון אגרת הטלוויזיה. הערוץ החל לשדר שידורים מסחריים ב-4 בנובמבר 1993 במסגרת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעות להקמת ערוץ טלוויזיה שני עלו כבר במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, זמן לא רב לאחר תחילתם של שידורי טלוויזיה סדירים בישראל. סוגיית הקמתו של ערוץ טלוויזיה נוסף הפכה למוקד מחלוקת פוליטית בין המפלגות הגדולות בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, מחלוקת שמנעה בפועל את הקמתו. ביולי 1978 הקימה הממשלה ועדה לבדיקת הסוגיה בראשות חיים קוברסקי. הוועדה המליצה להקים ערוץ נוסף שיפעל מחוץ למסגרת רשות השידור, בפיקוח רשות נפרדת, וימומן משידור פרסומות. ההמלצות נגנזו עקב התנגדות המפד"ל, שהייתה אז מרכיב חשוב בקואליציה, לשידורים מסחריים. רק באוקטובר 1986 הונחו הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות להקמת רשות שידור שנייה על שולחן הכנסת. כל ההצעות עברו בקריאה ראשונה והיו אמורות להתגבש להצעת חוק אחת. במקביל הורה שר התקשורת, אמנון רובינשטיין להתחיל ב"שידורי ניסיון" בכמה תדרים פנויים. החלטתו של רובינשטיין עוררה בעיה משפטית, שכן לא היה בסיס חוקי לשידורים האלה, אולם רובינשטיין הצדיק אותה בכך שמדובר בשידורי ניסיון בלבד שנועדו לתפוס את התדרים, כדי שלא ישמשו להרחבת שידוריהן של תחנות הטלוויזיה במדינות השכנות.

שידורי ניסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערוץ 2 הניסיוני

הערוץ השני החל לשדר את שידוריו הניסיוניים ב-23 באוקטובר 1986, בתקופה שבה הערוץ הראשון היה הערוץ הישראלי היחיד ששידר בישראל. בחודשים הראשונים נמשכו השידורים שעתיים או שלוש שעות מדי ערב, וכללו קליפים וקטעי מעבר שהסבירו איך לקלוט את השידורים. בפברואר 1987 הוחלט להעביר במסגרת שידורי הניסיון את משפט דמיאניוק בשידור חי. ביום העצמאות של אותה שנה שידר הערוץ הניסיוני אולפן פתוח בשידור חי במשך כל החג. שידורי יום העצמאות עוררו כעס ברשות השידור, וזו פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה את הפסקת שידורי הניסיון בטענה שאינם חוקיים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את המשך השידורים אולם התנה זאת בכך שרשות השידור תפקח עליהם, שכן הכנסת טרם אישרה סופית את חוק הרשות השנייה, ולפי החוק שהיה קיים אז, רשות השידור הייתה הגוף היחיד המוסמך לפקח על השידורים.

בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה התאפשר לערוץ הניסיוני לשדר גם שידורים חוזרים של תוכניות ישנות של רשות השידור. ב-1987 פרצה שביתה ברשות השידור שהביאה להפסקת השידורים בשעות אחר הצהריים והערב למשך 52 ימים. במהלך השביתה קיבל הערוץ השני הניסיוני אישור מהממשלה להרחיב את שעות השידור שלו ולשדר גם סרטי קולנוע ותוכניות רכש שונות. משהתארכה השביתה ברשות השידור קיבל הערוץ הניסיוני אישור לשדר בתדרים של רשות השידור, דבר שנתפס בעיני השובתים כניסיון מצד הממשלה לשבור את השביתה. במהלך השביתה הגיעה אידה נודל לישראל, ועל הערוץ הניסיוני הוטל לשדר את טקס קבלת הפנים בשידור חי. עם תום השביתה הפסיקה רשות השידור את שיתוף הפעולה עם הערוץ השני הניסיוני, אולם שידורי הניסיון לא פסקו. בשלב זה החל הערוץ לשדר הפקות מיוחדות משלו, שחלקן נתפסו כאיזוטריות, אך חלקן זכו לפופולריות רבה. ב-1990 עבר חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בכנסת, ובכך הסתיים רשמית הפיקוח של רשות השידור על הערוץ השני והוא הפך לערוץ עצמאי.

בתחילת שנות ה-90, על אף הקמת הרשות השנייה, עדיין הוגדרו שידורי הערוץ השני שידורי ניסיון כיוון שלא נבחרו החברות המסחריות שיקבלו את הזיכיונות להפעלת השידורים הסדירים של הערוץ. תהליך הבחירה היה ממושך, וארך כמעט שלוש שנים. בתקופת מעבר זאת החל הערוץ לגבש לוח שידורים מסודר עם תוכניות בנושאים מגוונים. חלק מהתוכניות עדיין נשא אופי לא-שגרתי או אוונגרדי. התוכניות שזכו לפופולריות רבה בתקופה זו היו תוכנית הבידור של ארז טל ואברי גלעד "העולם הערב" ותוכנית האירוח "בשידור חי עם דן שילון". עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה החל הערוץ לשדר לקט יומי של כתבות מוקלטות מערוצי טלוויזיה זרים (כיוון שבשלב זה אסור היה לערוץ להפיק מהדורות חדשות בעצמו).

השידורים המסחריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבע שנים של שידורים ניסיוניים, במהלכן נעשו ניסיונות כושלים לערוך מכרזים לבחירת זכיינים, הסתיים המכרז לבחירת הזכייניות להפעלת הערוץ, ונבחרו שלוש חברות כמעט אלמוניות; קשת, רשת וטלעד (שגם הייתה חברת הפקה). המכרז הסתיים ב-3 בנובמבר 1993. במקביל הוקמה חברת החדשות של ערוץ 2. הסיבה העיקרית לכישלון המכרזים הקודמים הייתה נעוצה בשאלת הבעלויות הצולבות בין בעלי אמצעי תקשורת שונים. היו שגרסו שיש למנוע או להגביל באופן משמעותי את השתתפותם במכרז של בעלי עניין באמצעי תקשורת אחרים, דוגמת עיתונות מודפסת וחברות כבלים שכבר פעלו באותה עת. המכרז האחרון שפורסם על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה בגיבוי שר התקשורת משה שחל, כלל מגבלות שליטה מסוימות על בעלי אמצעי תקשורת אך איפשר את השתתפותם במכרז. כך בעלי ידיעות אחרונות, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים ערוצי זהב היו בין בעלי המניות של "רשת", ואילו בעלי עיתון מעריב, אשר החזיקו מניות בחברת הכבלים מתב נמנו על בעלי המניות של "טלעד".

ב-4 בנובמבר 1993 החל הערוץ לפעול כערוץ מסחרי, לא נגבה באגרת הטלוויזיה, וכלל פרסומות. חברת החדשות פתחה את השידורים הסדירים בצהרי אותו יום במהדורת חדשות קצרה שהגיש יעקב אילון. עם עליית הערוץ, קיבלו שלוש הזכייניות חוזה לעשור שידורים יחיד, במהלכו יחליפו ביניהן את ימי השידור, כך שלאחת יהיו שלושה ימי שידור ולשתיים האחרות שני ימים בלבד לכל אחת. עם הזמן נהפך הערוץ לערוץ הטלוויזיה הישראלי המצליח והנצפה ביותר, ושידר תכנים בולטים ופופולריים.

כמו כן משדר הערוץ ברצועת הצהריים את שידורי הטלוויזיה החינוכית משנת 1995. במסגרת הרצועה משודרות תוכניות בידור, תוכניות ילדים, אקטואליה ותרבות. בנוסף לכך משודרות מספר מהדורות חדשות במהלך היום, כולל מהדורה מרכזית בערב, במסגרת חברת החדשות, וכן הערוץ גם משדר תוכניות טלוויזיה מישראל ומהעולם.

החלפת זכייניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005, משחלפו יותר מ-11 שנים מיום עלייתו לשידור של הערוץ, התקיים מכרז לקבלת זיכיון לשידור בערוץ 2 בעשר השנים הבאות. לצורך המכרז, נדרשו המתמודדים להגיש לרשות השנייה מצע שידורים עתידי וכן, סכומי כסף משוערים שישולמו כדמי הזיכיון. למכרז ניגשו שלוש הזכייניות הקיימות של ערוץ 2 ובנוסף אליהן, קבוצת "כאן", אשר הוקמה לצורך מכרז זה ולא שידרה בעבר. מבין הארבע נבחרו ב-13 באפריל 2005 "קשת" ו"רשת" להוביל את שידורי הערוץ לעשור העוקב. תוצאות המכרז נכנסו לתוקף בנובמבר 2005. אז, הפסיקה חברת טלעד את שידוריה בערוץ ושבוע השידורים נמלא בשידוריהן של "קשת" ו"רשת". החל משנת 2008 מחליפות השתיים ביניהן את ימי השידור אחת לשנתיים, כך שאחת משדרת ארבעה ימים (רביעי-שבת) והשנייה שלושה ימים בלבד (ראשון-שלישי).

סכסוך הפרומואים הצולבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע מאי 2010 פנתה קשת לרשת בבקשה לקצר את זמן הפרומואים הצולבים (פרומואים לתוכניות של הזכיינית המתחרה) ב-50% באופן הדדי. בעקבות בקשה זו "רשת" החליטה להוריד את כל הפרומואים הצולבים בטענה ש"קשת" מזה זמן רב מנסה לחבל בשידוריה על ידי שידור תוכניות עתירות רייטינג בערוצים ביפ ו־ערוץ 24 בימי השידור של רשת. בעקבות פעולה זו הפסיקה גם "קשת" את שידורי הפרומואים הצולבים והחל מ־16 במאי הופסקו שידורי הפרומואים של הזכיינית המתחרה בימים שאינה משדרת. באוקטובר 2010 הגיעו שתי הזכייניות לפשרה ושבו לשדר פרומואים צולבים על 20 - 40 שניות לשעה ורק בשני ימי שידור של כל אחת מהן בהתאמה (שני-שלישי, ושישי-שבת).

מעבר למסך רחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סוף שנת 2012 מועברים תכני הערוץ בהדרגה לפורמט מסך רחב, ובמהלך שנת 2013 החלו בערוץ שידורים ביחס תמונה 16:9 לראשונה בשידורי "קשת" ומעט לאחר מכן גם בשידורי "רשת". נכון ל-2014 המעבר בא לידי ביטוי הן בסדרות והן בתוכניות אולפן. מהדורות חדשות ותוכניות אחרות מטעם חברת החדשות עדיין משודרות ביחס תמונה 4:3, כמו גם תוכניות עבר בשידורים חוזרים. המעבר בין שני מצבי השידור מבוצע בערוץ באופן אוטומטי.

ביקורת כלפי הערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלפי הנהלת הערוץ, עולות פעמים רבות טענות כלפי הרמה הלא אחידה בשידוריו ועל רמת התכנים הנמוכה של אופרות סבון, שעשועונים, תוכניות בידור וריאליטי. כמו כן ישנן טענות חוזרות לגבי הפרסום הסמוי בשידורי הערוץ, בניגוד להוראות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. יש גם הרואים בו כמספק תרבות הפרסום והצריכה הראשי בחברה הישראלית.

גופי שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופי השידור המשדרים כיום בערוץ:‏[1]

הפקות מקור בולטות בערוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות בידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
דב'לה גליקמן במרכז בתוכנית זהו זה! המופע. מימין אבי קושניר משמאל מוני מושונוב

קומדיות מצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות מציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרות דרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות אקטואליה ותחקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעשועונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות ילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]