ערפילית הטבעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערפילית הטבעת
Hubble reveals the Ring Nebula’s true shape.jpg
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: נבל
שמות נוספים: M57, NGC-6720
תאריך גילוי: ינואר 1779
סוג: ערפילית פלנטרית
בהירות: 8.8
עלייה ישרה: 18h 53m 35.079s
נטייה: ‏45.03″ ‏01′ ‏33°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 0.2-
מרחק בשנות אור: 2,300
קוטר בשנות אור: 2.6
מסה במסות שמש: 0.2

ערפילית הטבעת (נקראת גם M57 מ-Messier 57 וכן NGC 6720) היא ערפילית פלנטרית שנחשבת לדוגמה קלאסית של ערפילית פלנטרית. היא ממוקמת במרחק של 2,300 שנות אור ממערכת השמש, בקבוצת הכוכבים נבל. הערפילית, אשר ייחודית ביופיה ובסימטריות שלה, מוארת על ידי כוכב מרכזי מסוג ננס לבן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערפילית התגלתה על ידי אנטואן דרקר בינואר 1779 ומאוחר יותר באותו חודש, באופן עצמאי, גם על ידי שארל מסיה, בשעה שצפה בשביט שחלף בסמוך. הוא הכניסה לקטלוג מסיה כאובייקט מס' 57 ושיער כי היא מורכבת ממספר כוכבים פחות בהירים אשר הוא לא יכול לראות בטלסקופ שברשותו.

בשנת 1800, פרידריך וון האן גילה כוכב מרכזי עמום במרכז הערפילית. ב-1864, ויליאם האגינס בחן את הספקטרום של מספר ערפיליות וגילה שלחלק מעצמים אלה, כולל M57, ספקטרום בעל קווי פליטה חזקים, אשר מאפיין גז בטמפרטורה גבוהה. האגינס הסיק מכך שערפיליות אלה לא מורכבות מכוכבים, כפי ששיערו קודם.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילית הטבעת בתת-אדום
מיקום הערפילית בקבוצת הכוכבים נבל.

ניתן לצפות בערפילית בצורה מיטבית באמצעות טלסקופ בקוטר של 20 ס"מ, למרות שאת הטבעת עצמה ניתן לראות גם בטלסקופים קטנים יותר ואת הערפילית ניתן גם לראות באמצעות משקפת איכותית בתנאי תצפית טובים, אך היא נראית רק ככתם אליפטי ולא כטבעת. את צבעי הערפילית ניתן לראות רק בצילום ארוך חשיפה.

קל לאתר את הערפילית שנמצאת על הקו המחבר את שליאק (β בנבל) עם סולפאה (γ בנבל) כ-0.8 מעלות משליאק וכ-1.2 מעלות מסולפאה.


מבנה ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לערפילית צורה של אליפסואיד והיא מתרחבת בשיעור של כשניית קשת למאה שנה, קצב שמתאים למהירות של 20-30 ק"מ לשנייה, ואשר הוערך על פי תמונות שצולמו במרווחים של 50 שנה. בהתבסס על נתון זה, גילה המשוער של הערפילית הוא כ-1610 (±240) שנה. הערפילית מוארת על ידי ננס לבן שנמצא במרכזה וקרינתו העל-סגולה מייננת את האטומים שבה. מסתה של הערפילית היא כ-0.2 מסות שמש וצפיפותה כ-10,000 יונים לסמ"ק. היא מורכבת בעיקר ממימן (יותר מ-92%), הליום (יותר מ-7%), ממעט חמצן (כ-0.05%), חנקן (כ-0.03%) ונאון (פחות מ-0.01%) וניתן למצוא בה כמויות זעירות של גופרית, ארגון, כלור ופלואור.

לחלקים הפנימיים של הערפילית גוון ירוק אשר נובע מקווי פליטה של חמצן בעל יינון כפול, ב-495.7 ו-500.7 ננומטר. קווים 'אסורים' אלה נצפים רק בתנאים של צפיפות נמוכה מאוד, שבהינתן צפיפותה של הערפילית ואחוז החמצן שבה מוערך ביונים אחדים לסמ"ק בלבד. בחלקים החיצוניים של הטבעת, הגון האדמדם הוא תוצאה של מימן וחנקן מיוננים, כאשר גם החנקן מציג קווי פליטה אסורים, ב-654.8 ו-658.3 ננומטר. עוצמת ההארה הכוללת של הערפילית היא פי 50-100 מעוצמת ההארה של השמש. אורכי הגל הירוקים נמצאים קרוב לשיא הרגישות של העין האנושית ולכן היא נראית בהירה יותר בעין (דרגת בהירות 8.8) מאשר בצילום (דרגת בהירות 9.7).

הכוכב המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2,000 השנים האחרונות, הכוכב במרכז הערפילית עזב את ענף הענקים בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל, לאחר שמיצה את מלאי המימן שלו. משמעות הדבר היא שהוא לא מייצר יותר אנרגיה בתהליך של היתוך גרעיני ומתקרב כעת לשלב האחרון בחייו, בו הוא מתחיל להתקרר בהדרגה כננס לבן. הכוכב מורכב בשלב זה בעיקר מפחמן וחמצן, עם מעטפת חיצונית דקה של יסודות קלים יותר. הוא בעל מסה של כ-0.6 מסות שמש, טמפרטורת פני שטח של כ-125,000 מעלות קלווין ובהירות מעט נמוכה מבהירות השמש באור נראה, אך פי 200 מהשמש בצרוף הקרינה העל-סגולה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]