ערפילית הלגונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערפילית הלגונה
M8HunterWilson.jpg
ערפילית הלגונה והצביר שבתוכה
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: קשת
שמות נוספים: M8 ,NGC 6523
תאריך גילוי: 1654
סוג: ערפילית פליטה ובה צביר פתוח
בהירות: 6.0+ (הערפילית)
4.6+ (הצביר)
עלייה ישרה: 18h 03m 37s
נטייה: ‏12″ ‏23′ ‏24°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 5.0- (הערפילית)
6.4- (הצביר)
מרחק בשנות אור: 5,200
קוטר בשנות אור: 140x60 (הערפילית)
21 (הצביר)
מספר כוכבים: 50-100

ערפילית הלגונהאנגלית: Lagoon Nebula, נקראת גם Messier 8 ,M8 או NGC 6523) היא ערפילית פליטה המורכבת מאזור H II ובתוכו צביר פתוח (NGC 6530) בקבוצת הכוכבים קשת. הערפילית והצביר נמצאים במרחק של כ-5,200 שנות אור והצביר מכיל בין 50 ל-100 כוכבים שנוצרו מהגז של הערפילית. הקרינה של כוכבי הצביר מייננת את ענני הגז וגורמת לפליטת אור נראה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערפילית והצביר זוהו לראשונה בשנת 1654 על ידי האסטרונום האיטלקי ג'ובאני בטיסטה אודיירנה ולאחר מכן ב-1680 על ידי האסטרונום האנגלי ג'ון פלמסטיד שלא ידע על גילויה המוקדם יותר. שניהם תארו את הערפילית ללא התייחסות לכוכבי הצביר, למרות בהירותם. רק בשנת 1746 ציין האסטרונום השווייצרי ז'אן-פיליפ דה שוסו את קיומו של הצביר ושנה לאחר מכן קבע האסטרונום הצרפתי גיום לה ז'נטיל כי הצביר נמצא בתוך הערפילית. שארל מסיה הכניס את הערפילית והצביר כעצם יחיד לקטלוג מסיה בשנת 1764 בעוד שויליאם הרשל ציין אותם בקטלוג שלו כעצמים נפרדים, כך שכיום לערפילית ולצביר יש מספרי NGC שונים, אך מספר מסיה יחיד.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר NGC 6530 (מימין), הכוכב 9 בקשת (במרכז התמונה) ולידו (שמאלה ולמעלה) ערפילית שעון החול

הערפילית ניתנת לצפיה ללא כל ציוד עזר בתנאי תצפית מיטביים ככתם מטושטש ועמום כ-5 מעלות ממזרח לכוכב λ בקשת. באמצעות משקפת ניתן להבחין בכ-25 מהכוכבים הבהירים יותר של הצביר בחלקה המזרחי של הערפילית, שהבהיר מביניהם הוא בעל דרגת בהירות 6.9. בחלקה המערבי של הערפילית נמצא הכוכב 9 בקשת שלו בהירות מדרגה 6. והאזור מסביבו הוא החלק הבהיר ביותר בערפילית. על הגבול המערבי של הערפילית נמצא הכוכב 7 בקשת שלו בהירות מדרגה 5, אך הוא לא שייך לערפילית וקרוב ממנה בהרבה.

באמצעות טלסקופ ניתן להבחין במבנה הפנימי של הערפילית שכולל אזורים כהים יותר ובפרט, רצועה כהה במרכז הערפילית המפרידה בין הצביר ובין החלק הבהיר המקיף את הכוכב 9 בקשת. רצועה זו שמפרידה את הערפילית לשני חלקים נתנה לה את כינוייה. בהגדלה רבה יותר ניתן להבחין בעיגולים כהים, שגודלם מוערך בכ-10,000 יחידות אסטרונומיות ,ושמהווים ככל הנראה אזורים בהם קרס הגז תחת כוח הכבידה של עצמו לקראת יצירת כוכבים חדשים. בסמוך לכוכב 9 בקשת, מעט דרומית מערבית לו יש אזור בהיר במיוחד של הערפילית שצורתו מזכירה שעון חול ולכן זכה לכינוי "ערפילית שעון החול" (שם שניתן גם לערפילית שעון החול בקבוצת זבוב).

הצבעים האדמדמים של הערפילית מתקבלים רק באמצעות צילום בחשיפה ארוכה ולא ניתנים להבחנה בתצפית ישירה, בשל הקושי להבחין בצבעים באור חלש. לעין נראית הערפילית כאפורה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערפילית הלגונה היא למעשה אזור H II המורכב מענני גז (בעיקר מימן) שבתוכם נוצרים כוכבים חדשים. הכוכבים הצעירים פולטים קרינה על-סגולה חזקה המייננת את אטומי הגז שבערפילית וגורמת להם לזהור באור נראה. הערפילית נמצאת במרחק של כ-5,200 שנות אור ממערכת השמש, צורתה אליפטית וגודלה הוא כ-60x140 שנות אור, כך שגודלה הזוויתי הוא כ-0.6x1.5 מעלות - כמו שלושה ירחים מלאים זה בצד זה.

חלק ניכר מהקרינה המאירה את הערפילית מגיע מהכוכב 9 בקשת. זהו כוכב צעיר שגילו מספר מיליוני שנים מסוג ספקטרלי O5 שרוב קרינתו היא בתחום העל-סגול. גם אזור ערפילית שעון החול מוקרן בחוזקה על ידי כוכבים צעירים שנוצרו בתוכו, החזק שבהם הוא גם כן כוכב מסוג ספקטרלי O שבהירותו היא מדרגה 9.5. באזורים הכהים של הערפילית מתרחשים תהליכי יצירה של כוכבים נוספים.

הצביר הפתוח NGC 6530 שבערפילית מורכב גם כן מכוכבים צעירים במיוחד, מספר מיליוני שנים בלבד, והם גם כן מסוג ספקטרלי O ו-B. הספקטרום של חלקם מציג קווי פליטה של הליום ושל חנקן מיוננים, כנראה בשל השפעת הקרינה העל-סגולה על אטומי הגז שבערפילית המקיפה אותם. למרות שהצביר אינו גדול, קוטרו כ-20 שנות אור בלבד, הוא מכיל בין 50 ל-100 כוכבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]