עשו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק דוחה את עשו, ג'וטו די בונדונה

עֵשָׂו (נכתב לעתים גם כעשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. עשו הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו מול יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו מוכר ליעקב את הבכורה עבור נזיד עדשים, מאת ז'ראר הואט, 1728.
יעקב קונה את הבכורה מעשו בנזיד, ציור מעשה ידי מתיאס שטומר.

(ספר בראשית, פרק כ"ה - סוף הפרק)

לפי הסיפור התנ"כי, נולד עשו לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בביטנה של האם. האם הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - יש לה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.

כאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים, חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, ובקש ממנו שילעיט אותו "מן האדום האדום הזה". בתמורה ביקש יעקב מעשו את הבכורה - וקיבלהּ.

ברכת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ספר בראשית, פרק כ"ז)

כאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב, עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו". הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו. כאשר חזר עשיו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, צעק "צעקה גדולה ומרה", קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.

פגישה מחודשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844.

(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'-כ"ד, פרק ל"ג, פסוק א'-יז)

בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו, כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות‏[1]. בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.

משפחתו של עשו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשו לקח שתי נשים – עדה בת אילון החתי ואהליבמה בת ענה בת צבעון החיוי. וכאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי (ע"פ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד) ובת ישמעאל אחות נביות - על פי כמה פירושים בשמת ומחלת הן כינוי לאותה אשה: בפרק ל"ו מוזכרת כבשמת (ע"פ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ג') ובפרק כ"ט מוזכרת כמחלת (ע"פ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט') .

ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז; מבשמת נולד רעואל. וילדיו מאהליבמה, הם: יעיש (יעוש), יעלם, וקרח (ע"פ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ד').

אגדות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדות רבות נאמרו על סיפורו של עשו. בזמן ההריון, חז"ל מסבירים ששני האחים נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני עבודה זרה היה עשו מבקש לצאת. כשגדל, חז"ל מספרים שהיה צד את הבריות ושודד אותם ואת נשותיהם. בסיפור מכירת הבכורה (חז"ל מספרים שהיה זה בגיל 15, עם מות אברהם) חז"ל מסבירים את עייפותו המוגזמת בכך שעבר על חמש העבירות החמורות באותו יום[2]. חז"ל מוסיפים שהנזיד שהכין יעקב היה למעשה נזיד עדשים שהכין יעקב לסעודת ההבראה על אברהם.

בפגישתם של עשו ויעקב, חז"ל מסבירים כי עשו עדיין רצה להרוג את יעקב ולנשוך את צווארו, אך צווארו של יעקב הפך להיות קשה כשיש ושיניו של עשו נשברו ולכן שניהם בכו בפגישה.

מצאצאיו הבולטים של עשו – עמלק, בן בנו של אליפז בן עשו. על פי המסורת קבור ראשו של עשו במערת המכפלה – לצד קברו של יעקב.

חז"ל עומדים על כיבוד האב המופלא של עשו ואומרים כי לא היה בהיסטוריה אדם שכיבד את אביו כפי שכיבד עשו את יצחק. גם כאשר רצה להרוג את יעקב לאחר שזה לקח בעורמה את ברכתו תכנן לעשות זאת רק בימי אבל אביו, וכל ימי חייו דאג לספק לו בשר ציד.

אדום מול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות כיבוד האב של עשו, לא הותירו חז"ל ספק בקשר ליחס שלו לעם ישראל. במקומות רבים בנביאים (כל נבואת עובדיה, מלאכי פרק א, פסוקים ב',ג' ועוד) ישנן נבואות קשות על זרעו וכן התנסחו חז"ל: "עשו שונא ליעקב"[3]. זאת בצד ניסוחים חז"ליים אחרים, המדגישים דווקא את האחווה בין יעקב לעשו: 'נשקו בכל ליבו'. [4]. כמו כן, עשו הוא אדום ובנבואות דניאל על ארבע הגלויות נחשבת הגלות הרביעית - גלות אדום - כגלות הקשה והאכזרית ביותר כלפי עם ישראל.

על פי המדרש, עם סיום מסע קבורת יעקב במערת המכפלה, מנע עשו את הקבורה. בעקבות זאת קם חושים בן דן וכרת את ראשו והקבורה הושלמה.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר המדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה, מחלק את המחנה לשניים כדי שאם מחנה אחד יפגע השני ישאר
  2. ^ בבא בתרא ט"ז ע"ב: "אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה".
  3. ^ "אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" מתוך פירוש רש"י לספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'
  4. ^ ספרי במדבר, פיסקה סט.