עשו אהבה, לא וורקראפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"עשו אהבה, לא וורקראפט"
פרק מ"סאות' פארק"
Make Love, Not Warcraft.png
לכידת מסך מתוך הפרק המראה את הילדים בשלב ההתמכרות למשחק וורלד אוף וורקראפט
שם במקור Make Love, Not Warcraft
מספר פרק 8
מספר עונה 10
תאריך שידור מקורי 4 באוקטובר 2006
תסריט טריי פארקר
בימוי טריי פארקר

"עשו אהבה, לא וורקראפט"אנגלית: Make Love, Not Warcraft) הוא הפרק השמיני בעונה העשירית של קומדיית המצבים המונפשת "סאות' פארק". הפרק שודר לראשונה ב-4 באוקטובר 2006.

הפרק התמקד באופן סאטירי בסוגיית ההתמכרות למשחקי וידאו מקוונים ובסטריאוטיפים מסוימים שנמצאים בשימוש נרחב בעיקר בקרב שחקני משחק הווידאו וורלד אוף וורקראפט.

בשנת 2007 הפרק זכה בפרס אמי בקטגוריית פרק האנימציה הטוב ביותר.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ג'נקינס" הוא כינויה של אחת הדמויות במשחק וורלד אוף וורקראפט, והוא מסתובב בעולם המשחק והורג באופן תדיר דמויות אחרות ללא סיבה, מבלי שיסכימו לדו-קרב. ג'נקינס הורג את הדמויות של הילדים בעולם המשחק פעמים רבות באופן חוזר ונשנה. ג'נקינס מתואר כאדם מבוגר, שקט, כפייתי, שמן יתר המידה ו"חסר חיים". על אף שאביו של סטן, רנדי, החל להתמכר גם הוא למשחק, דמותו במשחק נהרגת גם כן על ידי ג'נקינס.

בעקבות כך הם מחליטים לעשות משהו בעניין כאשר קרטמן אוסף בהמשך את כל הבנים בני גילם מרחבי העיירה ומשכנע את כולם כדי להיכנס במקביל לעולם המשחק על מנת על מנת להביס בכוחות משותפים את ג'נקינס. למרות זאת ג'נקינס מצליח לגבור עליהם והורג את כולם בקלות רבה. בעקבות כך הבנים אשר הובסו מחליטים להפסיק לנסות להילחם בג'נקינס. בינתיים הבכירים בחברת Blizzard Entertainment מתוודעים לכמות התלונות העצומה של שחקני המשחק אשר מתלוננים על כך שהדמויות שלהם נהרגות באופן חוזר ונשנה על ידי ג'נקינס על אף שלא הסכימו לדו-קרב (מה שמנוגד לחוקי העולם של וורקראפט), וכי בעקבות כך בכוונתם של משתמשים רבים להפסיק לשחק במשחק, מה שעשוי במידה רבה לגרום ל"סוף העולם ... של וורלד אוף וורקראפט". הבכירים ב-Blizzard Entertainment מגלים בהמשך כי המשתמש של אותה דמות משחק בוורקראפט כמעט בכל שעה של כל יום במשך שנה וחצי ברצף מאז שהמשחק הושק. לטענתם ג'נקינס הגיע לרמה כה גבוהה במשחק המאפשר לו לשחק בעולם המשחק מבלי שיהיה חייב לפעול במסגרת חוקי המשחק, כאשר הוא מסוגל להרוג שחקנים אחרים ללא כל הפרעה. משום כך לטענתם רק מי שיגיע גם הוא לרמת "חסר חיים" יוכל לנצח אותו.

קרטמן מחליט כי הוא לא מוכן לוותר, ובעקבות כך הוא משכנע את סטן, קייל, וקני להמשיך ולשחק במשחק. קרטמן רוקם תוכנית שתאפשר לבנים להביס את ג'נקיס – לטענתו הם יצליחו להגיע לרמה גבוהה במיוחד שתאפשר להביס את ג'נקינס אם הם יהרגו חזירים רבים במיוחד. מכיוון שחזירים לא שווים הרבה נקודות עליהם להרוג עשרות מיליוני חזירים. בעקבות כך, במשך החודשים הבאים הבנים משחקים במשחק במשך 21 שעות ביממה, הורגים מיליוני חזירים בעת שהם מצליחים לפעול בסתר מבלי שג'נקינס יאתר אותם ויהרוג אותם. במסגרת תהליך זה, הנערים הופכים עצלנים במיוחד, מגדלים שיער ארוך במיוחד, וצוברים משקל עודף רב. בכירי חברת בליזארד מגלים בינתיים שארבעת הבנים הגיעו לסופר היי לבל תוך שבועות ספורים בלבד ומקווים כי הם יוכלו להביס את ג'נקינס שכן אחרת המגמה עשויה להוביל לכך שאף אחד לא ירצה יותר לשחק במשחק וורלד אוף וורקראפט. עם זאת, הבכירים של החברה מעריכים כי על אף שהבנים הגיעו לרמה מאוד גבוהה במשחק, רוב הסיכויים הם שג'נקינס יביס אותם.

בכירי חברת בליזארד אשר נחושים כעת לסייע לבנים להביס את ג'נקינס מחליטים להעניק להם כלי עזר בשם "חרב אלף האמיתות" - כלי נשק בעל עוצמה כה רבה שהוא מסוגל לגרום לנזק רב ליריב במכה אחת. החרב נוצרה בידי מתכנתי המשחק, אך הוסרה ונשמרה בדיסק און קי מכיוון שנחשבה לכלי בעל עוצמה רבה מדי עבור המשתמשים. הבנים, אשר אינם מודעים לתוכנית שרקמו בכירי חברת בליזארד, מנהלים קרב גורלי מהמחשבים בביתו של קארטמן נגד ג'נקינס אשר כבר נערך במשך 17 שעות רצופות. אף על פי כן, בכירי חברת בליזארד צופים שקרב זה יסתיים ללא הצלחה במידה שחרב אלף האמיתות תהיה בידיהם של הבנים.

בינתיים בכירי חברת בליזארד, אשר אינם מודעים לכך שהבנים נמצאים בביתו של קארטמן, מגיעים לביתו של סטן עם הדיסק און קי, ומפצירים באביו (שגם לו יש דמות במשחק) לתת לבנו את חרב אלף האמיתות לפני שדמותו תמות בקרב. רנדי מתחבר לוורקראפט ומעביר לסטן את החרב, אך במקביל ג'נקינס הורג את דמותו של רנדי. סטן בתגובה מכה את ג'נקינס באמצעות החרב ומסיר ממנו את השריון והמגן. קארטמן, קייל וקני מנצלים את הרגע שבו ג'נקינס חשוף למתקפה והורגים אותו.

לאחר שהבנים הצליחו להרוג את הדמות ג'נקינס, דמויות של שחקני ווקראפט רבים יוצאות מהמחבוא וחוגגות את מותו של ג'נקינס, בעודן משבחות את הבנים. הפרק מסתיים כאשר סטן שואל את הבנים מה כעת, וקרטמן עונה לו בתגובה "מה זאת אומרת? עכשיו אנחנו יכולים סוף הסוף לשחק את המשחק".

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק עושה שימוש רבות בגרפיקה ממוחשבת תלת ממדית שנוצרה ברינדור בזמן אמת (תהליך המכונה Machinima).

במקור הפרק היה אמור להיות הפרק ה-14 של העונה התשעית אך בשל עיכובים בשל המורכבות של תהליך יצירת קטעי הגרפיקה התלת ממדיים העבודה על הפרק הסתיימה זמן רב לאחר התאריך המתוכנן ושודר בשל כך במקור בתחילת העונה העשירית.

שיתוף הפעולה עם חברת בליזארד אנטרטיינמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצרי סאות' פארק טריי פארקר ומאט סטון שיתפו פעולה עם Blizzard Entertainment אשר היו אחראים להפקת קטעי הגרפיקה הממוחשבת התלת ממדית של הפרק. במארז ה-DVD ציינו סטון ופארקר שהם היו המומים לחלוטין שהחברה הסכימה לסייע להם בהפקת הקטעים עבור הפרק. מייקל מורהיים (Michael Morhaime), הנשיא והמייסד של חברת Blizzard Entertainment, פרסם הצהרה הנוגעת לשיתוף הפעולה עם יוצרי סאות' פארק בה ציין:

התרגשנו לשמוע שיוצרי סאות' פארק היו מעוניינים בהקדשת פרק בסדרה למשחק וורלד אוף וורקראפט בפתיחת העונה החדשה שלהם, ונהנינו מאוד לשתף פעולה עימם על מנת שהדבר יצא לפועל. אנו מצפים למועד בו עובדי החברה ושחקני המשחק יצפו בפרק כאשר תעלה העונה החדשה של הסדרה השבוע"[2].

בעקבות שיתוף הפעולה חלק מתקליטורי ה-DVD של הפרק שנמכרו בהמשך כללו גרסת ניסיון ל-14 ימים ללא תשלום של המשחק וורלד אוף וורקראפט[3].

בעקבות שידור הפרק חברת Blizzard Entertainment שילבה את "חרב אלף האמיתות" שהופיעה בפרק בגרסת הבטא של חבילת ההרחבה של המשחק World of Warcraft: The Burning Crusade, על אף שלחרב לא היו את אותן התכונות שהוצגו בפרק.[4]

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק זכה באופן כללי לביקורות טובות. אתר האינטרנט IGN, המתמקד בביקורות של משחקי וידאו, העניק לפרק את הדירוג 9.3 והגדיר את הפרק בתור "אחד הפרקים המצחיקים ביותר שיוצרו אי פעם".[5]

בשידור הטלוויזיה המקורי של הפרק צפו 3,400,000 צופים, רובם בין הגילאים 18 עד 49 – אחד מהפרקים הנצפים ביותר של ערוץ קומדי סנטרל בכל הזמנים. עם זאת את הרייטינג הגבוה ביותר באותה העונה קיבל הפרק "The Return of Chef" בו צפו במקור מעל ל-3.5 מיליון צופים.

במהלך שנת 2007 פרק זה זכה בפרס אמי בקטגוריית פרק האנימציה הטוב ביותר.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]