עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקשת של נח. ג'וסף אנטון קוך. 1803
בלעם ואתונו. צויר בידי רמברנדט, 1626
הציור "משה והלוחות" של רמברנדט, 1659

עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הם עשרה חפצים שעל פי חז"ל במשנה נבראו ברגע האחרון של סיום בריאת העולם, בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה. בכל אחד מהעשרה יש משהו נסי.

הנוסח המקובל במסכת אבות הוא:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

מסכת אבות פרק ה' משנה ו'

לפרשנותו של רבי עובדיה ברטנורה, עשרת הדברים הם:

"פי הארץ" - לבלוע קורח ועדתו, "פי הבאר" - בארה של מרים שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. וי"א שפתחה פיה ואמרה שירה שנאמר (במדבר כא) עלי באר ענו לה. "פי האתון" - בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם, "והקשת" - לאות ברית שלא יהיה עוד מבול. "המן" - שירד לישראל ארבעים שנה במדבר. "והמטה" - שנעשה בו האותות ושל סנפרינון היה. "והשמיר" - כמין תולעת ברייתו כשעורה כשהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו הן נבקעות מאליהן. ובו פתחו אבני האפוד והחושן דכתיב בהו במלאתם. "והכתב" - צורת האותיות שהיו חקוקות בלוחות. "והמכתב" - של סנפרינון היו. ארכן ששה ורחבן ששה. ועביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין ונחלקה לשנים ונגללים היו וחצובים מגלגל חמה.

נוסח אחר נמצא בתלמוד הבבלי:

תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: באר ומן וקשת, הכתב והמכתב והלוחות, קברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה ויש אומרים בגדו של אדם הראשון.

– תלמוד בבלי, מסכת פסחים נד א

ריה"ל בספרו הכוזרי טען כי מאמר זה מנסה לתאם בין חכמת הטבע לבין אמונת התורה בכך "שגם שנויי הנוהג מקורם בטבע, כי כך הותנה עליהם ברצון הקדמון, וכך הוסכם עליהם מששת ימי בראשית"‏‏‏[1].

באופן דומה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות, שכל הנסים טבעם הושם כבר בבריאה או בסופה כמו אלו העשרה או בימי הבריאה עצמה כמו קריעת ים סוף ביום השני שבו נחלקו המים, ועמידת השמש ליהושע ביום הרביעי שבו נבראה השמש.

"אמרו שביום השישי שם בטבע הארץ שתשתקע קרח ועדתו, ולבאר שיוציא המים, ולאתון שידבר, וכן השאר. וכתב הוא התורה הכתובה לפניו יתברך כמו שאמר ולא נודע איך הוא, והוא אמרו ואתנה לך את לוחות האבן, והמכתב הוא הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות."‏‏‏[2]

ובדומה גם לפי רבינו בחיי מאמר זה של חז"ל, בא לתמוך בדעה כי מששת ימי בראשית אין שום שינוי בבריאה, וכל הנסים והנפלאות שנעשו לאחר מכן כבר הושמו בטבע העולם ולכן אין בדבר יציאה מגדר הטבע.‏‏‏[3]

המהר"ל מפראג הסביר את מהות המאמר בכך שהזמן שבין השמשות, שאינו יום ואינו לילה, הוא זמן גבולי ומיוחד שאינו חולין כששת ימי הבריאה ואיננו קדוש כמו השבת, ולכן מצד קישורו וקרבתו לששת ימי הבריאה, ראויים עדיין להברא בו חפצים גשמיים, אך בשל הקרבה ליום השבת הם ראוים להיות כאלו שיוצאים מגדר הטבע ובעלי קדושה. את מספרם הוא מסביר בכך שכל דבר שבקדושה ראוי לו המספר עשרה כמו המאמרות שנברא בהן העולם ועשרת הדברות ומניין‏‏[4].

תלמידו יום-טוב ליפמן הלר בעל "התוספות יום טוב" מסביר מדוע דווקא עשרה חפצים אלו נבראו, לפי קשרם לעשרה מאמרות שנברא בהם העולם ‏‏‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ספר הכוזרי מאמר שלישי אות סא - עד‏
  2. ^ ‏ מסכת אבות פרק ה משנה ו‏
  3. ^ ‏רבינו בחיי על שמות פרק יד פסוק כז‏
  4. ^ ‏ספר דרך החיים ה' ו', ובדומה כתב הרב שלמה אלישיב בספר שערי הלשם חלק א - סימן כ - מענייני שבת, מועד וחודש - תוספת שבת ‏
  5. ^ ‏תוי"ט על מסכת אבות פרק ה משנה ו‏