עשרת הרוגי מלכות
 |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. ראו פירוט בדף השיחה. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. סיבה: יש לסנכרן את המקורות עם הכתוב, ולהרחיב אודות המסופר במקורות השונים על מיתוס זה. |
עשרת הרוגי מלכות הוא כינוי לעשרה תנאים שהוצאו להורג על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל בגין התעקשותם לקיים את מצוות היהדות וללמד תורה. עשרה הרוגים אלה הפכו לסמל ולחלק מהמורשת היהודית של עמידה גאה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד של הרומאים.
עשרת ההרוגים, שלחלקם השפעה כבירה על מסורת התורה וההלכה, היו: רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא בן תרדיון, רבי עקיבא, רבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן, רבי ישבב הסופר, רבי יהודה בן דמא, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי יהודה הנחתום.
[עריכה] "הרוגי מלכות"
"הרוגי מלכות" הוא כינוי המופיע בתלמוד ליהודים אשר נהרגו על ידי השלטון הרומאי בשל היותם יהודים או בגלל שמירת המצוות.[1] התלמוד מספר על שלושה תנאים אשר הוצאו להורג: רבי עקיבא,[2] רבי חנינא בן תרדיון,[3] ורבי יהודה בן בבא.[4] התנאים הוצאו להורג מכיוון שקיימו מצוות שקיומן נאסר בגזירות השמד של אדריאנוס: הסמיכו חכמים, שמרו שבת, ערכו ברית מילה ולימדו תורה.[5]
בתלמוד נאמר ששמואל הקטן, שתיקן את ברכת המינים, התנבא סמוך לפטירתו: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא".[6]
במקורות מאוחרים יותר מופיעה התייחסות לעשרה הרוגי מלכות,[7] או נמנים עשרה הרוגי מלכות.[8]
[עריכה] דרך הריגתם
עשרת התנאים נרצחו בדרכים מזעזעות ומעוותות בידי חיילי רומי.
על רבי יהודה בן בבא מסופר במסכת סנהדרין וכן במסכת עבודה זרה שסמך לרבנות חמישה תנאים וכך מסופר על הנעשה לאחר מכן כאשר נודע לשלטונות רומי: " אמר להם (רבי יהודה בן בבא): בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם (חיילי רומי) עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה"[9].
את רבי חנינא בן תרדיון שרפו באש יחד עם ספר תורה: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה."[10].
על רבי עקיבא מסופר: "תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות.. אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר' עקיבא וחבשוהו בבית האסורים.. בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד.. אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב:"[11].
[עריכה] במורשת היהודית
סיפור מפורט על עשרה הרוגי מלכות מופיע בקינה הנאמרת בסוף סדר העבודה שבתפילת מוסף של יום הכיפורים בנוסח האשכנזים, ובקינות של תשעה באב אצל הספרדים. הקינה נפתחת במילים "אלה אזכרה" ומתארת את דרך הוצאתם להורג ואת הדו-שיח בין עליונים לתחתונים על טיב הגזירה שנגזרה. בקינות לתשעה באב נהוג לומר קינה קצרה יותר הפותחת במילים "ארזי הלבנון אדירי התורה", ומתארת את ההוצאות להורג של שמונה תנאים.
הסיפור של עשרת הרוגי מלכות המופיע בקינת אלה אזכרה מעלה תמיהות רבות מכיוון שהוא מציג את הריגת כל עשרת התנאים כאירוע שקרה באותו זמן, בעוד ששניים מהנמנים כהרוגי מלכות נהרגו ככל הנראה בתקופת המרד הגדול, לעומת השאר שנהרגו בימי הקיסר אדריאנוס, לאחר כישלון מרד בר כוכבא, וגם הם לא נהרגו יחדיו לפי התלמוד. על כן, מבחינה היסטוריוגרפית, שיוך נסיבות מותם של חלקם לגזירות אדריאנוס מוטל בספק.
למעשה, בשלושת המקורות המונים את שמות ההרוגים (פיוט "אלה אזכרה, מדרש איכה רבה פרק ב' ומדרש תהילים פרק ט') מופיעים ארבעה עשר שמות סה"כ (לרשימה זו מוסיף רב שרירא גאון את רבן גמליאל דיבנה).[12]
לפי ספר דורות הראשונים, רבן שמעון בן גמליאל הזקן לא נהרג בידי הרומאים, אלא רבי שמעון בן הסגן הוא שנהרג יחד עם רבי ישמעאל בן אלישע, חברו הצעיר של רבי עקיבא. שניהם נשבו ונהרגו בדרום יהודה בתחילת מרד בר כוכבא.[13]
מקובל (וכן מופיע בקינה) לראות את עשרת הרוגי מלכות כעונש על מכירת יוסף, וכך מספר המדרש על הקיסר הרומי שחשב על דרך בה הוא יוכל לגרום למותם של חכמי ישראל. בא לפני עשרה חכמים והציג בפניהם שאלה תמימה לכאורה: מהו עונשו של מי שגונב נפש? החכמים מיד ענו לו שחיוב גונב נפש הוא מיתה. לאור תשובתם, הקיסר מיד מתחיל בהאשמות נגד עשרת השבטים שמכרו את יוסף, וטוען שחיוב המיתה שלהם מעולם לא מומש. ומאחר והאחים כבר לא בחיים, הוא מחליט שבמקומם הוא יהרוג את אותם עשרה חכמים שהוא זימן לפניו: "איה אבותיכם אשר אחיהם מכרוהו, לאורחת ישמעאלים סחרוהו, ובעד נעלים נתנוהו. ואתם קבלו דין שמים עליכם, כי מימי אבותיכם לא נמצא ככם, ואם היו בחיים הייתי דנם לפניכם, ואתם תשאו עוון אבותיכם".
אחד מעשרת הרוגי המלכות היה ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול. הקינה מספרת לנו שבעת יציאת הגזירה הזאת על חכמי ישראל, עלה ר' ישמעאל לשמוע מאחורי הפרגוד האם יש דרך להימלט מגזירת הקיסר: "טהר רבי ישמעאל עצמו והזכיר השם בסילודים, ועלה למרום ושאל מאת האיש לבוש הבדים, ונם לו: קבלו עליכם צדיקים וידידים, כי בזאת אתם נלכדים". על הנעשה בפירוט כתוב במדרש אחר וכך לשונו: "כיון שעלה, פגע בו מלאך ה-מט' ואמר לו: מה טיבך במקום הזה? אמר לו [ר' ישמעאל]: גזירה גזרה עלינו המלכות, להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע: אם גזרה זו מן השמים – נקבלנה עלינו, ואם לאו, שאינה מן השמים – יכולים אנו לבטלה. אמר לו: במה אתם יכולים לבטלה? אמר לו: בשם. אמר לו המלאך: אשריך ישראל, שגילה לכם הקב"ה סוד השם, מה שלא גילה למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל הגזרות בשם המפורש. אך אי, ישמעאל בני, שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת: 'עשרה מחכמי ישראל – מסורין למלכות'. אמר לו ר' ישמעאל: למה? אמר לו: מפני שהיתה מריבה לפני הקב"ה, סמאל עם מיכאל ואמר לפניו [סמאל לקב"ה]: רבונו של עולם... הנה כתיב 'גונב איש ומכרו...מות יומת' ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמעאל ואמר: ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? אמר לו מטטרון: אי ישמעאל, לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב, כי אם אתם. אמר לו: ומה זה לפניך. אמר לו: מזבח. אמר לו: וכי קרבן ומזבח יש למעלה? אמר לו: כל מה שיש למטה – יש למעלה."
אולם התלמוד במסכת סנהדרין, (ס"ח.) מביא סיבה אחרת.[14] לפי גמרא זו, עשרת הרוגי מלכות נהרגו כעונש על נידוי של רבי אליעזר הגדול בשל מקרה תנורו של עכנאי בו נידו חכמים את רבי אליעזר בן הורקנוס בשל סירובו לקבל את דעת הרוב. התלמוד מספר על ביקורם של חכמים אותו ביומו האחרון, לאחר שלא פגשוהו מיום הנידוי:
| כשחלה ר' אליעזר נכנסו ר' עקיבא וחביריו לבקרו, הוא יושב בקינוף [מיטה] שלו והן יושבין בטרקלין [סלון] שלו... נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות. אמר להם: "למה באתם?" |
||
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלתר ולנר, עשרת הרוגי מלכות במדרש ובפיוט, הוצאת מוסד הרב קוק, 2005.
- יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט, פרק עשרים ושנים: עשרת הרוגי מלכות - מרטירולוגיה ומיסטיקה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- עשרה הרוגי מלכות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ניסים מזוז, מקור הביטוי "עשרת הרוגי מלכות", באתר דעת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י, עמוד ב; תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מח, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סא, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יז, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח, עמוד ב; וכן בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יד, עמוד א.
- ^ סיפור הריגתם של רבי שמעון ורבי ישמעאל מופיע גם במסכת שמחות, פרק ה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יא, עמוד א.
- ^ אגרת רב שרירא גאון.
- ^ איכה רבה, פרשה ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, א'.
- ^ תלמוד בבלי, ברכות, דף סא, ב'.
- ^ איגרת רב שרירא גאון; "שם גדולים", עמוד מז.
- ^ דורות ראשונים, כרך ה, לה.
- ^ בהקשר זה ראו גם את מאמרו של הרב יעקב מידן, במיוחד בתת-פרק ג 'חורבן הבית השני וכישלון מרד בר כוכבא'.
| עשרת הרוגי מלכות | ||
|---|---|---|
|
