עשר מכות מצרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עשר מכות מצרים או עשר המכות הן, על פי המסופר בספר שמות, עשר סנקציות שניחתו על המצרים בשל סירובו של פרעה להיענות לדרישתו של משה רבנו לשחרר את בני ישראל. רק האחרונה שבהן, מכת בכורות, הובילה לשחרורם של בני ישראל וליציאת מצרים.
נהוג לספר את סיפורן של עשר המכות בליל הסדר, ככתוב בהגדה של פסח.
לפי האמור בהגדה של פסח רבי יהודה היה נותן סימנים (ראשי תיבות) בעשר המכות: דצ"ך עד"ש באח"ב.
תוכן עניינים |
[עריכה] משמעות המכות
רש"י בפירושו על המקרא, מביא את דברי המדרש, כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.
הסטייפלר כתב בספרו חיי עולם שמטרת המכות להראות את שליטת האל בכל תחומי החיים.
המכות מראות את שליטתו המוחלטת של האל בחוקי הטבע ובסדרי העולם. בעולם המצרי העתיק עבד נשאר עבד, אין לו אפשרות לצאת לחופשי. אולם המכות מראות שביכולתו של האל לשנות סדרי בראשית וכך גם לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות.
סדר המכות אינו ברור, הסדר בתורה הוא כמובא להלן, אבל בתהילים הסדר שונה.
[עריכה] פירוט המכות
[עריכה] המכה הראשונה: דם
"ויאמר ה' למשה: אמור אל אהרון: קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרתם, על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקווה מימיהם, ויהיו דם, והיה דם בכל ארץ מצרים, ובעצים ובאבנים". משה ואהרון עשו את מה שציווה עליהם ה', ולעיני כל המצרים משה ואהרון הפכו את מי היאור לדם. הדגים שהיו בנהרות מתו והמצרים לא היו יכולים לשתות מן המים. המצרים חפרו סביב היאור כדי למצוא מים לשתייה אך לא מצאו כלום. רק לאחר שבעה ימים מכת הדם הפסיקה מאליה.
[עריכה] המכה השנייה: צפרדע
לפי חלק מהפרשנים צפרדעים הכוונה לקרוקודילים אחרי שבעה ימים ממכת הדם, דיבר ה' אל משה ואמר לו ללכת אל פרעה ולומר לו לשלוח את בני ישראל ממצרים, ולא, ה' יכה את מצרים במכת צפרדעים שיכנסו לכל בתי המצרים. ה' אמר למשה להורות לאהרון להרים את מטהו על היאור, על הנהרות ועל האגמים ואז יתרחשו כל הדברים הללו.
משה הלך לפרעה והוא לא הסכים לתת לבני ישראל ללכת ממצרים, ואז כל נפלאות אלו אשר ציווה ה' על משה התרחשו והצפרדעים הופיעו בכל מקום.
[עריכה] המכה השלישית: כינים
לפי המסופר במקרא במכה זו הודו חרטומי מצרים שהיא מעבר ליכולתם. מכה זאת נעשתה על ידי אהרון. ה' מצווה על משה ואהרון לקחת את המטה ולהכות בו על הארץ, ואז יהפוך החול לכינים. אהרון עשה את ציווי ה', כל אדם ובהמה התכסו בכינים. החרטומים ניסו לסלק את הכינים ממצרים אך לא הצליחו ואמרו לפרעה שה' מעורב בזה ועושה את כל הדברים האלה. אך פרעה עדיין התעקש וסירב לשלוח את בני ישראל ממצרים.
[עריכה] המכה הרביעית: ערוב
לפי המתואר במקרא, מכה זו הייתה מורכבת ממגוון רחב של חיות טורפות. על-פי הפרשנים, מכה זו צויינה בכך, שבשונה משאר המכות, לא נותרו החיות במצרים, אלא עזבו את המדינה, כדי שלא לאפשר לאנשיה להשתמש בעורותיהן. במקורות מתקופת האמוראים מופיעה פרשנות לגבי זהות מכת הערוב:
| רבי חנינא בר פפא ור' סימון תרויהון אמרין מין חיה הוא ושמו פנתרין והביאה הקב"ה עליהם. | ||
| -- ילקוט שמעוני לתהילים,פרק ע"ח | ||
[עריכה] המכה החמישית: דבר
ה' ציווה על משה ללכת לפרעה ולאמור לו שעליו לשחרר את בני ישראל. ה' מבקש ממשה להזהיר את פרעה שה' נותן לו רק עוד יום נוסף ואם פרעה יסרב, ה' יכה את מצרים במכת הדבר. פרעה לא שמע לדברי משה, ולכן ביום שלמחרת מתו כל בקר מצרים מדבר. פרעה עדיין לא הסכים לשחרר את בני ישראל. פרעה ביקש ממשה מחילה אך ה' לא נתן את מחילתו
[עריכה] המכה השישית: שחין
ה' מצווה על משה ואהרון למלא את כפות ידיהם בפיח מהתנור ולזרוק אותו לכיוון השמים, ולדאוג שפרעה יתבונן במחזה. הפיח יעשה אבק דק בכל מצרים וכל מי שהאבק יגע בו ידבק בשחין. משה ואהרון עשו מה שציווה עליהם ה' וכל יצור חי נדבק בשחין ואפילו החרטומים לא הצליחו להסיר את השחין בקסמיהם מכיוון שגם הם סבלו ממנו. ואולם פרעה עדיין סירב לשחרר את בני ישראל.
[עריכה] המכה השביעית: ברד
ה' אומר למשה שילך השכם בבוקר ויגיד לפרעה שה' אמר להם להגיד לו לשחרר את בני ישראל, ובמידה שלא ישחרר אותם ייפול ברד כבד שיפגע רק במצרים. לאחר שפרעה לא מסכים ה' אומר למשה להרים את מטהו לשמיים ואז יהיה ברד בכל מצרים. משה עושה כך ואכן ה' מתחיל להמטיר ברד על מצריים.
הברד עצמו היה אש וברד מעורבבים. הברד פגע במצרים באדמותיהם, ובבהמותיהם. רק בגושן לא היה ברד כי שם היו בני ישראל.
[עריכה] המכה השמינית: ארבה
ה' אמר למשה שעשה את כל הדברים הללו כדי שיוכלו לספר לבניהם, ולנכדיהם את אשר הוא עשה בארץ מצרים ושכך הם ידעו שהוא ה'. ה' שולח את משה ואהרון לפרעה ומצווה עליהם לומר לו שאם הוא יסרב לשחרר את בני ישראל תכוסה כל ארץ מצרים בארבה, שיאכלו את כל הצמחים שנותרו. משה ואהרון באו לפרעה וסיפרו לו את אשר ה' ציווה עליהם. כל עבדי פרעה התחננו שישלח את בני ישראל ממצרים לפני שפרעה יאבד את מצרים. אך פרעה הסכים שרק הגברים ילכו. ה' מצווה על משה להטות את מטהו על מצרים ו-ה' גרם לרוח מזרחית חמה מאוד לנשוב במשך כל אותו יום וכל אותו לילה, וכשהגיע הבוקר הביאה איתה הרוח ארבה שכמהו לא נראה בכל מצרים וכיסה את כל האדמה. הארץ נעשתה חשוכה בגלל הארבה שאכל כל צמח וכל פרי מין העצים. לא נותר כל צמח למאכל על פני האדמה.
[עריכה] המכה התשיעית: חושך
ה' ציווה על משה להטות את ידו לשמים ואז יהיה חושך על כל ארץ מצרים, חושך כה כבד עד שכמעט יהיה אפשר להרגיש אותו. משה הטה את ידו כלפי השמים וחושך כבד כיסה את מצרים במשך שלושה ימים, אך בביתם של בני ישראל היה אור. פרעה קרא למשה ואמר לו שכל בני ישראל יוכלו ללכת אם יסלקו את החושך מארצו, אך הבקר והצאן יישארו במצרים. משה סירב לעזוב אפילו בעל חיים אחד ופרעה אמר לו להסתלק ושאם הוא יראה את פניו פעם נוספת הוא יהרוג אותו. ומשה עונה לו שהוא לא יבוא עוד לפניו.
[עריכה] המכה העשירית: מכת בכורות
ה' אמר למשה שהוא יגרום עוד מכה אחת על פרעה ועל מצרים ואחרי כן פרעה יבקש מבני ישראל לעזוב מיד. ה' ציווה על משה לדבר אל העם המצרי, כי הוא נחשב איש גדול גם בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. משה מוסר לעם שבערך בחצות הלילה ה' יבוא אליהם, וכל בן בכור במצרים ימות, מבכורו של פרעה ועד לבכור השפחות והבהמות של מצרים. לעומת המצרים, אף לא ילד אחד מבני ישראל ימות, כדי שמצרים ידעו שה' מעדיף את בני ישראל. על ידי כך המצרים יבואו ויבקשו מבני ישראל לעזוב את מצרים, ולא משה יבוא לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל כמו שעשה עד עכשיו. גם אחרי האיום במכת בכורות פרעה מסרב לתת לבני ישראל ללכת מארצו אבל לאחר המכה פרעה משחרר את כל בני ישראל. המכה הייתה דווקא בבכורים לפי הכתוב: "בני בכורי ישראל. ואומר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את-בנך בכורך" (שמות ד, כב). כלומר, כל העמים הם כמו אחים ועם ישראל הוא העם הבכור. לכן כיוון שפרעה ניסה לפגוע בבן הבכור של ה' - פגע ה' בבכורי מצריים.
