עששת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עששת היא מחלה זיהומית רב-גורמית, שבה מתרחש תהליך הרס הרקמות הקשות של השיניים- זגוגית השן (האמייל). ההרס עצמו נגרם כתוצאה מפעולתם של חיידקים מסוימים הנמצאים על השיניים. עששת עלולה לגרום לאי נוחות, לכאב, הפרעה בתפקוד (לעיסה, דיבור) ובאסתטיקה של החיוך והפנים. בנוסף לחיידקים, הגורמים לעששת קשורים גם במאכסן – כמו בהרגלי צריכת סוכרים, איכות וקצב הפרשת הרוק, מבנה והרכב השיניים עצמן והרגלי ההגיינה של הפה.

שן מלתעה שנגועה בעששת

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיניים נגועות בעששת

עששת היא אחת מבעיות הבריאות הנפוצות ביותר של האנושות במאה השנים האחרונות: היא הסיבה העיקרית לאובדן שיניים, פוגעת בכל קבוצות הגיל ומחייבת טיפולים שעלותם גבוהה. העששת משפיעה על יכולת הלעיסה והאכילה, גורמת לכאב, פוגמת במראה הפנים (אסתטיקה), ופוגעת ברווחתו הנפשית וחברתית של האדם. בעבר נחשבה העששת כמחלה כרונית שרק מתקדמת, שאין ממנה חזרה, אך כיום נחשבת המחלה כהפיכה שניתן למנוע ואף לרפא.

עששת נוטה לפגוע במיוחד בילדים ובצעירים, אך כל אחד עלול ללקות בה. המחלה היא הגורמת העיקרית לאובדן שיניים אצל צעירים.

מדד DMF ‏ (ראשי תיבות של decay/missing/filled, עששת/עקירה/שחזור) הוא המדד האפידמיולוגי הנפוץ ביותר בתיאור שכיחות עששת השיניים. מדד זה סוכם את מספר השיניים או מספר משטחי השיניים הנגועות בעששת, שנעקרו ושוחזרו בגלל עששת.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיידקים יוצרי עששת הנמצאים ברובד החיידקים שעל השיניים (כמו Streptococcus mutans)
  • צריכת סוכרים תדירה ומוגברת
  • איכות וקצב הפרשת הרוק
  • מבנה והרכב השיניים.

מהלך המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבות של Streptococcus mutans על מצע אגר

ההרס של העששת נגרם על ידי יצירת חומצות (בייחוד חומצה לקטית – חומצת החלב) כתוצאה מחילוף החמרים (המטבוליזם) של חיידקים מסוימים הנמצאים על משטחי השיניים ומתסיסים סוכרים. בעקבות יצירת החומצות מתרחש תהליך של דה-מינרליזציה מקומית של האמייל (המסת המינרלים כמו הסידן והזרחן מתוך חומר השן), וכך מתחיל התהליך העששתי של הרס השן. בתחילה התהליך הפיך אם מתרחשת גם רה-מינרליזציה (החזרת הסידן לאמייל), בייחוד בנוכחות פלואור. אם הדה-מינרליזציה מתגברת על הרה-מינרליזציה – אז העששת מתקדמת באופן בלתי הפיך ויכולה להמשיך מהאמייל לדנטין (השנהב) ועד השורש ומוך השן, תוך הרס החומר האורגני של השן. העששת יכולה להיות על המשטחים החלקים של השיניים, בחרירים והחריצים שבמשטחי הלעיסה של השיניים וגם על שורשים חשופים של שיניים. כמו כן היא יכולה להיות בשיני החלב, וגם בשיניים הקבועות‏[1].

התהליך מתחיל ברובד החיידקים (הביופילם) המכסה את השיניים, וחילוף החמרים שלהם הוא שגורם להגברת החומציות ותחילת הדה-מינרליזציה של האמייל. ירידת ה-pH (דרגת החומציות) מתחת לערך קריטי מסוים (5.5), גורמת להמסת תרכובות הסידן והזרחן מתוך האמייל ונגרם הרס של חומר השן‏[2]. העששת עצמה מתרחשת כתוצאה משינוי בהרכב רובד החיידקים שעל השיניים כתוצאה מצריכת סוכר תדירה, והתגברות של חיידקים מפרקי סוכרים ויוצרי חומצות, שהם האחראים להתפתחות העששת‏[3]. מקובל וידוע שהחיידקים העיקריים הגורמים לעששת הם Streptococcus mutans, קוקים גרם חיוביים אנארוביים פקולטטיביים. אך כיום ידוע שיש גם חיידקים רבים אחרים, שלכולם התכונות הדרושות ליצירת עששת – אצידוגניות (יכולת יצירת חומצות) ואצידוריות (יכולת הישרדות בנוכחות חומצות). חיידקי Lactobacillus למשל, ידועים במעורבותם בעששת מתקדמת ועמוקה. חיידקים נוספים שניתן למצוא בנגעים עששתיים הם:Actinomyces, Bifidobacterium, Propionibacterium ,Parvimonas, Rothia ועוד‏[2]. לפיכך, עששת שיניים היא מחלה שגורמים לה חיידקים רבים (פולימיקרוביאלית) – ולא תוצאה של פעולת הפתוגן העיקרי Streptococcus mutans בלבד, אלא פעולה משולבת של אוכלוסיית החיידקים יוצרי העששת (הקריוגניים) של הרובד הדנטלי[4]. החמרה של העששת עלולה לערב גם את תעלת מוך השן ולגרום לדלקת מוך השן, המלווה לעתים בכאב עז. אם מצב זה אינו מטופל, עלול להיגרם נמק של רקמת מוך השן ומעורבות של זיהום ודלקת בעצם הלסת או באיברים מרוחקים‏[1].

בנוסף לחיידקים, הגורמים לעששת קשורים גם במאכסן – כמו בהרגלי צריכת סוכרים, איכות וקצב הפרשת הרוק‏[5][6], מבנה והרכב השיניים עצמן, הרגלי ההגיינה של הפה, צריכת מינרלים ותזונה כללית. הרכב הרוק הוא גורם משמעותי במניעת התפתחות העששת, מפני שבסיסיות גבוהה בו מנטרלת את חומציות החיידקים, כמו כן ככל שקצב הרוק גבוה יותר והרוק פחות צמיג שטיפת הסוכרים מחלל הפה יעילה יותר. לגבי מבנה והרכב השיניים, שיניים צפופות יותר ובעלות חרירים וחריצים עמוקים מועדות יותר לעששת. שיניים שהרכבן הכימי עמיד יותר לדה-מינרליזציה עמידות יותר לעששת‏[1].

סוגי העששת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקדמות עששת חרירים וחריצים בשן

עששת כותרתית (קורונלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת המופיעה על כותרות השיניים, באזורים העל-חניכיים. היא כוללת עששת של משטחים חלקים (בעיקר באזורים בין השיניים - האינטרפרוקסימליים), וגם עששת חריצים וחרירים (Pits and fissures caries), שם החיידקים מתיישבים בתוך החריצים והחרירים של כותרות השיניים‏[1].

עששת משטחים חלקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת במשטחים חלקים אופיינית במיוחד לאזורים שבין השיניים (אזורים אינטר-פרוקסימליים), בהם גם מצטברות שאריות מזון והם גם קשים יותר לניקוי וצחצוח.

עששת חריצים וחרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת של חריצים וחרירים מופיעה בעיקר במשטחים הסיגריים (occlusal - משטחי הלעיסה) של השיניים.
זאת מכיוון שהחיידקים יכולים להסתתר בנוחיות בחריצי השיניים ומכיוון שהם קשים לגישה לצחצוח ושטיפה - החיידקים יכולים להמשיך לשגשג שם באין מפריע, תוך ניצול הסוכרים מהמזון ויצירת החומצות. מובן שללא טיפול - העששת תתקדם לדנטין ולמוך השן‏[1]. בשנות ה-80 של המאה הקודמת הוגדר סוג חדש של נגעי עששת – עששת חבויה (Hidden caries). סוג זה, שהינו תת-סוג של עששת חריצים וחרירים, הוגדר כנגע עששת אשר נמצא בדנטין בסמוך למשטח הסיגרי של השן ונראה בצילומי רנטגן, בזמן שבבדיקה קלינית האמייל הנמצא מעל הנגע העששתי נראה עם "חור" (cavitation) מינימלי או ללא "חור" כלל. תהליך היווצרותם של נגעי עששת אלו מבוסס על פעולתו של הפלואוריד המקומי בחלל הפה (משתיית מים מופלרים, משחות שיניים, שטיפות פה וכו') בחיזוק ורה-מינרליזציה (re-mineralization - החזרת הסידן והמינרלים) של פני שטח האמייל. החיידקים יוצרי-העששת (cariogenic) חודרים את פני שטח האמייל על ידי יצירת נגע מינימאלי ובהגיעם אל שכבת הדנטין, הרכה יותר, הם מרחיבים את נגע העששת. בינתיים האמייל עובר רה-מינרליזציה על ידי פלואוריד המצוי בחלל הפה, ואז עקבות נגע העששת נעלמים על פני שטח האמייל אך הנגע למעשה ממשיך מתחת פני השטח‏[7].

עששת שורשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת זו מתפתחת במידה וקיימת נסיגת חניכיים כך שהשורש נחשף לחלל הפה. תופעה זו מתרחשת לרוב בגילאים מבוגרים, ולכן עששת זו תעלה בחשיבותה עם הזמן בגלל עליית תוחלת החיים. הצמנטום (החומר המרכיב את השורש) רגיש ורך יותר לדה-מינרליזציה מזגוגית השן (האמייל), ולכן כשהוא נחשף הוא קל יותר למתקפה של החיידקים. אם לא יטופל, ההרס של הצמנטום ימשיך לדנטין ולמוך השן.

עששת דוהרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת דוהרת (rampant caries): נגעים חמורים המתפשטים במהירות (לעתים תוך חדשים) בכל השיניים, לרוב כתוצאה מגורמי סיכון שונים, כמו יובש פה, או נתינת בקבוק עם חלב או משקאות ממותקים לילדים קטנים (לרוב מתחת גיל שש) בזמן השינה (עששת הילדות המוקדמת – ECC=Early Childhood Caries). לעתים עששת מסוג זה חמורה במיוחד (בילדים מתחת גיל שלוש) ואז יש סיכון גבוה לעששת שתמשיך גם בשיניים הקבועות‏[1].

עששת נעצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת שהתחילה ונעצרה ללא התערבות רפואית, מכיוון שתנאי הסביבה השתנו במוקד העששתי. לדוגמה: הקפדה על צחצוח השיניים, סילוק הרובד על ידי שימוש בחוט דנטלי, נעשתה עקירה של שן סמוכה ובכך ניתן להגיע אל האזור הנגוע ולצחצח, שטיפות עם פלואריד שגרמו לרה-מינרליזציה. ברגע שקיימת "עששת נעצרת" יש כתם כהה יותר. עששת נעצרת לא בהכרח תמשיך לעששת פעילה.

עששת חוזרת/משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת המתפתחת מתחת ובשולי השחזורים (במיוחד שחזורים לקויים) עקב פעילות מתמשכת של החיידקים באזורים אלו.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע שהתגלתה הדה-מינרליזציה והעששת התחלתית בלבד, יש מס' אפשרויות טיפול: אם לא נוצר עדיין הנגע העששתי בשן, ניתן לעתים להשתמש באסטרטגיות של הגברת הרה-מינרליזציה – כמו על ידי צריכת סידן במזון ושימוש בתכשירים המכילים פלואור, כמו ג'ל למריחה מקומית על השיניים, משחות שיניים, שטיפות פה וכו', שגם מעכבים את הדה-מינרליזציה. הפלואור משפיע על מניעת עששת בכך שהוא מחליף את יוני ההידרוכסיל בהידרוכסיאפטיט שמרכיב את אמייל השן, והופך אתו לפלואורואפטיט שעמיד יותר בפני המסה על ידי החומצות. בנוסף, העלאת ריכוז הפלואור הזמין ברוק גם מעודד רה-מינרליזציה של האמייל על ידי שקיעת יוני סידן וזרחן באמייל שהתחיל לעבור דה-מינרליזציה‏[1].

אחד מטיפולי המניעה האפקטיביים נגד עששת חרירים וחריצים הוא איטום חרירים וחריצים (pits and fissures sealant). האיטום נעשה על ידי ציפוי משטחי הלעיסה של השיניים בחומר דמוי פלסטיק, כדי למנוע מהצטברות שאריות מזון ופעילות חיידקים בחרירים והחריצים. בדרך כלל עושים זאת מיד לאחר בקיעת השיניים בילדים, ולעתים יש לחדשו אם הוא ניזוק, לכן יש לבדוק את תקינות האיטום אצל הרופא מידי פעם‏[8].

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיש כבר נגעי עששת, הטיפול הוא שחזור השן (מה שנקרא פעם "סתימה") בעזרת אמלגם או קומפוזיט (חומר מרוכב) וחמרים נוספים – שהם חמרי השחזור המקובלים. עם זאת, נשארת בעינה הבעיה התמידית של עששת חוזרת או משנית.

בניגוד לרוב הרקמות האחרות בגוף האדם, זגוגית השן והדנטין שנהרסו אינם מתחדשים מעצמם, ולכן יש צורך בשחזור השן. לשם כך יש לסלק את רקמת השן הפגועה, ולשחזרה בחומר סינתטי על ידי רופא שיניים אשר משתמש בדרך כלל באמלגם (סגסוגת של כסף, בדיל, נחושת וכספית), חומר מרוכב (קומפוזיט - שחזורים בצבע השן) או חרסינה. במידה ונוצר "חור" עמוק וחל זיהום של שורש השן, נדרש טיפול שורש, במהלכו מוּצאת הרקמה הרכה מתוך מוך השן ותעלות השורשים והאזור מנוקה מנמק של חיידקים וממולא בחומר סתימה ייעודי. לאחר טיפול שורש מבוצע לרוב מבנה וכתר.

אמלגם בשן

עששת ומחלות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב העת הרפואי של האיגוד האמריקני לגריאטריה (JAGS) פרסם באפריל 2010 מחקר מקיף שבדק את הקשר בין עששת לבין שיטיון[9]. על פי ממצאי המחקר, לקצב של איבוד שיניים בחיי המבוגר, בגלל גורמים כמו דלקת חניכיים מתקדמת או התפתחות עששת, השפעה על יכולתו המנטלית של המבוגר.

על פי תוצאות המחקר, כל איבוד שן מעלה את הסיכון לציון נמוך במבחן מנטלי ב- 9%-10%, וזאת בחלוף 10 שנים מאובדן השן. כמו כן איבוד 12 שיניים לפחות בעשור, קשור עם ירידה ביכולת המנטלית באופן וודאי (100%).

על אף שמדובר במחקר תצפית ולא במחקר התערבות, הרי שממצאי המחקר מאששים ספרות רפואית קודמת הקושרת בין הגיינת פה גרועה, לבין יכולת מנטלית. עם זאת ממצאי המחקר אינם הוכחה חד משמעית שהעששת היא הגורמת לירידה המנטלית, מכיוון שייתכן וגורמים אחרים כמו רמת חיים ותזונה הם שגרמו לשני הדברים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 lamont Oral microbiology and immunology. 2/e by Richard J. Lamont, George N. Hajishengallis, Howard F. Jenkinson. Publisher: ASM Press Washington DC (2014). P. 229-240. ISBN 978-1-55581-673-5
  2. ^ 2.0 2.1 Karpinski TM, Szkaradkiewicz AK (2013) Microbiology of dental caries J Biol Earth Sci 3(1): M21 -M24.
  3. ^ Gross EL, Beall CJ, Kutsch SR, Firestone ND, Leys EJ, Griffen AL (2012) Beyond Streptococcus mutans: Dental Caries Onset Linked to Multiple Species by 16S rRNA Community Analysis. PLoS ONE 7(10): e47722. doi:10.1371
  4. ^ Donovan TE, Anderson M, Becker W, Cagna DR, Carr GB, Albouy JP, Metz J, Eichmiller F, and McKee JR Annual Review of selected dental literature: Report of the Committee on Scientific Investigation of the American Academy of Restorative Dentistry J Prosthet Dent 2013;110:161-210
  5. ^ Leone CW, Oppenheim FG Physical and chemical aspects of saliva as indicators of risk for dental caries in humans Journal of Dental Education 2001; 65(10):1054-1062
  6. ^ Cunha-Cruz J, Scott J, Rothen M, Mancl L, Lawhorn T, Brossel K and Berg J Salivary characteristics and dental caries: Evidence from general dental practices JADA 2013;144(5):e31-e40
  7. ^ Zadik Yehuda, Bechor Ron (June/July 2008). "Hidden Occlusal Caries - Challenge for the Dentist". New York State Dental Journal 74 (4): 46-50. אוחזר ב־2008-08-08. 
  8. ^ Mejare I, Lingstrom P, Petersson LG, Holm AK, Twetman S, Kallestal C, Nordenram G, Lagerlof F, Soder B, Norlund A, Axelsson S, Dahlgren H. Caries-preventive effect of fissure sealants: a systematic review. Acta Odontol Scand. 2003;61(6):321-30
  9. ^ ד"ר דניאל דליות - הקשר בין דמנציה לעששת , אתר שירותי בריאות כללית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.