עששת
עששת היא מחלה בה נגרם רקבון והרס של השיניים כתוצאה מפעולתם של חיידקים וממחסור חמור בוויטמינים ומינרלים שגורם לשיניים להיות רכות ופגיעות. עששת עלולה לגרום לאי נוחות, לכאב, הפרעה בתפקוד (לעיסה, דיבור) ובאסתטיקה של החיוך והפנים.
תוכן עניינים |
אפידמיולוגיה[עריכה]
עששת היא אחת מבעיות הבריאות הנפוצות ביותר של האנושות במאה השנים האחרונות: היא הסיבה העיקרית לאובדן שיניים, פוגעת בכל קבוצות הגיל ומחייבת טיפולים שעלותם גבוהה. העששת משפיעה על יכולת הלעיסה והאכילה, גורמת לכאב, פוגמת במראה הפנים (אסתטיקה), ופוגעת ברווחתו הנפשית וחברתית של האדם. בעבר נחשבה העששת כמחלה כרונית שרק מתקדמת, שאין ממנה חזרה, אך כיום נחשבת המחלה כהפיכה שניתן למנוע ואף לרפא.
עששת נוטה לפגוע במיוחד בילדים ובצעירים, אך כל אחד עלול ללקות בה. המחלה היא הגורמת העיקרית לאובדן שיניים אצל צעירים.
מדד DMF (ראשי תיבות של decay/missing/filled, עששת/עקירה/סתימה) הוא המדד האפידמיולוגי הנפוץ ביותר בתיאור שכיחות מחלת עששת השיניים.
מדד זה סוכם את מספר השיניים או מספר משטחי השיניים הנגועות בעששת, שנעקרו ושנסתמו בגלל עששת. לקביעת גובה מדד זה, מדגם מייצג של האוכלוסייה נבדק קלינית בלבד, ללא צילומי רנטגן בעזרת מראה, מחדר ובידוד על ידי גלילי צמר גפן.
מהלך המחלה[עריכה]
המחלה נגרמת כשחיידקים אנארוביים, בעיקר ממין Streptococcus mutans, שנמצאים באופן קבוע על גבי השיניים, מתסיסים גלוקוז לחומצה לקטית, וזו ממיסה לאיטה את זגוגית השן (dental enamel), ולאחר מכן את שכבת הדנטין (dentin) הפנימית יותר, וגורמת ל-"חורים" בשיניים. החמרה של נגע העששת עלולה לערב את תעלת מוך השן ולגרום לדלקת מוך השן, המלווה לעתים בכאב עז. אם מצב זה אינו מטופל, עלול להיגרם נמק של רקמת מוך השן ומעורבות של זיהום ודלקת בעצם הלסת או באיברים מרוחקים.
סוגי העששת[עריכה]
עששת של משטחים חלקים[עריכה]
עששת במשטחים חלקים אופיינית במיוחד לאזורים שבין השיניים (אזורים פרוקסימליים) ולעששת המופיעה בצווארי השיניים.
עששת חריצים וחרירים[עריכה]
עששת של חריצים וחרירים מופיעה בעיקר במשטחים הסיגריים של השיניים.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת הוגדר סוג חדש של נגעי עששת – עששת נחבאת (Hidden caries). סוג זה, שהינו תת-סוג של עששת חריצים וחרירים, הוגדר כנגע עששת אשר נמצא בדנטין בסמוך למשטח הסיגרי (occlusal) של השן ונראה בצילומי רנטגן, בזמן שבבדיקה קלינית הזגוגית המצויה מעל הנגע העששתי נראית עם חור (cavitation) מינימלי או ללא חור כלל. תהליך היווצרותם של נגעי עששת אלו מבוסס על פעולתו של הפלואוריד המקומי בחלל הפה (משתיית מים מופלרים, משחות שיניים, שטיפות פה וכו') בחיזוק והסתיידות-חוזרת (re-mineralization) של פני שטח הזגוגית. החיידקים יוצרי-העששת (cariogenic) חודרים את פני שטח הזגוגית על ידי יצירת חור מינימאלית ובהגיעם אל שכבת הדנטין, הרכה יותר, הם מרחיבים את נגע העששת. בינתיים הזגוגית עוברת הסתיידות חוזרת על ידי פלואוריד המצוי בחלל הפה ועקבות נגע העששת נעלמות מעל פני השטח [1].
עששת שורשים[עריכה]
מתפתחת במידה וקיימת פגיעה בג'נגיבה. עששת השורשים מתפשטת לרוחב הצנטום.
עששת דוהרת[עריכה]
מופיעה אצל ילדים מתחת לגיל 4. מאופיינת בהליך מהיר מאוד, מדובר בהתפתחות של מס' חודשים. נגרם מסיבות שונות כמו: בקבוק לילה שאינו מכיל מים או כאשר אין פרק זמן ממושך בין האכלות לביצוע רמינרליזציה.
עששת נעצרת[עריכה]
עששת שהתחילה ונעצרה ללא התערבות רפואית. תנאי הסביבה השתנו במוקד העששתי. לדוגמה: הקפדה על צחצוח השיניים, סילוק הרובד על ידי שימוש בחוט דנטלי, נעשתה עקירה של שן סמוכה ובכך ניתן להגיע אל האזור הנגוע ולצחצח, שטיפות עם פלואריד. ברגע שקיימת "עששת נעצרת" יש כתם כהה יותר, העששת לא תחזור לאותו המקום בדיוק. עששת נעצרת לא מקבלת עששת מחודשת.
מניעה[עריכה]
עששת חריצים וחרירים ניתן למנוע על ידי ביצוע איטום חרירים וחריצים, המבוצע לאחר בקיעת השן לחלל הפה. אמצעי נוסף המיועד למניעה של התפתחות העששת הוא פלואור המצוי במשחות השיניים, בחומרי שטיפה שונים, במי השתייה (בחלק מהמקומות) או מסופק בטבליות או בטיפות. הפלואור מחליף את ההידרוקסיאפטיט הבונה את חומר הזגוגית בפלואורואפטיט, שהוא מינרל העמיד יותר בפני העששת.
טיפול[עריכה]
בניגוד לרוב הרקמות האחרות בגוף האדם, זגוגית השן והדנטין שנרקבו אינן ניתנות לריפוי (regeneration). לכן, יש צורך בשחזור השן. לשם כך יש לסלק את רקמת השן הפגועה, ולשחזרה בחומר סינתטי על ידי רופא שיניים אשר משתמש בדרך כלל באמלגם (סגסוגת של כסף, בדיל, נחושת וכספית), חומר מרוכב (שחזורים בצבע השן) או חרסינה. במידה ונוצר חור עמוק וחל זיהום של שורש השן, נדרש טיפול שורש, במהלכו מוּצאת הרקמה הרכה מתוך מוך השן ותעלות השורשים והאזור מנוקה מחיידקים וממולא בחומר סתימה ייעודי. לאחר טיפול שורש מבוצע שחזור, או מבנה וכתר.
עששת ושיטיון[עריכה]
כתב העת הרפואי של האיגוד האמריקני לגריאטריה JAGS פרסם באפריל 2010 מחקר שבדק את הקשר בין עששת לבין שיטיון[2]. על פי ממצאי המחקר, לקצב של איבוד שיניים בחיי המבוגר, כמו דלקת חניכיים מתקדמת או התפתחות עששת, השפעה על יכולתו המנטלית של המבוגר.
על פי תוצאות המחקר כל איבוד שן מעלה את הסיכון, לציון נמוך במבחן מנטלי ב- 9%-10%, וזאת בחלוף 10 שנים מאובדן השן. על אף שמדובר במחקר תצפית ולא במחקר התערבות, הרי שממצאי המחקר מאששים ספרות רפואית קודמת הקושרת בין הגיינת פה גרועה, לבין יכולת מנטלית.
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- ד"ר נחום סאמט, רפואת שיניים | לבן או שחור, אתר הארץ
הערות שוליים[עריכה]
- ^ Zadik Yehuda, Bechor Ron (June/July 2008). "Hidden Occlusal Caries - Challenge for the Dentist". New York State Dental Journal 74 (4): 46-50. אוחזר ב־2008-08-08.
- ^ ד"ר דניאל דליות - המרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה הקשר בין דמנציה לעששת , אתר שירותי בריאות כללית.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
