עשתרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עשתרת (מכונה גם מלכת השמים) היא אלת היופי, הפריון והתשוקה ומגינת הבית, אלילת הצידונים, בתם של אל ואשרה ורעייתו של בעל.

מזוהה עם עישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. סמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה. בשמים יוצגה בקבוצת הכוכבים שכיום קרויה בתולה.

במיתולוגיה האוגריתית בעלילות בעל וענת היא מוצגת כמי שמנסה לעצור את בעל מלעשות מעשים פזיזים בחמתו. פעם היא אוחזת בו ביחד עם ענת בידיו לבל יהרוג את שליחיו החוצפנים של האל ים ובפעם שניה היא נוזפת בו על שהרג את ים שלא לפי חוקי המלחמה.

וולדות הצאן נקראו "עשתורות הצאן", כיוון שיחסו לה את פיריון הצאן. וכנגד תפיסה זו מייחס המקרא (דברים ז' י"ג), את הולדתם לה' אלוהי ישראל. אך טבעי שבפולחנה יהיה בישול גדי בחלב אימו, שמעורר ריח נעים ונחשב למאכל תאוה, כהודיה לה על פיריון הצאן.

עוד בפולחנה היה טקס של האכלת יונים, וגם קיום יחסי מין פולחניים, בין כהנות עשתרת למאמיניה. במקרא מוזכרת בעבודתה עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. יש הסוברים שאוזני המן, מקורם בכוכבי איסתהר שעל שמה קרויה אסתר המלכה. פולחנה היה נפוץ מאוד בארץ ישראל בתקופת המקרא בקרב הכנענים והישראליים, במיוחד בקרב נשים. צלמיות רבות של עשתרת נתגלו בחפירות ארכאולוגיות באזור ארץ ישראל.

בספר שמואל מסופר על הפלשתים שלאחר ניצחונם בקרב הגלבוע, שמו את כליו של שאול המלך בבית עשתרת בעיר בית שאן.

	(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ: (ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: (י) וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:
– ספר שמואל א', פרק ל"א

עשתרת מוזכרת בשמה הנוסף "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים. כך למשל מובא פסוק שמייחס את הרעב לאי פולחנה של עשתרת. "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, מ"ד 18)

מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו שבעמק יזרעאל. הייתה גם אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב-63 לספירה, הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה, סימלה של עשתרת. כמה מקומות במקרא נקראו בשמה, כמו עשתורות קרניים. גם עירו של עוג מלך הבשן היתה עשתורות.

מוטיב האישה בחלון שנמצא בעתיקות רבות, כולל ארמון השן של אחאב, מיוחס לכהנות עשתרת, שהיו יושבות בחלון מקדש האלה מאופרות במיטב מחלצותיהן, ומפתות את העוברים ושבים להיכנס לאקט של מין פולחני. על פי התאור בספר מלכים ב' (ט', ל), כאשר איזבל אשת אחאב חשה כי כלתה אליה הרעה ובאו להורגה, על פי הלשון המקראית היא שמה בפוך עיניה, היטיבה ראשה, והשקיפה בעד החלון - להראות שהיא דבקה בפולחן הזה.

[עריכה] לקריאה נוספת

• "עשתורת", באנציקלופדיה מקראית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עשתרת

• פסל עשתרת של הפסלת הישראלית שלומית אברנבוך
• קדשת עשתרת בחלון, מט"ח
• כרמית מזרחי, עשתרת, באתר "כישופים"
• עשתרת, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)

אלים במיתולוגיה הכנענית
אל • אשרה • בעל • ענת • עשתר • עשתרת • מות • ים • שפש • ירח כושרות • נכל ואיב • כושר וחסיס • רשף • שלם • שחר • חורון • סער • אדוניס גד • בעל זבוב • כמוש • מילכום • דגון