עתי ציטרון

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עתי ציטרון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1953 (בן 71 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עתי ציטרון (נולד ב-3 ביולי 1953) הוא במאי תיאטרון ישראלי. כיהן כמנהלו האמנותי של פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב בשנים 2007–2010. פרופסור חבר וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה בשנים 2005–2009.

פעילות אמנותית, מרצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטרון למד בימוי לתואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. את לימודי הדוקטורט עשה במחלקה ללימודי המופע (Department of Performance Studies) באוניברסיטת ניו יורק, כשהוא משמש עוזר הוראה לפרופסורים ריצ'רד שכנר (Richard Schechner) ומל גורדון (Mel Gordon). הוא זכה פעמיים במלגת פולברייט ללימודים ולמחקר תיאטרוני בארצות הברית. משנות ה-80 ציטרון מלמד במסגרות שונות, מרצה, כותב, מביים ועוסק בניהול אמנותי. בכל עיסוקיו האמנותיים, הוא מזוהה עם התיאטרון האחר בישראל, בעיקר עם התיאטרון החזותי, וכן חוקר את הקשר בין תיאטרון ניסיוני לבין מופעי פולחן, שאמאניזם וקרנבל בחברות מסורתיות. ציטרון לימד גם בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, בחוג לאמנות התיאטרון ובתוכנית הרב תחומית של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעיצוב לאמנויות הבמה בהנהלת רקפת לוי, בשלוחת קולג' ברטון הול של אוניברסיטת לידס, שם ריכז את הלימודים לתואר שני בתיאטרון ובאוניברסיטת ניו יורק.

פעילות אמנותית, בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטרון כתב וביים בעיקר בתיאטרון שוליים. בראשית דרכו כבמאי העלה את ערב שירי האהבה הערבי-עברי, השתדלות נוספת בתיאטרון הקומה השלישית ביפו, עם השחקנים ראתב עאוודה ואירית מוהר והמוזיקאי שלמה בר. ב-1982 העלה בניו יורק את "תוקע פגיון במחוך שלה" (Plunging My Dagger Into Her Corset) על פי סונאטת קרויצר של לב טולסטוי ויומניה של סוניה, אשת טולסטוי. ב-1985 העלה תיאטרון בית ליסין את מחזהו, "פן", על חייו של המשורר אלכסנדר פן. ב-1987 זכה בפרס הראשון של אירועי הרחוב בפסטיבל ישראל על בימוי יצירתו של אלדד זיו, אין זו בן זו: האופרה. השניים המשיכו לשתף פעולה בבימוי ינתי פרזי בתיאטרון החאן הירושלמי שנה מאוחר יותר.

ניהול בית ספר לתיאטרון חזותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1993 ל-2000 ניהל ציטרון את בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. בשנים אלו פיתח תוכניות לימוד בינתחומיות, יצר קשרים בינלאומיים עם מוסדות דומים ועם פסטיבלים באירופה (תלמידי בית הספר זכו במספר פרסים בפסטיבלים אלה), פיתח תוכנית לימודים אקדמית (בשיתוף עם מכללת דוד ילין) וקידם לימודי ליצנות ומולטימדיה.

מנהל פסטיבל עכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2001–2004 היה ציטרון מנהלו האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. בתפקיד זה ביקש לבחון מחדש את המושג "תיאטרון אחר" והזמין לפסטיבל אמנים בינתחומיים רבים, שיצרו לראשונה בתיאטרון. בין האמנים שהופיעו בשנים אלו בפסטיבל היו: הילה לולו לין שיצרה ב-2002 את העבודה "טיפת חלב", מיכל היימן שיצרה את העבודה האינטראקטיבית, "מה את חושבת?", אורי דרומר עם יצירתו "עורי" (פרס ההצגה הטובה ביותר, 2002) ונאורה שם שאול שיצרה את "מדיאה אקס" – הצגה שניתן היה לצפות ולהשתתף בה, הן בתיאטרון והן בבית, באמצעות האינטרנט. בארבע השנים בהן ניהל את פסטיבל עכו, פיתח ציטרון את הדו-שיח עם תושביה הערביים של העיר ויזם פרויקטים של שיתוף פעולה ערבי-יהודי. סדנת "שפה משותפת" הפגישה יוצרים משני העמים באמצעות תיאטרון התנועה ההודי.

תיאטרון יהודי-ערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוצת תיאטרון הרחוב למדו יחד בני נוער ערביים ויהודיים את טכניקות המשחק, המוקיונות והלהטוטנות של תיאטרון הרחוב. במסגרת התחרות הוצגו דרך קבע הצגות בערבית, ביניהן "פסאתין" של ראידה אדון ו"שינתיאן" של ח'אולה חאג'-דיבסי (פרס ההצגה הטובה ביותר, 2002) – שתיהן בבימוי מאזן גטאס, "האוטובוס" מאת איימן אגבאריה ו"יום בחיינו" של סעדאללה וואנוס בבימוי מוחמד בכרי.

פרס עיריית תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מכלול יצירתו כבמאי, כיוצר וכמנהל פסטיבל עכו ובית הספר לתיאטרון חזותי זכה ציטרון בשנת 2004 בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב-יפו. בנימוקים לפרס ציין חבר השופטים, בין היתר,

"פועלו של עתי ציטרון כמנהלו האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר מוכיח שבאמצעות העזה, חזון, יצירתיות וחשיבה ביקורתית אפשר לשנות נורמות אמנותיות שהשתרשו, לבנות פסטיבל חדשני ועדכני ולהציע אופציות אמנותיות מאתגרות לקהילת התיאטרון."

יצירות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 יצר את הסיאנס של רומיאו – תיאטרון מוזיקה על פי האלבום The Juliet Letters של אלביס קוסטלו ורביעיית ברודסקי. בגרסה העברית, שעלתה במרכז סוזן דלל ובתיאטרון המעבדה בירושלים כיכב תומר שרון (תומש) ולצידו, חברות הרביעייה הישראלית העכשווית. גרסה אנגלית של המופע עלתה בפסטיבל בוונקובר בפברואר 2007 והוזמנה להשתתף בפסטיבל הפרינג' באדינבורו. ב-2008 ביים את מחזהו של ז'ורז' פרק, העלאה במשכורת, במסגרת החוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה.

פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב, אותו ניהל ציטרון בשנים 2007–2010, התאפיין גם הוא בבינתחומיות, כשהתוכנית כללה עבודות רבות של אמנים פלסטיים, כוריאוגרפים ומוזיקאים, לצד יצירות של קבוצות תיאטרון רחוב מסורתיות, להטוטנים ומוקיונים.

בשנת 2016 מביים את ההצגה "על אביסו זה לא, תיאטרון בשפת סימנים לחירשים ושומעים כאחד", ההצגה הועלתה בניו יורק ובפסטיבל עכו והיא נבנתה באלתור ומתוך שיתוף פעולה עם המחקר המעבדתי של פרופ' וונדי סנדלר "הדקדוק של הגוף". המחזה נכתב באלתורים עם השחקנים, והוא מופע שכולל כמה משפטים בלבד הנאמרים בפתיח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עתי_ציטרון&oldid=38414499"