פאבל מיליוקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאבל מיליוקוב
27 בינואר 1859 – 31 במרץ 1943
Pavel Nikolaevich Milyukov.jpg

Павел Николаевич Милюков
מקום קבורה אקס לה בן, צרפת
מקום מגורים האימפריה הרוסית, צרפת
ידוע בשל פעילות פוליטית והיותו היסטוריון
מקצוע היסטוריון, פוליטיקאי
תפקיד

בין ראשי המפלגה

תואר מוסמך בהיסטוריה
מפלגה פוליטית המפלגה הדמוקרטית החוקתית
דת נצרות פרבוסלבית

פאבל מיליוקוברוסית: Павел Николаевич Милюков ;‏ 27 בינואר 1859, מוסקבה31 במרץ 1943, אקס לה בן, צרפת) היה פוליטיקאי רוסי, יו"ר המפלגה הדמוקרטית החוקתית, שר החוץ בממשלה הראשונה שהוקמה לאחר מהפכת פברואר.

פאבל מיליוקוב נולד במוסקבה,האימפריה הרוסית למשפחת אדריכל. לאחר סיום בית הספר הוא החל ללמוד באוניברסיטת מוסקבה ולאחר סיום הלימודי תואר ראשון נישאר באוניברסיטה במטרה לסיים הכנות לעבודת הדוקטורט. בשנת 1892 מיליוקוב סיים עבודת תואר שני ולא הגיש עבודת הדוקטורט. החל מתחילת שנות ה-90 הוא היה חבר בחברה להיסטוריה רוסית והחברה הארכיאולוגית של מוסקבה.

פעילות מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת תואר שני של מיליוקוב חקרה את הרפורמות של תקופת פיוטר הגדול וקשר הרפורמות עם המצב הכלכלי במדינה. העבודה הגדולה של מיליוקוב הינה "רישומים של היסטוריה התרבות הרוסית" (Очерки по истории русской культуры). בנוסף לכך הוא כתב מחקר בתחום פיתוח מחשבה היסטורית ברוסיה (Главные течения русской исторической мысли).

בשנים 1886-1895 מיליוקוב היה מלמד באוניברסיטת מוסקבה ומוסדות לימוד נוספות בעיר. ב-18 במרץ 1895 בעקבות הרצאה בניז'ני נובגורוד הושעה מיליוקוב מעבודה באוניברסיטה בהתאם להחלטת המשטרה. לאחר חקירה הוא לא הואשם בעבירה כלשהי אך נשלח לגלות בעיר ריאזן. בשנת 1897 מיליוקוב הוזמן להרצות בסופיה אך כבר בשנת 1898 בלחץ השגריג הרוסי העסקתו הופסקה. מיליוקוב נסע למקדוניה בה השתתף בחפירות ארכיאולוגיות.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1899 פאבל מיליוקוב חזר לאימפריה הרוסית. בשנת 1901 הוא נעצר באשמת פעילות פוליטית והיה מספר חודשים במעצר. באותה תקופה מיליוקוב פרסם מספר מאמרים בעיתונות שהייתה יוצאת לאור מחוץ לגבולות המדינה וקיבל הכרה רחבה. בשנים 1903-1905 העביר הרצאות בארצות הברית.

בשנת 1904 מיליוקוב השתתף בוועידת פריז של מתנגדי המשטר. בהיוודע על אירועי יום ראשון העקוב מדם חזר לרוסיה.

בינואר 1905 מיליוקוב היה בין מייסדי המפלגה הדמוקרטית החוקתית ובמרץ 1907 נבחר ליו"ר הוועד המרכזי. הוא היה פעיל מאוד בתחום יחסים בינלאומיים. לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה תמך בניהול המלחמה עד לניצחון הסופי תוך דרישה לקבלת שליטה רוסית על מיצרי בוספורוס ודרדנלים, בעקבות זאת קיבל כינוי מיליוקוב-דרדנלסקי. בשנים 1914-1915 אף היה מסכים על בסיס זה להגיע להסכם על הממשל.

ב-1 בנובמבר 1916 נאם מדוכן הדומה בה האשים את ראש הממשלה בוריס שטורמר ואשת הצאר אלכסנדרה, נסיכת הסה בהכנות לחתימת הסכם שלום עם האימפריה הגרמנית. בנאום זה השתמש רבות במשפט "טיפשות או בגידה". הנאום קיבל תהודה רבה היה בין זרזי למהפכת פברואר.

לאחר מהפכת פברואר מיליוקוב התמנה לשר החוץ בממשלה החדשה. היה בעד כינון מונרכיה חוקתית, אך עמדתו לא התקבלה. מיליוקוב תמך בקיום כל התחייבויות המדינה כלפי מדינות ההסכמה, בעלי ברית במלחמה וב-18 בפברואר הוציא מסמך רשמי בנושא. בעקבות המשבר החוקתי שהתפתח באותה תקופה, הרכב הממשלה השתנה והוצא לו תפקיד שר החינוך בלבד. מיליוקוב לא הסכים לקבלו והתפטר מהממשלה.

מיליוקוב המשיך בפעילות מפלגתית והיה מתנגד לבולשביקים. לאחר שהם הגיעו לשלטון היה תומך בהתנגדות מזוינת לממשל החדש.

לאחר מהפכת אוקטובר מיליוקוב נסע לדרום המדינה. הוא היה משתתף פעיל בממשל של אנטון דניקין. במאי 1918 תמך בניהול משא ומתן עם הגרמנים כי ראה בהם בעל ברית נגד הבולשביקים. עמדה שו לא קיבלה תמיכת המפלגה ומיליוקוב התפטר מתפקיד יו"ר המפלגה.

בנובמבר 1918 נסע לטורקיה ואחר כך לאירופה. מיליוקוב פעל לרבות לקבלת תמיכה של ממשלות שונות לתנועת מתנגדי הבולשביקים. בשנת 1920 הוא התיישב בצרפת. מיליוקוב היה יושב ראש ברית סופרים ועיתונאים רוסים. בתקופה זו הוא התנגד להמשך פעילות צבאית נגד המשטר או התערבות צבאית מדינות אירופה בנעשה ברוסיה. מכיוון שרעיון זה לא קיבל תמיכת המפלגה יצאה משורותיה והקים מפלגה חדשה.

במרץ 1922 שרד התנגשות של מונרכיסטים שראו בו אחד ממארגני המהפכה. את הכדורים שיועדו לו ספג יריבו הפוליטי ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, אביו של הסופר ולדימיר נבוקוב.

מ-27 באפריל 1921 ועד ל-11 ביוני 1940 מיליוקוב היה עורך ראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" (Последние новости) שיצא לאור בפריז והיה בעל השפעה רבה בקרב המהגרים הרוסים. במקביל הוא המשיך בחקר היסטורי.

בשנת 1940 בתקופת מלחמת החורף תמך בברית המועצות וראה במלחמה זו המשך מדיניות הרחבה של האימפריה הרוסית. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה הוא התנגד לגרמניה הנאצית. נפטר בשנת 1943 באקס לה בן והוטמן בבית העלמין המקומי.

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]