פאולו טוסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנצ'סקו פאולו טוסטי

סר פרנצ'סקו פאולו טוסטי (Francesco Paolo Tosti, גם Sir Paolo Tosti,‏ 9 באפריל 1846 אורטונה סול מארה - 2 בדצמבר 1916 רומא) היה מלחין, זמר, מורה למוזיקה, פעל כשלושים שנה כמוזיקאי של חצר מלכי אנגליה. נודע במיוחד כמלחין של רומנסות מן הז'אנר הנקרא "רומנסות סלונויות" (romanze da salotto) ושל קנצונטות נפוליטניות.

רקע משפחתי, ילדותו שנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוסטי נולד בשנת 1846 בעיירה אורטונה סול מארה באזור אברוצי שהשתייכה בדומה לעיר נאפולי לממלכת שתי הסיציליות שבשליטת בית בורבון. הוא היה האחרון מבין תשעת ילדיהם של סוחר דגנים איטלקי בשם ג'וזפה טוסטי ושל אשתו קתרינה לבית סקיאני. ישוב הולדתו נמצא במחוז קייטי על חוף האדריאטי, מנה באותן שנים כ-8000 תושבים והיה נמל ומרכז של סחר הדגנים מקושר היטב עם עיר נמל אחרות בים האדריאטי ובים האגאי. משפחת טוסטי נהנתה ממעמד מכובד בעיירה. האם הייתה בת להורים עשירים. ‏[1] פאולו למד תחילה בעיירת הולדתו בבית הספר של שני האחים פאוליני. אחד מהם, גאטנו פאוליני, כנר בקפלה של כנסיית סן טומאזו המקומית, נתן לפאולו את שיעורי המוזיקה הראשונים. בהמלצתו, בגיל 11 נשלח פאולו טוסטי לעיר נאפולי ללמוד במכללה המלכותית למוזיקה שעל יד כנסיית סאן פייטרו א מאיילה.‏[2] לאחר מכן למד בקונסרבטוריון בכיתה לכינור של פינטו ובכיתה להלחנה של סבריו מרקאדנטה. מרקדאנטה התרשם מאוד מכישוריו וארגן את מינויו כמדריך. אולם טוסטי להפסיק את לימודיו עקב מחלה, וחזר לבית הוריו, שם היה מרותק למיטה למשך כמה חודשים. על מיטת חוליו חיבר טוסטי ארבעה שירים, שהגיש לחברה הפלורנטינית לאמנות ולבית ההוצאה ריקורדי. כל הארבעה נדחו.

קריירה מוזיקלית באיטליה ואנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהחלים עבר לגור באנקונה, שם חי מספר שבועות בעוני וחרפת רעב (התקיים מלחם יבש ותפוזים), עד שנסע בשנת 1870 לרומא ופגש את הפסנתרן והמלחין ג'וזפה זגמבאטי שלקח אותו תחת חסותו.

בעזרת זגמבאטי התאפשר לו לשיר בפני קהל באולם על שם דנטה, בנוכחות הנסיכה מרגריטה לבית סבויה, לימים מלכת איטליה ואשתו של המלך אומברטו הראשון. מרגריטה התלהבה משירתו, ואף העסיקה אותו כמורה אישי שלה לפיתוח קול. מאוחר יותר גם סידרה עבורו משרה בארכיון המוזיקה של החצר האיטלקית.

פאולו טוסטי בקריקטורה במגזין""ואניטי פייר" בשנת 1885

[3] בשנת 1875 נסע טוסטי לאנגליה והתארח בסלונים של החברה הגבוהה, שם זכה לתמיכתו של ראש העיר לונדון וכן של בן ארצו, הצ'לן גאטאנו בראגה. בשנת 1880 התמנה למורה לפיתוח קול של המשפחה המלכותית הבריטית. באנגליה שמו הלך לפניו גם כמלחין רומנסות. שירו במקצב ואלס "For Ever and Ever", שהושר ב"תיאטרון הגלוב" בלונדון על ידי ויולט קמרון, היה ללהיט ענק. בשנות ה-1880 הפך למלחין השירים הפופולרי ביותר באנגליה, והוא קיבל הזמנות מהוצאות לאור שונות תמורת מקדמות נאות. בשנת 1894 התמנה לפרופסור באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. ב1906 קיבל גם את האזרחות הבריטית, וידידו זה מכבר, המלך אדוארד השביעי העניק לו כעבור שנתיים את התואר אביר.

בשנת 1913, כשלש שנים אחרי מותו של המלך אדוארד השביעי בשנת 1910, חזר סר פרנצ'סקו פאולו לארץ מולדתו. הוא נפטר ברומא, במלון "אקסלסיור" שבוויה ונטו, ב-2 בדצמבר 1916.

סר פאולו טוסטי היה נשוי משנת 1889 לזמרת החובבת ברט דה ורי (Berthe De Verrue), בת של מהנדס בלגי שאימצה את שם המשפחה האנגלי פירסון (Pierson) ושהופיעה בסלונים המוזיקליים של לונדון תחת שם הבמה "מדמואזל בלדי". קשר הזוגי שלהם היווה מקום מרכזי בחיים המאושרים של האמן. היא נפטרה בפריז בגיל 90 בשנת 1943 ונקברה בבית הקברות פר לשז.

סגנונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוסטי קנה את תהילתו על ידי שיריו הקלילים, האקספרסיבים, המבוססים על מנגינות טבעיות, נגישות, המביעות סנטימנטליות עדינה. כמו כן נודע בליקוט שירי עם איטלקיים מאזור הולדתו, האברוצי Canti popoliari Abruzzesi. סגנונו הפך לפופולרי מאוד בעידן הבל אפוק וכונה תכופות "מוזיקה סלונית". הרומנסות הסלוניות של טוסטי הושרו גם בסביבה של "קפה קונצרט", אופנה שיובאה מצרפת השכנה. ‏[4]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידועות שבמנגינותיו הן ה"סרנדה" (Serenata) על מלים של צ'זאראו, "גוד באי" (Goodbye ) על טקסט מאת ג'ורג' ג'יי וייט מלוויל (Whyte Melville) המבוצע לעתים קרובות באיטלקית תחת השם "אדיו" על מלותיו של ריצלי והשיר הנפוליטני "מארקיארה" ("Marechiare") על מלים מאת המשורר הנפוליטני הידוע סלבטורה די ג'אקומו, "אידאלה" (Ideale)‏ (1882), L'ultima canzone, L , Luna d'estate,Malìa,Vorrei morir,Non t'amo più. טוסטי לא כתב אופרות, אך זמרי אופרה רבים הקליטו משיריו: אלסנדרו מורסקי, הזמר הקסטרטו היחיד שהקליט אי פעם, שר את "אידאלה", נלי מלבה שרה "מטינאטה" ("Mattinata") ויוסי ביירלינג שר "L'alba separa dalla luce l'ombra". עם מבצעי יצירותיו נמנו גם אנריקו קרוזו, מריו אנקונה, ג'וזפה די סטפאנו, אלפרדו קראוס, לוצ'אנו פברוטי או חוסה קארראס.

יצירתו של טוסטי כוללת כחמש מאות שירים. משקל רב שקל בה שיתוף הפעולה של טוסטי עם משוררים כמו פוגאצרו, רוקו פליארה, די ג'אקומו, ד'אנונציו ואחרים, שסיפקו לו טקסטים מתאימים. טוסטי התידד במיוחד עם סלבטורה די ג'אקומו הנפוליטני ועם גבריאלה ד'אנונציו. די ג'אקומו כתב את הטקסטים לשירים כמו:

  • 1885 Marechiare
  • 1892 Tutto se scorda
  • 1893 Comme va
  • 1895 Napule - ברקרולה בשני קולות
  • 1901 Serenata allegra
  • 1908 Tu duorme

בימי ההשתתפות בחוג התרבות של הצייר פרנצ'סקו פאולו מיקטי , הידוע כ"מנזר של מיקטי" , מפני שהתנהל בשנות ה-1880 במנזר "סנטה מריה דל ג'זו" בפרנקאווילה אל מארה,‏[5] התידד טוסטי עם המשורר ד'אנונציו. פרי שיתוף הפעולה ביניהם היו:

  • Quattro canzoni d'Amaranta
  • L'alba separa dalla luce l'ombra
  • O falce di luna calante מתוך Due piccole notturni
  • A vucchella (נכתבה ב-1892 בנאפולי, והולחנה על ידי טוסטי ב-1904)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983 - ביישוב הולדתו, אורטונה, הוקם "המכון הלאומי הטוסטיאני", המוכר החל משנת 2010 על ידי המדינה האיטלקית כ"בעל חשיבות לאומית".
  • בעיר נארה ביפאן - הוקם "מכון טוסטי"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ,Francesco Sanvitale - Francesco Paolo Tosti:the song of a life, Ashgate, Aldershot, Hampshire,1988,

ISBN 0 7546 3927 4

(Il Canto di una vita EDT Torino, transl.Nicola Hawthorne)

  • Gianni Borgna - Storia della canzone italiana ,Arnoldo Mondadori, Milano 2000,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The song of a life ע' 1
  2. ^ שם ע' 2
  3. ^ The song of a life ע' 31-32
  4. ^ G.Borgna p.37
  5. ^ G.Borgna p.38