פאול קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאול אליעזר קראוס (Paul Eliezer Kraus או Krause בצ'כית) (1900 - 1944) ‏‏‏[1] היה מזרחן יהודי שנולד בפראג, ועבר לקהיר בשנות ה-30.‏[2] בשנת 1944 נמצא כשהוא תלוי באמבט בדירתו. יש הסבורים כי התאבד, אך יש עדויות כי המדובר ברצח פוליטי‏‏. ‏[3]

עבודתו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראוס למד בפראג, בירושלים, בברלין (בה קיבל את הדוקטורט בשנת 1929) ובפריז. ב-1935 פרסם את התרגום לצרפתית של ספרו של אל-ראזי, הוגה דעות פרסי, על הפילוסופיה.

ב-1936 פרסם תזה על חשיבותו של ג'אבר בן חיאן (גבר אבו מוסא) למדע הכימיה, והעלה ספק כי אדם בשם זה אכן היה קיים, או אם היה קיים, כי ספרו נכתב על ידו ולא על ידי קבוצה מתלמידיו כעשור לאחר מותו. ‏‏‏[4]

ב-1937 עבר לקהיר ובה החל ללמד ביקורת טקסטואלית ושפות שמיות באוניברסיטת קהיר. ב-1938 גילה בספריה באיסטנבול את כתב היד של אל-פאראבי העוסק בפילוסופיה של אפלטון ואריסטו ובביקורת החוק. הוא הודיע על כך למי שעתיד להיות גיסו, ליאו שטראוס. השניים התרגשו מרעיון תרגום כתב היד, פרסומו ומחקרו. הם זימנו ועידה בשנת 1939 באיסטנבול לדיון באל-פאראבי, אך מאורעות השעה, ופרוץ מלחמת העולם השנייה הביאו לביטול הוועידה.

בשנת 1943, לאחר מות אשתו השנייה קראוס נסע לירושלים‏‏‏[5]. במהלך שהותו נערכה ועידה לכבודו בעניין מקוריות התנ"ך ובעיקר המקרא. קראוס טען שניתן להוכיח כי התורה, או לפחות פרקי התורה, כתובים כמיקשה אחת, בעלת פרקים שיריים ליריים, שהובעו תחילה כמסורת על פה. בכך ניתן לדעתו להסביר אי עקביות וחזרות בטקסט המקראי. רבים מהמלומדים שנכחו בדיון הביעו הסתייגות, אך הוא לא היה מוכן לקבל את הביקורת, וכפי הנראה עבר התמוטטות עצבים‏‏‏[6]. יש האומרים שבעקבות זאת הוברר לו, שלא יוכל לעבוד באוניברסיטה העברית. בארכיון הספרייה הלאומית שמורות מחברות בכתב ידו, הכוללות תעתיק לועזי של קטעים מהתנ"ך ‏‏‏[7].

עד מותו, בשנת 1944 הספיק לערוך עוד מספר מאמרים, חלקם שמורים באוסף של ליאו שטראוס וחלקם במכון הארכאולוגי הצרפתי בקהיר.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראוס יצא שם של אדם אקסצנטרי, שלו רעיונות בלתי מקובלים באשר לאלכימיה ולאסלאם, כמו גם לעתים התנהגות אישית משונה.

קראוס גדל בפראג, השתלם בבית הספר היהודי בעיר, והיה חבר בתנועת נוער ציונית. את התואר הראשון למד באוניברסיטת פראג‏‏‏[8].

ב-1925 כחבר בתנועה ציונית חלוצית, הגיע לארץ ישראל. הוא החל את דרכו בקיבוץ אך עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים ב-1926, החל את לימודיו שם. במהלך שנה זו נישא, והתגרש. בסוף השנה עזב את ירושלים, כנראה בעקבות כישלון נישואיו, ופתח במסע מחקרי דרך ספריות בללבנון, סוריה וטורקיה, אותו סיים בברלין שם המשיך את לימודיו. במסע זה, אגר חומר שמאוחר יותר שימש למאמריו וספריו.

בברלין השלים את לימודיו, וב-1933 קיבל את התואר דוקטור ללימודים שמיים, וחקר כתבי ארצות המזרח. שם גם הכיר את אשתו השנייה לעתיד - בתיה (בטינה) שטראוס, אחותו היחידה של ליאו שטראוס לימים אחד הפילוסופים החשובים במאה ה-20. כבר בסוף תקופת לימודיו שמעו יצא כאחד האנשים המוכשרים בתחום, אך עם עליית הנאצים לשלטון והתגברות הגזירות נגד יהודים שהורגשו היטב באוניברסיטאות, הצטרף לגל ההגירה היהודי הגדול מגרמניה ועבר ללמוד בפריז תחת הדרכתו של לואיז מונסינינה. השהות בפריז מבחינה אישית לא התאימה לאופיו הגרמני, אך מבחינה אקדמית אפשרה לו להתפתח. את קשריו עם האקדמיה הצרפתית המשיך עד סוף ימיו, וכל ספריו נכתבו בשפה הצרפתית. בפריז נשאר שלש שנים, והוציא לאור שני ספרים, שניהם בעלי השפעה ניכרת על חקר כתבי המזרח.

ב-1936 עמדה בפניו הבחירה בין שלוש משרות הוראה שהוצעו לו - באוניברסיטה המוסלמית בהודו‏‏‏[9], באוניברסיטה העברית בירושלים‏‏‏[10], ובאוניברסיטת קהיר. הוא בחר בקהיר, בהאמינו שיהיה קרוב שם לספריה מקורית, ובהצטרפו לקהילה מדעית צעירה, שנוצרה בשנים אלו במקום. בנוסף על עבודתו באוניברסיטה, הוא עבד גם במכון הארכאולוגי הצרפתי של קהיר.

ב-1941 נישא לבתיה (בטינה) שטראוס, אחותו של הפילוסוף לאו שטראוס אותו הכיר מסוף שנות ה-20, והשניים טיילו ביחד במקומות שונים במזרח התיכון. בטינה מתה בלידת ביתם ג'ני אן (חנה) ב-1942.

קראוס נודע ביכולות הכתיבה והדיבור באופן שוטף במגוון של שפות המזרח, ושפות קלאסיות לרבות עברית, ארמית, אמהרית, אוגריתית, אכדית, יוונית, לטינית, טורקית, פרסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.

ב-1943 נסע לירושלים עם בתו התינוקת, שם נישא מחדש לדורותי מליצקי. ביום עיון שנערך לכבודו באוניברסיטה העברית, ובו הציג את התאוריה שלו בעניין "אחדות המקורות התנכיים - בהיותם שירה", לא היה מוכן לספוג את הביקורת, ונראה כי סבל מהתמוטטות עצבים. לאחר הדיון שב לקהיר בגפו, מכיוון שאשתו הייתה חולה ואושפזה בבית חולים בירושלים.

נראה היה כי האווירה בקהיר פנתה נגדו. מנהלו במכון המדעי בקהיר פוטר, ורוחות לאומנות נגד זרים רחשו באוניברסיטה. קראוס נעצר והואשם במעילה בכספי ספריית האוניברסיטה, לצורך מסעותיו האישיים. הוא שוחרר מן המעצר, וב-1944 נמצא תלוי בחדרו. ישנן הוכחות שונות כי המדובר היה ברצח‏‏‏[11], אך העמדה הרשמית של משטרת מצרים ועדויות שונות מורים על כך‏‏‏[12] שקראוס התאבד. בתו, ג'ני, אומצה מאוחר יותר‏‏‏[13] על ידי לאו שטראוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רוב המקורות מציינים את שנת לידתו כ-1900. בביוגרפיה בשפה הצ'כית מצוין כי נולד ב-1904
  2. ^ Selected Treatises by Jabir ibn Hayyan (1935). אוחזר ב־2013-07-12.
  3. ^ ‏הטענה מופיעה במאמרו של ג'ואל קריימר "The Death of an Orientalist: Paul Kraus from Prague to Cairo" המופיע בקובץ "‏The Jewish Discovery of Islam: Studies in Honor of Bernard Lewis". סקירה של המאמר, הכוללת התייחסות להתאבדות מאת רוברט אירווין, מופיעה באתר של מרטין קריימר
  4. ^ הערכה ביקורתית של בעיית גבר אתר המכון להיסטוריה וטכנולוגיה של האסלאם‏
  5. ^ קראוס נסע עם ביתו התינוקת, לצורך מציאת פתרון לילדה, והן כנראה לצורך בדיקת האפשרות להשתלב באוניברסיטה העברית. ‏נסיעה זו הייתה לפי המתואר, באחת הרכבות האחרונות ממצרים לישראל‏.
  6. ^ ‏ישנן עדויות שלמד באותה עת גם על גורל משפחתו שנרצחה‏ בגרמניה.
  7. ^ רשימת ארכיונים אישיים בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי‏
  8. ^ ‏באתר הביוגרפיה בצ'כית מתואר שם הרחוב בו גר, משפחתו, ובית הספר בו למד.‏
  9. ^ ‏מכתב ההצעה למעשה היה מבזה, באומרו שהם מחפשים מוחות מצוינים במחיר נמוך‏.
  10. ^ על פי מכתבים ועדויות מהתקופה, קראוס ‏הצטער על החלטה זו מאוד, שכן לא היה מודע לכך שרמת הלימודים והצוות האקדמי באוניברסיטה העברית השתנו ללא היכר, מאז שנת הפתיחה, ועתה היו בה אישים מובילים בולטים בתחום לימודי המזרח.
  11. ^ ‏לליאו שטראוס היו מכתבים המורים על כך כי הוסתרו וזוייפו ‏עובדות שונות בקשר למותו
  12. ^ ‏שני סטודנטים לבנונים אלברט וססיל חורני - שמאוחר יותר הפכו למזרחנים ידועי שם, ‏שכרו את דירתו, בעת נסיעתו לירושלים ב-1943. כשחזר, הצטרף כדייר שלישי לדירתו. האחים העידו שהיה מדוכא מאוד מאז שחזר לקהיר, והם שמצאוהו תלוי בחדר האמבטיה.
  13. ^ ‏בגיל ארבע‏