פאטמה אל מרניסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאטמה מרניסיערבית: فاطمه المرنيسي أو مرنيسي; נולדה בשנת 1940) היא סוציולוגית, סופרת, חוקרת ואינטלקטואלית פמיניסטית מרוקאית. היא נחשבת לפמיניסטית מובילה. פאטמה משכילה שמעוררת ויכוח וחשיבה חדשה בנושאים הקשורים לנשים. היא מציגה באופן שיטתי חלופות ליחס הפוגע, הפרימיטיבי והמשחית בחיי הנסיכויות הנשכחות. מרניסי נחשבת לאחת הנשים החלוצות והפעילות בהגנה על זכויות האישה הערבית ובמאבק למען השגת שוויון עם הגבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרניסי נולדה בשנת 1940‏[1] את ילדותה בילתה באחד ההרמונות בעיר פאס שבמרוקו. למשפחה עשירה שבבעלותה קרקעות רבים, ונחשבים למומחי חקלאות.‏[2] גדלה בסביבה אסלאמית סגורה. היא אחת הנשים שחיו בעולם שכפה עליהן הגבלות, בנה סביבן חומות וגדרות והפעיל בקרה קפדנית על נשים. בילדותה אביה רשם אותה לאחד מבית הספר הפרטיים הראשונים שהוקמו במטרה שילדי הלאומניים לא ילמדו בבתי הספר הקולוניאליים הצרפתיים. היא המשיכה את לימודיה בעיר רבאט בבית ספר צרפתי לבנות. ב- 1957 זכתה במלגה ללימודים לאוניברסיטת הסורבון בפריז. שם למדה מדעי המדינה, מאוחר יותר עברה ללמוד בארצות הברית, באוניברסיטת ברנדייס שם קיבלה את הדוקטורט שלה בסוציולוגיה.‏[3]בשנים 1981-1974 עבדה באוניברסיטת מוחמד החמישי שברבאט, שם כיהנה כמרצה בפקולטה לספרות. היא לימדה מגוון נושאים, כגון: מתודולוגיות, סוציולוגיה של המשפחה ופסיכולוגיה. היא שימשה חברה במועצת אוניברסיטת האומות המאוחדות. כיהנה כפרופסור אורח באוניברסיטת הרוורד ובאוניברסיטת קליפורניה ובבריקלי.

ברבע האחרון של המאה, אולי כמשקל נגד להתחזקות זרמים אסלאמיים פונדמנטליסטיים במדינות מוסלמיות שונות, הצטרפו גם כותבות פמיניסטיות חילוניות לעיסוק בטקסטים הקדומים במגמה לפרשם מחדש. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ספרה של פאטמה מרניסי Mernissi 1994) Women and Islam: An Historical and Theological Enquiry). התפתח במקביל בשנות התשעים של המאה זרם המכונה 'פמיניזם אסלאמי' המונהג בידי נשים מוסלמיות משכילות; אלו עוסקות בקריאה של המקורות הראשוניים במגמה לפרש מחדש. פסוקים שפורשו בעבר כפוגעים בנשים, וכדי להדגיש פסוקים ואמירות התומכים בשוויון בין המינים (Badran 2002: 17-23).‏[4]

הסופר פריד שאקר אומר שפאטמה מרניסי נחשבת לאישה פורצת דרך, ונחשבת לאחת החוקרות הייחודיות בזרם הפמיניזם האסלאמי. היא עסקה בנושא האישה ובמערכות היחסים שלה והשפעתה על נושאים וסוגיות חברתיות מרכזיות. במקביל לעבודתה המחקרית היא מנהיגה מאבק אזרחי למען שוויון זכויותיהן של נשים. היא מפגינה אומץ לב בעיסוקה בנושאים מעוררי מחלוקת וויכוח אינטלקטואלי, כמו: מעמד האישה באסלאם, נושא מורכב עליו משתלטות מסורות, אמונות טפלות, מיתוסים ומנהגים סלפים הסותרים את ערכי הדת והוראותיו.‏[5]

בתחילת דרכה מחקריה הגיבו לרעיונות במחקר המערבי. לטענתה הדיכוי בחברות הערביות המוסלמיות נגרם בשל גורמים היסטוריים ופוליטיים. בנוסף היא טוענת שלאורך ההיסטוריה האסלאמית היו תקופות בהן הנשים מילאו תפקידים חברתיים משמעותיים וחשובים. היא מצביעה על השיח המבטל ומעלים השיח ההיסטורי שמאפשר לנשים ערביות להתקדם, להתפתח ולהופיע בצורה טובה יותר .

כסוציולוגית פאטמה מרניסי עשתה עבודת שטח בעיקר במרוקו. בכמה הזדמנויות בשנות השבעים המאוחרות והשמונים המוקדמות. היא ערכה ראיונות על מנת למפות עמדות רווחות בנושא נשים ועבודה. היא ערכה מחקר סוציולוגי לאונסק"ו וארגון העבודה הבנינלאומי, כמו גם לרשויות המרוקאיות .

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של מרניסי תורגמו לאנגלית, ערבית ושפות אחרות. לפאטמה מרניסי הישגים ספרותיים ומחקריים משמעותיים בתחום של המחשבה, מגדר, מחקר מדעי והיסטורי מהבולטים בהם Beyond the Veil.במחקריה מנסה פאטמה מרניסי לטפל בבעיה של נשים בעולם הערבי המוסלמי בצורה רצינית ונועזת. כשהיא ניצבת ומתנגדת לרעלה, מביאה דעות, רעיונות, פרשנויות ומסקנות המבוססות על מקורות מסורתיים רבים. בספריה היא מתארת דיכוי הנשים כבעיה סוציולוגית חברתית ומתייחסת אליה כוירוס התוקף את הגברים בעולמנו, חודר למוחותיהם וגורם להם לראות באישה שאמורה להיות השותפה שלהם והשווה להם, שפחה. היא חוקרת קו המחשבה הגברי והיחס לנשות המאה ה-21. מנתחת את מצבן של הנשים לאורך ההיסטוריה המרוקאית במיוחד, כשהיא חושפת מנהגים שכפו על הנשים לחיות בצלו ותחת חסותו המדכאת של הגבר. ועל כן בחרה לבקר בספריה העריצות הזכרית שקיבלה צורות שונות במשך הדורות.

בספרה "מעבר לרעלה - דינאמיקה של גברים ונשים בחברה המוסלמית "Beyond the Veil: Male-Female Dynamics in a Muslim Society" שיצא בשנת 2011, היא מתייחסת לנושא הרעלה מתוך החברה המרוקאית, האסלאמית, בעלת האופי המסורתי הסלפי המתחדש בפונדמנטליזם הדתי והתרבותי. היא בוחנת את ההבדלים בין המושגים והתפיסות המערביות לאלו המוסלמיות המסורתיות אודות מיניות נשית, במטרה למשוך תשומת הלב לשורשים התרבותיים של דיכוי הנשים בעולם המוסלמי‏[6]. מרניסי טוענת שהפילוסוף הערבי אבן רושד בזמנו ראה ברעלה צרה חברתית, שאינה מאפשרת לחברה להתקדם ולשבור הקיפאון בו היא שרויה, כל עוד חצי מהחברה, היינו הנשים, אינן עושות דבר התורם להתקדמותן והתקדמות החברה שלהן. היא טוענת שהרעלה ובידודן של הנשים נבע מרצון לשלוט באיום הפוטנציאלי לסדר החברתי הקיים. פאטמה מרניסי מראה בספרה כי המסורת הכללית של הפרדה בין גברים לנשים הנהוגה במדינות ערב ובאסלאם מיושמת בצורה קפדנית יותר מכפי שהתכוונה ההלכה המקורית. לדוגמה, חקר הקוראן מראה כי בימי הנביא השתתפו נשים במרחב הציבורי הפוליטי ללא רעלות. השימוש ברעלה ייחד את נשות הנביא, ונועד להבדילן משאר הנשים, אולם הפך במרוצת הזמן למנהג.

פאטמה אלמרניסי בספרה Beyond the Veil טוענת שהחיים המיניים בעולם המוסלמי הם אזוריים (territorial) במובן הזה שהם מתחלקים לשתי זירות: ציבורית ופרטית. הספירה הציבורית היא זו הגברית והרציונלית והקשורה לענייני ציבור, מדינה ואומה. החיים הפרטיים, אולם, כוללים כל מה שקשור למין, הריון ולידה. כל חדירה של אישה לספירה הציבורית-גברית אמורה להיות מלווה בלבוש הולם (כמו כיסוי הראש) אחרת היא מסכנת את פרטיותה ואת הסדר הקיים בחיים הציבוריים. יתרה מזו, המבט, בחשיבה האסלאמית מקבל התייחסות מיוחדת מאחר שהוא נחשב למקור הנאה לא פחות מהאיבר המיני, והתבוננות על אישה אחרת יכול להיתפס (באופן מטאפורי) כזנות. לכן, מבט על אישה יכול להוות פגיעה בכבודה.‏[7]מכאן ביותה וכניעותה המינית, וריתוקה לבית שלא תפיץ את הפיתוי (אל-מרניסי, المرنيسي, 2007)‏[8]

בספרה "ההרמון הפוליטי" Le harem politique שיצא לאור ב-1987. היא דנה במעמד הפוליטי של נשים במחשבה האסלאמית. היא מעלה נושאים ושאלות, כמו: האם יש זכות לאישה לקבל תפקיד של מנהיגה? ואם חלק מהנשים עשויות לקבל תפקידי הנהגה בחברה האסלאמית כמו עאישה אשתו של הנביא מוחמד ואחרות. האם זו סטייה מהכללים? והיא מספקת גם תשובות. היא קוראת לצורך לחדש ולעדכן את החברה הערבית המוסלמית על בסיס של המוסר האסלאמי, ומתריעה נגד הדאגה המופרזת לאישה מהמודרניות ומשילובה בפוליטיקה.

היא מדגישה התפקידים האסטרטגיים הבולטים שמילאו נשותיו של הנביא מוחמד ונשים אחרות בשנים הראשונות לאסלאם, כמו כן את הזכות לקניין רוחני ושוויון שהוענקו לנשים בתקופה זו. היא בוחנת השורשים ההיסטוריים בין דת האסלאם לדיכוי החברתי של נשים והדיכוי של הדמוקרטיה במדינות מוסלמיות. היא אומרת: " אני סבורה כי השימוש בחג'אב היה דרך לשליטה מינית, כדי להגן על שכבה של נשים חופשיות על חשבון שכבה נוספת; שפחות".‏[9]. ספרה צונזר, אך דבר זה לא מנע ממנה לפעול בכל המרץ למען האישה והשגת זכויותיה.

ספרה האוטוביוגרפי "חלומות נשות ההרמון"- Dream of trespass Tales of harem girlhood . יצא לאור בחמש עשרה מדינות אירופאיות והתקבל באהדה ובהצלחה במיוחד בספרד ובאיטליה.

מרניסי מתחילה בזיכרונותיה על ילדותה אותה בילתה באחד ההרמונות, באחת הערים המרוקאיות העתיקות. בסקרנות ובמרדנות של ילדה קטנה מרניסי מזמינה אותנו לצלול לעולמן המוגן של נשים. היא מציגה מודלים שונים של אותן נשים: החל מהאדוקות השמרניות הדבקות במנהגים, וכלה בתומכות בנשים והקוראות לשחרורן.

הספר משלב באמנות את סוגת הרומן וסוגת האוטוביוגרפיה. הוא כתוב בסגנון מרתק, מושך ושובה לב השאול מצורת המעשייה, בו מרניסי מתארת את ילדותה בחברה הערבית, הפטריארכאלית, דתית אסלאמית. היא משלבת מציאות ודמיון שיוצרים פנטזיה ייחודית הטומנת בחובה קומדיה וטרגדיה בכפיפה אחת. הספר מתאר את הביוגרפיה של הסופרת, אך משקף את חיי המשפחה המרוקאית בכלל בכל הקשור למותר ולאסור לנשים. באומץ ובתעוזה מרניסי מדגישה את חשיבות שחרורה של האישה הערבית מעטית הרעלה, היא מבליטה את זכותן של נשים לנוע ממקום למקום בחופשיות ללא שמירה או קבלת רשות מאף אחד. היא קוראת לנשים לצאת ללמוד ודורשת ביטול ריבוי נשים. היא מבליטה את החשיבות במתן זכויות שוות לגברים ונשים דרך סיפורי "אלף לילה ולילה" בהם מצליחה שהרזאד בחוכמתה ובינתה להציל את עצמה ונשים רבות מהחרב של המלך שהריאר. גם באחד הסיפורים מרניסי מתארת הנסיכה "בדור" אשת הנסיך "קמר אל זמאן" שמתחפשת לבעלה וכך ניצלה ממות מבלי שאף אחד ירגיש. ואלה הוכחות על יכולותיה של האישה ועל הצורך לתת לה זכויות שוות. מרניסי מזכירה גם את הזמרת "אסמהאן" כסמל לאישה הפתוחה והמשוחררת שאוהבת לשיר, לרקוד ולבלות במועדוני לילה כשהיא מאופרת ולבושה במיטב הבגדים, יושבת עם גברים, ויוצאת נגד מנהגי החברה האסלאמית. מרניסי מדגישה שנשים רבות חיקו את אסמהאן דבר שגרם להן סיפוק רב והנאה. והבינו שכל מה שמביא להן אושר וסיפוק נאסר עליהן. היא מציינת שהדעה השוררת בחברה שניידות האישה תגרום לגברים לרדוף את הנשים ולחפש אותן. דבר זה יפגע בעבודתם ויביא לחרפת רעב ומצוקה חברתית כלכלית. מרניסי טוענת כנגד שהאישה הוכנעה לכללי התרבות הפטריארכאלית שהגבר תכנן אותם בקפידה, כך שישמשו את מטרותיו ומדיניותו. הגברים הם אלה שקבעו הגבולות בין המותר והאסור. כאשר האיסורים חלים רק על נשים ובו בזמן לגברים הכל מותר. מרניסי מופיעה כחוקרת שאינה חוששת לחטט בטאבואים ולחשוף האמת המסתתרת מאחוריהם. היא מעמידה באור הזרקורים כל מה שעד אז נשמר בצל ובאפלה. מרניסי ניסתה לתקן המנטאליות המוטעות ולתרום ביצירת עולם טוב יותר.

בספרה היא דנה בתופעת העבדות שהייתה רווחת במרוקו, ומציינת שהאסלאם שחרר את העבדים והתייחס לתופעה כנוגדת ערכי האנושות.

היא מעלה סיפורם של יהודי מרוקו שברחו מהאינקוויזיציה שקיפחה אותם. ומצאו במרוקו ארץ פורייה שיכולים לחיות בה. במרוקו התקבלו באהדה רבה ובחמלה, אפשרו להם לבנות שכונות שנחשבו מהיוקרתיות במיוחד, גם בנו בתי כנסת וקיימו הטקסים הדתיים. לכן עזיבתם של יהודי מרוקו והגירתם לישראל עוררה צער, מאחר שסיבתה אינה ידועה למרוקאיים.

מיניותן וגופן של נשים בתפיסה האסלאמית נתפסים כ"מסוכנים". תפיסת מיניות הנשים באסלאם, טוענת מרניסי, דומה לזו אצל פרויד; בשתי התפיסות על הגבר להיזהר ממה שמוחבא בפנימיות המזוכיסטית ופרועה מינית של האישה‏[10]. כדי להוכיח הסתכלות זו מרניסי מצטטת את הקוראאן והחאדית'ים ואת הפרשנויות של האסלאמים הקלאסיים. בעצם הפרשנויות הנפוצות הן בעצם גבריות ושוללות כל הסתכלות חיובית למיניות הנשים טוענת מרניסי. אחת הדוגמאות המעניינות שמרניסי מביאה עולה מהתרבות והפולקלור המרוקאי שבו מסופר שישנה שדה (devil) בשם "עאישה קנדישה" המתוארת כמפחידה ושופעת תשוקות ולה יש שדיים גדולות ושפתיים מלאות, עוד היא ידועה בתקיפת גברים בלילות כאשר היא מאלצת אותם לשכב איתה, כתוצאה מכך היא חודרת לגופן ולא עוזבת אותו לנצח. דמות זו מגלמת את סיוטו של כל גבר מדמות אישה פעילה מינית, כאשר ההנחה הטמונה בכך שגברים לא מסוגלים לספק את תשוקותיהן של נשים, כתוצאה מכך הם ממשטרים מיניות זו, כדי שלא תתרחש אנרכיה מינית.‏[11]

אמנם פאטמה מרניסי ביקרה את מצב האישה במזרח, והכירה בהישגים של האישה במערב, אך היא טוענת שהנשים במערב שבויות תאוות הגברים ורצונותיהם, עד כדי כך שהאישה מכפיפה את עצמה, כדי לספק את תשוקותיו ורצונותיו; האישה משנה את צורתה ומסכנת את בריאותה כדי לרצותו. ובכך בפעם הראשונה היא מותחת ביקורת נוקבת על מצב האישה המערבית.‏[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beyond the Veil: Male-Female Dynamics in a Muslim Society. London: Saqi Books (2011). ISBN 0-86356-412-7 (מעבר לרעלה)
  • Dreams of Trespass: Tales of a Harem Girlhood. New York: Perseus Books (1995). ISBN 0-201-48937-6
  • Les Femmes Du Maroc. Brooklyn: powerHouse Books (2009). ISBN 1-57687-491-5 (חלומות נשות ההרמון או מעשיות ילדות ההרמון)
  • Islam and Democracy: Fear of the Modern World. New York: Basic Books (2002). ISBN 0-7382-0745-4 (האסלאם והדמוקרטיה)
  • Scheherazade Goes West. New York: Washington Square Press (2001). ISBN 0-7434-1243-5 (שהרזאד נודדת אל המערב)
  • Le harem politique  : le Prophète et les femmes, Albin Michel, 1987, Paperback 1992 (ההרמון הפוליטי)
  • - فاطمه المرنيسي, الجنس كهندسه اجتماعيه: بين النص والواقع نشر الفنك- الدار البيضاء, 1987 (פאטמה' אל מרניסי, 1987, המין כהבניה חברתית: בין הטקסט למציאות, הוצאת אלפנק, אלדאר ) . Beyond the Veil אלבידאא' -

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mernissi, Fatima (1987). Beyond the veil: male-female dynamics in modern Muslim society. Indiana University Press. p. 6)
  2. ^ http://www.enotes.com/fatima-mernissi-essays/mernissi-fatima
  3. ^ http://www.arabwomenwriters.com/index.php?option=com_content&view=article&id=73&Itemid=81,הביוגרפיה של פאטמה מרניסי
  4. ^ נעמה זוהר, ג'מאעה, כרך טו, תשס"ז, עמ' 5
  5. ^ http://www.tellskuf.com/index.php?option=com_content&view=article&id=7216:2010-11-26-17-11-29&catid=77:shk&Itemid=63-חוקר פריד שאקר כותב על החוקרת פאטמה מרניסי)
  6. ^ http://www.enotes.com/fatima-mernissi-essays/mernissi-fatima
  7. ^ מאמר אודות המיניות וההטרדות המיניות בחברה הערבית
  8. ^ מתוך אמנאה עת'אמנה, לדובב את הקירות: זהותן של הנשים הפלסטיניות יושבות הבתים הפלסטיניים במרחב היפואי - http://in.bgu.ac.il/icqm/DocLib1
  9. ^ FATIMA MERNISSI “Le Harem politique,Le Prophète et les femmes. Ed. Albin Michel, Paris 1987,p23
  10. ^ אלמרניסי, 1987 עמ' 11-31
  11. ^ אחמד מחמוד אלקאסם, קריאה בין השורות לרומן חלומות נשות ההרמון: قراءه بين السطور لروايه احلام النساء الحريم بقلم أحمد محمود القاسم - http://arabicivilization2.blogspot.co.il/2010/09/blog-post_6427.html
  12. ^ סאלח אלנמלה, כתבה על הספר שהרזאד נודדת אל המערב http://www.alriyadh.com/iphone/article/13511