פאלאצו פיטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 43°45′54.94″N 11°15′1.04″E / 43.7652611°N 11.2502889°E / 43.7652611; 11.2502889

תמונה של הארמון מראשית המאה ה-20. באותה עת כונה הארמון "המגורים המלכותיים" (La Residenza Reale) מאחר שהארמון שימש את מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השני בין השנים 1865 - 1871, בתקופה בה פירנצה שימשה כבירת איטליה.
החזית האחורית של הארמון הפונה לגני בובולי.

פאלאצו פיטיאיטלקית: Palazzo Pitti - "ארמון פיטי") הוא ארמון מתקופת הרנסאנס הנמצא בפירנצה שבאיטליה. הארמון ממוקם על גדתו הדרומית של נהר הארנו, בסמוך לפונטה וקיו.

הארמון נבנה על ידי לוקה פיטי בשנת 1458 ונרכש על ידי משפחת מדיצ'י בשנת 1549 על מנת לשמש כארמון הראשי של המשפחה.

במהלך המאה ה-18 שימש הארמון למגוריו של נפוליאון בונפרטה, ולאחר איחוד איטליה הפך לארמון המלכותי של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השני. הארמון נתרם לציבור על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי בשנת 1919 וכיום משמש כמוזיאון לאמנות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקה פיטי החל לבנות את הארמון בשנת 1458.
אלאונורה די טולדו, הדוכסית הגדולה של טוסקנה, קנתה את הארמון בשנת 1549.
איור מעשה ידי ג'וסטו אוטנס משנת 1599 המתאר את מראה הארמון לפני שהורחב. ניתן לראות בסמוך לארמון את גני בובולי ואת מצודת בלוודרה.
תרשים ארכיטקטוני של הארמון מהמאה ה-19.

ראשית הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הארמון הוזמנה בשנת 1458 על ידי הבנקאי הפלורנטיני העשיר לוקה פיטי, תומכו וידידו של קוזימו דה מדיצ'י. פיטי הורה לבנות לבנות את חלונות הארמון בגודל העולה על הכניסה לפאלאצו מדיצ'י. ההיסטוריון בן המאה ה-16 ג'ורג'ו וזארי היה סבור שברונלסקי היה האדריכל שתכנן את הארמון, ושהוא הסתייע בתלמידו לוקה פאנצ'לי. כיום סבורים ההיסטוריונים שפאנצ'לי היה האדריכל האחראי על הבנייה (הן בשל ההבדלים בין הסגנונות של האדריכלים, והן לאור העובדה שברונלסקי נפטר ב-12 שנים לפני תחילת הבנייה). הארמון שנבנה היה מרשים, אולם היה קטן במידותיו מארמונות משפחת מדיצ'י בפירנצה באותה עת. הארמון נבנה בסגנון פשוט - אבני הארמון נותנים לו מראה חמור סבר, ושבע הקשתות בחזיתו נותנים לו מראה של אמת מים רומאית. סגנון זה תאם את האופנה הנפוצה באותה עת בפירנצה - לבנות בסגנון "עתיק" (all'antica). חזית הארמון המרשימה נותרה כמעט בלא שינוי במהלך השנים.

משפחת מדיצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1549 מכר בואונאקורסו פיטי, צאצאו של לוקה פיטי את הארמון ללאונורה די טולדו, רעייתו של קוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה. בטרם עברו לאונורה וקוזימו להתגורר בארמון הורה קוזימו לוזארי להגדיל את המבנה. וזארי לא שינה את חזית המבנה אולם הכפיל למעשה את גודלו של הארמון בכך שבנה אגף אחורי למבנה. בנוסף הקים וזארי את מסדרון וזארי - מעבר על קרקעי המקשר בין הארמון לבין הפאלאצו וקיו, מעל הפונטה וקיו ודרך האופיצי. מעבר זה נועד לאפשר לדוכס הגדול ולבני משפחתו לעבור בבטחה בין ארמונותיהם מבלי שהם ייראו על ידי הציבור.

בתקופה שלאחר השיפוץ שימש ארמון פיטי כארמון לאירוח אורחים רשמיים, ובני משפחת מדיצ'י המשיכו להתגורר בפאלצו וקיו. רק בתקופת שלטונו של בנם של קוזימו ולאונורה, פרדיננדו דה מדיצ'י הראשון ורעייתו, כריסטינה מלוריין הפך ארמון פיטי לבין המגורים של בני המשפחה. משפחת מדיצ'י רכשה את גבעת בובולי בחלקו האחורי של הארמון על מנת להקים בו את גני הארמון- הנקראים כיום גני בובולי. המשפחה העסיקה את אדריכל הנוף ניקולו טריבולו לתכנון הגנים, אולם הוא נפטר בשנה שלאחר העסקתו והגנים נבנו על ידי ברטולומאו אמאנאטי.

הרחבת הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך להקמת הגנים פנה אמאנאטי להקמת חצר רחבת ידיים המקשרת בין הארמון לבין הגנים, ובנייה מחודשת של החזית של הארמון הפונה לעבר הגנים. בין השנים 1558 - 1570 הקים אמאנאטי את גרם המדרגות המונומנטלי המוביל את ה"פיאנו נובילה" (הקומה המרכזית של הארמון). והרחיב את האגפים של הארמון הפונים לגן, על מנת שיקיפו את החצר שנחפרה והיוותה חזית לגנים.

בין השנים 1590 - 1595 הוקמה בסמוך לארמון, מעבר לגני בובולי, מצודת בלוודרה על ראש הגבעה החולשת על הארמון ועל העיר. המצודה שימשה הן כמקום מקלט מטוח למשפחה בסמוך לארמון, הן כהצהרת עוצמה והן כמקום ממנו ניתן להשקיף ולפקח על העיר. מסדרון וזארי הוארך כדי לקשר את הארמון לוילה שבמרכז המצודה.

בשנת 1616, בעקבות תחרות שנערכה, זכה ג'וליו פריג'י בהקמת חזית האגפים. העבודה על האגף הצוני החלה בשנת 1618 ועל האגף הדרומי החלה בשנת 1631 בפיקוחו של אלפונזו פריג'י.

במהלך המאה ה-18 נבנו שני אגפים אנכיים למבנה המקורי בתכנונו של ג'וזפה רוגרי על מנת ליצור כיכר בחזית המבנה.

בית לוריין וסבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון נותר ארמון המגורים המרכזי של משפחת מדיצ'י עד מותו של ג'יאן גאסטון דה מדיצ'י בשנת 1737. לאחר מותו התגוררה בארמון אחותו אנה מריה לואיזה דה מדיצ'י, ובמותה, בלא יורשים מבני משפחתה, ירש את הארמון דוכס טוסקנה מבית לוריין האוסטרי - קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרנץ הראשון.

בעת כיבוש העיר על ידי נפוליאון בונפרטה, התגורר נפוליאון בארמון.

בשנת 1860, עת עברה טוסקנה מידי בית לוריין לבית סבויה, הפכה העיר לבירת ממלכת איטליה, והמלך ויטוריו עמנואלה השני התגורר בארמון עד שנת 1871. בשנת 1919 העניק נכדו של ויטוריו עמנואלה השני, ויטוריו עמנואלה השלישי את הארמון לאומה האיטלקית, והארמון חולק לחמש גלריות אמנות ומוזיאונים.

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום המוזיאון מהווה את מתחם המוזיאונים הגדול ביותר בפירנצה. שטחו של המבנה המרכזי של הארמון 32,000 מ"ר והוא משמש מספר מוזיאונים וגלריות:

הגלריה הפלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלריה הפלטינית (The Palatine Gallery) ממוקמת בקומה הראשית (הפיאנו נובילה - piano nobile) של הארמון ובה מספר רב של יצירות אמנות מתקופת הרנסאנס. יצירות אלה היוו בעבר חלק מהאוסף הפרטי של משפחת מדיצ'י, ובהן יצירות מעשה ידי רפאל, טיציאן, קורג'ו, פטר פאול רובנס ופייטרו דה קורטונה.

הגלריה שמרה על אופיה הדומה לתצוגת אוסף פרטי ולא לתצוגה מוזיאונית. הציורים מכסים את קירות הגלריה בגבהים שונים, ואינם מוצגים בסדר כרונולוגי או סגנוני כלשהו.

חלק מחדרי הגלריה עוטרו על ידי פייטרו דה קורטונה בסגנון הבארוק. בין חדרים אלה, המעוטרים בפרסקאות, ידועים החדרים המכונים "ארבעת עידני האדם" (Four Ages of Man): "עידן הזהב" ו"עידן הכסף" צוירו בשנת 1637. בשנת 1641 נוספו "עידן הברונזה" ו"עידן הברזל". בעקבות הצלחתו בעיטור חדרים אלה, התבקש דה קורטונה לעטר את חמשת החדרים בחזית הקומה המרכזית של הארמון (חדרי קבלת הפנים של הדוכס). דה קורטונה יצר חמישה חדרים הנקראים "חמשת כוכבי הלכת" והם מבוססים על חמשת האלים (על פי המיתולוגיה הרומית המקושרים לכוכבים אלה, על פי מיקומם במערכת השמש על פי תלמי: ונוס (מקושרת לנוגה, אפולו (השמש), מארס (מקושר למאדים), יופיטר (מקושר לצדק) וסטורנוס (מקושר לשבתאי). מאחר שדה קורטונה עזב את פירנצה בשנת 1647, היה זה תלמידו צ'ירו פרי שהשלים את החדרים בשנים שלאחר עזיבתו. חדרים אלה היוו השראה לחדרי כוכבי הלכת בארמון ורסיי שהוזמנו על ידי לואי ה-14, מלך צרפת מאת שארל לה ברון.

אוסף היצירות הוצג לציבור לראשונה בשלהי המאה ה-18 ביוזמת לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדשוה - ושליט טוסקנה באותה עת. פתיחת האוסף נועדה לשפר את מעמדו הציבורי של לאופולד ואת הפופולריות שלו, לאחר שעלה לשלטון וירש את בית מדיצ'י.

דירות השרד המלכותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה של הארמון כולל את 14 החדרים בהם נעשה שימוש על ידי משפחת מדיצ'י ויורשיהם כדירות השרד המלכותיות. חדרים אלה שונו במהלך השנים, ועוצבו מחדש לאחרונה במהלך המאה ה-19. החדרים כוללים יצירות אמנות רבות ובהן ציורים של בני משפחת מדיצ'י מעשה ידי הצייר ג'וסטו סוסטרמנס. החדרים מעוטרים בזהב וטפטים, וכן כוללים רהיטים רבים, אולם מדובר בחדרים הקטנים מהחדרים הרשמיים של הארמון. חדרים אלו שימשו כחדרי המדורים של המשפחה, והריהוט כולל את מיטות בני המשפחה.

חדרים אלה היו בשימוש מלכי איטליה עד שנות העשרים, ועוצבו מחדש באחרונה עבורם. בתקופה זו היו חדרי האירוח שבגלריה הפלטינית חלק מהמוזיאון הציבורי, ולכן חדרים אלה היוו חדרי האירוח הרשמיים של משפחת המלוכה.

הגלריית לאמנות מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי סטוארט בקרב לנגסייד מעשה ידי ג'ובני פאטורי, יצירה המוצגת בגלריה לאמנות מודרנית.

גלריה זו מקורה בעיצוב מחדש שנערך באקדמיה לאמנות של פירנצה בשנת 1748. בעקבות עיצוב מחדש זה הוחלט על הקמת גלריה לאמנות מודרנית, שנועדה להציג את הטובות שביצירות האקדמיה.

בשל מספר היצירות הרב שנצברו, הועברו מרבית היצירות באמצע המאה ה-19 לפאלאצו קרונצ'טה אשר הפך רשמית ל"מוזיאון לאמנות מודרנית".

בעקבות הפיכת הארמון למוזיאון הוחלט לאחד את אוספי האמנות המודרנית בגלריה אחת שתיקרא "גלריית האמנות המודרנית של האקדמיה". גלריה זו גדלה תחת חסותו של המלך ויטוריו עמנואלה השני, ובשנת 1922 עברה לארמון פיטי - משכנה הנוכחי. בתקופה זו נוספו לגלריה יצירות רבות שהיו בבעלות ממשלת איטליה ועיריית פירנצה. הגלריה הנוכחית נפתחה רשמית לציבור בשנת 1928.

במהלך המאה ה-20 גדל האוסף והוא מוצג כיום על פני 30 חדרים בארמון.

על אף שמה, הגלריה מציגה יצירות שהיו מודרניות בעת שנוסדה, היינו יצירות מהמאה ה-17 ועד ראשית המאה ה-20.

מוזיאון הכסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הכסף, המכונה לעתים גם "אוצר מדיצ'י" כולל את כלי הכסף והאירוח של משפחת מדיצ'י, ובייחוד כלי האירוח של לורנצו דה מדיצ'י מהמאה ה-15, וכן אוסף של אבנים יקרות למחצה. בנוסף מציג המוזיאון את אוספי הזהב וחפצי הכסף שנרכשו על ידי פרדיננד השלישי, הדוכס הגדול של טוסקנה לאחר שובו מגלותו בשנת 1815.

האוסף מוצג בחדרים ששימשו בעבר את משפחת המלוכה, והם מעוטרים בציורי קיר ובעיטורי זהב מהמאה ה-17. היפים בציורי קיר אלה הם ציורים מעשה ידי ג'ובאני די סן ג'ובאני מהשנים 1635 - 1636.

מוזיאון החרסינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-"Casino del Cavaliere" שבגני בובולי, מכיל כיום את מוזיאון החרסינה.

מוזיאון זה, שנפתח בשנת 1973 ב-Casino del Cavaliere (בית הפרשים) שבגני בובולי מציג את אוסף החרסינה של הארמון.

האוסף כולל מוצגים מכל רחבי אירופה, ובעיקר מסוורה וממייסן. מוצגים אלה היו במקורם מתנות שהוענקו לדוכסי העיר או כלי חרס שנרכשו עבורם בהזמנה מיוחד על מנת לשמש לאירוח.

גלריית הביגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית הביגוד הממוקמת באחד מאגפי הארמון (ב"פאלאצינה דלה מרידיאנה" - Palazzina della Meridiana) מציגה אוסף של תחפושות תיאטרון מהמאה ה-16 ועד ימינו, וכן בגדים המציגים את האופנה באיטליה מהמאה ה-18 ועד ימינו. בין הבגדים המוצגים: בגדי הלוויה של קוזימו הראשון ורעייתו אלאונרה מטולדו, ובנם גרציה, אשר נפטרו ממלריה. גופותיהם הולבשו בבגדים אלה בעת שהוצגו במהלך הלוויה הממלכתית.

אוסף זה נוסד בשנת 1983 ביוזמת קריסטן אשנגרין פיצ'נטי ומוצג ב-14 מחדרי האגף (שנבנה בשנת 1858).

מוזיאון הכירכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון זה, הממוקם בקומת הקרקע של הארמון, מציג את כרכרות הדוכס החל משלהי המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19. הכיכרות צבועות ומועטרות במתכות יקרות וזהב. במהלך התהלוכות הרשמיות עשה הדוכס שימוש ב"כרכרת הזהב" (Carrozza d'Oro) המעוטרת בזהב. כמו כן מוצגות במוזיאון כרכרות מלך ממלכת שתי הסיציליות, וכרכרות הארכיהגמון של העיר.

הארמון כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מנוהל המוזיאון על ידי "Polo Museale Fiorentino" - ארגון המנהל כ-20 מוזיאון ובהם גלריה אופיצי ואחראי ל-250,000 יצירות האמנות במוזיאוני הארמון השונים.

במסגרת הפיכת הארמון המלכותי למוזיאון נשמר אופיו של המבנה כארמון ואופי החדרים - כחדרי המשפחה המלכותית, והצגת האוספים מוצגת באותו אופן במרבית גלריות המוזיאון, ולא באופן ההצגה המקובל במוזיאונים כיום (הצגת אוספים לפי סגנון או תקופה).

ארגון "Amici di Palazzo Pitti" (חברי ארמון פיטי) הינו ארגון של מתנדבים המסייע לשימור הארמון. הארגון נוסד בשנת 1996, מקיים אירועי התרמה לארמון, ומסייע בשימור האוספים ובהצגתם.

בארמון מבקרים מיליוני מבקרים מדי שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]