פקס ניקפורי
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
פקס ניקפורי או השלום של ניקפורוס (ביוונית: Η Ειρήνη του Νικηφόρου Α΄, בלטינית: Pax Nicephori) הוא שמו הלטיני של הסכם שלום שתוכנן בשנת 803 בין קיסר האימפריה הביזנטית ניקפורוס הראשון לבין קרל הגדול, מלכה של האימפריה הפרנקית. ההסכם לא אושרר באותה שנה על ידי הצד הביזנטי. בסופו של דבר מחשיבים כחלק מהמונח "פקס ניקפורי" גם את המשא ומתן שהתנהל בשנים 815-802 והסכמים הנוספים שנחתמו על ידי הקיסרים של שתי האימפריות בין 815-811. בסיומם נציגי הקיסר הביזנטי הכירו בסמכותו של קרל הגדול במערב אירופה ושתי האימפריות קבעו את גבולותיהם בים האדריאטי.
כשלון המשא ומתן ב-803[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחג המולד ( לפי לוח השנה הגרגוריאני , 25 בדצמבר 800, האפיפיור לאו השלישי הכתיר את מלך הפרנקים, קרל הגדול כ "קיסר הרומאים" (Imperator Romanorum) בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. ב-803 הקיסר החדש ששלט המערב אירופה והקיסר הביזנטי (שנשא גם הוא תואר של קיסר רומאי) ששלט במזרח אירופה ובמזרח הקרוב ניסו להסדיר את מצב הגבולות השנויים במחלוקת בין שתי האימפריות באזור צפון הים האדריאטי - ונציה ודלמטיה. קרל, שהתחיל משא ומתן עוד עם הקיסרית אירנה הכין נוסח הסכם ראשון ושלח אותו לקונסטנטינופול. עם זאת, הקיסר הביזנטי החדש, ניקפורוס הראשון לא אישר את הטקסט, כפי שמעידים ספרי השנים של ממלכת הפרנקים ( Annales regni Francorum) וגם קרל עצמו בתעודה אחת. כתוצאה מכך , חוף הים של קרואטיה הימית או הדלמטי הסכים לקבל שלטון פרנקי מוגבל.
המשך המשא ומתן בין 806-803[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף סירובו של ניסקפורוס להכיר בתואר הקיסר של קרל הגדול, בהתחלת העשור הראשון של המאה התשיעית שתי האימפריות הגיעו להסכמים בנוגע לבעלות על שטחים בצפון הים האדריאטי - מחוזות ונציה והחוף הקרואטי. ההסכמים פעלו למעשה לטובת תושבי ונציה, אשר על פי ההסכם הועברו לחסות האימפריה הביזנטית: זו האחרונה, בפועל, לא יכלה לשלוט בהם, דבר שהוביל לעצמאותה של ונציה.
מלחמה ושלום (814-806)[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר הסיכום על ההסכם העבירו הוונציאנים זמנית את נאמנותם לאימפריה הפרנקית, ופרצה מלחמה ימית בין שתי האימפריות, אשר פסקה זמנית באמצעות שביתת נשק ב-807-ו808 אחרי פלישה לדלמטיה של בנו של קרל ומלך איטליה, פיפין, עלה שוב המתח בין האימפריות היריבות. אולם אחרי מותו של פיפין הסתיימה בתבוסת הביזנטים בשנת 810. ביולי 810 הצדדים חזרו לשולחן המשא ומתן. עם השליחים של קרל הגדול אל ניקפורוס נמנה אייגון, הרוזן מפורלי. [1] המונח פקס ניקפורי מתיחס גם לשלב השני של הפעילות הדיפלומטית. רק הקיסר הביזנטי הבא מיכאל הראשון רנגאווס הכיר בתואר הקיסרי של קרל הגדול והאישרור להחלטה זו הגיע רק ארבע שנים מאוחר יותר, אחרי מותם של מיכאל וקרל הגדול, בימי הקיסר לאון החמישי "הארמני" והמלך לואי החסיד התווספו תיקונים שהיו לטובת האינטרסים של ונציה. הסכם השלום באאכן ב-812 אישר את השליטה הפרנקית בקרואטיה הימית, פרטי לערים ולאיים הביזנטיים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Historiarum ab inclinatione romanorum imperii Flavio Biondo -בזל 1531 עמ' 167