פאראפיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאראפיליה (יוונית: פארא παρά "ליד", פיליה φιλία "אהבה") הוא מונח בפסיכולוגיה ובסקסולוגיה המתאר אסופה של נטיות לעוררות מינית בתגובה לעצמים או למצבים העלולים להפריע לקיום פעילות מינית אוהבת והדדית. המונח פאראפיליה אינו מתייחס להתנהגות מינית מסוימת, כזו או אחרת. במונח פאראפיליה אף נעשה שימוש כדי לתאר פעילות מינית שאיננה מקובלת מבלי להסיק מכך חוסר-תפקוד או סטייה. המונח פאראפיליה אף עשוי לתאר רגשות מיניים כלפי עצמים שאינם בעלי תוכן מיני בדרך כלל.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש במונח פאראפיליה בתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה הוא כ"מונח מטרייה" המכסה מגוון גדול של משיכות מיניות לא אופייניות. עניין פאראפילי כשלעצמו איננו בר-חשיבות לקלינאים אלא אם כן הוא גורם לסבל מכל סוג שהוא, או שמונע באופן בולט חיי מין "נורמליים" (בהתאם למקובל באותה תרבות ובאותו זמן).

מנקודת מבט של הציבור הכללי, פעילויות מיניות מגוונות נראות בעידן המודרני כבלתי מזיקות, או אפילו מועילות (כך לדוגמה אוננות), בעוד שבעבר פעילויות אלה נחשבו, בחברות שונות, כסטיות או הפרעות פסיכוסקסואליות. יחד עם זאת היחס להתנהגויות אלה ממשיך לעתים לעורר מחלוקת עד ימינו אלה.

חלק מסטיות המין מוגדרות גם כעבירות מין, וההגדרות המדויקות הן שונות במדינות שונות. דוגמה לסטיות מין שאינן מוגדרות כעבירות על החוק בישראל היא סאדיזם ומאזוכיזם, כל עוד הן נעשות בהסכמה בין בגירים. לעומת זאת, החוק בישראל מגדיר פדופיליה כעבירת מין (הסטייה היא מונח המשמש כאמצעי להראות סטייה סטטיסטית מן הנורמה שבאוכלוסייה). הפרמטר המקובל להבדל בין סטייה מינית שמוגדרת כעבירה לזו שאינה מוגדרת כך הוא האם ישנה פגיעה בזולת.

אזהרות קליניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הרגישות הרבה בנושא זה מן הראוי לצטט כמה מן האזהרות הקליניות האופייניות כנגד הנחות מוטעות ביחס לפאראפילים:

  • "פאראפיליות הן... דמיונות, דחפים והתנהגויות מיניות הנחשבות לסוטות ביחס לנורמות התרבותיות הנוהגות..."
  • "בעוד שחלק מהתנהגויות אלה עלולות להיות מלוות בהתנהגות תוקפנית או מזיקה, אחרות אינן אלימות מטבען ולא תוקפניות."
  • "הגבול שבין סטייה חברתית ומינית מוגדר במידה רבה בתוכן התרבותי וההיסטורי שבו היא מתרחשת ההתנהגות. על כן, נטיות מיניות אשר הוגדרו כפאראפיליות בעבר (למשל, הומוסקסואליות) נתפסות היום כחלק מן המגוון של נטיות מיניות נורמליות; כך גם התנהגויות מיניות המוגדרות היום כנורמליות (למשל, אוננות) היו אסורות בעבר בתרבויות שונות"‏[1]

נורמות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת "סטייה" משתנה מחברה אחת למשנייה. חלק מן הפאראפיליות נכנסות לגדר התנהגויות הנקראות לעתים "סטיות מיניות" בהגדרתן השלילית, או "kinky sex" בקונוטציה חיובית יותר. חלק מן הפאראפיליות היו בעבר ואף עדיין מהוות עבירות פליליות במדינות שונות. דתות מסוימות אוסרות על נטיות מיניות כאלה ואחרות ומאמיניהן רואים בכל הפאראפיליות כחטאים. תחום הפסיכולוגיה ניסה לאפיין אטיולוגית את הפאראפיליות ומבחינת הדרכים שבהן הפאראפיליות משנות את תפקודם של יחידים במצבים חברתיים. כמה מן התיאורים האטיולוגיים של פאראפיליות אפשרו לחברות מסוימות וכן לדתות ומסורות מוסריות לראות פאראפיליות באופן חיובי יותר. דוגמה בולטת היא ההומוסקסואליות והשינוי ביחס אליה מעת שהסתבר כי הנטייה המינית עשויה להיות מולדת ולא מתוך בחירה. התנהגויות מסוימות המוגדרות כפאראפיליות על ידי מגזרים מסוימים באוכלוסייה, עשויות באותה עת להיות מוגדרות כ"בלתי מזיקות" אף אם "מוזרות" על ידי מגזרים אחרים באוכלוסייה, בעוד שמגזרים אחרים רואים בהן התנהגויות נורמליות.

עקב האופי הסובייקטיבי של הגדרת המונח פאראפיליה, הביטויים המיניים הכלולים תחת "מטרייה" זו משתנים מעת לעת וממקום אחד למשנהו ואף ממהדורה אחת למשנה של ספרי האבחנות המובילים, כך למשל ה-DSM IV.

ההיסטוריה של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המונח פאראפיליה טבע כנראה הסקסולוג היהודי קרואטי בן המאה התשע-עשרה, פרידריך סלומון קראוס והשימוש הנרחב הראשון במונח זה נעשה בידי הפסיכותראפיסט הווינאי וילהלם שטקל (בספרו Sexual Aberrations) בשנת 1925. מונח זה נדד לשפה האנגלית משתורגם ספרו של שטקל לשפה זו. השימוש במונח היה נדיר עד לשנות החמישים, בשנת 1980 נעשה בו שימוש לראשונה בספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי DSM. המונח אף זכה לשימוש על ידי זיגמונד פרויד.

סיווג וחלוקה של פאראפיליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאראפיליות מוכרות מבחינה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות הקלינית מתארת שמונה פאראפיליות עיקריות באופן פרטני. בהתאם ל-DSM, על מנת שההתנהגות תוגדר כהתנהגות פאראפילית עליה להיות האמצעי היחיד להשגת סיפוק מיני לתקופה של שישה חודשים לפחות ולגרום לאדם "מצוקה ממשית או קשיים ביחסים בינאישיים". במובן הקליני אנשי מקצוע רבים ואף אנשים מן הציבור מעדיפים את הביטוי "הפרעות בנטיות מיניות" על פני "פאראפיליה".

היות שה-DSM מורכב ממערכת של הנחיות אשר נוסחו על ידי ועדת מומחים, ההנחיות מייצגות דרך אמינה לקבלת אבחנה, אין הן בהכרח מייצגות אבחנות תקפות. לאור הנחה זו, האבחנות הפאראפיליות ב-DSM הן:

  • אקסהיביציוניזם – דחף חוזר, או התנהגות שבה האדם חושף את אברי המין לאדם אחר שאינו מצפה לכך.
  • פטישיזם – שימוש בעצמים לא-מיניים או דוממים או חלקים מגוף אדם, כדי ליצור עוררות מינית.
  • פרוטאוריזם – דחפים חוזרים או התנהגות של נגיעה, או התחככות, באנשים ללא הסכמתם.
  • מאזוכיזם – דחפים חוזרים או התנהגות של רצון להיות מושפל, מוכה, קשור, או רצון לסבול באופן אחר, כדרך לעוררות מינית.
  • כרונופיליות כגון אינפנטופיליה: המשיכה המינית לתינוקות; פדופיליה: המשיכה המינית לילדים שטרם בגרו מינית; גרונטופיליה: המשיכה המינית לקשישים.
  • סאדיזם – דחף חוזר או התנהגות הגורמת לכאב, או השפלת הקורבן, הגורמת לעוררות מינית.
  • פטישיזם טרנסווסטי – משיכה מינית ללבוש של המין השני.
  • וויריזם (מציצנות) – דחף חוזר או התנהגות של צפייה באחרים ללא ידיעתם בשעה שהם ערומים, מתפשטים או עוסקים ביחסי מין, או אפילו בפעילויות יום-יום לא מיניות.
  • פאראפיליות אחרות נדירות יותר מקובצות יחדיו תחת הכותרת "פאראפיליות אחרות שאינן מוגדרות". (כותרת דומה מופיעה אף בספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי ICD). אלה כוללות את הדחף לשיחות זימה בטלפון, נקרופיליה (משיכה לגופות), פרטיאליזם (משיכה לחלקים בלתי מיניים של הגוף), זואופיליה (משיכה לחיות), קופרופיליה (משיכה לצואה), קליסמפיליה (משיכה לחוקנים), אורופיליה (משיכה לשתן), אמטופיליה (משיכה לקיא).

במהדורה הראשונה והשנייה של ה-DSM סווגה הומוסקסואליות כפאראפיליה, אבל סיווג זה לא קיים במהדורות מאוחרות יותר. קיימת עדיין הפרעה הקשורה להומוסקסואליות, אבל זו מתייחסת למצב של מצוקה נפשית הנגרמת כתוצאה מדיכוי היצר המיני ההומוסקסואלי. במהדורה של שנת 2004 סווג עדיין פטישיזם טרנסווסטי כפאראפיליה, אולם לא טרנסווסטיזם. קיימות פאראפיליות רבות נוספות, נפוצות ונדירות יותר, אשר אינן נכללות בספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי.

עוצמה וייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלינאים מבחינים בין פאראפיליות מבחירה, פאראפיליות מועדפות ופאראפיליות ייחודיות, למרות שלעתים המינוחים המקצועיים למצבים אלה אינם אחידים. פאראפיליות מבחירה, הן דרכים אלטרנטיביות לגרימת עוררות מינית. לדוגמה, אדם בעל נטייה מינית רגילה עשוי לעתים למצוא כי לבישת תחתוני נשים גורמת לו לעוררות מינית. בפאראפיליות מועדפות, האדם מעדיף את ההתנהגות הפאראפילית על פני התנהגות מינית מקובלת. לדוגמה, אדם המעדיף ללבוש תחתוני נשים בעת הפעילות המינית, כל אימת שהדבר אפשרי. בפאראפיליות ייחודיות, האדם איננו מסוגל להגיע לעוררות מינית ללא ההתנהגות הפאראפילית.

פאראפיליה מבחירה נפוצה הרבה יותר מפאראפיליה מועדפת, וזו אף נפוצה יותר מפאראפיליה ייחודית.

פאראפיליות מבחירה עלולות להפריע לעתים ליחסים זוגיים יציבים, כאשר בן\בת הזוג מגלה אותן במפתיע. פאראפיליות מועדפות מפריעות לעתים קרובות ליחסים זוגיים יציבים. תקשורת פתוחה ותמיכה הדדית עשויות להקטין או למנוע הפרעות מעין אלה בשני המקרים. פאראפיליות ייחודיות מונעות בדרך כלל יחסים זוגיים רגילים, אפילו כאשר האדם בעל ההפרעה הפאראפילית רוצה ביחסים כאלה. לכן, פאראפיליה ייחודית גורמת לעתים קרובות לבידוד חברתי ולהתבודדות. במקרים קיצוניים, עיסוק מתמיד בפאראפיליה מועדפת, או ייחודית, בא במקום הרצון לקיום יחסי זוגיות אוהבים.

החתמה התנהגותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצפיות בהתנהגות פאראפילית תרמו לחיזוק הידע המדעי על המנגנונים של משיכה מינית ותשוקה מינית, כגון החתמה התנהגותית. מחקרים יסודיים אף הובילו למסקנות הזמניות כי תהליכים ביולוגיים נורמליים עלולים לעתים להתבטא בדרכים לא רגילות לפחות אצל חלק מן הפאראפילים וכי ביטויים לא רגילים אלה באים לעתים לאחר אירועים מסוימים (בדרך כלל טראומטיים) בתקופת ההתבגרות המינית. נטיות אלה נגרמות בדרך כלל על ידי התניה קלאסית, כך שהעוררות המינית הופכת לתגובה מותנית לגירויים ומצבים אשר לא גורמים בדרך כלל לתגובה מינית והיא מוחתמת באדם בדרך של התניה אופרנטית כיוון שהתגובה המינית הופכת לחיזוק חיובי.

השקפות דתיות על פאראפיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות השקפות דתיות הרואות בחלק מן הפאראפיליות, או כולן, כסטיות מן הדרך שבה אדם צריך לנהוג על פי הציווי האלוהי, או על פי התוכנית האלוהית. אף שדתות שונות דוחות התנהגות פאראפילית, הן אינן אחידות בהשקפתן באשר לאופיה של התנהגות זו. חלקן רואות בה חטא, אחרות הפרעה נפשית, יש אף שרואות בה ביטוי לנטייה מינית בלתי מזיקה. מרכיב נוסף בהשקפה הדתית על פאראפיליה מתמקד בשאלה האם מדובר בדחף שאינו בא לידי ביטוי, או בהתנהגות.

פאראפיליה במשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, החוק במדינות רבות מתערב בהתנהגות פאראפילית כאשר התנהגות זו נוגעת לילדים או למתבגרים בטרם הגיעו לגיל כשירות משפטית, כאשר ההתנהגות כוללת אנשים אחרים ללא הסכמתם, בין בחשיפה פומבית ובין בהצצה, כאשר ההתנהגות גורמת לסבל או פגיעה בבעלי חיים, כאשר ההתנהגות נקרופילית, כאשר מדובר בהתנהגות מטרידה, מעוררת פחד, פציעה, או תקיפה בעלת אופי מיני. באופן נפרד, קיימת בדרך כלל אף הגבלה משפטית על הפצת חומרים פורנוגרפיים המתעדים התנהגויות כאלה.

אקסהיביציוניזם ללא הסכמה אף הוא מהווה עבירה פלילית ברוב המדינות. התנהגות סאדו-מאזוכיסטית ללא הסכמה עלולה להוות תקיפה פלילית. יש מדינות האוסרות אף על פעילות סאדו-מאזוכיסטית בהסכמה ומטילות אחריות אזרחית על הפוגע לכל נזק שנגרם לנפגע.

פאראפיליות בתרבות העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 מחזות של פאראפיליה אשר צונזרו בעבר וזכו לסטיגמה חברתית, נעשו נפוצים יותר בתרבות העממית בארצות המערב.

  • סאדו-מאזוכיזם: בסרט האיטלקי משנת 1974 שוער הלילה, חבשה השחקנית שארלוט רמפלינג כובע מדים נאצי בסצנת מין סאדו-מאזוכיסטית. כאשר יצא הסרט לאקרנים, זעזעה תמונה זו רבים. אולם, במהלך השנים הלכו והתרבו מחזות דומים והופיעו בירחונים פורנוגרפיים המוניים כגון פלייבוי ופנטהאוז ולבסוף הפסיקה תופעה זו לעורר כל תגובה.
  • פדופיליה: דימויים פדופיליים הפכו לחלק מן התרבות הפופולרית בתחילת שנות השמונים עם הצלחתה של השחקנית ברוק שילדס בסרטים כמו "ילדה יפה" (1978) ו"הלגונה הכחולה" (1980). אפילו באותה תקופה לא עוררו הסרטים תגובות קשות.
  • אפבופיליה (משיכה למי שזה עתה בגר מינית): בשנת 1999 השימוש הפטישיסטי במדי בית ספר עזר להפוך את קליפ הווידאו של השיר "…Baby One More Time" (של הזמרת בריטני ספירס) ללהיט ענק.
  • זואופיליה (משיכה לחיות) שימשה כנושא למספר סרטים ובעיקר קומדיות פופולריות, כולל "מסיבת רווקים", "כל שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" (בכיכובו של וודי אלן), ועוד. כל אלה מציגים את הנושא בדרך המעוררת צחוק ולא בדרך מינית. התייחסות רצינית יותר לזואופיליה נמצאת בסרט האיטלקי Padre padrone בבימוי פראטלי טאביאני משנת 1977, אשר הוצג אף בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאראפיליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]