פארוק הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פארוק הראשון
מלך  מצרים ה-2
Kingfarouk1948.jpg
קודם פואד הראשון
יורש פואד השני
תחילת כהונה 1936
סוף כהונה 1952
תאריך לידה 11 פברואר 1920
מקום לידה מצרים
תאריך פטירה 3 מרץ 1965
בת זוג אירמה קאפצ'ה מינוטולו

המלך פארוק הראשוןערבית: فاروق الاول; 11 בפברואר 1920 - 18 במרץ 1965), היה מלך מצרים וסודאן, שירש את אביו, פואד ב-1936. אחותו, פאוזיה, הייתה מלכת איראן לזמן קצר. תוארו המלא היה "פארוק הראשון, מלך מצרים וסודאן, ריבון נוביה, כורדופאן ודרפור, בברכת האלוהים".

בהכתרתו, המלך בן ה-16 נאם לאומתו דרך שידור רדיו. זו הייתה הפעם הראשונה שמלך מצרי דיבר ישירות אל העם. אביו, פואד הראשון, לא דיבר ערבית וסמך על נציגים שיתרגמו את רצונותיו לאזרחי מצרים.

במהלך מצוקות מלחמת העולם השנייה הושמעו ביקורות רבות עליו ועל סגנון חייו הבזבזני. החלטתו להשאיר את אורות ארמונו דולקים, כאשר העיר הייתה חשוכה עקב הפצצות איטלקיות, פגעה ברבים מנתיניו. משרתיו היו בחלקם איטלקיים, אך פארוק סירב להחזיקם בהסגר או לשלחם חזרה לאיטליה.

כוחות הצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה גילו שמתוך ארמונו של פארוק מופעל משדר רדיו דרכו הועבר מידע לכוחות מדינות הציר. מאחר שלבריטים היה אינטרס לשמר על יחסים טובים עם המלך, לא היה ניתן להתעמת עמו בנושא מבלי שהיו לכך הוכחות חותכות. על מנת לאתר את המשדר מבלי לעורר את חשדם של המלך ואנשי המשמר שלו, הופיע הקוסם ג'ספר מסקליין, ששירת בקהיר, בהופעה מלכותית בפני המלך, במהלכה ביצעו סוכני ה-MI6 את החיפושים מתחת לאפם של השומרים. המלך, שאהב תשומת לב, נתן לקהל להמתין 35 דקות לפני שנכנס בהפגנתיות ונתן להופעה להתחיל. בסופו של דבר, המשדר נמצא בחדר הדפוס, אך אין הוכחה ממשית לכך שהמלך ידע אודות המכשיר.

כשגדל, החל המלך לגנוב חפצים ופריטים אמנותיים מביקוריו בחו"ל, ביניהם חרב טקסית מאיראן ושעון כיס מוינסטון צ'רצ'יל. גם אנשים פשוטים היו קורבנותיו של המלך הקלפטומן. בגלל גניבותיו, סגנון חייו הפזרני ומשטרו המושחת, קיבל את התואר "הגנב של קהיר".

תמונת המלך

שחיתות המלך ותבוסת מצרים במהלך מלחמת העצמאות בין ישראל ומדינות ערב, הובילו להפיכה צבאית ב-23 ביולי 1952, בהנהגתו של גמאל עבד אל נאצר, אשר הכריחה את פארוק לוותר על כתר המלוכה והגלתה אותו לאיטליה, שם חי את שארית חייו. מיד לאחר התפטרותו ירש את כיסאו בנו התינוק, פואד השני, שהוכרז כמלך, אך למעשה בוטלה המלוכה כליל. ב-1953 היא בוטלה באופן רשמי, ובמצרים הוכרזה רפובליקה. המשטר החדש החל במכירות פומביות של אוסף החפצים והאוצרות שגנב המלך הקודם. בין חפציו הידועים היה אחד ממטבעות ה"עיט הכפול של 1933" הנדירים מארצות הברית.

פארוק המשיך לחיות חיים פזרניים ובזבזניים, והתמיד במנהגו האובססיבי של גניבת סחורות ודברי ערך. חלק מסגנון חיים זה הייתה כמות האוכל שאכל, שכבר הפכה אותו לשמן מאוד בצורה מסוכנת, כשהוא שוקל כ-135 ק"ג. קרוב משפחתו תיאר אותו כ"בטן עם ראש". הוא נפטר ברומא, איטליה ב-3 במרץ 1965. הוא התמוטט ומת בשולחן האוכל, לאחר ארוחת ערב כבדה במיוחד.

בתוספת לרומן עם הסופרת הבריטית, ברברה סקלטון, יחד עם עוד רבות, התחתן המלך שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה סאפינאז זולפיקאר (1921 - 1988), בתו של פאשא ידוע; הם התחתנו ב-1938, התגרשו ב-1948, והיו להם שלושה ילדים. אשתו השנייה הייתה פשוטת עם, נרימאן סאדק (1934 - 2005); הם התחתנו ב-1951, התגרשו ב-1954, והיה להם בן אחד, אחמד פואד. ב-2005, אירמה קאפצ'ה מינוטולו, נסיכת קאנוסה (1935 - היום), זמרת אופרה מנאפולי, הכריזה בראיון לעיתון שהתחתנה עם המלך הגולה ב-1957.

אספנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הצעיר היה מאוהב בסגנון החיים המלכותי. אף שגם לפני הכתרתו היו לו אלפי דונמים של אדמה, עשרות ארמונות ומאות כלי רכב, הוא לא היה מאושר עם עושרו. בשלב מאוחר יותר בכהונתו, אף נסע לאירופה פעמים רבות למסעי קניות. הוא היה אספן ידוע ובכלל אוספיו היה גם אוסף מטבעות שנמכר לאחר מותו. בכללם היו 2 מטבעות 5 סנטים של ארצות הברית משנת 1913 מתוך 5 שהוטבעו מאותו סוג. לפני שנים אחדות הוערך אחד מה 5 במחיר 3.6 מליון דולר. מטבע אחר שלו, 20 דולר "דאבל איגל" מארצות הברית משנת 1933, נמכר בארצות הברית במחיר 7,590,020 דולר, והיה בשנת 2002 למטבע היקר ביותר שנמכר עד אז בכל העולם. מטבע רביעי שלו שנזכר ברשימה של סוחר אמריקני היה רופיה אינדונסית עשויה מכסף וכתובה בכתב ג'אווי משנת 1798. מצרים מלאה בימיו מטבעות כסף וזהב שככל מטבע מלכותי נשאו את דיוקנו. הוא הזכיר את נשואיו על מטבע זהב בעריך חריג של 500 קרוש בעל ערך קטלוגי ניכר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
פואד הראשון
מלכי מצרים

1936-1952

הבא:
פואד השני