פארק איילון
המונח "חירייה" מפנה לכאן. לערך העוסק בכפר ערבי שנחרב במלחמת העצמאות, ראו אל-ח'ירייה.
פארק איילון ע"ש אריאל שרון הוא שטח פתוח המצוי בשטח גלילי לאורך נחל איילון בקטע שבין נמל תעופה בן-גוריון לנתיבי איילון. השטח תחום מצפון על ידי אור יהודה, רמת גן ותל אביב-יפו ומדרום על ידי כביש 1, אזור ומקוה ישראל. לפי תוכניות הממשלה אמור שטח זה להפוך לפארק ובצידו אזור שיוקדש למיחזור. האתר הבולט ביותר בשטח הפארק העתידי הוא הר הזבל, וכן נכללת בו חוות שלם, ויש בשטח שבילים המאפשרים טיולים רגליים ובאמצעות אופניים.
בשנת 2007, אחרי שקיעתו של אריאל שרון בתרדמת, החליטה ועדת השמות לקרוא לו גם פארק אריאל שרון כהוקרה על תרומתו להקמת הפארק. לשם הקמת הפארק הוקמה חברה ממשלתית בשם "החברה הממשלתית פארק אריאל שרון (איילון) בע"מ".
האזור קרוי גם חירייה על שם הכפר הערבי אל חירייה ששכן על בני ברק הקדומה ליד מחלף מסובים עד מלחמת העצמאות.
הפארק זכה בפרס העיצוב הירוק בקטגוריית אדריכלות נוף של המרכז האירופי לאדריכלות לשנת 2010.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
בין השנים 1952 ל-1998 רשויות מקומיות בגוש דן פינו את הפסולת שלהן לשטח שנמצא בין נחל איילון לנחל שפירים סמוך לכביש 4 (גהה). המקום שימש כאס"פ - אתר סילוק פסולת. הוא משתרע על שטח של 450,000 מטר רבוע. האתר שירת שלוש עשרה ערים ורשויות מקומיות וכן בתי חולים ומחנות צבא סמוכים.
עם השנים גבהה ערמת האשפה לגובה עשרות מטרים. ההר יצר מפגעים סביבתיים חמורים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 התפשטו שרפות רבות בהר כתוצאה מתסיסת הזבל ופליטת גז מתאן[1]. בעיה זו נפתרה על ידי כיסוי האשפה בכמויות גדולות של אדמה. אולם, גם אדמה זו לא מנעה את פליטת הריחות הרעים שהיו מפגע משמעותי, במיוחד ביישוב אזור.
אולם, המפגעים שקידמו יותר מכל את סגירת האתר היו דווקא גובהו והציפורים שנמשכו לפסולת האורגנית. הציפורים שסבבו בגובה כה רב הפריעו לנתיב הנחיתה של המטוסים בנמל התעופה בן-גוריון. הסכנה שציפור תחדור למנוע של מטוס נוחת הייתה סכנה ממשית ואף קרו מספר אירועים כאלו שהסתיימו ללא נפגעים, בהם תאונה בה נכנסה ציפור למנועי מטוס שהמריא וגרמה להשבתת המנוע. הטייס נאלץ לרוקן את מכלי הדלק מעל הים כדי לנחות נחיתת חרום בשדה התעופה בן-גוריון. אף על פי שהוחלט על סגירת המטמנה כבר בשנת 1993, רק באוגוסט 1998 הופסקה קבורת הפסולת במקום. ביום הסגירה היה גובהו של ההר 60 מטרים מקרקעיתו ו-80 מטרים מעל פני הים. מעריכים כי לאורך השנים נקברו בו 20 מיליון מטרים מעוקבים של פסולת.
בנוסף לנזקים הנראים ממשיך ההר גם להזיק לסביבה. הנוזלים שנוצרו מהזבל ממשיכים לחלחל לנחל האיילון הסמוך. על אף שלא תוכנן מראש הסתבר כי האתר נבנה על קרקע המכילה חרסיות רבות ואטומה למים. מסיבה זו משערים כי הוא אינו אחראי לזיהום מי תהום מתחתיו. מאידך, ערימות פסולת גדולות, שגלשו מההר אל הנחלים סביבו גרמו לזיהום תוואי האיילון. כמו כן, ממשיך ההר לפלוט גז מתאן וצופים שהוא ימשיך בכך ב-15 השנים הבאות.
תוכנית פארק איילון [עריכה]
ביוני 2002, לאחר שנתיים של דיונים הופקדה תוכנית מתאר איילון עבור הפארק, ושנתיים אחר כך, בנובמבר 2004 היא אושרה. התוכנית חלה על שטח של כ-8000 דונם הכוללים שטחי פארק דרום שבתל אביב, אדמות חקלאיות השייכות לבית הספר החקלאי מקווה ישראל, מזבלת חירייה ושטחים חקלאיים שונים. באישור התוכנית הוחלט שלא להקצות שטחים ממנה לבנייה למגורים, למרות שהיו גורמים כמו משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, אשר גרסו שזאת הדרך הטובה ביותר לגייס מימון להקמת הפארק[2].
באפריל 2005 החליטה ממשלת ישראל, בהחלטה 3562 על השתתפות תקציב המדינה בפיתוח הפארק למשך חמש השנים ביחס של שקל תקציב מול שקל תרומה, עד לתקרה של 10 מיליון ש"ח בשנה, ובנובמבר 2005 החליטה על הקמת חברה ממשלתית מנהלת לפארק איילון, אשר תפקידה לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון. הוחלט שתקציב הפארק יתנהל כמשק כספי סגור שיתבסס על תרומות, עיזבונות, מתנות, מענקים, הקצבות מתקציב המדינה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים דן לתברואה, וכן מהכנסות ממיזמים ההולמים את אופי הפארק, בהתאם לתכניות החלות על שטח הפארק[3].
אתרים בפארק [עריכה]
פארק המיחזור חיריה [עריכה]
מאז הפסקת פעילות אתר חירייה כמזבלה הוחלט להפוך את האתר למרגלות ההר למרכז שינוע ומחזור אשפה, על שטח של 600 דונם.
בתחנת מעבר, הממוקמת בצמוד למדרון המזרחי של האתר, נקלטת מדי יום אשפת אזור גוש דן (כ-2,700 טון) מהמשאיות העירוניות הקטנות של הרשויות המקומיות בבור המיועד לכך. הפסולת נדחסת על ידי טרקטורים, ומועמסת על משאיות ענק המשנעות אותו לאתר ההטמנה "גני הדס" הנמצא מדרום לבאר שבע, כ-100 ק"מ דרומית לחירייה, ולאתר דודאים הנמצא מצפון מערב לבאר שבע.
בשנת 2000 התחילה בחירייה פעילות של מיחזור גזם, שמטרתה לצמצם כמויות פסולת המועברות להטמנה ולעמוד בתקנות המחזור. פסולת הגזם עוברת קיצוץ במכונת גריסה ומועברת לאחר מכן למתקני קומפוסט ולחיפוי קרקע בפארקים ובחקלאות.
בשנת 2001 פרסם איגוד ערים דן לתברואה בקשה לקבלת מידע לטכנולוגיות חלופיות לטיפול בפסולת גוש דן. בסוף שנת 2001, נחתם הסכם עם חברת "חץ אקולוגיה" להקמת מתקן ניסיוני לטיפול ביולוגי בפסולת. המתקן הוקם והחל לעבוד בסוף שנת 2002. המתקן קולט פסולת בלתי ממוינת במקור, וממיין אותה באופן מכני להוצאת חומרים בלתי פריקים אורגנית. החומר האורגני עובר גריסה, ופרוק בראקטורים לביוגז ולמים. הביוגז ישמש להפקת אנרגיה ירוקה (גנרטורים להפקת חשמל).
כחלק מהסבת האתר לפארק תעשיות מחזור, החלה לפעול באתר מפעל לטיפול ומחזור פסולת בניין. זהו המפעל הראשון מסוגו בישראל והוא מעניק שירות לקבלנים מתחום הבנייה. תוצרי המפעל הם סוגי אגרגטים, חומרי מילוי ומתכות אשר מופנים כיום ברובם לעבר פארק אריאל שרון העתידי.
בשנת 2002 החלה הפרדה של פסולת שווקים בתל אביב, והפנייתה למתקן קומפוסט. במקביל, נבחן פיילוט של הפרדת פסולת במקור לזרם יבש ורטוב בשתי שכונות בתל אביב. פסולת זו, בנוסף לפסולת אורגנית נקייה שמקורה בשווקים, במטבחי צה"ל ובמלונות, תטופל במתקן קומפוסט.
איגוד ערים דן לתברואה בראשותו של עו"ד דורון ספיר, החל בהכנת תכנון פארק המחזור, ובתכנון שיקום ההר, לבחירת חלופה מאושרת שתהפוך את הר הפסולת לפארק כחלק מפארק איילון. במהלך השנים האחרונות מגיעות לחירייה קבוצות מבקרים, תלמידי בתי ספר, סטודנטים, חיילים, מורים ואנשי מקצוע לסיורים מודרכים. ב-23 באוקטובר 2007 נפתח באתר המרכז לחינוך סביבתי. כחלק מרכזי בחזון איגוד ערים אזור דן לתברואה המוקדש לחינוך סביבתי, לעידוד מיחזור וצמצום כמויות הפסולת, החליט האיגוד להקים את המרכז הגדול בישראל לחינוך ולהסברה בנושאי פסולת ומיחזור. המרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה, ממוקם במבנה ההיסטורי של מפעל הקומפוסט הראשון בישראל, אשר שופץ במיוחד לצורך זה. מאז הקמתו ועד היום ביקרו במקום למעלה מחצי מיליון מבקרים מהארץ ומרחבי העולם.
במקום מופעל "קפה חיריה", מיזם חברתי שהוקם על ידי איגוד ערים דן לתברואה בשיתוף ציונות 2000, עמותת ידידי פארק אריאל שרון והיחידה לקידום נוער של עיריית רמת גן. העבודה בקפה נעשית על ידי בני נוער בסיכון במטרה להחזירם לחיים נורמטיביים. בית הקפה פועל באופן "ירוק" שבא לידי ביטוי בין השאר בצמצום פסולת, במיחזור, בשימוש בכלים רב פעמיים או מתכלים ובהחזקת קומפוסט.
בנוסף נפרשה על ההר מערכת לאיסוף גז מתאן, שנפלט כתוצאה מהתפרקות הזבל והגז ינוצל להפקת חשמל לשימוש פנימי. משרד הפנים הודיע ב-10 במאי 2010 כי רשות הרישוי במחוז תל אביב העניקה היתר לביצוע עבודות בשטח המשתרע על פני 200 דונם, ואשר יאפשרו את פתיחתו לקהל של הר הפסולת. במסגרת העבודות המתוכננות להסתיים בסוף שנת 2010 מורחבים אפיקי הנחלים הזורמים מהתל, נסללים שבילי עליה אליו ועליו וניטעים עצים[4].
בני ברק הקדומה [עריכה]
בני ברק הקדומה הייתה ישוב פלשתי בתקופת הברזל, ימי בית ראשון, ויישוב יהודי בשלהי תקופת בית שני. יש המזהים את מיקומה בתל שנמצא בפינה הדרום מערבית של מחלף מסובים, דרומית לרמת גן בשטחו של פארק איילון. שמו של המחלף אף בא מן הקטע הבא בהגדה של פסח: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק"
נחל איילון [עריכה]
 |
ערך מורחב – נחל איילון |
נחל איילון מתחיל את זרימתו ליד רמאללה וזורם לאורך 50 קילומטר עד שהוא פוגש בנחל הירקון ליד פארק הירקון (בין מחלף ההלכה למחלף רוקח בנתיבי איילון). לנחל אגן ניקוז של 815 קילומטרים רבועים. אל הנחל מתנקזים נחלים גדולים אחרים כמו נחל גזר, בית עריף, נחל נטוף ונחל שפירים (שמתמזג לתוך נחל איילון בשטח הפארק, אחרי הר הזבל). הנחל הוא בעיקרו נחל אכזב ורוב הזרימה בו היא ניקוז של מי שיטפונות.
הנחל נכנס לפארק בקצהו המזרחי, מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא נהפך לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. בין כבישים 412 ל-1 עובר הנחל באפיק שקט פסטורלי ונקי יחסית.
הנחל הזדהם קשות כתוצאה ממים מזוהמים שזרמו מהר הזבל. וכן מהתמוטטות של חלק מההר לתוך הנחל, דבר שגרם להטיית ערוץ הנחל.
אגם ההצפה של נחל איילון [עריכה]
מכיוון שנחל איילון מנקז מי שיטפונות הוא מתמודד עם אירועים שבהם זורמת כמות מאוד גדולה של מים במורד הנחל. כאשר הנחל לא מצליח לנקז את כל המים, עקב עבודות פיתוח או בגלל שיטפון גדול במיוחד, מתרחשות הצפות ששוטפות את נתיבי איילון ומסכנות אף את נמל התעופה בן-גוריון.
כדי לפתור בעיה זו מוצע להקים בקצה המערבי של הפארק אזור הצפה שיקלוט את מי השיטפונות העודפים באירוע חריג. משרדי הממשלה מנסים להיערך לאירוע הצפה חמור שאמור לקרות כל 50 עד 100 שנה ואמור להזרים 550 קוב לשנייה. לשם השוואה, באירועים חריגים הקורים בממוצע אחת ל-10 שנים זורמים בנחל כ-250 קוב לשנייה. אירועים כאלו התרחשו בחורף 1991/2 ובחורף 2000/1 וגרמו להצפת נתיבי איילון והשכונות הדרומיות של תל אביב.
הקמת אגם הניקוז תאפשר אף להקטין את תעלת האיילון ולאפשר הוספת מסילת רכבת רביעית בנתיבי איילון.
חוות שלם [עריכה]
|
ערך מורחב – חוות שלם |
אחד השטחים הנכללים בתוכנית הפארק נקרא חוות שלם, לעתים חוות הזרע, זהו שטח של חווה חקלאית בדרום תל אביב בקרבת שכונת כפר שלם. בשטח זה מתוכנן לקום אמפיתיאטרון.
סירוב חברת "הזרע" לפנות את חוות שלם [עריכה]
במשך עשרות שנים חכרה חברת "הזרע" ממינהל מקרקעי ישראל שטח של כ-1,000 דונם לצרכים חקלאיים. בשטח פעלה בעבר חווה חקלאית, היא חוות שלם. חברת "הזרע" ביקשה לקדם תכניות נדל"ן שונות להקמת שכונת מגורים בשטח החקלאי שהוחכר לה. תקופת החכירה הסתיימה בשנות ה-80, אולם המינהל לא פעל לסילוק החברה מהשטח, ובמקום זאת האריך רטרואקטיבית את חוזי החכירה של חברת הזרע, חתם עמה על הסכם הרשאה לתכנון וקידם שינוי ייעוד של הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה.
עם התקדמות התכניות להקמת פארק איילון, טענה חברת הזרע כי הדרך היחידה לממן את הקמת הפארק היא באמצעות נדל"ן – הקמת שכונה של 10,000 דירות בשטח החווה. תכניותיה קודמו על ידי שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט, אך נתקלו בהתנגדות חריפה של הארגונים הירוקים ושל חבר-הכנסת עמרי שרון[5]. בנובמבר 2004, לאחר התערבות ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אושרה תוכנית להקמת פארק איילון ללא שטחי נדל"ן. תוכנית זאת אושרה בממשלה באפריל 2005, והמינהל הבטיח להפוך את מדיניותו הקודמת. לכן בשנת 2006 דרש כבר מחברת הזרע לפנות את השטח, אך זאת סירבה לכך. תחת זאת, פנתה לבית המשפט בדרישה למנוע את פינויה מהשטח[6], והמינהל הגיש כנגדה תביעה לסילוק יד[7].
בעקבות פרשת הולילנד, עלו חשדות כי בכירים בחברת הנדל"ן פולאר השקעות, בעלת השליטה בחברת הזרע, קידמו את ענייניה באמצעות מתן שוחד כדי לקדם את יוזמתם להקמת שכונה בשטח החקלאי. חשדות אלו הבשילו לאחרונה[דרושה הבהרה] להכנת כתב אישום כנגד המעורבים בפרשה[8].
בהתאם לחשדות, נתנו אביגדור קלנר, יו"ר פולאר השקעות דאז, ארנון ברודנר, מנכ"ל פולאר נדל"ן דאז, ואמנון ספרן, הממונה על אגף התקציבים באוצר לשעבר ומנכ"ל חברות הנדל"ן מקבוצת פולאר, שוחד ליעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, ולאהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז. על פי החשד, ניתן שוחד בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח, ובתמורה חודשו חוזי חכירה רטרואקטיבית, שונה ייעוד הקרקעות, ובצועו פעולות החזרה ומכירה של הקרקעות. כמו כן, נחשד כי אולמרט ניסה לסייע לקלנר להפשיר את הקרקעות החקלאיות לבנייה.
לקריאה נוספת [עריכה]
- מרטין וייל, חירייה: על צחנה ויופי, יומן אישי, הוצאת עם עובד, 2010.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- חירייה, האתר הרשמי
- פארק אריאל שרון, האתר הרשמי
- מפת השבילים הקיימים בפארק איילון - מתוך המשרד לאיכות הסביבה.
- אתר איגוד ערים דן, תברואה וסילוק אשפה - הגוף האחראי על שטח הפארק. האתר מכיל מפות שבילים של פארק איילון.
- טיול בפארק אריאל שרון - מתוך אתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
- יובל קרני, ניחוח של הצלחה כתבה ב-ynet
- מיכל מרגליות, הפארק על הר הזבל: פרויקט שיקום חירייה קיבל היתר בנייה כתבה ב-גלובס
- דו"ח מנהל התכנון במשרד הפנים על אזור נחל האיילון - כולל סקר נרחב ומפורט על אגן הנחל.
- "מזבלת חיריה - האיום האמיתי" - מאמר משנת 1998 על נזקי הר הזבל.
- אילה בלופולסקי, חזון פארק איילון ב"ירוק ברשת"
- תמונות עדכניות וסקירה מרחבית באתר רשימות, 10/09.
- ליאת לב, פח אשפה שהפך לשמורת טבע, באתר וואלה!, 13 ביולי 2011
- נתיב נחמני, אוסקר לאשפה: ריח הניצחון של חירייה, באתר nrg מעריב, 2 בדצמבר 2011
- נטע אחיטוב: סנטרל פארק חיריה: הר הזבל הפך לריאה הירוקה של גוש דן, 11.6.12, Xnet
- הר חירייה - יש חיים בזבל
הערות שוליים [עריכה]
- ^ השופט ברנזון נפגש לשיחה עם א. שכטר על מזבלת חיריה, דבר, 30 בספטמבר 1964
- ^ בג"ץ 3017/05, סעיף 40
- ^ בג"ץ 3017/05
- ^ אושרה הקמת פארק אריאל שרון בחירייה
- ^ צפריר רינת, על התוכנית להקמת פארק איילון, באתר הארץ, 25/11/04
- ^ חברת הזרע מסרבת לפנות אדמות המיועדות לפארק על שם אריאל שרון, באתר הארץ, 19/04/10
- ^ המינהל יגיש תביעה לסילוק יד נגד חברת הזרע המחזיקה שטח בפארק חירייה, באתר כלכליסט, 31/08/2010
- ^ הפרקליטות: אולמרט וזקן קיבלו שוחד במטרה לקדם את ענייני חברת הזרע, באתר TheMarker, 15.03.2011
