פארק אריאל שרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פארק איילון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חירייה" מפנה לכאן. לערך העוסק בכפר ערבי שנחרב במלחמת העצמאות, ראו אל-ח'ירייה.
דגם של הפארק העתידי לפי תכנון האדריכל פטר לאץ

פארק איילון ע"ש אריאל שרון הוא שטח פתוח המצוי בשטח גלילי לאורך נחל איילון בקטע שבין נמל תעופה בן-גוריון לנתיבי איילון. השטח תחום מצפון על ידי אור יהודה, רמת גן ותל אביב-יפו ומדרום על ידי כביש 1, אזור ומקוה ישראל. לפי תוכניות הממשלה אמור שטח זה להפוך לפארק ובצידו אזור שיוקדש למיחזור. האתר הבולט ביותר בשטח הפארק העתידי הוא הר הזבל, וכן נכללת בו חוות שלם, ויש בשטח שבילים המאפשרים טיולים רגליים ובאמצעות אופניים.

בשנת 2007, אחרי שקיעתו של אריאל שרון בתרדמת, החליטה ועדת השמות לקרוא לו גם פארק אריאל שרון כהוקרה על תרומתו להקמת הפארק. לשם הקמת הפארק הוקמה חברה ממשלתית בשם "החברה הממשלתית פארק אריאל שרון (איילון) בע"מ".

האזור קרוי גם חירייה על שם הכפר הערבי אל חירייה ששכן על בני ברק הקדומה ליד מחלף מסובים עד מלחמת העצמאות.

הפארק זכה בפרס העיצוב הירוק בקטגוריית אדריכלות נוף של המרכז האירופי לאדריכלות לשנת 2010.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק וסביבותיו
מרפסת התצפית על הר הפסולת בפארק אריאל שרון
הר הזבל חיריה וחלקו המזרחי של פארק איילון
נוף מחיריה לכיוון גוש דן
דרום-מערב פארק איילון ונחל איילון
תצפית מהר הפסולת: נחל שפירים משמאל, מתחבר עם נחל איילון מימין
משאיות אשפה נכנסות למתקן הסילוק
איסוף אשפה בחיריה

בין השנים 1952 ל-1998 רשויות מקומיות בגוש דן פינו את הפסולת שלהן לשטח שנמצא בין נחל איילון לנחל שפירים סמוך לכביש 4 (גהה). המקום שימש כאס"פ - אתר סילוק פסולת. הוא משתרע על שטח של 450,000 מטר רבוע. האתר שירת שלוש עשרה ערים ורשויות מקומיות וכן בתי חולים ומחנות צבא סמוכים.

עם השנים גבהה ערמת האשפה לגובה עשרות מטרים. ההר יצר מפגעים סביבתיים חמורים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 התפשטו שרפות רבות בהר כתוצאה מתסיסת הזבל ופליטת גז מתאן[1]. בעיה זו נפתרה על ידי כיסוי האשפה בכמויות גדולות של אדמה. אולם, גם אדמה זו לא מנעה את פליטת הריחות הרעים שהיו מפגע משמעותי, במיוחד ביישוב אזור.

אולם, המפגעים שקידמו יותר מכל את סגירת האתר היו דווקא גובהו והציפורים שנמשכו לפסולת האורגנית. הציפורים שסבבו בגובה כה רב הפריעו לנתיב הנחיתה של המטוסים בנמל התעופה בן-גוריון. הסכנה שציפור תחדור למנוע של מטוס נוחת הייתה סכנה ממשית ואף קרו מספר אירועים כאלו שהסתיימו ללא נפגעים, בהם תאונה בה נכנסה ציפור למנועי מטוס שהמריא וגרמה להשבתת המנוע. הטייס נאלץ לרוקן את מכלי הדלק מעל הים כדי לנחות נחיתת חרום בשדה התעופה בן-גוריון. אף על פי שהוחלט על סגירת המטמנה כבר בשנת 1993, רק באוגוסט 1998 הופסקה קבורת הפסולת במקום. ביום הסגירה היה גובהו של ההר 60 מטרים מקרקעיתו ו-80 מטרים מעל פני הים. מעריכים כי לאורך השנים נקברו בו 20 מיליון מטרים מעוקבים של פסולת.

בנוסף לנזקים הנראים ממשיך ההר גם להזיק לסביבה. הנוזלים שנוצרו מהזבל ממשיכים לחלחל לנחל האיילון הסמוך. על אף שלא תוכנן מראש הסתבר כי האתר נבנה על קרקע המכילה חרסיות רבות ואטומה למים. מסיבה זו משערים כי הוא אינו אחראי לזיהום מי תהום מתחתיו. מאידך, ערימות פסולת גדולות, שגלשו מההר אל הנחלים סביבו גרמו לזיהום תוואי האיילון. כמו כן, ממשיך ההר לפלוט גז מתאן וצופים שהוא ימשיך בכך ב-15 השנים הבאות.

תוכנית פארק איילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2002, לאחר שנתיים של דיונים הופקדה תוכנית מתאר איילון עבור הפארק, ושנתיים אחר כך, בנובמבר 2004 היא אושרה. התוכנית חלה על שטח של כ-8000 דונם הכוללים שטחי פארק דרום שבתל אביב, אדמות חקלאיות השייכות לבית הספר החקלאי מקווה ישראל, מזבלת חירייה ושטחים חקלאיים שונים. באישור התוכנית הוחלט שלא להקצות שטחים ממנה לבנייה למגורים, למרות שהיו גורמים כמו משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, אשר גרסו שזאת הדרך הטובה ביותר לגייס מימון להקמת הפארק‏[2].

באפריל 2005 החליטה ממשלת ישראל, בהחלטה 3562 על השתתפות תקציב המדינה בפיתוח הפארק למשך חמש השנים ביחס של שקל תקציב מול שקל תרומה, עד לתקרה של 10 מיליון ש"ח בשנה, ובנובמבר 2005 החליטה על הקמת חברה ממשלתית מנהלת לפארק איילון, אשר תפקידה לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון. הוחלט שתקציב הפארק יתנהל כמשק כספי סגור שיתבסס על תרומות, עיזבונות, מתנות, מענקים, הקצבות מתקציב המדינה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים דן לתברואה, וכן מהכנסות ממיזמים ההולמים את אופי הפארק, בהתאם לתוכניות החלות על שטח הפארק‏[3].

בשנת 2007 הוחלט לקרוא לפארק על שם ראש הממשלה אריאל שרון בטקס ממלכתי שנערך על ההר בנוכחות ראש הממשלה אהוד אולמרט.

אתרים בפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק המיחזור חיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הפסקת פעילות אתר חירייה כמזבלה הוחלט להפוך את האתר למרגלות ההר למרכז שינוע ומחזור אשפה, על שטח של 600 דונם.

בתחנת מעבר, הממוקמת בצמוד למדרון המזרחי של האתר, נקלטת מדי יום אשפת אזור גוש דן (מעל 3,000 טון) מהמשאיות העירוניות הקטנות של הרשויות המקומיות בבור המיועד לכך. הפסולת נדחסת על ידי טרקטורים, ומועמסת על משאיות ענק המשנעות אותו לאתר ההטמנה גני הדס הנמצא מצפון מערב לבאר שבע, כ-100 ק"מ דרומית לחירייה.

בשנת 2000 התחילה בחירייה פעילות של מיחזור גזם, שמטרתה לצמצם כמויות פסולת המועברות להטמנה ולעמוד בתקנות המחזור. פסולת הגזם עוברת קיצוץ במכונת גריסה ומועברת לאחר מכן למתקני קומפוסט ולחיפוי קרקע בפארקים ובחקלאות.

בשנת 2001 פרסם איגוד ערים דן לתברואה בקשה לקבלת מידע לטכנולוגיות חלופיות לטיפול בפסולת גוש דן. בסוף שנת 2001, נחתם הסכם עם חברת "חץ אקולוגיה" להקמת מתקן ניסיוני לטיפול ביולוגי בפסולת. המתקן הוקם והחל לעבוד בסוף שנת 2002. המתקן קלט בתחילת דרכו פסולת בלתי ממוינת במקור, וכיום מהווה פתרון קצה לפסולת המופרדת במקור (זרם יבש ורטוב) של הרשויות באזור ורשויות נוספות. המתקן ממיין אותה באופן מכני להוצאת חומרים בלתי פריקים אורגנית. מפאזה זאת מחולצים חומרים ברי מחזור (קרטון, פלסטיק, מתכת וכו'...). החומר האורגני עובר גריסה, ופרוק בראקטורים לבוצה (שנשלחת לקומפוסטציה), ביוגז ולמים. הביוגז ישמש להפקת אנרגיה "ירוקה" (גנרטורים להפקת חשמל).

כחלק מהסבת האתר לפארק תעשיות מחזור, החל לפעול באתר מפעל לטיפול ומחזור פסולת בניין. זהו המפעל הראשון מסוגו בישראל והוא מעניק שירות לקבלנים מתחום הבנייה. תוצרי המפעל הם סוגי אגרגטים, חומרי מילוי ומתכות אשר מופנים כיום ברובם לעבר פארק אריאל שרון העתידי ואתרי בנייה נוספים.

איגוד ערים דן לתברואה בראשותו של עו"ד דורון ספיר, החל בהכנת תכנון פארק המחזור, ובתכנון שיקום ההר, לבחירת חלופה מאושרת שתהפוך את הר הפסולת לפארק כחלק מפארק איילון. במהלך השנים האחרונות מגיעות לחירייה קבוצות מבקרים, תלמידי בתי ספר, סטודנטים, חיילים, מורים ואנשי מקצוע לסיורים מודרכים. ב-23 באוקטובר 2007 נפתח באתר המרכז לחינוך סביבתי. כחלק מרכזי בחזון איגוד ערים אזור דן לתברואה המוקדש לחינוך סביבתי, לעידוד מיחזור וצמצום כמויות הפסולת, החליט האיגוד להקים את המרכז הגדול בישראל לחינוך ולהסברה בנושאי פסולת ומיחזור. המרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה, ממוקם במבנה ההיסטורי של מפעל הקומפוסט הראשון בישראל, אשר שופץ במיוחד לצורך זה. למרכז, שבימים אלו משודרג ומשופץ (יולי 2013), מגיעים כ-125,000 מבקרים בשנה מהארץ ומרחבי העולם.

במקום מופעל "קפה חיריה", מיזם חברתי שהוקם על ידי איגוד ערים דן לתברואה בשיתוף ציונות 2000, עמותת ידידי פארק אריאל שרון והיחידה לקידום נוער של עיריית רמת גן. העבודה בקפה נעשית על ידי בני נוער בסיכון במטרה להחזירם לחיים נורמטיביים. בית הקפה פועל על בסיס עקרונות סביבתיים הבאים לידי ביטוי בין השאר בצמצום פסולת, במיחזור, בשימוש בכלים רב פעמיים או מתכלים ובהחזקת קומפוסט.

בנוסף פרוסה על ההר מערכת של 84 בארות קידוח לאיסוף גז מתאן, הנפלט כתוצאה מהתפרקות האשפה הקבורה בהר. הגז מספק את האנרגיה של מפעל "אופיס טקסטיל" באזור, על חשבון דלקים מזהמים. פרויקט זה זכה להכרה של האו"ם כחלק מהמנגנון להפחתת פליטות (CDM) עליו הוכרז בוועידת קיוטו ב-1996.

פארק המיחזור שהיה בעבר מתחם הכניסה הראשית אל האתר מכיוון כביש 4 בסמוך אל מחלף גנות ובו היה גם חניון משאיות האשפה ומרכז השטיפה שלהם משמש כיום את פארק המיחזור.

בני ברק הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ברק הקדומה הייתה ישוב פלשתי בתקופת הברזל, ימי בית ראשון, ויישוב יהודי בשלהי תקופת בית שני. יש המזהים את מיקומה בתל שנמצא בפינה הדרום מערבית של מחלף מסובים, דרומית לרמת גן בשטחו של פארק איילון. שמו של המחלף אף בא מן הקטע הבא בהגדה של פסח: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק"

נחל איילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נחל איילון

נחל איילון מתחיל את זרימתו ליד רמאללה וזורם לאורך 50 קילומטר עד שהוא פוגש בנחל הירקון ליד פארק הירקון (בין מחלף ההלכה למחלף רוקח בנתיבי איילון). לנחל אגן ניקוז של 815 קילומטרים רבועים. אל הנחל מתנקזים נחלים גדולים אחרים כמו נחל גזר, בית עריף, נחל נטוף ונחל שפירים (שמתמזג לתוך נחל איילון בשטח הפארק, אחרי הר הזבל). הנחל הוא בעיקרו נחל אכזב ורוב הזרימה בו היא ניקוז של מי שיטפונות.

הנחל נכנס לפארק בקצהו המזרחי, מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו עד שהוא נהפך לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. בין כבישים 412 ל-1 עובר הנחל באפיק שקט פסטורלי ונקי יחסית.

הנחל הזדהם קשות כתוצאה ממים מזוהמים שזרמו מהר הזבל. וכן מהתמוטטות של חלק מההר לתוך הנחל, דבר שגרם להטיית ערוץ הנחל.

אגם ההצפה של נחל איילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שנחל איילון מנקז מי שיטפונות הוא מתמודד עם אירועים שבהם זורמת כמות מאוד גדולה של מים במורד הנחל. כאשר הנחל לא מצליח לנקז את כל המים, עקב עבודות פיתוח או בגלל שיטפון גדול במיוחד, מתרחשות הצפות ששוטפות את נתיבי איילון ומסכנות אף את נמל התעופה בן-גוריון.

כדי לפתור בעיה זו מוצע להקים בקצה המערבי של הפארק אזור הצפה שיקלוט את מי השיטפונות העודפים באירוע חריג. משרדי הממשלה מנסים להיערך לאירוע הצפה חמור שאמור לקרות כל 50 עד 100 שנה ואמור להזרים 550 קוב לשנייה. לשם השוואה, באירועים חריגים הקורים בממוצע אחת ל-10 שנים זורמים בנחל כ-250 קוב לשנייה. אירועים כאלו התרחשו בחורף 1991/2, 2000/1 ובחורף 2012/3 וגרמו להצפת נתיבי איילון ולשיבושים בתנועות המכוניות והרכבות, ולהצפת השכונות הדרומיות של תל אביב.

הקמת אגם הניקוז תאפשר אף להקטין את תעלת האיילון ולאפשר הוספת מסילת רכבת רביעית בנתיבי איילון.

חוות שלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוות שלם

אחד השטחים הנכללים בתוכנית הפארק נקרא חוות שלם, לעתים חוות הזרע, זהו שטח של חווה חקלאית בדרום תל אביב בקרבת שכונת כפר שלם. בשטח זה מתוכנן לקום אמפיתיאטרון.

סירוב חברת "הזרע" לפנות את חוות שלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים חכרה חברת "הזרע" ממינהל מקרקעי ישראל שטח של כ-1,000 דונם לצרכים חקלאיים. בשטח פעלה בעבר חווה חקלאית, היא חוות שלם. חברת "הזרע" ביקשה לקדם תוכניות נדל"ן שונות להקמת שכונת מגורים בשטח החקלאי שהוחכר לה. תקופת החכירה הסתיימה בשנות ה-80, אולם המינהל לא פעל לסילוק החברה מהשטח, ובמקום זאת האריך רטרואקטיבית את חוזי החכירה של חברת הזרע, חתם עמה על הסכם הרשאה לתכנון וקידם שינוי ייעוד של הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה.

עם התקדמות התוכניות להקמת פארק איילון, טענה חברת הזרע כי הדרך היחידה לממן את הקמת הפארק היא באמצעות נדל"ן – הקמת שכונה של 10,000 דירות בשטח החווה. תוכניותיה קודמו על ידי שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט, אך נתקלו בהתנגדות חריפה של הארגונים הירוקים ושל חבר-הכנסת עמרי שרון[4]. בנובמבר 2004, לאחר התערבות ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אושרה תוכנית להקמת פארק איילון ללא שטחי נדל"ן. תוכנית זאת אושרה בממשלה באפריל 2005, והמינהל הבטיח להפוך את מדיניותו הקודמת. לכן בשנת 2006 דרש כבר מחברת הזרע לפנות את השטח, אך זאת סירבה לכך. תחת זאת, פנתה לבית המשפט בדרישה למנוע את פינויה מהשטח‏[5], והמינהל הגיש כנגדה תביעה לסילוק יד‏[6].

בעקבות פרשת הולילנד, עלו חשדות כי בכירים בחברת הנדל"ן פולאר השקעות, בעלת השליטה בחברת הזרע, קידמו את ענייניה באמצעות מתן שוחד כדי לקדם את יוזמתם להקמת שכונה בשטח החקלאי. חשדות אלו הבשילו לאחרונה[דרושה הבהרה] להכנת כתב אישום כנגד המעורבים בפרשה‏[7].

בהתאם לחשדות, נתנו אביגדור קלנר, יו"ר פולאר השקעות דאז, ארנון ברודנר, מנכ"ל פולאר נדל"ן דאז, ואמנון ספרן, הממונה על אגף התקציבים באוצר לשעבר ומנכ"ל חברות הנדל"ן מקבוצת פולאר, שוחד ליעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, ולאהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז. על פי החשד, ניתן שוחד בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח, ובתמורה חודשו חוזי חכירה רטרואקטיבית, שונה ייעוד הקרקעות, ובצועו פעולות החזרה ומכירה של הקרקעות. כמו כן, נחשד כי אולמרט ניסה לסייע לקלנר להפשיר את הקרקעות החקלאיות לבנייה.

בסופו של דבר, חתמה המדינה בשנת 2012 על הסכם עם חברת "הזרע", לפיו המתחם יפונה תמורת 19.8 מיליון ש"ח‏[8]. שטח החווה עתיד להיות חלק מפארק אריאל שרון. בתי המגורים ישופצו, ויהיו חלק ממרכז המבקרים של הפארק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פארק אריאל שרון בוויקישיתוף

קואורדינטות: 32°01′50″N 34°49′17″E / 32.03056288135799°N 34.82125282287598°E / 32.03056288135799; 34.82125282287598

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]