פביאן קנצ'לארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פביאן קנצ'לארה
פביאן קנצ'לארה
תאריך לידה 18 במרץ 1981
מקום לידה שווייץ Civil Ensign of Switzerland.svg
תחום כביש
התמחות מרוצים נגד השעון/מרוצים חד-יומיים
קבוצה נוכחית קבוצת טרק
קבוצות עבר מאפיי (2001-2002)
פאסה בורטולו (2003-2005)
CSC/Saxo Bank ‏(2006-2010)
לאופרד-טרק (2011)
הישגי שיא Civil Ensign of Switzerland.svg אלוף שווייץ נגד השעון (2002, 2004, 2005, 2006, 2007, 2008, 2009)

Jersey rainbow.svg‏ אלוף העולם נגד השעון (2006, 2007, 2009, 2010)
4 שלבים בטור דה פראנס
פריז - רובא (2006, 2010, 2013)
מילאנו - סן רמו (2008)
טירני - אדריאטי (2008)
רונדה ון פלנדרן (2010, 2013, 2014)
הטור של שווייץ (2009)

מאזן מדליות
מתחרה עבור Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ
המשחקים האולימפיים
זהב בייג'ינג 2008 מרוץ נגד השעון
ארד בייג'ינג 2008 מרוץ הכביש
אליפות העולם
זהב זלצבורג 2006 מרוץ נגד השעון
זהב שטוטגרט 2007 מרוץ נגד השעון
זהב מנדריזיו 2009 מרוץ נגד השעון
זהב ג'ילונג 2010 מרוץ נגד השעון
ארד ורונה 2004 מרוץ נגד השעון
ארד מדריד 2005 מרוץ נגד השעון

פביאן קנצ'לארה (Fabian Cancellara; נולד ב-18 במרץ 1981) הוא רוכב אופניים שווייצרי, הרוכב עבור קבוצת טרק (Trek Factory Racing) מהסבב המקצועני של ה-UCI. קנצ'לארה מצטיין במרוצים נגד השעון ובמרוצים חד-יומיים. הוא ניצח באליפות העולם נגד השעון ארבע פעמים, וכמו כן זכה במדליית זהב אולימפית. במהלך הקריירה שלו הוא ניצח במרוצים הקלאסיים: פריז - רובא (שלוש פעמים) וברונדה ון פלנדרן (שלוש פעמים), מילאנו - סן רמו ושבעה קטעים בטור דה פראנס. נכון ל-2013 קנצ'לארה הוא הרוכב הפעיל היחידי שניצח ב-3 מתוך חמשת המרוצים המכונים חמשת המונומנטים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פביאן קנצ'לארה נולד בעיירה ווהלן ביי ברן שבקנטון ברן להורים שמוצאם מדרום איטליה. כילד, עסק תחילה בסקי קרוס קאנטרי ורק בגיל 13 החל לפתח עניין ברכיבת אופניים.[1] הוא התגלה ככישרון גדול כבר בגיל צעיר והרשים רבות במרוצים נגד השעון, והיה אחד מהנערים הבולטים בשווייץ ברכיבת אופניים.[2] הוא ניצח באליפות העולם לנוער במרוצים נגד השעון בשנים 1998 ו-1999, ובשנת 2000 בהיותו בן 19, סיים במקום השני באליפות העולם נגד השעון עד גיל 23. לאחר מכן הפך למקצוען והצטרף לקבוצת מאפיי-קוויק סטפ, שהייתה אחת מהקבוצות החזקות בעולם.

שנים ראשונות בקבוצת מאפיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנצ'לארה הצטרף למאפיי והפך לחבר בקבוצה ב-2001, כחלק מפרויקט קידום רוכבים צעירים בקבוצה. ניצחונו הראשון כמקצוען היה בפרולוג של הטור של רודוס, שבו ניצח גם בדירוג הכללי. בשנת 2002 מאפיי התפצלה לשתי קבוצות: הקבוצה העליונה שכללה 25 רוכבים, והקבוצה השנייה המיועדת לפיתוח רוכבים צעירים. קנצ'לארה הצטרף לקבוצת הצעירים, ומאמן הקבוצה אמר עליו שהוא "מיגל אינדוראין הבא".[3] גם בשנה זו הפגין קנצ'לארה יכולת מרשימה נגד השעון וניצח במספר מרוצים מסוג זה, ביניהם אליפות שווייץ נגד השעון.

2005-2003 בקבוצת פאסה בורטולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישת הספונסר של מאפיי בסוף שנת 2002, קנצ'לארה עבר לקבוצת פאסה בורטולו. מטרתו בעונת 2003 הייתה לשמש פועל עבור אלסנדרו פטאקי. בשנה זו ניצח בקטעי הפרולוג של הטור דה רומנדי והטור של שווייץ, כמו גם בקטע נגד השעון בטור של בלגיה. פריצתו של קנצ'לארה הגיעה בשנת 2004. בשנה זו סיים במקום הרביעי במרוץ החד-יומי היוקרתי פריז - רובא. קנצ'לארה אף ניצח בפרולוג של הטור דה פראנס לפני לאנס ארמסטרונג שסיים במקום השני, ולבש את החולצה הצהובה במשך שני שלבים.

ב-2005 היה קנצ'לארה מהמועמדים הבכירים לזכות במרוץ פריז - רובא, אך הוא סיים במקום השמיני בלבד, כמעט ארבע דקות אחרי המנצח טום בונן, בין היתר, בשל תקר בצמיג 46 קילומטרים לפני קו הסיום.[4] בהמשך אותה שנה השתתף באליפות העולם באופניים במדריד, וסיים במקום השלישי במרוץ נגד השעון. הוא ניצח בקטע נגד השעון בטור של לוקסמבורג בהמשך השנה, וסיים במקום השני הכללי עם אותו זמן כמו של המנצח, לאסלו בודרוגי.

2010-2006 בקבוצת CSC[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתיחת עונת המרוצים של 2006 עבר קנצ'לארה לקבוצת CSC. קנצ'לארה זכה במרוץ פריז - רובא של אותה שנה, לאחר שניצל בריחה של ולדימיר גוסב 17 קילומטר לסיום. תחילה נצמד אל גוסב ואז חלף על פניו ורכב בודד בתנוחת מרוץ נגד השעון עד הסיום. הוא הפך לשווייצרי השני בלבד שמנצח במרוץ, לאחר היירי סוטר שעשה זאת ב-1923. כמו כן, קנצ'לארה ניצח באותה שנה בטור של דנמרק, נוסף על ניצחונות בשני קטעים במרוץ. בסיום השנה הוא ניצח במרוץ נגד השעון באליפות העולם, שהתקיימה בזלצבורג.

בשנת 2007 ניצח קנצ'לארה בשלושה מרוצים נגד השעון בשווייץ בחודש יוני: קטעי הפרולוג ובקטע מספר 9 בטור של שווייץ, ואליפות שווייץ נגד השעון. ב-7 ביולי 2007 הוא ניצח בפרולוג של הטור דה פראנס, והקדים את אנדראס קלודן ב-13 שניות. הוא ניצח גם בקטע השלישי של הטור, לאחר פריצה מרשימה בשניות האחרונות של הקטע. קנצ'לארה שמר על החולצה הצהובה עד לקטע השביעי, שהיה הראשון בהרים. בספטמבר 2007 ניצח בפעם השנייה בקריירה שלו באליפות העולם נגד השעון, לאחר שהקדים ב-52 שניות את לאסלו בודרוגי.

ב-2008 פתח קנצ'לארה את העונה בשורת הצלחות כשניצח במרוץ החד-יומי, מונטה פאשי ארויקה ובמרוץ הקטעים טירני - אדריאטי, כולל ניצחון בקטע החמישי שלו. במרוץ הקלאסי מילאנו - סן רמו נקט קנצ'לארה בטקטיקה בה הוא משתמש פעמים רבות, בריחה אישית כקילומטר או שניים לפני קו הסיום, תוך ניצול כישוריו כרוכב מצטיין נגד השעון. הוא הצליח בטקטיקה זו וחצה את קו הסיום מטרים בודדים לפני קבוצת המאיצים שדלקה אחריו. במרוץ פריז - רובא של 2008 הוא סיים במקום השני, לאחר שנוצח במיאוץ הסיום בוולודרום ברובא על ידי טום בונן. הוא ניצח בשלושה קטעים וסיים במקום הראשון בדירוג הנקודות בטור של שווייץ. על אף שלא ניצח באף קטע בטור דה פראנס, הוא סיים במקום השני בקטע האחרון נגד השעון, אחרי סטפן שומאכר שנמצא מאוחר יותר כמשתמש בחומרים אסורים. שיאה של השנה מבחינתו של קנצ'לארה היה באולימפיאדת בייג'ינג. הוא זכה במדליית הארד במרוץ הכביש, לאחר שסיים שלישי אחרי סמואל סאנצ'ס ודווידה רבלין. מאוחר יותר הוא זכה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון, לאחר שהקדים את חברו לקבוצת CSC, גוסטב אריק לארסון.

ב-2009 ניצח קנצ'לארה בטור של שווייץ לאחר שניצח בשני הקטעים האישיים נגד השעון, הקטע הראשון והקטע התשיעי והאחרון. בטור דה פראנס של 2009 ניצח קנצ'לארה בפרולוג, ולבש את החולצה הצהובה במשך שישה קטעים כשהוא מקדים את אלברטו קונטדור ולאנס ארמסטרונג. בספטמבר 2009 ניצח בפעם השלישית בקריירה שלו באליפות העולם נגד השעון, שנערכה במנדריזיו שבשווייץ, לאחר שהקדים ב-1.27 דקות את גוסטב אריק לארסון.

בתחילת 2010 ניצח קנצ'לארה בטור של עומאן ובסוף מרץ ניצח במרוץ החד-יומי E3 Prijs Vlaanderen לאחר ששוב ברח בקילומטר האחרון וגבר על טום בונן וחואן אנטוניו פלצ'ה. שבוע לאחר מכן ניצח באופן מרשים ברונדה ון פלנדרן כשהקדים במעל לדקה את טום בונן. שבוע לאחר מכן, המשיך והפגין שליטה מוחלטת במרוץ פריז-רובא, ברח למועמדים המובילים 40 קילומטר לפני הסיום אותם רכב לבדו וניצח בפער של שתי דקות. בטור דה פראנס ניצח קנצ'לארה בפרולוג. בקטע מס' 2 במרוץ הוכיח קנצ'לארה את מנהיגותו ומעמדו העולה בדבוקה המקצוענית כשבמהלך הקטע בו החליקו רוכבים רבים ונפלו, רכב קנצ'לארה לקדמת הדבוקה כשהוא לבוש בחולצה הצהובה והכתיב קצב איטי מאוד שאיפשר לנופלים לשוב אל הדבוקה ומנע נפילות נוספות.[5] הוא ניצח גם בקטע נגד השעון בקטע ה-19 במרוץ. באליפות העולם נגד השעון, שנערכה בג'ילונג (אוסטרליה), ניצח קנצ'לארה והפך לרוכב הראשון שניצח בקטגוריה זו באליפות העולם ארבע פעמים.

2011 ואילך בקבוצת רדיושק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 עבר קנצ'לארה לרכוב בקבוצה החדשה ליאופרד-טרק. הוא סיים שני במרוץ מילאנו - סן רמו ובמרוץ E3 Prijs Vlaanderen, שנערך מספר ימים לאחר מכן, ניצח שנה שנייה ברציפות תוך שהוא מגלה עליונות מוחלטת על כל שאר הרוכבים, במידה כזו שכשרוכב העבר, יוהאן מוזיאו, התבטא בראיון לקראת הרונדה ון פלאנדרן, הוא תיאר את רמת הרוכבים: "קנצ'לארה - 3 כוכבים, בונן, הוסהובד ועוד כמה רוכבים - כוכב אחד".‏[6]. אולם, במרוץ עצמו, למרות שהפגין יכולת גבוהה מאוד, נכנע קנצ'לארה בסיום והגיע למקום השלישי, המאכזב מבחינתו. גם בפריז - רובא בו היה המועמד המוביל לניצחון, סיים קנצ'לארה רק במקום השני. במהלך המרוץ הוא החל בפרק זמן מסוים לרכוב בכוונה בצורה איטית כמחאה על צורת הרכיבה השלילית, לדעתו, של מתחריו. בהמשך השנה, התקשה להגיע להישגים שאפיינו אותו בעבר. בטור דה פראנס הוא סייע רבות לרוכבי קבוצתו, אנדי ופרנק שלק, אך הפסיד בקטע היחיד נגד השעון לטוני מרטין וגם באליפות העולם שנערכה בקופנהגן, הפסיד במרוץ נגד השעון למרטין וסיים שלישי (שני סיים ברדלי ויגינס). בסיום 2011 התפרקה קבוצת לאופרד-טרק וקנצ'לארה עבר, יחד עם מספר רוכבים בולטים מקבוצתו, לקבוצתו של יוהאן ברוינל, "רדיושק-ניסאן-טרק".

בתחילת עונת 2012 הראה קנצ'לארה כושר טוב. הוא ניצח (בפעם השנייה) במרוץ ה"סטראדה ביאנקה", מונטה פאשי ארויקה, ובקטע האישי נגד השעון במרוץ טירני-אדריאטי. במרוץ מילאנו-סן רמו הוא היה הרוכב החזק ביותר והצליח לברוח לשאר הרוכבים בירידה מהפוג'ו. אולם, האוסטרלי סיימון גראנס הצליח להצמד אליו וניצח אותו במאוץ אל קו הסיום. במרוצי האביב היה קנצ'לארה אחד המועמדים הבולטים, אולם, נפילה שלו באזור ההאכלה ברונדה ון פלאנדרן גרמה לארבעה שברים בעצם הבריח שלו ובכך הסתיימו עבורו מרוצי האביב. בטור דה פראנס ניצח קנצ'לארה בפרולוג והחזיק בחולצה הצהובה עד הקטע השביעי בו איבד אותה לבראדלי ויגינס שהחזיק בה עד סיום המרוץ בפריז. במהלך ימי המרוץ בהם החזיק בחולצה הצהובה הוא שבר את שיאו רב השנים של רנה וייטו (René Vietto) כרוכב שלא ניצח בטור דה פראנס והחזיק בחולצה הצהובה במספר הרב ביותר של ימים. קנצ'לארה פרש לאחר הקטע ה-11 כדי להיות יחד עם אשתו בלידת ילדם השני. הוא שב למרוצים באולימפיאדת לונדון (2012) ונחשב כבעל סיכוי טוב למדליה, בייחוד במרוץ האישי נגד השעון. במרוץ הכביש האולימפי היה קנצ'לארה חלק מקבוצה של רוכבים שיצרה בריחה חזקה שמתוכה יצאו המנצחים. כ-15 קילומטר מקו הסיום הוא הוביל את קבוצת הבריחה אל תוך פנייה בכביש, אך טעה בבחירת הנתיב והמהירות ונפל בכבדות על הגדר התוחמת ונפגע בכתפו. הוא השלים את המרוץ הרחק אחרי המנצח, אלכסנדר וינוקורוב ובמרוץ האישי נגד השעון, שנערך מספר ימים לאחר מכן, עדיין סבל מהפגיעה וסיים במקום השביעי בלבד.

במרוצים הקלאסיים של תחילת 2013 עמדה במוקד יריבותם הספורטיבית של שני הרוכבים הבולטים בדיסציפלינה זו באותה עת: קנצ'לארה הוותיק ופטר סאגאן הצעיר. במרוץ מילאנו-סן רמו, שנערך בתנאי קור קשים והסתיים במאוץ של קבוצה רוכבים מצומצמת, סיים קנצ'לארה שלישי לאחר המנצח צ'יולק וסאגאן. במרוץ E3-הרלבקה תקף קנצ'לארה במעלה האוד קווארמונט (35 ק"מ לסיום) והצליח לברוח לשני שותפיו לבריחה (סאגאן ואוס) וניצח בפער של יותר מדקה. גם ברונדה ון פלאנדרן תקף קנצ'לארה באוד קווארמונט ורק סאגאן הצליח להיצמד אליו. קנצ'לארה המשיך ותקף גם במעלה הפטרברג והצליח לברוח לסאגאן וניצח בפער של 1:27 דקות. במרוץ פריז-רובא נותרו לקראת הסיום שלושה רוכבים בראש: קנצ'לארה, ספ ונמרקה וזדנק שטיבר. שטיבר יצא מתמונת המרוץ לאחר שנתקל בצופה ובמאוץ הצמוד אל קו הסיום בוולודרום ברובא ניצח קנצ'לארה. לאחר המרוץ הצהיר כי לא ישתתף בטור דה פראנס וירכוב בוואלטה אספניה במטרה להתכונן למרוץ הכביש באליפות העולם.

בוואלטה אספניה ניצח קנצ'לארה בקטע אישי נגד השעון כשהקדים את אלוף העולם בדיסציפלינה זו, טוני מרטין, ב-37 שניות. בקטע ה-17 פרש קנצ'לארה מהמרוץ כדי להתכונן לאליפות העולם וזאת, לאחר שסייע רבות לחברו לקבוצה, כריס הורנר שהמשיך עד לסיום במדריד וניצח בדרוג הכללי במרוץ. לקראת אליפות העולם בפירנצה (איטליה) נחשב קנצ'לארה כמועמד בעל סיכויים גם במרוץ נגד השעון וגם במרוץ הכביש. אולם, במרוץ נגד השעון סיים שלישי בלבד, אחרי טוני מרטין וברדלי ויגינס ובמרוץ הכביש סיים עשירי.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנצ'לארה דובר אנגלית, איטלקית, צרפתית וגרמנית באופן שוטף. הוא מתגורר בברן (שווייץ) יחד עם רעייתו סטפאני, לה נישא ב-2006, ושתי בנותיהם שנולדו ב-2006 וב-2012.

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 2010 הועלה לאתר יוטיוב סרטון שנערך על ידי אלמוני והורכב משני חלקים.‏[7] בחלק הראשון נראתה כתבה מהטלוויזיה האיטלקית בה סקר רוכב העבר ופרשן הטלוויזיה במרוצי אופניים, דווידה קסאני, פיתוח המאפשר הכנסת מנוע חשמלי זעיר וסוללה לשלדת האופניים וטען כי רוכב מסוים העיד בפניו כי נעשה שימוש בפיתוח זה במרוצי אופניים מקצועניים. בחלק השני של הסרטון ניסה יוצרו להוכיח באמצעות הילוכים חוזרים כי קנצ'לארה השתמש במנוע שכזה בניצחונותיו בטור של פלנדריה ובפריז-רובא ב-2010. קנצ'לארה הגיב ואמר כי "ההאשמות הן כה טפשיות שאני חסר מילים".[8] ה-UCI הודיע כי הוא נערך לבדיקת שימוש עתידי בפיתוח הנ"ל אך אינו בודק שום תלונה כנגד קבוצה או רוכב מסוימים. נכון לסוף 2013 דעך העניין בפרשה זו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ESPN - Fabian Cancellara - Olympics Athletes - 2008 Summer Olympics - Beijing, China
  2. ^ The Swiss Spartacus gears up for success - swissinfo.ch
  3. ^ Mega Mapei wants to regain top spot in '02 - cyclingnews.com
  4. ^ BOONEN KING OF THE CLASSICS
  5. ^ Rupert Guinness Le Tour de Crash: Big names come tumbling down on another day of carnage, The Sydney Morning Herald,‏ 5 ביולי 2010
  6. ^ Video: Is Cancellara beatable at the Tour of Flanders?, אתר cyclingnews.com,‏ 1 באפריל 2011
  7. ^ באפריל 2011 התברר כי האלמוני הוא העיתונאי האיטלקי מיקלה בופאלינו
  8. ^ Cycling hit by 'mechanical doping' claims, אתר ה-BBC,‏ 3 ביוני 2010
הקודם:
מייקל רוג'רס
אלוף העולם נגד השעון
2006, 2007
הבא:
ברט גראבש
הקודם:
ברט גראבש
אלוף העולם נגד השעון
2009, 2010
הבא:
-טוני מרטין