פגיון אונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמורה של פגיון אונות עם התקן לנדן שעיצב הנס הולביין, 1536-38 בקירוב
פגיוני אונות שהתגלו בטרופת האונייה מרי רוז מן המאה ה-16. הלהבים החלידו והתפוררו לגמרי או כוסו בצמדה.

פִּגְיוֹן אֻנּוֹת, או בשמו ההיסטורי (בתרגום לעברית) - פגיון ביציםאנגלית: bollock dagger), הוא פגיון שלניצב שלו צורה ייחודית: לשמורה שתי בליטות סגלגלות הדומות למבושיו של גבר (באנגלית: bollocks). השמורה עשויה על פי רוב כיחידה אחת עם ידית העץ, והיא מחוזקת בחלקה העליון על ידי טבעת מתכת מעוצבת. סוג פגיון זה היה נפוץ בסקנדינביה, פלנדריה, אנגליה וסקוטלנד בין המאות ה-13 וה-18, ובמיוחד בתקופת בית טיודור. באנגליה השתמשו בו שודדי הגבולות (border reivers) כגיבוי לחנית ולחרב. מספר רב של פגיונות מסוג זה התגלו בטרופת האונייה "מרי רוז" מן המאה ה-16. אופן השימוש ב"פגיון הביצים" דמה לאופן השימוש בדירק הסקוטי.

היסטוריונים של כלי הנשק בתקופה הוויקטוריאנית החליפו את שמו ל"פגיון אונות" (kidney dagger), על שום הדמיון – לדעתם - לאונות של כליות, וזאת כדי להימנע מכל קונוטציה מינית.[1]

במאות ה-16 וה-17 ייצרו באנגליה את ידית הפגיון משורשי עץ הנקרא באנגלית dudgeon, ובתקופה זו מכונה לעיתים הפגיון בשמות "דאג'ן", "פגיון דאג'ן" ו"פגיון בעל ניצב דאג'ן".

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Blair, C. (1962) European and American Arms c. 1100-1800. London, B.T. Batsford.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Blair, 1962.