פגיעה בחוט השדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פגיעה בחוט השדרה גורמת להפרעה בחוט השדרה או נזק לחומר הלבן או הפרעה במרחב הסיבים שמעבירים תחושה ואיתותים מוטוריים אל המוח ומתוכו. הפגיעה גם פוגמת בחומר האפור בחלקו המרכזי של חוט השדרה, דבר הגורם לאובדן מקטעים של תאי עצב.

גורמים לפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה בחוט השדרה יכולה להיגרם ממספר סיבות:

חומרת הפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון האמריקני לפגיעה בחוט השדרה (ASIA, American Spinal Cord Injury Association) הגדיר סיווג בינלאומי המבוסס על גובה הפגיעה הנוירולוגית, בדיקת תחושה בכל דרמטום וכוחן של עשר קבוצות מפתח של שרירים בכל צד של הגוף, הפועלות במשיכת הכתף (C4), בכיפוף המרפק (C5), בכיפוף גבי של שורש כף היד (C6), ביישור המרפק (C7), בכיפוף הירך (L2), ביישור הברך (L3), בכיפוף גבי של הקרסול (L4), בישור בוהן הרגל (L5), ובכיפוף כפי של הקרסול (S1). כל שריר מדורג לפי סולם 5-0, כאשר 0 משמעו משותק, 1 משמעו תנועה חלקית, 2 משמעו תנועה לכל אורך טווח התנועה, 3 משמעו תנועה כנגד כוח הכובד, 4 משמעו תנועה תוך התנגדות ידנית, ו-5 משמעו נורמלי. דירוג התחושות למפרקים אלה הוא מ־2-0, כאשר 0 משמעו איבוד תחושה כללית, 1 משמעו תחושה חריגה, ו-2 משמעו תחושה נורמלית.

פגיעה טראומתית בחוט השדרה מסווגת לארבעה סוגים, לפי הארגון האמריקני לפגיעה בחוט שדרה ושיטת הסיווג הבינלאומית לפגיעה בחוט השדרה (International Spinal Cord Injury Classification System):

  • A מציין פגיעת חוט שדרה מלאה כאשר אין כל פעילות מוטורית או תחושתית בגובה חוליות עצם העצה S4-S5.
  • B מציין פגיעת חוט שדרה לא מלאה, כאשר פעילות תחושתית אך לא מוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה הנוירולוגית. כולל את גובה חוליות עצם העצה S4-S5.
  • C מציין פגיעת חוט שדרה לא מלאה, כאשר פעילות מוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה וכאשר יותר ממחצית קבוצות המפתח של השרירים מתחת לגובה הפגיעה נמצאים מתחת לדירוג 3.
  • D מציין פגיעת חוט שדרה לא מלאה, כאשר פעילות מוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה וכאשר יותר ממחצית משרירי המפתח מתחת לגובה הפגיעה נמצאים בדירוג 3 או יותר.
  • E מציין מצב נורמלי של חוט השדרה, כאשר תוצאות הבדיקות המוטוריות והתחושתיות הן נורמליות.

בנוסף, קיימות מספר תסמונות קליניות הקשורות בפגיעות חוט שדרה לא מלאות:

  • סינדרום החוט המרכזי (Central Cord syndrome) מאופיין באובדן גדול של פעילות גפיים עליונות בהשוואה לגפיים תחתונות.
  • תסמונת בראון-סקארד (Brown-Sequard syndrome) נובעת מפגיעה בצד אחד של חוט השדרה, דבר הגורם לחולשה ואובדן תחושה עמוקה (פרופריאוספציה) בצד של הפגיעה, בנוסף לאובדן תחושה של חום וכאב בצד השני.
  • תסמונת שדרתית קדמית (Anterior Spinal syndrome), שנובעת מפגיעה בחלק קדמי של חוט השדרה, בכך גורמת לחולשה ואובדן תחושות חום וכאב מתחת לאזור הפגיעה, אך תוך שמירה על תחושה עמוקה שמסלוליה העצביים עוברים בחלק האחורי של חוט השדרה.
  • הידלדלות תאי עצב הנובעת מפגיעה בחלק האחורי של חוט השדרה, לרוב עקב מחלות זיהומיות כגון עגבת, הגורמות לאובדן חוש המגע ותחושת התמצאות.
  • תסמונת הקונוס הלשדי (Conus Medullaris) נובעת מפגיעה בקצה חוט השדרה, הממוקם בחוליה L1.
  • תסמונת זנב הסוס (Cauda Equina), שאינה בהכרח פגיעה בחוט השדרה אלא פגיעה בשורשי העצב השדרתיים שמתחת לחוליה L1.

שכיחות הפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחותה של פגיעה בחוט השדרה אינה ידועה בהרבה מדינות. במספר מדינות, כמו שווייץ ואיסלנד, נפתחו משרדי רישום. כ-450,000 אנשים בארצות הברית חיים עם פגיעה בחוט השדרה (אחד ל-670), ומתרחשות 11,000 פגיעות נוספות בכל שנה. מרביתן (כ-78 אחוזים) קורות לגברים בגילאים 16-30, ונובעות מתאונת דרכים (42%), מקרי אלימות (24%) או נפילות (22%).

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2005, מתגלים 20 עד 30 מקרים חדשים (למיליון אנשים) של פגיעה בחוט השדרה בישראל, כאשר 82% מהם גברים. כ-35% מהמקרים נגרמים כתוצאה מתאונות דרכים, ואחרים בגלל פציעה מבצעית, נפילות ותאונות ספורט.

ההשפעות של פגיעה בחוט השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת מקטעים של עמוד השדרה
Gray 111 - Vertebral column-coloured.png
רמות המקטעים של עמוד השדרה ותפקודם
רמה תפקוד
C1-C6 מכופפי הצוואר
C1-T1 מיישרי הצוואר
C3, C4, C5 עצבוב הסרעפת (בעיקר C4)
C5, C6 תנועת הכתף; מעלה את הזרוע (שריר הדלתא); כיפוף המרפק (שריר הזרוע הדו ראשי); C6 מסובבת חיצונית את הזרוע
C6, C7 מיישר את המרפק ושורש כף היד; מסובב כלפי מטה את שורש כף היד
C7, T1 מכופף את שורש כף היד
C7, T1 מעצבב שרירים קטנים בכף היד
T1 -T6 שרירים בין-צלעיים והגו מעל המותניים
T7-L1 שרירי הבטן
L1, L2, L3, L4 מכופף הירך
L2, L3, L4 קירוב הירך
L4, L5, S1 הרחקת הירך
L5, S1 S2 ישור הרגל במפרק הירך (שריר העכוז הגדול)
L2, L3, L4 ישור הרגל בברך (השריר הארבע ראשי)
L4, L5, S1, S2 כיפוף הרגל בברך (שרירי מיתר הברך)
L4, L5, S1 כיפוף גבי כף הרגל (השריר השוקתי הקדמי)
L4, L5, S1 ישור אצבעות כף הרגל)
L5, S1, S2 כיפוף כפי של כף הרגל
L5, S1, S2 כיפוף אצבעות כף הרגל

ההשפעות המדויקות לפגיעה בחוט השדרה משתנות לפי סוג ורמת הפגיעה, ומחולקות לשני סוגים עיקריים:

  • פגיעה מלאה, כאשר אין כל פעילות מתחת לרמה הנוירולוגית, חושית או מוטורית. קיימות עדויות כי פחות מחמישה אחוזים בלבד מצליחים לקבל חזרה פעילות תנועתית כלשהי.
  • פגיעה לא מלאה, כאשר יש פעילות מוטורית או תחושתית חלקית.

בנוסף לאובדן פעילות מוטורית או תחושתית מתחת לאזור הפגיעה, יש כאלה הסובלים מסיבוכים נוספים כתוצאה מהפגיעה:

  • הפרעה בתפקוד המעיים ושלפוחית השתן עד כדי חוסר שליטה בסוגרים. תפקוד לקוי של שלפוחית השתן עלול להביא להיווצרות אבנים בשלפוחית השתן ולזיהומי שלפוחית השתן.
  • פגיעה בתפקוד המיני.
  • פגיעה בחוליות C1 ו-C2 תגרום לעתים לקשיים בנשימה, לעתים עד צורך בצנרור או בהנשמה מלאכותית.
  • אי יכולת או יכולת מצומצמת להסדיר את קצב הלב, לחץ דם, זיעה או טמפרטורת גוף.
  • רפלקסים מוגברים ונוקשות האיברים.
  • כאב נוירופתי.
  • פעילות יתר ועליה חריגה של לחץ הדם, זיעה, ותגובות אוטונומיות נוספות לכאב או תחושות.
  • דלדול שרירים.
  • דלדול עצם והתנוונות העצם.
  • אבנים בכיס המרה ובכליות.

מיקום הפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשובה ידיעת הרמה המדויקת של פגיעה בחוט השדרה כדי לחזות איזה חלקים בגוף יושפעו כתוצאה משיתוק ואובדן תפקוד.

מצוינים להלן ההשפעות הטיפוסיות לפגיעה בחוט השדרה לפי מיקום (כמו גם בטבלה משמאל). חשוב לזכור כי בשעה שאיבחון פגיעות מלאות הינו צפוי, הרי שפגיעות לא מלאות הינן ארעיות ויכולות להשתנות מהתיאורים להלן.

פגיעות צוואריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעות צוואריות גורמות לטטרפלגיה (נכות בארבע גפיים) חלקית או מלאה. בהסתמך על המיקום המדויק של הפגיעה, אדם עם פגיעת חוט שדרה באזור הצוואר יכול לקבל חזרה מידה מסוימת של תפקוד כמפורט להלן, אך בשאר המקרים נותר משותק.

פגיעות בית החזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעות בחוליות בית החזה ומטה גורמות לפרפלגיה (שיתוק מלא או חלקי של שתי הרגליים). כפות הידיים, הזרועות, הראש והנשימה בדרך כלל לא מושפעים.

  • T1 - T8 - לעתים קרובות מאפשרות שליטה בכפות הידיים, אך חסרות שליטה בשרירי הבטן אזי שליטה בגו הינה קשה או שבלתי אפשרית. ההשפעות חמורות פחות כאשר הפגיעה נמוכה יותר.
  • T9 - T12 - מאפשרות שליטה טובה בשרירי הגב והבטן, והאיזון בעת ישיבה הוא טוב מאוד.

פגיעות מותניות ושל עצם הזנב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעות לפגיעות מותניות או של עצם הזנב הן שליטה מופחתת ברגליים ובמותניים, במערכת השתן, ובפי הטבעת.

תסמונת חוט מרכזי ותסמונות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cord.svg

"תסמונת החוט המרכזי" (Central Cord syndrome) (תמונה 1) זו תצורה של פגיעת חוט שדרה לא מלאה המאופיינת על ידי פגיעה בתפקוד הזרועות וכפות הידיים, וכן, במידה פחותה יותר, ברגליים. הדבר מתייחס גם לפרפלגיה הפוכה, משום שכפות הידיים והזרועות משותקות בעוד הרגליים והחלק התחתון עובד כראוי.

לרוב, הנזק הוא לחוט השדרה באזור הצווארי או בחלקו העליון של בית החזה, ומתאפיין בחולשה בזרועות וחסך יחסי של הרגליים עם אובדן תחושתי משתנה.

מצב זה משויך לאיסכמיה, דימום או נקרוזה המערבים את החלקים המרכזיים של חוט השדרה (כמות המסלולים העצביים הגדולה שמעבירים מידע היישר מקליפת המוח). סיבים מרובים של אקסון המיועדים לרגליים נשמרים עקב מיקומם החיצוני בחוט השדרה.

דפוס קליני זה מתגלה לאחר החלמה מהלם שדרתי כתוצאה מבצקת ממושכת מסביב או בקרבת החוליה, היוצרת לחץ על חוט השדרה. הסימפטומים יכולים להשתנות או נשארים קבועים.

תסמונת שדרתית קדמית (Anterior Spinal syndrome) (תמונה 2) זו גם פגיעה לא מלאה בחוט השדרה. מתחת לאזור הפגיעה, נפגעים באופן מלא התפקוד המוטורי ותחושות כאב וטמפרטורה. תחושת מגע קל, פרופריאוספציה (תחושת הגוף במרחב) ותחושת רטט נשמרות בלתי פגועות. קיימת גם תסמונת שדרתית אחורית, אך תופעה זו נדירה יותר.

תסמונת בראון-סקארד (תמונה 3) קורה בדרך כלל כאשר חוט השדרה נפגם בחלקו הצדי. באותו צד של הפגיעה יש אובדן בפעילות המוטורית, בתחושה הפרופריאוצפטיבית ובתחושת הרטט. בצידה הנגדי של הפגיעה יש אובדן של תחושת כאב, טמפרטורה ומגע קל.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה טראומתי כגון תאונות דרכים, חשוב למנוע תזוזה של עמוד השדרה, כדי למנוע קריעה אפשרית של חוט השדרה. פעולה זו מתבצעת בין השאר על ידי קיבוע לקרש גב.

טיפול בפגיעות חמורות בחוט השדרה מערבת שימוש במנה גבוהה של מתילפרדניזולון במידה והפגיעה התרחשה בפרק הזמן של שמונה שעות. ההמלצה מבוססת על "מחקרי פגיעות חוט שדרה אקוטיים" 2 ו-3 (NASCIS). טיפולים נסיוניים, כגון טיפול בתאי גזע מבוצעים ברחבי העולם, אך הוכחות מדעיות חותכות ליעילותם אינן עדיין בנמצא.

בישראל קיימים מספר מרכזים רפואיים בהם נעשה שיקום נפגעי חוט שדרה. לרשות המטופלים עומדים אמצעי הדמיה ומעבדה מתקדמים וייעוץ של טובי המומחים בארץ בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה, הנוירוכירורגיה, מחלות זיהומיות, פסיכיאטריה, מחלות פנימיות, רפואת אף אוזן גרון, פלסטיקה, כירורגיה ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכזי שיקום בישראל

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.