פגיעת פיצוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיצוץ העלול לגרום לפגיעות פיצוץ

פגיעות פיצוץ הן סוג מורכב של פגיעות טראומה המתרחשות כתוצאה מחשיפה ישירה או בלתי ישירה לפיצוץ, הנגרם על ידי חומרי נפץ שונים. פגיעות אלה מתעצמות כאשר הפיצוץ מתרחש בחלל סגור.

סיווג פגיעות פיצוץ לפי דרגות חומרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעות פיצוץ מסווגות לארבעה סוגים: פגיעות פיצוץ מדרגה ראשונה, פגיעות פיצוץ מדרגה שנייה, פגיעות פיצוץ מדרגה שלישית ופגיעות פיצוץ מדרגה רביעית.

פגיעות פיצוץ מדרגה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבלה ריאתית, נפוצה בפגיעת פיצוץ מדרגה ראשונה.

פגיעות פיצוץ מדרגה ראשונה נגרמות כתוצאה של גל ההדף עצמו. אלו צפויות במיוחד כאשר אדם קרוב לתחמושת מתפוצצת, כמו מוקש.‏[1] האוזניים לרוב מושפעות מלחץ גלי ההדף, ולאחריהן הריאות והאיברים החלולים של מערכת העיכול. פציעות במערכת העיכול עשויות להופיע באיחור של שעות או אפילו ימים.‏[2] פגיעות פיצוץ תלויות בזמן ובלחץ- על ידי הגדלת הלחץ או משך הזמן שלו, חומרת הפגיעה תגדל גם כן. באופן כללי, פגיעות פיצוץ ראשוניות מאופיינות בהיעדר פציעות חיצוניות, ולכן לעתים קרובות לא מאובחנות ומזלזלים בחומרתן. סוגי וחומרת פגיעות הפיצוץ הראשוניות תלויים לא רק בעוצמת השיא של ההדף, אלא גם בפרמטרים אחרים כגון מספר פסגות (שיאי) ההדף, זמן ההפוגות בין פסגות הדף שכאלו, תדר התהודה, והדחף האלקטרומגנטי, בין היתר. יש הסכמה כללית כי פגיעות רסיסים, משך הפגיעה והפרשי הלחצים הם הגורמים העיקריים המשפיעים על חומרת פגיעות הפיצוץ ממדרגה ראשונה. לפיכך, התמקדו מחקרים קודמים בעיקר בהשפעות פגיעות הדף ראשוניות על איברים מכילי גז, כגון ריאות, ואילו פגיעת ראש טראומטית כתוצאה מפגיעות הדף ראשונית לא זכתה ליחס מיוחד. פגיעת פיצוץ בריאות מתייחסת לחבלה ריאתית חמורה, דימום או נפיחות עם נזק לנאדיות הריאות וכלי דם, או שילוב של אלה.‏[3] זה הוא הגורם השכיח ביותר למוות בקרב אנשים שבאופן ראשוני שרדו פיצוץ.‏[4]

מוקש ממלחמת העולם השנייה, אחד הגורמים לפגיעת פיצוץ

פגיעות פיצוץ מדרגה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעות משניות נגרמות על ידי רסיסים וחפצים אחרים המונעים מעוצמת הפיצוץ. פציעות אלה עשויות להשפיע על כל חלק של הגוף, ולפעמים לגרום לחדירת טראומה עם דימום נראה לעין. לעתים האובייקט המונע עלול להיות מוטבע בגוף, ולהקשות על איבוד דם החוצה. עם זאת, ייתכן דימום פנימי נרחב בתוך חלל הגוף. פגיעות פיצוץ מדרגה שנייה עלולות להיות קטלניות, ולכן פצצות חבלניות רבות תוכננו ליצור רסיסים.‏[5] מרבית הנפגעים בפיצוץ הם מפגיעות פיצוץ משניות. פצצות מסוימות, כגון כאלו המכילות מסמרים, תוכננו בכוונה כדי להגדיל את הסיכוי לפגיעות משניות. במקרים אחרים, הפיצוץ עצמו הוא שגורר יצירת רסיסים מהסביבה, למשל זכוכית המתנפצת בעקבות הפצצה.

פגיעות פיצוץ מדרגה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזוזה עזה של אוויר על ידי הפיצוץ יוצרת הדף אוויר שיכול לזרוק קורבנות נגד עצמים מוצקים.‏[6] פציעות מסוג זה נקראות פגיעות פיצוץ מדרגה שלישית. פציעות מסוג זה עלולות להציג פציעות יבשות וחודרניות, ובכלל זה שברים בעצמות או פגיעת ראש דו צדדית. ילדים, בגלל משקלם הנמוך יותר בהשוואה למבוגרים, נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה שלישונית.‏[7]

פגיעות פיצוץ ממדרגה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעות פיצוץ מדרגה רביעית, או כל פגיעות נוספות בעלות שמות שונים , הם כל הפגיעות האחרות שלא נכללו בשלושת הקטגוריות הקודמות. אלה כוללים כוויות הבזק, פציעות מחיצה ופציעות בדרכי הנשימה. קטיעות גפיים טראומטיות נוטות לגרום במהירות למוות, ועל כן הן נדירות בניצולים, והם מלוות לעתים קרובות על ידי פציעות משמעותיות אחרות. שיעור החומרה של פגיעה בעין יכול להיות תלוי בסוג הפיצוץ. פגיעה פסיכיאטרית, שבחלקה עשויה להיגרם על ידי נזקים נוירולוגים הנגרמים במהלך הפיצוץ, היא הפגיעה מדרגה רביעית הנפוצה ביותר,והפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה להשפיע על אנשים שלא סבלו מפגיעות נוספות לחלוטין.‏[8]

מנגנון הפגיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרי נפץ מסדר גבוה מייצרים גל הלם קולי בעל לחץ יתר, בעוד שחומרי נפץ מסדר נמוך שורפים (בעירה תת-קולית) ולא מייצרים גל לחץ יתר . גל ההדף הנוצר מהפיצוץ, מתחיל בפעימה אחת של לחץ אוויר מוגבר, שנמשך כמה אלפיות שנייה. הלחץ השלילי (יניקה) של גל ההדף בא מיד לאחר הגל החיובי. משך זמנו של גל ההדף, כלומר, הזמן שהאובייקט בדרכו של גל ההלם נתון להשפעות הלחץ, תלוי בסוגו של חומר הנפץ ואת מרחקו של האובייקט מנקודת פיצוץ. גל ההדף מתקדם ממקור הפיצוץ כתחום של גזים דחוסים ומתרחבים במהירות, אשר מחליף נפח שווה של אוויר במהירות גבוהה מאוד. המהירות של גל ההדף באוויר עלולה להיות גבוהה ביותר, בהתאם לסוג וכמות חומרי הנפץ ששמשו. ואכן, בעוד רוח בעצמה של הוריקן (כ- 200 קמ"ש) מפעילה רק 0.25 PSI לחץ יתר (כלומר 1.72 kPa), פיצוץ קטלני נגרם על ידי לחץ של 100 PSI (כלומר 690 kPa) הנוסע עם מהירות של כ-1500 קמ"ש (כלומר 2414 קמ"ש) . פרט הנמצא בדרכו של פיצוץ יהיה נתון לא רק ללחץ ברומטרי עודף, אבל גם ללחץ של הרוח במהירות הגבוהה נוסעת ישירות מאחורי חזית ההלם של גל ההדף. סדר הגודל של הנזק עקב גל ההדף תלוי בשיאו של הגל הראשוני החיובי בלחץ (בהתחשב בכך שלחץ יתר של 60-80 PSI או 414-552 kPa נחשב לפוטנציאלי קטלני), משך הזמן של לחץ היתר, המדיום שבו הוא מתפוצץ, המרחק מגל ההדף המתרחש, מידת ההתמקדות בשל אזור או קירות סגורים. לדוגמה, פיצוצים ליד או בתוך משטחים מוצקים קשיחים מוגברים פי 2 עד 9 פעמים בשל השתקפותו של גל ההלם. כתוצאה מכך, אנשים שבין הפיצוץ לבניין סובלים בדרך כלל פעמים עד שלוש פעמים את מידת פגיעה בהשוואה לאלו בשטחים פתוחים.‏[9]

טראומה נוירולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פציעות הנגרמות על ידי פיצוץ עלולות לגרום לנזק מוחי נסתר והשלכות נוירולוגיות פוטנציאליות. התסמונת הקלינית המורכבת שלה נגרמת על ידי השילוב של כל השפעות הפיצוץ, כלומר, מנגנונים יסודיים, תיכוניים, שלישוני ורבעוני פיצוץ. ראוי לציין כי פציעות אלו בדרך כלל באות לידי ביטוי בצורה של טראומה מרובה, כלומר פציעה המערבת איברים מרובים או מערכות איברים. דימום מאיברים שנפגעו, כגון ריאות או מעי גורם לחוסר חמצן בכל האיברים החיוניים, כולל המוח. נזק בריאות מקטין את פני השטח לספיגת חמצן מהאוויר, הפחתת כמות החמצן המועבר למוח. הרס רקמות יוזם את הסינתזה ושחרור של הורמונים או מתווכים לדם אשר, כאשר מועברים למוח, הם משנים את תפקודו. גירוי של קצות העצבים ברקמה פריפריאלית פגועה ו/או באיברים גם תורמים משמעותית לנוירו-טראומה שמקורה בפגיעות פיצוץ. אנשים שנחשפו לפיצוץ באים לידי ביטוי לעתים קרובות באיבוד זיכרון לאירועים של לפני ואחרי הפיצוץ, בלבול, כאבי ראש, פגיעה בתחושת המציאות ופגיעה ביכולת קבלת החלטות. חולים עם נזק מוחי הנרכש בפיצוצים לעתים קרובות מפתחים באופן פתאומי ולא צפוי נפיחות במוח ועוויתות בכלי הדם למרות ניטור רציף. עם זאת, התסמינים הראשונים של נפגעי פיצוץ נוירוטראומי עלולים להתרחש חודשים או אפילו שנים לאחר האירוע הראשוני, ולכן הם מסווגים כפגועי מוח משניים.‏[10] המגוון הרחב של תסמינים כולל ירידה במשקל, חוסר איזון הורמונלי, עייפות כרונית, כאבי ראש, ובעיות בזיכרון, בדיבור ובאיזון. שינויים אלה הם לעתים קרובות מתישים ומפריעים לפעילויות יומיומיות. מכיוון שהפגיעות בנפגעי הפיצוץ מומעטות בערכן לעתים, זמן יקר עלול לאבוד לצורך טיפול מניעתי ו / או בזמן שיקום.‏[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Blast Injury Translating Research Into Operational Medicine. James H. Stuhmiller, PhD. Edited by William R. Santee, PhD Karl E. Friedl, PhD, Colonel, US Army. Borden institute (2010)
  2. ^ Chapter 1: Weapons Effects and Parachute Injuries, pp. 1–15 in Emergency War Surgery (2004)
  3. ^ Sasser SM, Sattin RW, Hunt RC, Krohmer J (2006). "Blast lung injury". Prehosp Emerg Care 10 (2): 165–72. doi:10.1080/10903120500540912. PMID 16531371.
  4. ^ Born CT (2005). "Blast trauma: The fourth weapon of mass destruction". Scandinavian Journal of Surgery 94 (4): 279–85. PMID 16425623.
  5. ^ Keyes, Daniel C. (2005). Medical response to terrorism: preparedness and clinical practice. Lippincott Williams & Wilkins. pp. 201–202. ISBN 978-0-7817-4986-2
  6. ^ Chapter 1: Weapons Effects and Parachute Injuries, pp. 1–15 in Emergency War Surgery (2004)
  7. ^ Keyes, Daniel C. (2005). Medical response to terrorism: preparedness and clinical practice. Lippincott Williams & Wilkins. pp. 201–202. ISBN 978-0-7817-4986-2
  8. ^ Keyes, Daniel C. (2005). Medical response to terrorism: preparedness and clinical practice. Lippincott Williams & Wilkins. pp. 201–202. ISBN 978-0-7817-4986-2
  9. ^ Marks, ME (2002). The Emergency Responder's Guide to Terrorism. Red Hat Publishing Co., Inc. pp. 30–2. ISBN 1-932235-00-0.
  10. ^ Cernak, I., and L. J. Noble-Haeusslein. 2010. Traumatic brain injury: An overview of pathobiology with emphasis on military populations. J Cereb Blood Flow Metab 30(2):255-266.
  11. ^ Cernak, I., and L. J. Noble-Haeusslein. 2010. Traumatic brain injury: An overview of pathobiology with emphasis on military populations. J Cereb Blood Flow Metab 30(2):255-266.