פובליוס קלודיוס פולכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פובליוס קלודיוס פולכר (Publius Clodius Pulcher‏; ? - 20 בינואר 52 לפנה"ס) היה פוליטיקאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה הרומית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולכר נולד ברומא בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה לערך, בן לבית האב של הקלאודיים רב ההשפעה. אביו אפיוס קלאודיוס פולכר כיהן כקונסול של שנת 79 לפנה"ס.

את תחילת הקריירה שלו עשה פולכר בשנת 70 לפנה"ס יחד עם אחיו אפיוס קלאודיוס פולכר בצבאו של לוקיוס ליקיניוס לוקולוס, שהיה נשוי לאחותו. באותו הזמן שהה הצבא בפרובינקיה אסיה, ועסק במלחמה נגד מיתרידטס השישי, מלך פונטוס וטיגרנס השני מלך ארמניה. פולכר נעלב מן היחס לו זכה מצד לוקולוס, וחשב שהוא ראוי ליחס טוב יותר ההולם את מעמדו. לכן הוא החל חותר תחת סמכותו של לוקולוס כמפקד הלגיונות עד כדי מרידתם בו.

לאחר מכן פולכר עזב את צבאו של לוקולוס ועבר לקיליקיה. כאן הפקיד בידיו הפרוקונסול קווינטוס מרקיוס רקס, שהיה נשוי לאחות אחרת של פולכר, את הפיקוד על הצי, משימה שהוא לא הצטיין בה ובסופו של דבר נפל בידי שודדי ים. למזלו הם שחררו אותו בלי פגע בשל חששם מפני פומפיוס, שפעל באותו הזמן כנגד שודדי הים במזרח. גרסה אחרת ומשעשעת לנסיבות שחרורו היא כי שודדי הים שאפו לקבל כופר נאה תמורתו, אותו דרשו אותו מידי שליט קפריסין שהיה בעל ברית לרומא. הלה שלח סכום נמוך למדי, שכה שעשע את שודדי הים, עד ששחררו את פולכר בלי לקחת כסף כלל.

תחנתו הבאה של פולכר הייתה אנטיוכיה, בירת האימפריה הסלאוקית. שם סייע פולכר לסלאוקים במלחמתם בשבטים ערביים מקומיים. כמו בעת שהותו באסיה, גם כאן הסית את החיילים למרוד וכמעט שילם על כך בחייו.

פולכר חזר לרומא בשנת 65 לפנה"ס ונכנס לחיים הציבוריים. פעולתו הראשונה הייתה לתבוע לדין את לוקיוס סרגיוס קטילינה באשמת שימוש לרעה בסמכויותיו וסחיטת כספים מתושבי אפריקה. קטילינה הצליח להתחמק מעונש הודות לשוחד ששילם לשופט ולפולכר עצמו. בשנת 64 לפנה"ס ליווה פולכר את הפרופראיטור לוקיוס מורנה לגאליה נארבוננסיס. בעת שהותו שם היה מעורב בעסקים מפוקפקים והתעשר על חשבון תושבי הפרובינקיה.

בשנת 62 לפנה"ס היה פולכר מעורב בשערוריית חילול קודש דתית. הוא קיים קשרים רומנטיים עם פומפיאה סולה, אשתו של יוליוס קיסר, שכיהן באותו זמן כפונטיפקס מקסימוס. פומפיאה, בתוקף מעמדה כאשת הפונטיפקס מקסימוס, הייתה אחראית על ארגון טקסי הבונה דיה, שבהם הורשו להשתתף רק נשים. פולכר התגלה לאחר שהסתנן לאחד הטקסים שארגנה פומפיאה כשהוא מחופש לאישה, אך הצליח לברוח מביתה מבלי שיתפסו אותו. בשל כך הוא הודח מכהונתו כקוואיסטור, שאותה היה אמור להתחיל בראשית שנת 61 לפנה"ס והועמד למשפט. במשפטו טען פולכר כי כלל לא נכח באותו היום ברומא, אולם עדותו הופרכה על ידי מרקוס טוליוס קיקרו. למזלו של פולכר נחלץ מרקוס ליקיניוס קראסוס לעזרתו ושיחד את השופטים, כך שהוא יצא זכאי ממשפטו. עם זיכויו יצא פולכר אל הפרובינקיה סיקיליה, בה התמנה למושל.

פולכר נעשה אחד מאנשי סיעתו של קראסוס והקדיש חלק גדול מהקריירה שלו למען פטרונו החדש. בזמן הקונסולאט של קיסר בשנת 60 לפנה"ס, הלכו והתהדקו היחסים בינו לבין פומפיוס וקראסוס נדחק הצדה בברית הטריאומווירט עם פומפיוס ויוליוס קיסר. בתגובה השתמש קראסוס בכנופיות בפיקודו של פולכר והקונסול לשעבר גאיוס סקריבוניוס קוריו, שתקפו את עמיתיו וכך אילץ אותם להכיר בחשיבותו וליישר את ההדורים ביניהם.

בשנת 58 לפנה"ס נבחר פולכר לטריבון הפלבס בעזרת ידידו קראסוס שהיה אחד המשתתפים בטריאומווירט. באישורו של קראסוס הוא החליט לנקום בקיקרו באמצעות חקיקת חוק המצווה על הגלייה מרומא של כל מגיסטראט שהרג אזרח רומאי ללא משפט. החוק התייחס בבירור לקיקרו, שהוציא להורג את חברי קשר קטילינה ללא משפט במהלך כהונתו כקונסול. למרות טענתו של קיקרו, שהחלטת הסנאט הקנתה לו את הסמכות החוקית לפעולה זו, הוא בחר לעזוב את רומא ולצאת לגלות.

בנוסף חוקק פולכר את החוקים שהקצו את הפרובינקיות סוריה ומוקדון לקונסולים אולוס גביניוס ולוקיוס קלפורניוס פיסו ואת קפריסין לקאטו הצעיר.

פולכר שב להתקיף את פומפיוס בעזרת כנופיותיו כשנראה היה שהוא מתרחק מברית הטריאומווירט ומתקרב לסיעה האופטימאטית. כפי הנראה זו הייתה אחת הסיבות למניעת עריקתו של פומפיוס לאופטימאטים ולחידוש ברית הטריאטמווירט בשנת 56 לפנה"ס.

לאחר סוף כהונתו בשנת 57 לפנה"ס הוא איבד את החסינות שמשרת הטריבון סיפקה לו, והיה מעורב במספר מלחמות כנופיות עם יריבים פוליטיים. הוא המשיך בתמיכתו הפוליטית בפטרונו קראסוס, ובשנת 53 לפנה"ס היה מועמד לכהן כפראיטור. בזמן הזה היה עסוק במלחמת כנופיות נגד המועמד לקונסולט טיטוס אניוס מילו. הוא נהרג במהלך קטטה עם מילו ב-20 בינואר 52 לפנה"ס.

אשתו, פולביה, נישאה אחרי מותו למרקוס אנטוניוס (שהיה בעלה השלישי). בתו, קלאודיה, שהפכה לבתו החורגת של מרקוס אנטוניוס), נישאה נישואים פוליטיים לאוקטביאנוס, אשר התגרש ממנה מאוחר יותר (בעודה בבתוליה) בטענה שהיא מרגיזה אותו.