פוג'יז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
The Fugees (Refugee Camp)
Fugees-score.jpg
מידע כללי
מקור ניו ג'רזי, ארצות הברית ; האיטי
שנות פעילות 19941997
2004—היום
סוגה היפ-הופ, רית'ם אנד בלוז
חברת תקליטים ראפהאוס
חברים
לורין היל
וייקלף ז'אן
פראז

הפוג'יזאנגלית: Fugees) הם להקה אמריקאית פופולרית, שפעלה באמצע שנות ה-90. שיריה התאפיינו בסגנונות ההיפ-הופ וה-R&B ובנוסף שילוב ייחודי של מוזיקת נשמה ורגאיי. הלהקה הקליטה שני אלבומים - אחד מהם, The Score, נחשב לאלבום משפיע וחשוב ביותר על עולם ההיפ-הופ ולאחד המצליחים שבהם - 18 מיליון עותקים נמכרו ברחבי העולם עד היום.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לורין היל למדה בסוף שנות ה-80 באותו תיכון עם פראז, בניו ג'רזי. השניים שרו יחד ובשלב מסוים הצטרף אליהם בן דודו של פראז, וייקלף. השלושה כינו עצמם The Trazlator Crew והחלו מפתחים אט אט את הסאונד והסגנון שיפרסם אותם בעוד שנים: שילוב סגנונות ההיפ-הופ ומוזיקת הנשמה.

בשנת 1993 חתמו על חוזה עם חברת תקליטים והחליפו את שמם ל-The Fugees - קיצור ל-Refugees (פליטים), כינוי לפליטים מהאיטי, ארץ הולדתם של וייקלף ופראז.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 הוציאו השלושה את אלבומם הראשון, Blunted on Reality, שלא נחל הצלחה מרובה ואף היווה אכזבה מסוימת למעריצי הלהקה, למרות ששני סינגלים מתוך האלבום זכו להצלחה - Nappy Heads וVocab. על אף הכישלון היחסי של האלבום הראשון, הפוג'יז לא התייאשו והוציאו בשנת 1996 את אלבומם המפורסם והטוב ביותר - The Score.

האלבום זכה להצלחה מידית ושהה במקום הראשון בטבלת המגזין "בילבורד" למשך 4 שבועות. האלבום חשף בפני העולם את ייחודם וכשרונם של הפוג'יז בכתיבה ובעיקר בחידוש ובעריכת גרסאות ישנות לשירים. שני חידושים התפרסמו יותר מכל - הגרסה ל-No Woman, No Cry של בוב מארלי עם מילים שנערכו מחדש על ידי וייקלף, והשיר שזכה לפרסום הרב מכולם - Killing Me Softly, חידוש ללהיטה הישן של רוברטה פלאק. השיר הציג שוב את יכולותיה הקוליות המרשימות של לורין היל וחיזק מעמדה כאחת מזמרות ה-R&B הטובות של זמננו. שירים בולטים נוספים מהאלבום שאף הם יצאו כסינגלים הם Ready or Not ו-Fu-Gee-La, שזכה למספר גרסאות שונות בדיסק.

בנוסף להצלחה המסחרית המסחררת של האלבום, הלהקה זכתה בשני פרסי גראמי בשנת 1997 - אלבום הראפ הטוב ביותר ופרס נוסף על השיר Killing me softly.

פירוק וקריירות עצמאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר הדיסק המצליח, שלושת חברי הלהקה פצחו בקריירות סולו משלהם והפסיקו להקליט ולהתאמן במשותף. הסברה הרווחת היא שוייקלף ולורין הסתכסכו על רקע אישי ולכן לא רצו להמשיך לעבוד יותר.

וייקלף הוציא את אלבומו The Carnival כ-4 חודשים לאחר The Score. באלבום התארחו אמנים רבים ממגוון סגנונות והוא זכה להצלחה. וייקלף הוציא אלבומים נוספים, אך התפרסם בעיקר כמפיק מוצלח. בין האמנים אשר הפיק להם שירים נמצאים מיסי אליוט, דסטניז צ'יילד, בלאק אייד פיז ואפילו סאבלימינל. לורין היל אף היא הצליחה באופן מיידי, עם האלבום The Misseducation of Lauryn Hill שיצא בשנת 1998. האלבום היה מועמד ל-11 פרסי גראמי וזכה ב-5, ביניהם פרס האלבום הטוב ביותר. האלבום מהווה עד היום שם דבר בעולם המוזיקה השחורה והוביל את לורין לקריירה מצליחה לאחר מכן. בניגוד לשני האחרים, אלבום הבכורה של פראז , Ghetto Superstar, לא הוביל אותו לקריירה מצליחה כפי שציפה. פראז המשיך בעיקר כמפיק ועבד על מספר פסקולים בשנים האחרונות.

איחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלושה התאחדו לראשונה ב-18 בספטמבר 2004, כחלק מסבב הופעות שתועדו בסרטו של דייב שאפל על מוזיקת ההיפ-הופ. בנוסף, הופיעו בטקס פרסי המוזיקה של ערוץ הבידור השחור ביוני 2005, כשפתחו את הטקס עם מספר שירים. בין התאריכים 30 בנובמבר 2005 עד 20 בדצמבר 2005 הם שהו במסע הופעות באירופה, הראשון שלהם מאז 1997.לאחר מסע ההופעות ניסתה הלהקה להקליט אלבום. נסיון זה הסתיים בעימותים בין חברי הלהקה והעבודה על האלבום לא הושלמה. סינגל אחד בשם Take It Easy הודלף לאינטרנט ובסוף שוחרר רשמית על ידי הלהקה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Blunted on Reality (1994)

1.Introduction - 2.Nappy Heads - 3.Blunted Interlude - 4.Recharge - 5.Freestyle Interlude - 6.Vocab - 7.Special News Bulletin Interlude - 8.Boof Baf - 9.Temple - 10.How Hard Is It? - 11.Harlem Chit Chat Interlude 12.Some Seek Stardom - 13.Giggles - 14.Da Kid From Haiti Interlude - 15.Refugees On The Mic - 16.Living Like There Ain't No Tomorrow - 17.Shouts Outs From The Block - 18.Nappy Heads (Remix)

The Score (1996)

1.Red Intro - 2.How Many Mics - 3.Ready or Not - 4.Zealots - 5.The Beast - 6.Fu-Gee-La - 7.Family Business - 8.Killing Me Softly - 9.The Score - 10.The Mask - 11.Cowboys - 12.No Woman, No Cry - 13.Manifest/Outro - 14.Fu-Gee-La (Refugee Camp Remix) - 15.Fu-Gee-La (Sly & Robbie Remix) - 16.Mista Mista

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1994 "Boof Baf"
1994 "Nappy Heads"
1994 "Vocab"
1994 "Temple"
1995 "Fu-Gee-La"
1996 "Killing Me Softly"
1996 "Ready or Not"
1996 "No Woman No cry"
1997 "Rumble in the Jungle(feat. A Tribe Called Quest, Busta Rhymes & John Forté)"
2005 "Take It Easy"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]