פודהייצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פודהייצה
Підгайці
Pidgaitsi s.png
Pidgai h.png
Pidhayci central square.jpg
כיכר העיר פודהייצה
מדינה / טריטוריה Flag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט Flag of Ternopil Oblast.svg טרנופול
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

3,300‏  (נכון ל-2001)
קואורדינטות 49°16′0″N 25°8′00″E / 49.26667°N 25.13333°E / 49.26667; 25.13333קואורדינטות: 49°16′0″N 25°8′00″E / 49.26667°N 25.13333°E / 49.26667; 25.13333
אזור זמן UTC +2

פודהייצהאנגלית: Pidhaytsi, בפולנית: Podhajce באוקראינית: Підгайці) היא עיירה במחוז טרנופול בחבל פודוליה במערב אוקראינה, בחבל גליציה ההיסטורי. העיר משמשת כמרכז אזורי לכפרים שמסביבה. בשנת 2001 גרו בה כ-3,300 איש. בעיר ישבה קהילה יהודית גדולה שהושמדה בשואה.

פודהייצה שוכנת על גדות הנהר קורופיץ, שהוא יובל של הדנייסטר. בעיירה תחנת רכבת שהיא האחרונה במסילה לבוב - פודהייצה.

מקור שם העיר בהר השוכן ממזרח לה וקרוי בשם 'גיי'. על שמו נקרא העיר פודגיצה, היינו 'לרגלי ההר גיי' אולם בהגיה האוקראינית שובש השם ל'פודהייצה'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודהיצה היא מהיישובים הקדומים באזורה. היא מוזכרת לראשונה בשנת 1519, שנה בה עברה העיר לרשותו של יאקוב בוצ'אצקי, הבישוף מחלם. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה פודהייצה שייכת לקיסרות האוסטרו-הונגרית. בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, השתייכה פודהיצה לפולין, לאחר מלחמת העולם השנייה משתייכת פודהיצה לאוקראינה.

על ראש ההר בסמוך לעיירה שוכן פסלו של המלך הפולני יאן סובייסקי, שהוקם לזכר ניצחונו במקום, בקרב עם הטורקים בשנת 1673.

הקהילה היהודית בפודהייצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה הייתה בפודהיצה קהילה יהודית ניכרת. תיעוד ראשון לקהילה יהודית מופיע ברשימות ממשלתיות של רוסיה ופולין משנת 1550. אולם מצבות שנמצאו בעיר הוכיחו כי יהודים גרו בעיר לפחות משנת 1420. במאה ה19 הגיעה האוכלוסייה היהודית לשיאה. בעיר נמנו כ-6,000 תושבים יהודים, ובמרחב הכפרי שמסביבה עוד כ-8,000 יהודים. ב מאה ה-20 חלה ירידה ניכרת באוכלוסייה היהודית בפודהיצה, כמו בכל אזור מזרח אירופה, בעיקר בשל הגירה שנבעה מהלחץ הכלכלי ומהאנטישמיות. במפקד בשנת 1931 נמנו בעיר רק 2,827 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של 6,000 איש.

בית הכנסת של פודהיצה, שנבנה בין סוף המאה ה-16 לתחילה המאה ה-17, הוא הבניין העתיק בעיר כיום. הוא נבנה בצורת מבצר, כמו בתי כנסת רבים מאותה תקופה, כדי שישמש כמקום מחסה לקהילה היהודית, במקרה הצורך. בתקופת השלטון הקומוניסטי שימש מבנה בית הכנסת כחנות מכולת. כיום בית הכנסת סגור ומוזנח.

בעיר שימש ברבנות בין השנים 1580 ו1620 הרב בנימין אהרן סלניק שנודע בכינויו המשאת בנימין, וקבור בבית הקברות בעיר.

בית הקברות היהודי בפודהייצה

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחלוקת פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות, עברה העיר לשלטון ברית המועצות. באותה תקופה התווספו לאוכלוסייה פליטים מאזור הכיבוש הגרמני, שהעלו את אולוסייתה היהודית של העיר אל כ-3,000 איש. עם הכיבוש הנאצי, הוקם בעיר גטו בשני רחובות במרכז העיר ויודנראט. בעקבות הצפיפות והתנאים ההיגינים הלקויים, פרצה בגטו בחורף 1941 - 1942 מגפת טיפוס, שגרמה למות רבים מהיהודים. יהודים רבים נוספים מתו מהרעב.

ביום הכיפורים ה'תש"ב, (21 בספטמבר 1942) נשלחו כ-1,000 יהודים אל מחנה ההשמדה בלז'ץ. כחודש מאוחר יותר, בב' בחשוון בוצעה אקציה שנייה למחנה ההשמדה בלז'ץ. שארית היהודים נרצחו בג' בסיוון ה'תש"ב, כשנורו באמצעות מכונת ירייה בבורות ליד העיר. מספר יהודים מצומצם התחבא ביערות או חבר לפרטיזנים, אך רובה המוחלט של הקהילה היהודית בפודהיצה הושמדה בשואה.

לאחר המלחמה הוקמה בישראל ובארצות הברית אגודת יוצאי פודהיצה, שהורכבה מניצולי השואה, יחד עם אנשים שעלו ארצה או היגרו לארצות הברית לפני השואה. האגודה הוציאה ספר זיכרון בשם 'ספר פודהיצה' וכן פעלה להנצחת הקהילה בדרכים נוספות. בשכונת מעלות דפנה בירושלים, ובעיר ניו יורק מנציחים בתי כנסת בשם 'משאת בנימין' את קהילת פודהיצה שנספתה בשואה. יוצאי פודהייצה קבעו את יום ג' בסיוון, שבו הושמדה שארית היהודים בעיר, כיום זיכרון לקהילה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר פודהייצה - העורך מ"ש גשורי, ת"א תשל"ב.
  • ואולי השמים ריקים - ברוך מילך, הוצאת יד ושם, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ירושלים תשנ"ט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]