פודו

פודו (שם מדעי: Pudu puda‏) הוא סוג של אייל בתת-משפחת איילי פרדות החי באמריקה הדרומית והאייל הקטן ביותר במשפחת האייליים

תאור ותתי מין

הפודו הוא האייל הקטן ביותר במשפחת האייליים, לפודו שני תתי מין:

• פודו דרומי

הפודו הידוע יותר, פרוותו בקיץ בצבע חום-אדמדם כהה, בחורף הצוואר והכתפיים בצבע אפור-כחלחל, ציצת שער אדמדמה על הראש, האוזניים, השפתיים, והחלק התחתון של הרגליים כתומים, קרניו באורך 5-9 ס"מ, אורכו 85 ס"מ, גובהו בכתפיים 35-45 ס"מ, משקלו 6.4-13.4 ק"ג. תפוצתו בדרום הרי האנדים בגבול צ'ילה וארגנטינה. הוא חי באזורים גבוהים עד 2,000 מטר מעל הים.

• פודו צפוני

הפודו הקטן יותר, פרוותו בצבע חום-אדמדם בהיר, פניו ורגליו שחורים, קרניו בצבע כהה יותר ובאורך של 6 ס"מ, גובהו בכתפיים 32-35 ס"מ, משקלו 6.4-13.2 ק"ג. תפוצתו בצפון הרי האנדים במדינות פרו, קולומביה, ואקוודור. הוא חי באזורים גבוהים יותר מעל הים 2,000-4,000 מטרים.

לשני תתי המין גוף חסון ועגלגל, המתאים להליכה מהירה בצמחיה סבוכה, רגליים קצרות ודקות, עינים ואף שחורים, אוזניים מעוגלות בקצה ובאורך 7.5-8 ס"מ, זנב קצר באורך 4-4.5 ס"מ, ופרווה ארוכה ונוקשה. בשונה מיתר האיילים, לפודו סיעופים בקרניים לעתים רחוקות, ובדרך כלל נראות כקוצים.

תפוצה ובית גידול

זכר הפודו

,תפוצתו של הפודו היא במדינות: אקוודור, קולומביה, ארגנטינה, פרו, וצ'ילה.

הפודו חי ביערות גשם בסבך במבוק צפוף המגן עליו מפני טורפים, אם זאת מידי פעם הוא יוצא לשטחים פתוחים כדי לרעות, נמצא בעיקר באזורים גבוהים, אולם יש כאלה הנמצאים במקומות נמוכים ליד החוף.

מאפיינים ותזונה

הפודו הוא בעל חיים בודד, יכול להיות פעיל גם בבוקר וגם בלילה, אולם בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, ושעות הצהריים והערב, הפודו מייצר לעצמו בצמחיה הצפופה רשת של שבילים ומנהרות קטנות המובילות לאזורי אכילה נוחים, אורך השבילים יכול להגיע לטווח של 40-60 דונם, לעתים קרובות נמצאים בצדדי השבילים ערימות זבל, ככל הנראה באזורים שבהם הוא עוצר לאכול ולנוח. הפודו הוא חיה חשדנית, ומידי פעם הוא עוצר או עומד על רגליו האחוריות ומרחרח את האויר, כאשר הוא נרדף הוא רץ בזיגזוגים, כדי להקשות על הטורפים לתפסו. תזונתו של הפודו כוללת עלים ענפים וקליפות של עצים, שיחים, זרעים, ופרות. בשל גודלו הזעיר הוא נאלץ מידי פעם לעמוד על רגליו האחוריות או לקפוץ על גזעי עצים שנפלו, כדי להגיע לצמחיה גבוהה יותר.

איומים ושימור

אויביו של הפודו בטבע הם שועל קולפאו, שועל אפור, פומה, חתול בר, ואוח.

מצבו של הפודו מוגדר "פגיע" בעיקר בשל כריתת יערות לצורך שטחי מרעה או למטעי פרות. ציד, תאונות דרכים, תפיסה על ידי תיירים או ציידים למכירה בתור חית מחמד, הכנסת מין פולש כמו אייל אדום, תמותה גבוהה בקרב העופרים, ורגישות למחלות וטפילים, גורמים לאוכלוסייה של הפודו לצנוח במהירות. למרות מאמצי השימור ביניהם אמנת וושינגטון (חיות מוגנות) האוסרת סחר בבעלי חיים בסכנת הכחדה, ציד הוא עדיין בעיה רצינית. למרבה המזל האוכלוסייה בצ'ילי מתייצבת בשל ירידה בהרס בית גידול, בארגנטינה הוקמו פארקים מוגנים כדי לשמר את הפודו, ומספר גרעיני רבייה נמצאים בגני חיות. תוחלת חיים הארוכה ביותר שתועדה אצל הפודו הייתה 15 שנים ותשעה חודשים, אם זאת תוחלת חיים כזאת נדירה ובדרך כלל היא 8-10 שנים .