פוטופוביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פוטופוביה (פוטו - אור, פוביה - פחד; רגישות לאור) הינה תסמין של רגישות יתר לאור והפחד (בעת) או סלידה מהשמש וממקומות מוארים היטב. הסובלים מפוטופוביה בדרך כלל מחפשים מקלט במקומות חשוכים.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטופוביה עשויה להתפתח עקב מספר מצבים רפואיים שונים הקשורים לעין ולמערכת העצבים. פוטופוביה המתחילה בחריפות ובפתאומיות עשויה להיות סימן לדלקת קרום המוח.

נגרמת כתוצאה משיתוק השרירים הקרנייאלים 2,3 האחראים על כיווץ והרפיית האישונים. מחלות נפוצות הגורמות לפוטופוביה הינם מיגרנה ודלקות שונות במוח ובעין. חיות שנדבקו במחלת הכלבת מראות גם הן סימנים של פוטופוביה.

במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולקלור ובמיתולוגיה, יצורים רבים סובלים מפוטופוביה:

  • הטרול הנורדי נהפך לאבן או נשאר כלוא מעל פני האדמה כשהשמש זורחת.
  • על פי פרצלסוס, הגמד מתפוצץ כשהוא עולה מעל פני האדמה, כדברי ק.ס. לואיס: "אם הוא רק יוציא את פרצופו... הוא יתנפץ לרסיסים, כמו שאדם היה מתפוצץ אילו היה יוצא לחלל".
  • במיתולוגיה האנגלית, הגובלין אינו יכול לסבול אור יום.
  • אלמנט נפוץ במיתוס הערפד הינו חוסר יכולתו לשהות באור, כאשר התוצאה הינה בדרך כלל שריפה או הפיכתו לגל אפר.

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספרי טולקין, הרגלים של גובלינים רועדות והם נעשים שיכורים כשהם באור יום, לעומת טרולים שהופכים לאבן.
  • בספרי הילדים של למוני סניקט "סדרה של צרות", הזומבים נסוגים כשעולה השחר.
  • בסרטי הגרמלינים הם לא יכולים לסבול אור אפילו לרגע.
  • בסדרת הספרים "טוב- טוב הגמד" (וגם בסדרת הטלוויזיה) הטרולים הופכים לאבן בזריחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]