פוטנציאל וקטורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בפיזיקה, פוטנציאל וקטורי הוא שדה וקטורי, המסומן לרוב  \vec A , ממנו ניתן לקבל את השדה המגנטי  \vec B על ידי פעולת הרוטור:

. \vec B= \vec\nabla \times \vec A

באנליזה וקטורית, כל שדה וקטורי  \vec U , ממנו נגזר שדה וקטורי אחר  \vec V = \vec\nabla \times \vec U , מכונה פוטנציאל וקטורי.

מוטיבציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטנציאל הווקטורי דומה בתפקידו לפוטנציאל החשמלי (הקרוי גם פוטנציאל סקלרי)    \ \phi אלקטרוסטטיקה), ממנו ניתן לקבל את השדה החשמלי  \vec E על ידי פעולת הגרדיאנט:  \vec E = - \vec\nabla \phi . קיום הפוטנציאל החשמלי נובע מכך שהשדה החשמלי האלקטרוסטטי הינו שדה משמר, כלומר הרוטור שלו מתאפס:  \vec\nabla \times \vec E = 0 .

לעומת זאת, השדה המגנטי אינו מקיים באופן כללי  \vec\nabla \times \vec B = 0 ולכן לא ניתן להגדיר עבורו פוטנציאל סקלרי. כלומר עבור שדה מגנטי כללי, לא קיים שדה סקלרי \ \phi כך ש- \vec B = \vec\nabla \phi . מאידך גיסא, השדה המגנטי הוא חסר מקורות ומקיים  \vec\nabla \cdot \vec B = 0 ומכאן שניתן למצוא שדה וקטורי \vec A כך ש  \vec B = \vec\nabla \times \vec A . שדה זה הוא הפוטנציאל הווקטורי.

הפוטנציאל הווקטורי, בדומה לפוטנציאל הסקלרי, מפשט חישובים רבים הנוגעים לשדה המגנטי.

יש לציין כי במקרה של שדות חשמליים ומגנטיים התלויים בזמן, הפוטנציאל הווקטורי קובע לא רק את השדה המגנטי, אלא גם את השדה החשמלי לפי חוק פאראדיי, ומתקיים‏[1]  \vec E = - \vec\nabla \phi - \frac{1}{c} \frac{\partial \vec A}{\partial t} .

חופש כיול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוטנציאל הווקטורי של שדה מגנטי נתון אינו נקבע באופן יחיד. אם  \vec A הוא פוטנציאל וקטורי לשדה  \vec B  אזי גם  \vec A' = \vec A + \vec\nabla \psi (עבור כל שדה סקלרי \ \psi ) הוא פוטנציאל וקטורי הקובע את אותו השדה  \vec B  (כיוון ש  \vec\nabla \times \vec\nabla\psi = 0 ). תכונה זו קרויה חופש כיול. חופש הכיול מאפשר לבחור את הפוטנציאל הווקטורי באופן בו יהיה נוח להשתמש בו.

לדוגמה, כל אחד מבין השדות הווקטורים הבאים הוא פוטנציאל וקטורי לשדה המגנטי  \vec B = (0,0,B_0) (שדה אחיד בכיוון ציר z):

  •  \vec A = (0,B_0 x,0)
  •  \vec A =(-B_0 y,0,0)
  •  \vec A = \frac{1}{2}(-B_0 y,B_0 x,0)

קיימות מספר בחירות מקובלות לכיול הפוטנציאל הווקטורי, ביניהן:

  • כיול קולון - כיול זה שימושי במגנטוסטטיקה (שדות וזרמים שאינם תלויים בזמן). בכיול זה בוחרים את  \vec A כך שיקיים  \vec \nabla \cdot \vec A = 0 . במקרה זה הפוטנציאל הווקטורי המקיים את משוואת פואסון  \nabla^2 \vec A = - \frac{4\pi}{c} \vec J (כאשר  \vec J צפיפות הזרם), שפתרונה:

\vec A = \frac{1}{c}\int\frac{\vec J(\vec {r}')}{|\vec r - \vec{r}'|}d^3 r'

  • כיול לורנץ - כיול זה שימושי בבעיות דינמיות. בכיול זה בוחרים את הפוטנציאלים הווקטורי והסקלרי כך שיתקיים  \vec\nabla\cdot \vec A +\frac{1}{c} \frac{\partial \phi}{\partial t} =0 . בכיול זה הפוטנציאל הווקטורי מקיים משוואת גלים מן הצורה:

\nabla^2 \vec A - \frac{1}{c^2}\frac{\partial^2 \vec A}{\partial t^2} = -\frac{4\pi}{c}\vec J

פוטנציאל וקטורי בתורת היחסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורת היחסות הפרטית מאוגד הפוטנציאל הווקטורי יחד עם הפוטנציאל הסקלרי ל4-וקטור  A^{\mu} =( \phi, \vec A ) .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נוסחה זו ויתר הנוסחאות במערכת היחידות CGS