פולה בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פולה בן-גוריון, 1955
דוד ופולה בן-גוריון, 1950

פולה בן-גוריון (פולה מונבז) (אפריל 1892 - 29 בינואר 1968) הייתה אשתו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון. פולה הייתה אחות במקצועה, ופעילה במפלגת פועלי ציון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולה נולדה במינסק שבמערב האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), ונקראה בשם פאולינה מונבז. כשהייתה בת 13, היגרה עם מספר בני משפחה לארצות הברית, לצורך לימודים.

דפוס הזוגיות של פולה ודוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד גרין ופאולינה מונבז נפגשו בערב אחד בשנת 1915 בניו יורק, לאחר שבן-גוריון גורש עם יצחק בן-צבי על ידי הטורקים. כשנפגשו, היא כבר הייתה אחות ראשית בחדר ניתוחים, לדוד לא היו הרבה מכרים באותה עת, הוא היה בודד וביקש ממנה שתבוא איתו לספרייה הציבורית לעזור לו: "שאעתיק לו את מה שמספרים על העתיד של ארץ-ישראל... היה לי כתב יד יפה".‏[1] השניים נפגשו והתאהבו מיד,‏[2] ונישאו ב-5 בדצמבר 1917.‏[3]

דוד פנה אליה בשמות פנינה, פוליה, פולין ופולה, כתב לה ביידיש שהוא אהב אותה עוד לפני החתונה, למרות שהוא לא אמר לה. הוא העריץ אותה על כך שלקחה אותו על עצמה, וחשב שהיא משלמת בנעוריה על האידאל שלו.‏[4] משפחתה של פולה התנגדה בתחילה לקשר בינה לבין בן-גוריון אבל עליה הוא השפיע מיד וקירב אותה אל הציונות.‏[5] אף אחד מבני משפחתה של פולה לא הגיע לחתונתם, הם התנגדו לכך שהיא מתחתנת עם ציוני. כבר למחרת היה דוד שקוע בישיבה ממושכת של הוועד הארצי של פועלי ציון. אחרי החתונה חזרה פולה לעבוד בחדר הניתוח וזמן קצר לאחר מכן, עזבה את עבודתה והקדישה את כל כולה לדאגה לבן-גוריון ולביתם.‏[6] לפולה ודוד נולדו שלושה ילדים. גאולה נולדה בארצות הברית, עמוס נולד באנגליה ורננה נולדה בארץ ישראל ב-1925. בזמן מלחמת העולם הראשונה בן-גוריון התנדב ללגיון והשאיר מאחוריו את פולה כשהיא בהריון. הוא העריך את מסירותה המוחלטת ועוד בימי שירותו בגדוד העברי היה מביע הערצתו אליה בכתיבת מכתב מדי יום ביומו וכותב לה מכתבי אהבה מוינזור שבאנגליה:

קדוש, פוליה שלי, זוהי המלה היחידה המביעה במלוא העוצמה את המשמעות הנודעת לך בחיי. אהבתיך עוד לפני שהתחתנו, ואת יודעת זאת, אם כי לא אמרתי לך זאת. אהבתי גדלה לאחר החתונה שלנו, כי מצאתיך יותר יפה ויותר טובה משציפיתי. עכשיו זוהי יותר מאהבה - את הקדושה שלי, המלאך הסובל המרחף סביבי בלי שאראהו, שאליו נמשכת נשמתי, שאליו אני מביט בעיניים מורמות אל על, כי רואה אני אותך עומדת למעלה, מעלי, כי מה שאת עשית הוא גדול יותר, ללא שיעור יותר, ממה שאני ואחרים עושים. וקורבנך כה גדול, עד שאני רוצה לפעמים להסיר כובעי ולהשתחוות, להשתחוות עמוק לגבורתך, אשר כל חיי לא אחדל להשתומם לה ולהעריצה.

– בן-גוריון, 1969
דוד ופולה בן-גוריון, 1949

כאשר ישב בן-גוריון בלונדון בשנים הגורליות של המאבק להקמת מדינת ישראל, העלה את כל רשמיו על הנייר והפנה אותם אל- "פולה היקרה". מכתבים אלה הועתקו לאחר מכן והופצו בין חברי הנהגת מפא"י:‏[7]

אם אהבה גדולה, עמוקה, יש ביכולתה להביא אושר – אז פוליה יקרה, תהיי את המאושרת ביותר. אני יגאל אותך מהכאבים שלך עכשיו. איני יכול לנחם אותך עכשיו בצערך ובסבלך. אני יודע איזה מחיר את משלמת בנעורייך ובאשרך למעני, למען האידאל שלי. המחיר הוא גדול ואיני יודע אם אוכל לגמול לך כראוי, אבל זוהי האכזריות של אהבה עמוקה.

– בן-גוריון, 1968, עמ' 18–19

פולה ראתה את תפקידה העיקרי כשומרת על בן-גוריון. לשם כך דאגה לשקט בסביבתו כדי שלא יופרע. היא הקריבה את חייה למענו והעריצה אותו.‏[8] בראיון שהעניקה למירה אברך אמרה: "רק אחד כמוהו נולד בדור, ואם הוא ראש ממשלה או נהג- הוא תמיד דוד בן-גוריון וזה הרבה יותר מראש ממשלה!"‏[9] כמו כל מהלך חייה, כך גם בישולה של פולה סבב סביב מה שאוכל בן-גוריון. מפני טעמו של בעלה, ביטלה כליל את טעמה ורצונה שלה.‏[10] אם כי, במהלך שנות נישואיהם נהגה פולה להכין מאכל אותו כינתה "קוצ'מוץ'" שמרכיביו היו לבן, יוגורט, תרכיז פטל וכדור סוכרזית גרוס מעורבבים יחדיו. היא האמינה כי המאכל בריא לדוד והכריחה אותו לאכול מנה בכל יום. למרות שדוד הסתייג מן המאכל הוא הקשיב להוראותיה של פולה, ובנאמנות המשיך לאכול את המאכל גם לאחר מותה, כאשר רצה להרגיש בנוכחותה.

פולה דאגה לבן-גוריון וטיפלה בו בכל שטחי החיים כדי שהוא יוכל לדאוג לעסקי הציבור ולהיות גם איש רוח קורא ולומד. כך נחסכו מדוד כל העניינים הכלכליים, גם בתקופות של משבר ושל מחסור. פולה טיפלה בכול, דאגה לחינוך ילדיה ולא שיתפה את דוד בכל דבר שיכול היה לגרום לו אפילו לדאגה קלה. מקורבים לבן-גוריון טוענים שהוא מעולם לא ידע מה מצבה הכלכלי של המשפחה ופולה לא הטרידה אותו בעניין זה.‏[11] לא היה לו מושג כמה הוא מרוויח. הקשר היחיד בינו למשכורתו היה חתימתו בתחילת החודש על גיליון המשכורת שלו. כל הסכום המגיע לו היה עובר היישר לפולה.‏[12] המשכורת לא הייתה גדולה אבל פולה שהייתה חסכנית, לא העסיקה עוזרת בית בקביעות, חסכה בהוצאות, ניקתה ובישלה בעצמה ואפילו לא הסכימה לקבל דמי ייצוג.‏[13] פולה דאגה לכל ענייני הבית ודוד מעולם לא דאג לניקיון הבית, לבישול, לקניות או לטיפול השוטף בילדים. דוד היה מעורב רק בעניין אחד במידה מסוימת – לימודיהם של הילדים. עניין זה עולה בבירור ממכתביו לילדים, במיוחד המכתבים משנות ה-30, אז הרבה לשהות באירופה עקב המצב הפוליטי הרגיש. מעבר לטיפול בבית ובילדים, פולה דאגה לבריאותו של בן-גוריון ולתזונתו. מאפיין זה בלט במיוחד כאשר התבגרו והזדקנו.

מבט אחר על דפוס היחסים של פולה ודוד בראשית הזוגיות שלהם, מתאים לתיאורים של ביקורת פמיניסטית על זוגיות בחברה המודרנית: פולה ודוד היו שני צעירים שהתאהבו והתחתנו. הגבר, במקרה זה בן-גוריון, ממשיך לנהל את חייו סביב המרחב הציבורי. האישה, לעומת זאת, מתכנסת אל תוך המרחב הביתי. חייה של פולה סבבו סביב בן-גוריון והבית. היא עוסקת בגידול הילדים שנולדים, בטיפוח הבית ובטיפול בגבר. בן-גוריון היה לאיש העולם הגדול, ואילו פולה, כאמור, אחות במקצועה, ילידת מזרח אירופה שהתחנכה בארצות הברית, הופכת לאישה ביתית בנוסח הישן.

בערוב ימיהם התקרבו בני הזוג בן-גוריון באופן ניכר. יש אומרים שבן-גוריון לא האמין שפולה תבוא אתו למדבר, לקיבוץ הצעיר והמרוחק שדה בוקר. התגייסותה של פולה למשימה הרשימה אותו. למעשה נדרשה עבודת שכנוע רבה יותר כדי לגרום לפולה לעבור לשדה-בוקר מתל אביב מאשר מארצות הברית לישראל. הוא אף הקדיש לה את הספר החמישי בסדרה "חזון ודרך" בפסוק מדברי הנביא ירמיהו: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב', ב).‏[14]

חייה בשדה בוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולה בחדר האוכל של קיבוץ שדה בוקר, 1961

במאי 1953 התפטר דוד בן-גוריון מהממשלה והוא ופולה מצטרפים כחברים בקיבוץ שדה בוקר.‏[15]

לפולה לא היו חיים קלים בשדה בוקר. היא הייתה רחוקה מבני משפחתה וחבריה והסתגלותה לקיבוץ ולתנאי המחיה החדשים היו ארוכים וקשים.‏[16] למרות התנאים הלא פשוטים שהקשו על חייה של פולה בשדה בוקר, בבוא אדם זר לבקר את בן-גוריון בקיבוץ, היא הסתירה את כל המעיק עליה מאחורי חומה של גאווה. ב-1955 נקרא דוד לשוב ולכהן כשר ביטחון ואחר כך גם כראש ממשלה. בתקופה זו פולה ודוד הגיעו לשדה-בוקר רק באירועים מיוחדים, בפגרות הכנסת ובחגים. דוד הקפיד לחגוג גם את חג הפסח וגם את יום-הולדתו שחל בסוכות, בשדה-בוקר.‏[17] רק בסוף שנת 1964, לאחר "פרשת לבון", דוד ופולה החליטו לחלק את ימיהם בין הבית בשדה-בוקר לביתם בתל אביב.‏[18] זיכרונות אנשי הקיבוץ מפולה מתארים אותה כאישה מלאת צבע ופלפל. אומנם לא תמיד הייתה לה אינטראקציה טובה עם הסביבה בשדה בוקר אולם היא בהחלט הייתה מורגשת.

דני בוגוסלב, חברה בקיבוץ, מספר על פולה:

ההומור של פולה התבטא במסיבת הפורים שלאחר הגיעם אלינו. פולה שלחה אותו (את דוד) למסיבה תחילה (לחדר-האוכל) ואז לקחה אותי לצריף שלהם והלבישה אותי בחליפת-השרד של ראש-הממשלה (לשעבר). על ראשי חבשה את המגבעת הפורמאלית ומעל אזני תחבה סיבי לופה שדמו לצבעי רעמתו. שלובי-זרועות נכנסנו, היא ואני, לחדר-האוכל וזכינו לתשואות (גם מצדו של בן-גוריון האמיתי!)".

– קיבוץ שדה בוקר, 2002

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה בעיניים של פולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החיים הציבוריים והפוליטיים חוותה פולה דרך בעלה. מהרגע שראתה פולה בבן-גוריון את איש החזון והנבואה, מצאה שההיסטוריה הטילה עליה שליחות: לעשות למען בנין הארץ על ידי שמירה על גופו ורוחו של האיש העומד בראשה ולהרחיק מעליו כל טרחה ודאגה.‏[19] כשפולה התבקשה להשיב על מספר שאלות במסיבת עיתונאים עם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, היא סירבה ואמרה: "מספיק פוליטיקאי אחד במשפחה. גם זה יותר מידי...!".‏[20]

יחד עם זאת, בדרך עקיפה, השפיעה פולה פעמים רבות על צעדים פוליטיים ועל דרך פעולתו של דוד בן-גוריון. כל דבר היה צריך לעבור דרכה בטרם יגיע לבן-גוריון. מדינאים, דיפלומטים ופוליטיקאים ידעו שהם יוכלו לדבר עם בן-גוריון בטלפון רק אם יצליחו לשכנע את פולה.‏[21] פולה כל כך שלטה במתרחש סביב בן-גוריון שכאשר יעקב ינאי הגיע לבשר לבן-גוריון שטרומן הכיר במדינת ישראל, היא סירבה להכניס אותו משום שזו הייתה שנת הצהריים של בן-גוריון.‏[22] ביום שבו הבטיח בן-גוריון להופיע לנאום באירוע הסתדרותי הוא הצטנן. כל ההפצרות של מארגני האירוע לא עזרו ופולה סירבה שדוד ישתתף.‏[23] בזמן מלחמת סיני בן-גוריון חלה בדלקת ריאות וניהל את המלחמה מהבית. האנשים הספורים שקיבלו אישור מפולה להתקרב לבן-גוריון התרגלו לכך שפולה הייתה נכנסת באמצע הדיונים כדי למדוד חום לדוד. "הכי חשוב שיהיה בריא! אחרת מה יצא לכם ממנו?".‏[24] כל פוליטיקאי וכל דיפלומט ידע שהוא ייבחן בעיניה של פולה. כאשר אנשי משרד החוץ היו צריכים לארגן ארוחה לכבוד אורח נכבד אצל ראש הממשלה, פולה הייתה בודקת את רשימת המוזמנים ומוחקת ממנה את השמות שלא היו נראים לה. מזכירו המדיני של בן-גוריון, יצחק נבון, היה מגיש לפולה רשימה מוגדלת של אורחים כדי שיוכל לנהל איתה משא ומתן על רשימת המוזמנים.‏[25]

פולה לא ביססה את הצהרותיה הפוליטיות על בסיס אינפורמציה שהגיעה לידיעתה אלא על בסיס אינטואיציה ותחושה. כך קרה מספר פעמים שניבאה פולה את המהלכים הפוליטיים הקרבים לבוא.‏[26] פולה, כאמור, לא ששה להתערב בעניינים פוליטיים אך אם היא תיגרר לשיחה פוליטית, יסתבר שלא תמיד היא מזדהה עם השקפותיו של בעלה. למשל פולה סברה שהיהודים שאינם עולים לישראל עושים כמיטב יכולתם לעזור למדינת ישראל בעוד בן-גוריון סבר כי יהודים שאינם עושים עלייה, אינם רשאים להיקרא ציונים. בן-גוריון סבר כי מקומם של הסטודנטים הישראלים הוא בישראל בעוד פולה תמכה בישראלים שעוזבים את המדינה כדי להשכיל באוניברסיטאות זרות וטענה שהמדינה אשמה שלא דאגה להם ליותר מוסדות לימוד בארץ.‏[27] אם פולה הייתה מחשיבה יריב פוליטי של בן-גוריון כידידה, לא היה משנה לה מה השקפותיו או מפלגתו. כך הייתה ידידה של מנחם בגין ופנחס לבון למרות מאבקיהם הפוליטיים עם בן-גוריון. במאבקים מפלגתיים, פולה לא היססה לנסות ולפתור את המשבר בעצמה גם אם זה אמר להתקשר או להגיע לביתו של יריב פוליטי ולנסות לשכנע אותו לפעול בדרך הנראית לה כנכונה.‏[28]

תרומתה של פולה לתהליכים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולה הייתה גם אישיות ציבורית בזכות עצמה כאדם וכאישה ולאו דווקא בזכות היותה רעייתו של ראש הממשלה. לאחר התפטרותו של דוד מראשות הממשלה, מנהלי חברת "צים" הזמינו את פולה להשיק את אוניית הדגל הישראלית "שלום" בצרפת. בתחילה סירבה להצעה אולם לבסוף שוכנעה והגיעה להשיק את האונייה בנמל שרבור שבצרפת.‏[29]

בתקופת חייה בשדה בוקר תרמה ופעלה פולה רבות למען הקיבוץ. היא דאגה לבית הילדים לציוד רב כמו מקרר, דוד נירוסטה ומכונת כביסה שהיו מוצרים קשים להשגה באותה תקופה.

עם המעבר לחדר-האוכל שבצריף החדש, בקשו חברי הקיבוץ מפולה ציוד וכלים חדשים והיא דאגה לכך מיד. הפסנתר הראשון הגיע למשק כבר בשנת 1958 בעזרתה וכן מכונת-תפירה. פולה נהגה לתת מתנה מסורתית לכל זוג שנישא במשק – אלבום מצולם של בן-גוריון עם חתימתו.‏[30]

"האמא של כולם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולה שידכה רווקים, עזרה לנפגעים, טיפלה בחולים והאכילה רעבים. היא הייתה מתעניינת בפרטי פרטים, חוקרת, מציעה, נותנת עצות ודואגת. את עוזרת הבית שלעתים פולה הייתה מביאה, התעקשה פולה ללוות עד לביתה כדי לוודא שהיא מגיעה בשלום. למזכירו המדיני של בן-גוריון, יצחק נבון, הייתה דוחפת סנדביצ'ים ואוכל. היא התעניינה בחיים של שומרי הצריף בשדה בוקר, בהשכלתם ובאורח חייהם. פולה התעקשה שבארוחות לא רשמיות בנסיעותיהם לחוץ לארץ יאכלו כל פמלייתם איתם בחדר האוכל המשותף כולל שומרי הראש, צוות העובדים והנהגים. במקרה של מחלה קשה, לא היה הטלפון בבית בן-גוריון פוסק מלצלצל. פולה מזעיקה את מנהל בית החולים, מתייעצת עם הרופא הראשי, מטלפנת לאחות המטפלת ומציידת את כל צוות בית החולים במלאי של עצות לטיפול.‏[31]

מחלתה ומותה של פולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפולה הייתה בת 72 היא חלתה ואושפזה בבית החולים. אשפוזה הראשון היה לצורך ניתוח בעין ותקופה קצרה לאחר מכן מצבה הבריאותי החמיר והיא נאלצה להתאשפז מספר פעמים. גם בימים אלו דאגה לשלומו של בן-גוריון ולביתם יותר מאשר דאגה לעצמה. כאשר חשה בכאבים, ארזה לעצמה כמה חפצים ונסעה לבית החולים ללא ידיעתו של בעלה. רק לאחר שעברה ניתוח דחוף, דוד והילדים הגיעו לבית החולים.‏[32] "אסור שבן-גוריון ידאג!" משפט שהיה לפולה לסיסמא. "אסור שידע שהיא חולה, אסור שידע שמנתחים אותה, אסור..." בקיצור, אסור להגיד לו שום דבר.‏[33]

בתחילת 1968 נפטרה פולה ובן-גוריון בחר את חלקת הקבר עבור שניהם מול נחל צין, במדרשה.‏[34] פולה נקברה באחוזה השוכנת כ-5 ק"מ מדרום לקיבוץ שדה בוקר. האחוזה ממוקמת על מצוק תלול ממנו נשקפים נופיה הקדומים של בקעת צין ורמת עבדת (שבעת פלאי ישראל, 2009).

קווים לדמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא הייתה טיפוס פתוח וקולט, אהבה חברה, ספרות קלה ותמיד אמרה את אשר על ליבה בגלוי. זאת בניגוד לבעלה, שהיה טיפוס מסוגר, מתבודד, נהג לשקוע בספרי מדע ופילוסופיה, וחשב בזהירות על מוצא פיו. כשהגיעה מארצות הברית לארץ ישראל, לא ידעה עברית או את עבודות הבית אולם לבדה למדה הכול, גידלה את ילדיה ודאגה שכל אחד מהם יקבל חינוך ראוי וילמד באוניברסיטה. למרות מעמדה כאשת ראש הממשלה, דאגה לכל משק הבית לבדה ולא נעזרה בשירותים שעמדו לרשותה מתוקף מעמדה.‏[35] בתקופה שבה גרו פולה ודוד בן-גוריון בשדה בוקר הם אכלו בחדר האוכל הכללי אפילו כאשר היו מארחים מדינאים ואורחים חשובים ופולה אף הייתה מגישה להם בעצמה את האוכל.‏[36]

שלא כבן-גוריון, לפולה היה חוש בלתי רגיל להכרת בני אדם, היא הייתה ערה לאופיים האמיתי של ידידי אמת ושל המתיימרים להיות כאלה. כמו באותו יום בנובמבר 1964 כאשר רוב חברי מפא"י הצביעו כנגד עמדתו של בן-גוריון, מה שגרר את התפטרותו. למחרת, הגיע לביתם שרגא נצר אשר הצביע גם הוא נגד בן-גוריון וכעת בא להסביר את עמדתו. הוא רצה לראות את בן-גוריון ופולה אמרה לו: "בן-גוריון מקבל רק חברים!" וסגרה בפניו את הדלת.‏[37]

פולה לא אהבה יומרות, לדעתה אדם צריך לעשות רק מה הוא יודע לעשות וכך פעמים רבות העירה על ביצועם של אנשים שונים ללא מחשבה נוספת. יש אפילו שהאשימו אותה בחוסר טאקט וחוסר נימוס. פולה לא הייתה מוכנה לבזבז את זמנה על הצהרות שאין בהן כנות, לא הייתה מוכנה להעמדת פנים וסברה שהאמת רק עוזרת לאנשים.‏[38] כמו כן, פולה גם התנגדה לכל סוג של כפייה. מתוך בוז גמור לכל העמדת פנים, היא סירבה להבין מדוע מנסים לכפות עליה אוכל כשר במקומות ציבוריים כמו בבתי המלון בישראל. "אני לא דתית, גם בן-גוריון לא וזה לא אוכל בשביל בן-גוריון".‏[39]

יחד עם כל חריפותה, הייתה בה גם נימה של תמימות אמיתית. היא לא האמינה ששמה מקנה לה יחס מיוחד כלשהו ותנאים מועדפים ונהגה לראות את עצמה כשווה בין שווים.‏[40]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד בן-גוריון, מכתבים אל פולה ואל הילדים, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1968.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כהן, א' ש'. אהבת הנפילים. בתוך: ש' צור, ומ' חרותי, תוכו רצוף אהבה. תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2005, עמ'
  2. ^ פולה, עמ' 27.
  3. ^ כהן, 2005.
  4. ^ כהן, 2005.
  5. ^ מ' אברך, פולה, עם הספר, 1965, עמ' 13.
  6. ^ פולה, עמ' 28.
  7. ^ פולה, עמ' 51.
  8. ^ בן-גוריון - האיש: קורות חיים, 2002.
  9. ^ פולה, עמ' 16.
  10. ^ פולה, עמ' 86.
  11. ^ גופר, ג', (2001). בעלה של אשת ראש הממשלה. על מה: כתב עת לקידום מעמד האישה 9.
  12. ^ פולה, עמ' 120–121.
  13. ^ פולה, עמ' 122.
  14. ^ גופר, 2001.
  15. ^ קיבוץ שדה בוקר, 2002.
  16. ^ פולה, עמ' 99.
  17. ^ קיבוץ שדה בוקר, 2002.
  18. ^ פולה, עמ' 17.
  19. ^ פולה, עמ' 27.
  20. ^ פולה, עמ' 184.
  21. ^ פולה, עמ' 29.
  22. ^ פולה, עמ' 39.
  23. ^ פולה, עמ' 43.
  24. ^ פולה, עמ' 40.
  25. ^ פולה, עמ' 94–95.
  26. ^ פולה, עמ' 184–186.
  27. ^ פולה, עמ' 187.
  28. ^ פולה, עמ' 193.
  29. ^ פולה, עמ' 128.
  30. ^ קיבוץ שדה בוקר, 2002.
  31. ^ פולה, עמ' 132–148.
  32. ^ פולה, עמ' 104–107.
  33. ^ פולה, עמ' 108.
  34. ^ קיבוץ שדה בוקר, 2002
  35. ^ פולה, עמ' 15.
  36. ^ פולה, עמ' 156.
  37. ^ פולה, עמ' 61.
  38. ^ פולה, עמ' 66.
  39. ^ פולה, עמ' 92.
  40. ^ פולה, עמ' 81.