פולחן הקיסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פולחן הקיסר היה פן בדת הרומאית, ששורשיו נעוצים בתום שלטונו של יוליוס קיסר. פולחן הקיסר היה חלק חשוב מהדת בזמן הקיסרות.

שורשים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליוס קיסר היה הרומאי הראשון שזכה להאלהה לאחר מותו, בחייו קיסר נהג להדגיש את המסורת שמציגה את בני משפחתו היוליים כצאצאיה של האלה ונוס ויש הגורסים שאף התכוון להציג את עצמו כאל בעודו בחיים כדי לבסס משטר מלוכני לפי הדגם ההלניסטי-מזרחי שבו המלך נחשב לאל אולם דבר זה שנוי במחלוקת.

לאחר רציחתו של קיסר באידו של מרס 44 לפנה"ס התחילו גילויי הערצה וחלוקת כבוד אלים הראשוניים לקיסר, תחילה הפולחן לקיסר נוצר באופן ספונטאני ביוזמת המוני העם שהקימו מזבח לקיסר במקום שריפת גופתו ונשבעו בשמו ובהלווייתו הקונסול מרקוס אנטוניוס הכריז על הענקת כבוד אלים לקיסר. הראשון שניצל את רגשות העם לצרכיו הפוליטיים היה פסבדו-מריוס שהצליח על ידי כך לזכות באהדת העם.

מטבע של אגריפה שבו אוקטביוס מוצג כ"קיסר בנו של יוליוס האלוהי"

פעולות אלו לא היו לרוחו של אנטוניוס שפעל בחומרה כנגד הפסבדו-מריוס ופולחנו של קיסר ובסופו של דבר הוציאו להורג. האדם הבאה שניצל את פולחן קיסר לצרכיו הפוליטיים היה אוקטביוס שאומץ לבנו של קיסר אחרי רציחתו. הוא השתמש בעובדה הזאת כדי לצבור כוח פוליטי ובשנותיו הראשונות בזירה הציבורית נהג תמיד להציגו כ"קיסר בנו של יוליוס האלוהי".

בתקופת הקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביסוס שלטונו של אוגוסטוס פולחן הקיסר הפך לחלק מדת המדינה הרומאית, באיטליה ובפרובינקיות המערביות נשמר תמיד העיקרון של הפרדה בין אוגוסטוס בן התמותה לאלים, הוא הוצג כבנו של יוליוס האלוהי אולם לא קיבל כבוד אלים בעצמו. עוד פן שהוכנס לפולחן הקיסר היה הפולחן לגנס של השליט. לאחר מותו של אוגוסטוס הוא הועלה לדרגת אל על ידי הסנאט ובכך נקבע התקדים שמעלים לאל שליטים טובים לאחר מותם, ומזמן שלטונו של הקיסר קליגולה נכנס הנוהג לחלוק כבוד אלים לבני משפחתו של הקיסר שנפטרו.

בפרובינקיות המזרחיות מצב העניינים היה שונה באופן מוחלט, תושביהם היו רגילים כבר דורות להתייחס ולסגוד לשליט כאל ולכן לא היה להם כל קושי לקבל את הקיסר הרומאי כאל בחייו כפי שקיבלו את מלכי הממלכות ההלניסטיות השונות לפני. הקבלה של הקיסר הרומאי כאל ייצגה שינוי בתפיסה שלו מכובש זר לאל המקום שמגן על תושביו. פולחן הקיסר היה חלק חשוב בהבעת הנאמנות של תושבי הקיסרות כלפי השלטון המרכזי והעומד בראשו.

תחילה העיקרון שאוסר על מתן כבוד אלים לבני אדם נשמר ולתהליך האלהה לאחר המוות לא יוחסה חשיבות דתית כפי שביטא הקיסר אספסיאנוס שכאשר חש שיומו מתקרב, הוא התבדח "אבוי, אני חושב שאני הופך לאל". אולם מצב זה החל להשתנות בזמנו של אדריאנוס שהיה ראשון הקיסרים שקיבל כבוד אלים בעודו בחיים.

השינוי בא להשלמה בימי הקיסר דיוקלטיאנוס, הוא ביקש לתת תוקף חוקי לשלטונו על ידי שימוש בדת וכך הוא יסד את שיטת הטטררכיה שבה הקיסר הוא אל, מבקרים שנועדו עמו נדרשו שלא להביט בו ולעתים נישקו את שולי גלימתו. אמצעים אלה ואחרים שימשו ליצירת הילה של מסתורין ועוצמה.

אולם תיקוניו של דיוקלטיאנוס לא שרדו לאורך זמן, בזמנו של קונסטנטינוס וירושיו החלה הנצרות עולה כדת המדינה החדשה והחליפה את כל הפולחנים הפגאניים ובכלל זה את פולחן הקיסר. הד לפולחן הקיסר והמנהג לעלות לדרגת אלים בני תמותה אפשר לראות בפולחן הקדושים של הנצרות קתולית.

פולחן הקיסר והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות כדת מונותאיסטית לא יכלה להכיר בפולחן הקיסר והיהודים היו העם היחיד בקיסרות שלא לקח בו חלק. למרות שעובדה זאת הוכרה על ידי הקיסרים והם פטרו את היהודים מהשתתפות בפולחן הקיסר הדבר שימש את אויבים היהודים כחיזוק לטענותיהם בדבר אי הנאמנות והרוח המרדנית של היהודים כלפי שלטונה של הקיסרות.

ככל הנראה כדי לענות על האשמות אלו המלך הורדוס ייסד את המנהג לעלות קורבנות בבית המקדש לשלום הקיסר ולשלומה של רומא כאמצעי חלופי להביע את נאמנות היהודים לקיסר ולשלטון קיסרות ואכן בתחילת המרד הגדול הופסק העלאת הקורבנות לשלום הקיסר ורומא כסוג של הכרזת מלחמה מצד המורדים.

פולחן הקיסר והנוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו היהודים כך גם הנוצרים נמנעו לעבוד את הקיסר ולהעלות קטורת על מזבח הקיסר או מזבחי האלים וכך לא השתתפו בפולחן הקיסר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]